משנה ברכות ד ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ד · משנה ג | >>
רבן גמליאל אומר, בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה ז.
רבי יהושע אומר, מעין שמונה עשרה.
רבי עקיבא אומר, אם שגורה תפילתו בפיו, יתפלל שמונה עשרה. ואם לאו, מעין שמונה עשרה.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בְּכָל יוֹם מִתְפַּלֵּל אָדָם שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתוֹ בְּפִיו יִתְפַּלֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, וְאִם לָאו מֵעֵין שְׁמֹנָה עֶשְׂרֵה:
רבן גמליאל אומר: בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה.
- רבי יהושע אומר: ומעין שמונה עשרה.
- רבי עקיבה אומר: אם שגרה תפילתו בפיו - מתפלל שמונה עשרה; ואם לאו - מעין שמונה עשרה.
פירוש עין שמונה עשרה - עניין. וביארו זה ואמרו: סוף כל ברכה וברכה, על דמיון שאומר לך: אתה חונן לאדם דעת, סלח לנו אבינו, ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח. וכן עד סופם, לבד משלש ראשונות ושלש אחרונות, לא יוסיף בהם ולא יגרע מהם.
ופירוש שגורה - שלא נתבלבל לשונו, אבל אומר אותה במהירות ורגילות. והלכה כרבי עקיבא:
מעין שמונה עשרה - אית דמפרשי בגמרא שאומר מכל ברכה וברכה מן האמצעיות בקוצר ח וחותם על כל אחת ואחת. ואית דאמרי, הביננו ה' אלהינו לדעת דרכך, שהיא ברכה אחת שיש בה מעין כל הברכות האמצעיות של שמונה עשרה, וחותם ברוך אתה ה' שומע תפלה:
שגורה בפיו - שהוא למוד ורגיל בה ט. והלכה כרבי עקיבא שמי שאין תפלתו שגורה בפיו, או בשעת הדחק, מתפלל אדם שלש ראשונות ושלש אחרונות והביננו באמצע שהיא מעין כל האמצעיות, חוץ מימות הגשמים שאינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים, וחוץ ממוצאי שבתות וי"ט שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת:
י"ח. ואעפ"י שהן י"ט ברכת המינין ביבנה תקנוה לאחר זמן בימי ר"ג ואלו י"ח הם שאנשי כנסת הגדולה תקנום:
[אם שגורה בפיו. פירש הר"ב שהוא למוד ורגיל בה ובסוף פרק דלקמן פי' סדורה בפי במרוצה ובערוך מסיים כמו תרגום נבלתם למאכל [נבלתא] משגרא למיכל. עוד שם בערוך פירוש אחר אם נרדפת התפלה בפיו מלשון שיגר אחריו (ברכות סג.)]:
מעין שמונה עשרה. כתב הר"ב האמצעיות בקוצר כו' כגון אתה חונן אדם דעת בא"י חונן הדעת. סלח לנו אבינו בא"י חנון המרבה לסלוח וכן כולם חוץ משלש ראשונות ושלש אחרונות שלא יוסיף ולא יגרע בהם. רמב"ם:
ואם לאו וכו'. מ"ש הר"ב בשעת הדחק. ומיהו אינו מקום סכנה דדיניה שנוי לקמן. ומ"ש חוץ מימות הגשמים וכו' שצריך לומר שאלה בברכת השנים וכו' בגמרא מתקיף לה מר זוטרא ונכללה וכו' ושני אתי לאטרודי ויטעה. ובהבדלה דלא שייך לאטרודי שהרי יאמרה בתחלת הביננו קאי בקושיא:
(ז) (על המשנה) שמונה עשרה. ואע"פ שהן תשע עשרה ביבנה תקנוה לאחר זמן בימי רבן גמליאל ואלו י"ח אנשי כנסת הגדולה תקנום:
(ח) (על הברטנורא) כגון אתה חונן לאדם דעת בא"י חונן הדעת. סלח לנו אבינו ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח וכן כולם חוץ משלש ראשונות ושלש אחרונות שלא יוסיף ולא יגרע בהם. הר"מ:
(ט) (על הברטנורא) ובס"פ דלקמן פירוש סדורה בפי במרוצה ובערוך מפ' מלשון נבלתם למאכל שתרגומו משגרא למיכל:
לא קיים פירוש למשנה זו
יכין
רבן גמליאל אומר בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה: דולמלשינים ביבנה תקנוה אחר שאמר רבן גמליאל מאמר זה:
רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה: ג' ראשונות וג' אחרונות והאמצעיות מקצר. י"א מכל ברכה רק הפתיחה והחתימה וי"א הביננו. שהיא ברכה א' כוללת כולן. וחותם שומע תפלה. וזה נוסחתה. הביננו ה' אלהינו לדעת דרכיך. ומול את לבבינו ליראתך ותסלח לנו להיות גאולים. ורחקינו ממכאבינו. ודשנינו בנאות ארצך. ונפוצותינו מארבע תקבץ. והתועים על דעתך ישפטו ועל הרשעים תניף ידיך. וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך. ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא אתה תענה. בא"י שומע תפלה. וראוי להרגיל א"ע בה:
ר' עקיבא אומר אם שגורה תפלתו בפיו: שא"צ להתיישב בסגנון כל ברכה וברכה שלא יכשל בה:
יתפלל שמונה עשרה ואם לאו מעין י"ח: וקי"ל (שו"ע או"ח, קי) בשעת הדחק כר"ע. ויתפללה מעומד. מיהו אינו מתפלל הביננו בחורף משום טל ומטר. וכ"כ במו"ש ויו"ט משום אתה חוננתנו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
קיצור שנות אליהו
שמונה עשרה - בגמרא אמרו: הני י"ח הם כנגד י"ח חוליות שבשדרה; וכנגד י"ח אזכרות שבקריאת שמע; וכנגד י"ח פסוקים שבשירה עד "כי בא סוס פרעה" וגו'; וכנגד י"ח אזכרות שמן "ויושע" עד "כי בא" וגו'. וכדי להשלים י"ח שמות הוי"ה תיקנו אנשי כנסת הגדולה בפסוקי דזמרה לומר אחר השירה שלושה פסוקים אחרים: "כי לה' המלוכה" וגו', "ועלו מושיעים" וגו' "והיתה לה' המלוכה", "והיה ה' למלך" וגו' "ה' אחד ושמו אחד". וגם הם פסוקי מלכות, לפי שסיימו ב"ה' ימלוך". וכן הם כנגד י"ח אזכרות שבמזמור "הבו לה' בני אלים". וכנגד י"ח "יראה" שכתוב במשלי.
ובירושלמי אמרו, כנגד י"ח מזמורים עד "יענך ה' ביום צרה". והיינו עד ולא עד בכלל.
ומה שהקשו שם בירושלמי, "אם יאמר לך: תשע עשרה הן" וכו', עיין ב"שנות אליהו" שביאר דצריך לגרוס "שבע עשרה", והיינו דבנוסח ארץ ישראל נהגו לכלול התפילה על צמח דוד ב"בונה ירושלים", ולחתום "אלהי דוד ובונה ירושלים". ותרצו דעם ברכת המינים הוא שמונה עשרה, עיין שם בירושלמי.
וחזרו ואמרו בירושלמי, שהוא כנגד י"ח פעמים אבות הכתובים בתורה, אברהם יצחק ויעקב. ולפנינו שם איתא, "אם יאמר לך אדם י"ט הן, אמור לו: 'והנה ה' נצב עליו' לית הוא מנהון. ואם יאמר לך אדם י"ז הן, אמור לו: 'ויקרא בהם שמי ושם אבותי' מנהון". והקשה על זה הגר"א, והגיה דכך צ"ל: "'וזכרתי את בריתי' וגו' לית הוא מנהון", והיינו מפני שהאבות נזכרים שם שלא כסדר. ופריך, אם אינו מחשיב אלא "אברהם יצחק ויעקב" כסדר, אם כן אינן אלא י"ז? ומשני, "'זכור לאברהם ליצחק ולישראל' מנהון", כצ"ל. פירוש, אף על פי שכתוב "ישראל" במקום יעקב, מכל מקום יעקב הוא ישראל והוי כסדרן.
ועוד אמרו שם, שהם כנגד י"ח צוויים שבמשכן. פירוש, שכתוב "כאשר ציווה ה'". ועוד אמרו שהם כנגד י"ח פעמים "משה ואהרן" שנאמר הדיבור אל שניהם כאחד. ובזוהר אמרו, שהוא כנגד י"ח ימים טובים לישראל, והם פסח, שבועות, סוכות, ב' ימי ראש השנה, ויום כיפור, הרי י"ח ימים.
ושבע של שבת, אמרו בגמרא שהן כנגד שבעה קולות שבמזמור "הבו לה' בני אלים" וגו'. ובירושלמי אמרו, שהם כנגד שבע אזכרות שב"מזמור שיר ליום השבת".