תולדות תנאים ואמוראים/ג/רבן גמליאל בן רבן שמעון הנהרג


רבן גמליאל בן רבן שמעון הנהרגעריכה

בן רבן גמליאל הזקן בן שמעון בן הלל.

הוא נקרא בכ"מ בשם סתם רבן גמליאל, או בשם רבן גמליאל בריבי כשבת קטו. קנא:, קידושין לב:.

הוא זכה עוד לראות את אבי אביו ר"ג הזקן ולקבל חכמתו ממנו כר"ה כה. שאמר כך מקובלני מבית אבי אבא שאין חדושה של לבנה וכו'. וכן יבמות פט"ז מ"ז שנזכר ר"ג שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא ר"ג (הזקן) את נשותיהן.

וכן קיבל מאביו כעירובין פ"ו מ"ב שאמר ר"ג מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים ואמר לנו אבא מהרו והוציאו את הכלים וכו'. ובפאה פ"ב מ"ד אמר כך היו נוהגין בית אבא, וביצה פ"ב מ"ו אמר מימיהם של בית אבא וכו'.

וכפי הנראה קיבל גם מרבן יוחנן בן זכאי אף שלא חשבו באבות בין תלמידיו, כב"ב י: א"ל ריב"ז לתלמידיו בני מהו צדקה תרומם גוי - נענה ר"א - נענה ר' יהושע - נענה רבן גמליאל.

ובעדויות פ"ח מ"ג א"ל ר"ג לר"י ור"י בן בתירה קבלנו עדותכם אבל מה נעשה שגזר רבן יוחנן ב"ז, אבל כבר הגיע להוראה עוד בחיי ריב"ז כסוכה פ"ב מ"ה שאמרו שם מעשה והביאו לריב"ז לטעום את התבשיל ולר"ג שני כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה, וכשנתנו לר' צדוק וכו'.

ולדאבון לבו ראה בעני עמו איך שנחרב המקדש ושנהרגו רבבות אלפי ישראל ובתוכם נזר ראשו אביו רבן שמעון נשיא ישראל, אך הוא ברח מתוך המהפכה והתחבא עד יעבור זעם.

וכבר בארתי בערך ר"ש אביו ע"פ השערה שלא נהרג ממלכות רומי אך מן הפריצים שרבו זה עם זה ולא שמעו לקול עצת הפרושים, כי אם היה מהרוגי מלכות רומי לא היה באפשרי לריב"ז לבקש רחמים על משפחתו כגיטין נו: שביקש מאספסיינוס קיסר שיתן לו יבנה וחכמיה ושולשילתא דרבן גמליאל. אך הוא כמו שאמרנו שגם אביו רצה שישלימו עם הרומאים, ואך כשראה שכל העם עם אך לקרב פניהם אז גם הוא חיזק את אנשי המלחמה והוא היה נגד התמנות יוסיפוס לשר צבא מלחמה, אבל בלבו היה בל"ס כדעת ריב"ז חברו, וכן זה היה ידוע לשר צבא רומי ולכן מילא בקשת ריב"ז.

וכשבאו ליבנה, ושמה התקבצו שארית ישראל היה אז בל"ס ממלא מקום הנשיא "ריב"ז" וכאשר מפורש ר"ה כט: שכל התקנות דיבנה נחשבו על שם ריב"ז.

וכשפנטר ריב"ז לערך עשר שנים אחר החורבן אז נתעלה רבן גמליאל לריש מתיבתא ולנשיא בסנהדרי יבנה, וכמו שאמרו סנהדרין לב: אחר רבן גמליאל ליבנה, ואז התחילו ימי פעולתו, הוא כאשר הדור השתדל בכל כחו לרפא את צאן ההריגה לבל יפלו כנופלים. הוא השתדל להחזיק את השלום ושלא יהיה פרוד בין החכמים ושלא תהיה כשתי תורות כבימי דור אבותיו שהיו ב"ש וב"ה, לכן הכריז ואמר כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לב"המד ברכות כח. ובאמת התקבצו אליו כל גדולי הדור, דור דעה, כל תלמידי דריב"ז, ישבו במתיבתא שלו, ואת היקר באדם הנוח לבריות החכם ר' יהושע העלה למעלת אב"ד כב"ק עד: ואת ר' חוצפית למתורגמן כברכות כז:, וגם המשמש היה ת"ח גדול ונקרא בשם ר' זונין החזן כברכות פ"ד סה"א, ור"א בן הורקנוס גיסו תלמיד הראשון דריב"ז לקח לחבר לו, והארי שבחבורה ר"ע לקח חלק גדול בישיבתו, ור' טרפון ור' יוחנן בן נורי, והזקן שבדור ר' דוסא בן הרכניס, וחבירו האהוב לו ר' צדוק, וגם הרנין לפני חכמים היו גדולי הדור כשמעון בן חכינאי כסנהדרין יז: והיו אז בסנהדרין עב' זקנים כידים ספ"ג, וישם את יבנה למרכז חיי העם ומשם שלח פארתיו וסבב בכל ערי ישראל לחזק את לב ישראל, וכדמצינו ברכות לז. מעשה בר"ג והזקנים שהיו מסובין בעליית ביריחו - ונתן ר"ג רשות לר"ע לברך, ובשבת קטו. מעשה באבא חלפתא שהלך אצל ר"ג בריבי לטבריא ומצאו יושב על שלחנו של ר' יוחנן בן ניזוך וכו', וכן עירובין קא: אר"א מעשה בכנסת שבטבריא שהיו נוהגין בו היתר עד שבא ר"ג והזקנים ואסרו להן, ור' יוסי אמר להיפוך. ובנגעים פ"ז מ"ד אר"ע שאלתי את ר"ג ור' יהושע הולכין לגדווד, ובע"ז לב. מד: שהורה הוראות בעכו, ובעירובין סד: שהלך מעכו לכזיב ור' אילעאי מהלך אחריו. וגם שם הורה כתוספתא תרומות פ"ב אר"י מעשה בשביון ראש הכנסת של כזיב שאל את ר"ג שהיה עובר ממקום למקום. ובגיטין י: מעשה שהביאו לפני ר"ג לכפר עותנאי גט אשה וכו', ובתוספתא דמאי ספ"ה מעשה שנכנסו דכותינו לעיירות של כותים שעל יד הדרך (או הירדן) הביאו לפניהם ירק קפץ ר"ע ועישרן ודאי א"ל ר"ג היאך מלאך ליבך וכו'.

ובתוספתא סוף פסחים מעשה בר"ג וזקנים שהיו מסובין בביתו של בייתוס בן זונין בלוד וכו', ושם פ"ג ה"ט יספר ראבר"צ שישבו לפני ר"ג בב"המד בלוד.

וכנשיא הדור שם נפשו בכפו ועבר ארחות ימים ולא הביט על הסכנה הגדולה וארח לחברה עם גיסו ר' אליעזר ור' יהושע לרומי להמתיק הדינין כמפורש בירושלמי סנהדרין פ"ז הי"ג מעשה בר"א ור' יהושע ור"ג מסלקין לרומי עלון לחד אתר ואשכחון תינוקות עבדין גבשושית של עפר ואמרין הכי בני א"י עבדין ואמרי זהו תרומה וזהו מעשר, אמרי מסתברא דאית הכא יהודאין. ודברים רבה פ"ב-כד מעשה שהיו רבותינו ברומי ר"א ור"י וגזרו שמכאן ועד שלשים יום לא ימצא בכל העולם יהודי ואחד מיועצי המלך גילה הסוד לר"ג, וע"י השר ההוא נתבטלה הגזירה.

ואח"כ כשנפרש ר"א מהם, וכשהוקם ראב"ע וכאשר נבאר הלאה אז מצינו את ר"ג עם ראב"ע ור"י ור"ע שהלכו לרומי כב"ר פ"ק-ד כשעלו הזקנים לרומי שאלו לר"ג לכמה הנחש מוליד ולא ידע להשיב ור' יהושע השיבו.

ובש"ר פ"ל-ט מעשה בר"ג ור"י וראב"ע ור"ע שהלכו לרומי ודרשו שם, והיה להם וכוח עם מין אחד.

ובסוף מכות שפ"א היה ר"ג וראב"ע ור"י ור"ע מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי ברחוק קכ' מיל והתחילו הן בוכין - עד שר"ע ניחם אותם.

והיה אהוב מאוד לקיסרי רומי כדמצינו סנהדרין לט. שא"ל קיסר (בגמרא איתא כופר, אף הוא נשתנה בדפוס בסיליאה מהצענזור כדמובא בדק"ס) לרבן גמליאל אלהיכם גנב הוא - אמרה ליה ברתיה (דקיסר, כן מפורש במדרש הגדול צד 84) שבקיה דאנא מהדרינא ליה, וכן שאלו כמה שאלות והוא השיב לו תשובות מחוכמות. (וכפי הנראה היו קיסרי רומי עדיין עובדי ע"ז), וכן שם צא. א"ל קיסר לר"ג אמריתו דשכבי חיי.

וכן ע"ז נד: שאלו פלוסופין את הזקנים ברומי אם אלהיכם אין רצונו בע"ז מ"מ אינו מבטלה - ופלוסופום אחד שאל את ר"ג - מ"מ מתקנא בעובדיה ואין מתקנא בה והוא השיב לו תשובה מחוכמה.

ובסוכה כג: מעשה בר"ג ור"ע שהיו באין בספינה ולא היה לולב אלא לר"ג בלבד שלקחו באלף זוז. ומע"ש פ"ה מ"ט מעשה בר"ג וזקנים שהיו באין בספינה אר"ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע, כ"ז בל"ס שהלך למסעיו לטובת הכלל.

ובהוריות י. ר"ג ור' יהושע הוי אזלי בספינתא בהדי ר"ג הוה (אך) פת בהדי ר"י הוה פת וסולת ושלים פיתא דר"ג וכו' וזה היה כשחזרו מרומי לא"י כדמוכח שם.

וע"י חכמתו הגדולה שידע איך לעמוד ולדבר לפני קיסרי רומי החביב עליהם תורת משה עד שאמרו ירושלמי ב"ק פ"ד ה"ג ששלחו שני שרים לר"ג ללמוד תורה ממנו (בב"ק לח. נשכר אך ששלחו אצל חכמי ישראל) וכשלמדו כל התורה אמרו כל תורתכם נאה ומשובחת חוץ משני דברים וכו'. ובע"ז נה. שאל אגריפוס שר צבא את ר"ג כתיב בתורתכם וכו' (ומרש"י משמע שהוא ר"ג הזקן אבל גרסת המכלתא יתרו שאל פלוסופוס ובמכלתא דרשב"י הנדפס בהפלס ש"ג צד 6 גרס אגריפוס סבא).

ובר"ה יז: שאלה בלוריא הגיורית את ר"ג כתיב אשר לא ישא פנים - נפטל לה ר' יוסי הכהן וכו'.

ויען שהיה הולך תמיד למסעיו היה בקי גם במנהגי הפרסים כברכות ח: שאמר בג' דברים אוהב אני את הפרסים הן צנועין באכילתן ובבה"כ ובד"א.

ורכש לו כל המדות טובות שצריך להיות למנהיג הדור.

היה בקי גדול בחכמת העיבור כר"ה פ"ב מ"ח ושם בגמרא כה., ובחכמת המדידה כעירובין פ"ד מ"ב.

והיה רך הלב מאוד ומיצר בצרת אחרים בסנהדרין קד: שפ"א שמע ששכנתו בוכה ובכה גם הוא - עד שנשרו ריסי עיניו. וכן סוף מכות שפ"א עלה עם חביריו לירושלים וכשהגיעו להר הבית ראו שועל יוצא מבית קה"ק התחילו הן בוכין עד שניחמן ר"ע. ובסנהדרין פא. כשהיה ר"ג מגיע למקרא הזה היה בוכה.

וביבמות קכא. אר"ג פ"א הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצטער על ת"ח שבה ומנו ר"ע, וכשעליתי ליבשה בא וישב ודן לפני בהלכה, אמרתי לו בני מי העלוך וכו'.

והיה עניו מאוד ולא בוש ולומד איני יודע כתוספתא כלאים פ"ג ה"ו מעשה ושאלו לר"ג א"ל צאו ושאלו את יוסי בן גילאי שהוא בר ובקי בהלכות כלאי הכרם. ובכריתות מ"ז. ח. ו. ששאל ר"ע לר"ג ור"י ואמר לא שמענו.

והיה שגור בפיו תמיד לומר עדיין צריכין אנו למודעי (הוא ר"א המודעי) כשבת נה:, מגילה טו:, ב"ב י:, וכשחלה בנו שיגר ב' ת"ח לר' חנינא בן דוסא שיבקש רחמים עליו כברכות לד: וכשאמר לו ר' יהושע ששני ת"ח יש לו בישיבתו ר"א חסמא ור' יוחנן בן גודגדא (צ"ל בן נורי כגרסת ספרי דברים-טז) ואין להם פת לאכול, תיכך כשבא לביתו דאג עבורם שלא יחסר לחמם ומנאן באיזה התמנות וכשלא רצו לקבל עליהם ההתמנות א"ל כמדומה לכם ששררות אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם. כהוריות י., ועיין ספרי דברים טז.

ובשבת ל: יסופר שפ"א דרש ר"ג עתידה אשה שתלד בכל יום - עתידין אלנות שמוציאין פירות בכל יום - עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת וליגלג עליו אותו תלמיד, ולא די שלא כעס עליו אך א"ל בא ואראך דונמתן בעה"ז.

ובנזיר כט: שפ"א בא אליו ר' חנינא (בירושלמי מזיר ספ"ד איתא ר' חנינא בן חנינא) וא"ל שהדירו אביו בנזיר - עמד ר"ג ונשקו על ראשו וא"ל מובטחני בזה שמואה הוראות בישראל.

והתנהגותו עם טבי עבדו שהיה חביב עליו כ"כ עד שהניח לו להניח תפלין כמכלתא בא פי"ז, ור"ג הצטער מאוד שרצה לשחררו ופ"א סימא את עינו והיה שמח שמחה גדולה ומצא לר' יהושע וסיפר לו המעשה אך לדאבון לבו א"ל ר"י שאינו יכול לצאת לחירות כי אין לו עדים ורג הוא מודה בקנס ופטור, כב"ק עד:, וכשמת קיבל עליו ר"ג תנחומין ואמר טבי עבדי כשר היה כברכות טז:, ומה יפה דרשתו שבת קנא: שאמר כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים (והגאון בעל מלא הרועים בספרו בית ועד לחכמים אומר שהוא ר"ג בנו של רבי, ובמחילה מכבודו שלא עיין בתוספתא ב"ק פ"ט הי"ד שהמאמר הזה אמר ר' יהודה בשם ר"ג א"כ הוא בל"ס ר"ג דיבנה).

ובקידושין לב: מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ור' צדוק שהיו מסובין בבית בבית המשתה בנו של ר"ג והיה ר"ג עומד ומשקה עליהן, ומכל זה אנו רואין את ענותנותו הגדולה ויקרת רוחו.

אבל כשאירע איזה דבר שעי"ז היה נשבת השלום בין חכמי התורה אז התגבר כארי ובזרוע נטויה החזיק בכח הנשיאות אך למען השלום, וכאשר יסופר ב"מ נט: שגם לגיסו האהוב לו בעל אחותו אימא שלום לא נשא פנים וכאשר נחלק ר"א עם בל המתיבתא בדבר תנור של עכנאי ור"א לא רצה לחזור בו, אז עמד ר"ג בצירוף ר' יהושע ונידוהו והבדילוהו מן חכמי המתיבתא, ור"ג הלך בספינה ועמד עליו נחשול של ים לטבעו אמר ר"ג כמדומה אני שאין זה אלא בשביל ראב"ה, אמר, רבש"ע! גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקת בישראל.

וגם את חבירו ורעו ר' יהושע האב"ד שלו לא נשא פניו וכאשר יסופר ר"ה כה. שפ"א באו שני עדים ואמרו ראינוהו (להלבנה) בזמנו ובליל עיבורו לא נראה וקיבלן ר"ג, ור' דוסא בן הרכניס זקן הדור אמר שעדי שקר הן - ור' יהושע אמר רואה אני את דבריך וע"פ חשבון ר' יהושע נשתנו המועדים ויום הכפורים, אבל ר"ג עמד על דעתו ובכח נשיאותו גזר על ר' יהושע שיבא אצלו במקלו ובמעותיו ביוה"כ שחל להיות בחשבונו, והיה מיצר מאוד לר' יהושע אבל ר"ע ור"ד בן הרכניס פייסוהו לר' יהושע והראו לו שצריך לעשות כמו שגזר ר"ג עליו וכן עשה, וכשבא אצל ר"ג אז הראה את טוהר לבו ויקרת רוחו לחבירו ועמד ונשקו על ראשו וא"ל בא בשלום רבי בחכמה ותלמידי שקבלת את דברי, והמעשה עברה בשלום.

ושוב אירע מעשה בברכורות לו. שר' צדוק שהיה כהן היה לו בכור שנפל בו מום (וכהנים אינם נאמנין בעצמן על בכורן לומר שנפל בו מום שהיו חשודין שעשו זאת בכונה) ובא ר' צדוק לישאל לר' יהושע אם יש חילוק בין חבר לע"ה, ור' יהושע שידע היטב את צדקת ר' צדוק א"ל הן (פי' שמאמינו שנפל בבכורו מום) אבל כשבא ר' צדוק לר"ג ושאלו כלום יש חילוק בין חבר לע"ה בענין נאמנות על הבכור (ולא סיפר לו שהמעשה אירע אצלו) א"ל לאו, א"ל והלא א"י א"ל הן, אז הביא ר"ג השאלה לפני חכמי הועד ור"י עמד על רגליו ור"ג יושב ודורש, ור"י הודה ואמר אין החי יכול להכחיש את החי, עד שריננו כל העם ואמרו לחוצפית המתירגמן עמוד ועמד, וגם זה עבר בשלום, ור' יהושע קיבל מרותו דר"ג והחריש, אבל אח"כ אירע עוד מעשה כאשר יסופר ברכות כז: שר' שמעון ב"י שהיה אז תלמידם בא לפני ר"י ושאלו אם תפילת ערבית רשות או חובה (ור' יהושע שהכיר את תלמידו היקר אשר תורתו אומנתו פסק לו שהוא רשות) וכשבא לפני ר"ג א"ל שהוא חובה, א"ל והלא ר"י אמר שהוא רשות א"ל המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבהמ"ד וכשנכנסו עמד השואל ושאל אם תפלת ערבית רשות או חובה א"ל ר"ג חובה, א"ל לחכמים כלום יש אדם שחולק בד"ז א"ל ר' יהושע (שהיה האב"ד) לאו, א"ל והלא משמך אמרו לי (שאמרת) רשות, א"ל יהושע, עמוד על רגליך ויעדו בך, עמד ר"י על רגליו ואמר - האיך יכול החי להכחיש את החי? ור"ג היה יושב ודורש ור"י עומד על רגליו עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית המתורגמן עמוד ועמד, ובירושלמי ברכות פ"ד סה"א שאמרו לר' זונין החזן אמור התחיל ואמר - על מי לא עברה דעתך תמיד.

ואז עשו כל ראשי חכמי ישראל קשר ביניהן להעביר את ר"ג מנשיאותו, כי כבוד ר' יהושע היה יקר בעיניהן והזכירו לר"ג את חטאיו שחטא נגד ר"י במעשה דר"ה ובמעשה דר"צ, והתחילו לחשוב את מי ימנו לנשיא תחתיו, את ר"י לא רצו למנות יען שהוא בעל מעשה, את ר"ע שהיה בן גרים, ולפי הירושלמי היה גם ר"ט שם וגם אותו לא רצו למנות, ונפל הגורל על הצעיר שבהם על ר' אלעזר בן עזריה שהיה אז כבן טז או יח שנה שהיה גדול בתורה ומיוחס שהיה דור עשירי לעזרא ועשיר והוא קיבל א"ע את הנשיאות, ואז סלקו לשומא ביהמ"ד ונתנו רשות לתלמידים ליכנס, כי ר"ג היה מכריז ואומר כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבהמ"ד, וביום ההוא נתוספו ד' או ז' מאה ספסלי, וגם אז הראה ר"ג את צדקתו הגדולה שאף שדחפוהו מנשיאות, לא לבד שלא פירש מהן, אך דאג פן חו"ש עיקש את הישרה מה שלא הניח עד עתה להתלמידים לבא לבהמ"ד, וישב עמהם כתלמיד וכחבר ולקח חלק עמהן, ואז בא יהודה גר עמוני ושאל אם הוא מותר לבא בקהל ישראל, ור"ג השיבו שאסור אבל ר' יהושע השיבו שמותר לבא בקהל, והראה לר"ג כי הצדק אתו, ואז הבין ר"ג שבאמת חטא נגד ר' יהושע, אז הלך ר"ג לבית ר' יהושע לפייסו, ומצא כותלי ביתו שהן שחורין א"ל ר"י אוי לו לדור שאתה פרנסו שאי אתה יודע בצערן של ת"ח במה הן מתפרנסין וניזונין, וביקש ממנו מחילה, ולא אשגח ביה, א"ל עשה בשביל כבוד אבא, אז נתפייס ר' יהושע והוחזר ר"ג לנשיאותו אך לא לכבודו הראשון, אך נמנו וגמרו שר"ג ידרוש ג' שבתות וראב"ע שבת אחת. ובירושלמי שם שראב"ע נתמנה לאב"ד.

ומני אז מחל ר"ג על כבוד הנשיאות וכשעיברו את השנה היה כותב בהנוסח באגרות ששלח לכל ישראל, ושפרא מילתא באנפאי ובאנפי חבירי כסנהדרין יא: ומהיום ההוא והלאה לא נשמע קול ענות ומריבה בב"המד של יבנה, וכדמצינו שכל מסעותיו של ר"ג שנסע לרומי לקח תמיד עמו את משנהו ראב"ע כאשר הבאנו לעיל.

וכן מצינו נדה כד: שפ"א הורה חנניה בן אחי ר' יהושע והלך ר' יוסף (הכהן) וסיפר לפני ר"ג, שלח לר"י הנהג בן אחיך - עד ששלח לו ר' יהושע שמפיו הורה, ואז לא אמר ר"ג שום דבר.

תקנותיו מצינו תוספתא ריש שביעית ר"ג וב"ד התקינו שיהו מותרין בעבודת הארץ עד ר"ה, שיהו מותרין בעבודת הארץ עד ר"ה, ובמו"ק ג: בלשון ר"ג וב"ד נמנו על שני פרקים הללו ובטלום, ובתוס' שביעית ספ"ו ר"ג וב"ד התקינו שיהו עושין בקינבי, ושם כלאים רפ"ד ר"ג וב"ד התקינו שיהו מרחיקין ד' אמות מן עיקר נפנים.

וקיים גזירת ריב"ז נגד עדות ר' יהושע ור"י בן בתירה כעדיות פ"ח מ"ג, והוא גזר על גזילת עכ"ום מפני חילול השם כירושלמי ב"ק פ"ד ה"ד.

ובחולין ה: ר"ג וב"ד נמנו על שחיטת כותי ואסרוהו, אך שם פירש"י שהוא ר"ג בר רבי, וטעמו נראה כי מצינו גיטין פ"א מ"ה שסובר גט שעידיו כותים כשר א"כ א"א לומר שהוא אסר שחיטתן, אבל התוס' פי' שם שקאי על ר"ג דיבנה, ואפשר לומר ע"פ תוספתא דמאי ספ"ה שמתחלה גער בר"ע על שעישר פירות כותים ודאי, ואח"כ עשה כל פירותיהן ודאי, וזה יען שמתחלה סבר שכותים גרי אמת הן ולכן הכשיר שחיטתן אבל אח"כ שראה שקלקלו אסר את שחיטתן.

אבל מה שמצינו ששמעון הפקולי הסדיר לפניו יח' ברכות, וכן התקנה הגדולה שנקבר בכלי פשתן, כבר פירשנו שר"ג הזקן תיקנם.

הלכותיו במשנה ובברייתאעריכה

רבן גמליאל נזכר במשנה לערך שבעים פעמים.

עם ר' אלעזר חולק ריש ברכות, חלה פ"ד מ"ז, בכורים פ"ב מ"ו, מו"ק פ"ג מ"ו, יבמות פ"יג מ"ז, ושוה עם ר"א כתובות פ"א מ"ו, ז, ח, ט, נגד ר' יהושע, ועם רא"בע מצינו אך פ"א בעירובין רפ"ד שהשוה עמו נגד ר"י ור"ע.

מחלוקת עם ר' יהושע תרומות פ"ה מ"ח, ר"ה פ"ב מ"ח, ט, זבחים רפ"ד.

מחלוקת ר"א ור"י ור"ג שביעית פ"ט מ"ה והלכה כדבריו.

מחלוקת עם ר"ע ברכות פ"ו מ"ח, פאה פ"ד מ"ה, פסחים פ"ג מ"ד, נגעים פ"ו מ"ה, ועם ר' יהושע ור"ע ברכות פ"ד מ"ג.

מחלוקת על ב"ה כלים פכ"ח מ"ד, טהרות רפ"ט.

מחלוקת עם חכמים פאה פ"ו מ"ו, שבת פ"יב מ"ו, ביצה פ"ב מ"ז, כלים פ"יב מ"ג, מ"ו.

מחלוקת על סתם משנה שביעית פ"א מ"ה. עירובין רפ"י, תענית פ"א מ"ג, כלים פ"יז מ"ב.

ולפעמים הוא מוסיף כביצה פ"א מ"ח רג"א אף מדיח ושולה, גיטין פ"א מ"א אף המביא מן הרקם, פרה פ"ט מ"ג אף הנחש.

הלכותיו המפורסמותעריכה

ברכות פ"ב מ"ח אמר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול.

שם פ"ד מ"ג סובר שצריך אדם להתפלל בכל יום יח' ברכות.

חלה פ"ד מ"ז ג' ארצות לחלה. (וע"פ הירושלמי מעשרות פ"ה סה"ג הוא ר"ג הזקן).

דמאי רפ"א שהיה מאכיל את פועליו דמאי.

שבת פ"יב מ"ו קסבר אין ידיעה לחצי שיעור.

פסחים פ"א מ"ה חולין נאכלין כל ד', תרומה כל חמש ושורפין בתחלת שש.

שם פ"ב מ"ג חמץ שנפלה עליו מפולת כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו ה"ה כמבוער.

ביצה פ"ב מ"ז אמר ג' דברים להקל שמכבדין בין המטות, ומניחין את המוגמר ביו"ט, ועושין גדי מקולס בלילי פסחים. ושם פ"ג מ"ב מתיר דגים שהביאן נכרי ביו"ט.

ר"ה ספ"ד ש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן בתקיעות.

תענית פ"א מ"ג מתחילין משיב הרוח בז'.

שם פ"ב מ"י אין גוזרין תעניות על הצבור בר"ח.

יבמות רפ"ה אין גט אחר גט. גיטין פ"א מ"ה הכשיר גט שעדיו כותים. כתובות פ"א מ"ו, ז, ח, ט, סובר העמיד את האשה על חזקתה.

שם רפ"ח שאם מכרה ונתנה קיים.

ב"מ פ"ה מ"י יש ריבית מוקדמת.

שם פ"יג מ"ג, ד, ה, אמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון.

שבועות רפ"ו טענו חטין והודה לו בשעורין ר"ג מחייב.

ואף שהיה מקיל על אחרים היה מחמיר על עצמו כברכות פ"ב מ"ה שקרא ק"ש בלילה הראשון ואמר איני שומע לכם לבטל מלכות שמים, וביצה פ"ב מ"ו ג' דברים החמיר כדברי ב"ש, וכן ב"מ פ"ה מ"ה מלוה ארסיו חטין - שרצה להחמיר על עצמו.

וכתובות רפ"ח אמר על החדשות אנו בושים.

וכן מצינו במשנה כמה פעמים מעשה בר"ג, כמע"ש פ"ה מ"ט, שבת ספ"טז, עירובין פ"ד מ"א, ב' פ"י מ"י, סוכה רפ"ב מ"ה, ביצה פ"ג מ"ב, ר"ה פ"א מ"ו, עדיות פ"ז מ"ז.

ובאיזה מקומות שנזכר ר"ג במשנה והוא אינו ר"ג זה אך ר"ג הזקן כפסחים פ"ז מ"ב, פ"י מ"ח, שקלים רפ"ו, ובכלים פ"ח מ"ט קאמר ר' יהודה ברישא ואח"כ ר"ג אפשר שהוא ר"ג בר רבי או שצ"ל ר' יהושע, וכן סוטה רפ"ב ר"ג אומר כשם שמעשיה מעשה בהמה, נראה שהוא ר"ג בר רבי כדאמרו שם בגמרא דשמעיה לר"מ, ולא נזכר בכלאים, מעשות, יומא, מגילה, חגיגה, נדרים, נזיר, קידושין, ב"ק, מכות, סנהדרין, אבות, הוריות, ובקדשים נזכר אך בזבחים, כריתות, ובטהרות נזכר אך בכלים, נגעים, פרה, טהרות, ידים.

הלכותיו בברייתותעריכה

סוכה ז: שסוכה דירת קבע בעינן.

יבמות נא: שמאמר קונה קנין גמור.

ב"ק צא: מי שחטף מצוה מחבירו חייב ליתן לו עשרה זהובים.

דרשותיו לא מצינו הרבה אך בסוטה רפ"ב אמר כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה.

ב"ב י: אמר כל צדקה וחסד שעושין עכ"ום חטא הוא להן שאין עושין אלא להתייהר בו.

ובמ' אס"ר בפתיחתא-ט אמר ה' דברים מן דסגו דיינו שקרא סגון סהדי שקרא וכו', ובמ"ר פ"יב-ד שעכו"ם אחד שאלו מ"מ נגלה הק"בה למשה מתוך הסנה - שאין מקום פנוי מן השכינה.

חבריו הגדוליםעריכה

כנשיא הדור היו כולם כפופין תחתיו.

גיסו ר' אליעזר שהלך עמו לרומי כדמובא לעיל, ובקידושין לב: שהיו על משתה בנו של ר"ג ונתן כוס לר"א ולא רצה לקבל ממנו מפני כבודו. וכן ר' יהושע כדמובא לעיל.

ור"ע היה כפוף תחתיו מאוד וקראו רבינו כברכות לז., ובסוכה פ"ג מ"ט אר"ע צופה הייתי בר"ג וכו', ומע"ש פ"ב מ"ז אר"ע אני עשיתי לר"ג ור"י את כספן דנרי זהב, שאל את ר"ג כריתות פ"ג מ"ז, נגעים פ"ז מ"ד, הרצה לפני ר"ג סוף יבמות וברכות לז. ביצה פ"ב ה"ח א"ל ר"ג, עקיבא, מה לך שאתה מכניס ראשך בין המחלוקת, ובדמאי ספ"ה א"ל עקיבא, איך מלאך לבך לעבור על דברי חבריך.

ר' אלעזר המודעי שאמר עליו עדיין צריכין אנו למודעי כשבת נה:, מגילה טו:, ב"ב י:.

ר' דוסא בן הרכניס הזקן שבדור כר"ה פ"ב מ"ח.

ר' טרפון כפסחים עב: שפ"א לא בא לב"המד ושאלו אח"כ מ"מ לא באת, וכן ידים פ"ד מ"ג.

ר' חנינא בן דוסא כברכות לד:.

ר' חלפתא כשבת קטו..

ר' יהודה בן בתירה כעדיות פ"ח מ"ג.

וחבירו היקר ר' צדוק שישב לימינו כסנהדרין פ"א ה"ד, והיה מצוי תמיד בביתו כביצה כב:, פסחים לג., קידושין לב:.

תלמידיו הגדוליםעריכה

ר' אלעזר בר' צדוק כביצה יד: כב: ועיין ערכו.

ר' אלעזר חסמא ור' יוחנן בן גודגדא (וצ"ל בן נורי) כהוריות י..

ר' אלעאי (אבי ר' יהודה) כעירובין סד: שהיה מהלך אחר ר"ג והיה ר"ג גדול כ"כ בעיניו עד שאמר למדנו שכוון ר"ג ברו"הק.

ר' חנינא בן חנינא כנזיר כט:.

זוגין היה ממונה שלו כפסחים מט..

ר' יהודה אמר משמו שבת קג:, זבחים עט..

ר' יוסי בן חלפתא כשבת קטו..

ר' יוסי בן תדאי שנידוהו, דא"ר פ"א.

מקראותיו הפרטיםעריכה

ר"ג היה עשיר גדול ובעל נכסים, והיו לו פועלים שעבדו אדמתו כדמאי רפ"א, וגם נתן שדותיו באריסות כב"מ עד:, ועשרו גדלה כ"כ עד שפיזר על מצות אתרוג אלף זוז כסוכה מא:.

והיה איסתניס גדול עד גם כשהיה אוגן גם אז רחץ כברכות פ"ב מ"ו, והיה חלוש כדא"ר פ"י.

אחיו ואחותו נשיו ובניו ובנותיועריכה

מצינו שהיה לו שני אחים אחד בשם אבא שנשא את בת ר"ג ומת בלא בנים ויבם ר"ג את צרת בתו כיבמות טו..

וכן היה לו אח לא נודע שמו כב"ק פ"ג ארש"בג אלף ילדים היו בבית אבא - ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא באסיא, ואחותו הנודעת בשם אימא שלום שהיתה אשת ר' אליעזר בן הורקנוס, והיתה חכמה גדולה ושניהם הראו את שפלת השופט העכ"ום שהיה דר בשכנותם שהוא מקבל שוחד כשבת קטז:.

ונראה שהיו לו שלש נשים בימי חייו הארוכים, אחת שנשא בימי עלומיו ומתה עליו והיא נזכרה ברכות פ"ב מ"ה, והשניה נזכרה ג"כ שם פ"ב מ"ח שקרא לילה הראשון, וא"א לומר שהיא האשה שמתה יען שאז כבר היה נקרא רבן גמליאל והיו לו תלמידים כמבואר שם, והשלישית צרת בתו אשת אחיו אבא שיבמה כיבמות טו..

בניו מצינו שהיה לו שני בנים אחד בשם רבן שמעון ובל"ס היה הוא הבכור שירש את הנשיאות, והוא קיבל מאביו וישב לפניו בישיבת יבנה כירושלמי ר"ה פ"ב ה"י שארש"בג לא היינו נוהגין כן ביבנה, ובידים פ"ג מ"א ארש"בג מעשה באשה אחת שבאת לפני אבא, וכן נדה כב:, וזכה ר"ג להשיאו אשה עוד טרם נפרד ר' אליעזר גיסו ממנו כקידושין לב. מעשה בר"א ור"י ור' צדוק שהיו מוסבין בבית המשתה בנו של ר"ג, ובל"ס הוא רש"בג הבכור. ובנו השני הוא ר' חנינא כנדה ח: וע"ש ברש"י ותוס', וכן נזכרו ריש ברכות מעשה שבאו בניו של ר"ג מבית המשתה, וכן נזכר בכריתות טו. שהלך ר"ג ליקח בהמה למשתה בנו.

ושתי בנות היה לו אחת שמתה בחייו שהיתה אשת אבא אחיו כיבמות טו. והשנית נזכרה ב"ר פ"כו-ד שבקשה מאביה לאמר אבא צלי עלי א"ל לא יהי לך מחזורי להכא, וכשילדה בן ברכה לא ישלה ווי מפומך, ובל"ס נתקיימה ברכתו.

אבל מה שמצינו פסחים נא, יהודה והלל בניו של ר"ג כבר בארנו בערכם שהיו בני ר"ג בר רבי.

ימי חייועריכה

כבר הבאנו לעיל שר"ג היה כבר גדול הדור קודם החורבן שהכיר עוד את ר"ג אבי אביו וקיבל ממנו, והיה לכל הפחות בזמן החורבן כבן שלשים שנה, וריב"ז חי לערך כעשר שנים אחר החורבן א"כ כשנעשה לנשיא היה כבן ארבעים, ובתענית כט. יסופר כשחרש (כצ"ל) טורנופרופוס את ההיכל נגזרה גזירה על ר"ג להריגה בא אדון אחד ועמד בב"המד ואמר בעל החוטם מתבקש, וברח ר"ג וע"י השר הצדיק הזה ניצל ר"ג ונתבטלה הגזירה. וידוע בדברי הרומאים שאדרינוס נתקסר לערך מז שנה אחר החורבן והוא ג"א תתעז ליצירה, ובתחילת מלכותו צוה לבנות את בה"מק ואח"כ חזר בו וגזר גזירות על ישראל ואז נתעלה טורנופרופוס הרשע וחרש את ההיכל להראות שלא יבנה עוד, (ואין זה שייך למה שאמרו בתענית רפ"ד שהשבו ונלכדה ביתר ונחרשה העיר שזה היה זמן רב אח"כ) ובאותו הזמן נפטר ר"ג עוד שנים אחדות קודם מרידת ביתר א"כ מלך לערך שלשים שנה, וחי לערך יותר משבעים שנה.

פטירתועריכה

בב"מ נט: יסופר שמיום שנידוהו את ר' אליעזר לא הניחה אשתו אימא שלום לבעלה למיפול על אפיה שהיהלה בקבלה מבית אביה שכל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה, אך פ"א טעתה וסברה שהוא ר"ח ולא יפול על אפיה ובאמת היה ע"רח, ולא שמרה את בעלה, ומצאה אותו נפל על אפיה, כשראתה זאת התחילה לצעוק קים דקטלת לאחי, אדהכי נפק שיפורא מבית ר"ג דשכיב, ובירושלמי ברכות פ"ג ה"א כשמת ר"ג כיון שיצא מפתח החצר א"ל ר"א לתלמידיו כפו המטות (ובמו"ק כז. איתא בטעות ר"ג הזקן).

ובעירובין מא. לאחר פטירת ר"ג נכנס ר' יהושע להפר את דבריו עמד ר"י בן נורי ואמר - יהושע אין שומעין לך.

ואונקלוס הגר שרף עליו (כלי תשמיש) בע' מנה צורי כע"ז יא. (ושם איתא בטעות ר"ג הזקן וצ"ל ר"ג, דק"ס), ובירושלמי סוף סוטה משמת ר"ג בא גובאי ורבו צרות (ובבבלי שם גרס רשב"ג). ואחר פטירתו התחילו הגזירות והמרידות, ואף שרש"בג היה אז כבר בא בימים קרוב לארבעים אבל לא נתמנה לנשיא יען שהיה עדיין חי רא"בע ור' יהושע ואח"כ היה ר"ע זקן כל הדור ההוא שהאריך ימים יותר מכולם, אך אחרי מות אדריאנוס קיסר וגזרו מעט מן הגזירות ושבו מעט מעט לאושא אז ישב בנו רבן שמעון על כסא אבותיו.