משנה פסחים ג ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ג · משנה ד | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

רבן גמליאל אומר: שלש נשים לשות כאחת ואופות בתנור אחד, זו אחר זו.

וחכמים אומרים: שלש נשים עוסקות בבצק, אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה.

רבי עקיבא אומר: לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שווין.

זה הכלל: תפח, תלטוש בצונן.

משנה מנוקדת

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ נָשִׁים לָשׁוֹת כְּאחַת וְאוֹפוֹת בְּתַנּוּר אֶחָד, זוֹ אַחַר זוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלֹשׁ נָשִׁים עוֹסְקוֹת בַּבָּצֵק, אַחַת לָשָׁה וְאַחַת עוֹרֶכֶת וְאַחַת אוֹפָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא כָל הַנָּשִׁים וְלֹא כָל הָעֵצִים וְלֹא כָל הַתַּנּוּרִים שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל, תָּפַח, תִּלְטֹשׁ בְּצוֹנֵן:

נוסח הרמב"ם

רבן גמליאל אומר:

שלש נשים -
לשות כאחת,
ואופות בתנור אחד,
זו אחר זו, זו אחר זו.
וחכמים אומרים:
שלש נשים, עסיקות בבצק -
אחת לשה,
ואחת עורכת,
ואחת אופה.
רבי עקיבה אומר:
לא כל הנשים,
ולא כל העצים,
ולא כל התנורים - שווין.
זה הכלל:
תפח - ותלטוש בצונן.

פירוש הרמב"ם

רבן גמליאל סבר, כי שלוש נשים מתעסקות בבצק כולן בזמן אחד ואופות זו אחר זו, ואף על פי שישאר הבצק של השלישית עד שיסיקו את התנור פעמים, ויאפו בו שתי אפיות ואחר כך תאפה השלישית, שאינו בא לידי חימוץ בזה השיעור מהזמן.

וחכמים אין סוברים כך אבל אומרים, כי כשתתחיל הראשונה באפיה תשלים השניה והשלישית ללוש, נמצא כשתשלים הראשונה באפיה תשלים השניה בעריכה והשלישית בלישה, ותתחיל השניה לאפות והשלישית בעריכה ותלוש הראשונה פעם שניה, וכך עושין ולא יתמהמה הבצק בשום פנים ולא תגביה ממנו היד.

ואמר רבי עקיבא לרבן גמליאל, לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שוים, כי יש תנור שמתחמם בשעה קלה ואחר בהפך, וגם כן כשהם העצים יותר יבשים שולט בהם האש במהרה, ומן הנשים יש מהם זריזות ויש מהם להיפך. ואמרו שאין מניחין העיסה כל זה הזמן, אלא אם כן מטילין בהם מים צוננין ומצננין העיסה בהם.

ודע כי כל עת שהיד מתעסק בבצק אינו בא לידי חימוץ, ואפילו יום אחד שלם.

והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שלש נשים לשות כאחת - כל אחת תנור מלא, ואין כאן חימוץ, אף על פי [שהאחת] ממתנת עד שיאפו השתים:

וחכ"א - אין להקל כל כך שיהו לשות כאחת, אלא שלש נשים עוסקות כל אחת בבצק שלה:

אחת לשה - האחרונה לשה כשחברתה האמצעית מקטפת, והשלישית שלשה תחלה אופה, נמצאו שלשתן עוסקות בבת אחת, כל אחת בבצק שלה, אחת לשה שלה, ואחת מקטפת שלה, ואחת אופה שלה:

לא כל הנשים - רבי עקיבא אמלתיה דרבן גמליאל קא מהדר ואמר שאין ראוי לעשות כדבריו. לפי שיש נשים עצלניות ומחמיצות אם שוהות כל כך, ויש תנור שאינו חם מהר, ויש עצים שאין נבערים מהר. אלא כדברי חכמים ראוי לעשות, לעסוק תמיד בבצק, שכל זמן שעוסקין בבצק אינו בא לידי חמוץ. וכן הלכה:

זה הכלל תפח - הבצק שבידה שרואה שרוצה לתפוח:

תלטוש - ידה במים צוננין ותקטפנה ותצטנן:

פירוש תוספות יום טוב

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

רבן גמליאל אומר שלש נשים וכו':    מתניתין בשלש בצקות י"מ דדוקא בשיעור זה דשלשה נשים אבל ביתר מכאן אע"פ שעוסקות בא לידי חמוץ דאי לא תימא הכי סדרא דשלש נשים למה לי. אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ה מהלכות חמץ ומצה שכל זמן שאדם עוסק בבצק אפי' כל היום כולו אינו בא לידי חמוץ וכך נראה בתוספתא כדבריו (הגהה עיין על זה בתשובות הרשב"א ז"ל סי' קכ"ד) ומיהו דוקא בשיעור עיסה שנתנו חכמים דהיינו כדי שיעור חלה הוא דאמרי' דכל זמן שעוסקות בבצק אינו בא לידי חמוץ וכי תימא אי איתא דכל זמן שעוסקות בו אינו בא לידי חמוץ סדרא דשלש נשים למה לי אפשר לומר דרבנן לכתחלה לא שרו טפי מהאי שיעורא שמא תרפה ידיה מלעסוק בבצק תדיר אבל אי קים לה שלא פסקה מלהתעסק בה אפי' טפי מהאי שיעורא שרי א"נ משום דר"ג נקט שיעורא בשלש נשים דלדידיה אפי' סלקה ידיה מן הבצק כל שלא שהה יותר מכדי שתי אפיות ושלש היסקות אינו בא לידי חמוץ פליגי עליה ואמרי דבשלש נשים ליכא למישרי אלא כה"ג שכל אחת עסוקה בבצק תדיר ואינה מניחתו כלל ואין ה"נ דכל שעה שעסוקה בו אינו בא לידי חמוץ. ובשאינה עסוקה בבצק תדיר א"נ בעסוקה אלא שהוא יותר משיעור עיסה מסתברא דילפי' שיעורא מבצק החרש דאמרי' אין שם כיוצא בו שיעורו מיל או אפשר דקולא הוא שהקלו בבצק החרש לפי שאינו ממהר להחמיץ ואין למדין ממנו לבצק אחר עכ"ל הר"ן ז"ל:

שלש נשים עוסקות בבצק:    אית דגרסי עסֵקוֹת הסמ"ך בנקודת צירי. וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:

ר' עקיבא אומר וכו':    כתב עוד הר"ן ז"ל אפשר דר"ע לא פליג ארבנן אלא אדר"ג לחוד וכדתניא בברייתא בגמ' אמר ר' עקיבא דנתי לפני ר"ג ילמדנו רבינו בנשים זריזות או בנשים שאינם זריזות בעצים לחים או בעצים יבשים בתנור חם או בתנור צונן אמר לי אין לך אלא מה ששנו חכמים זה הכלל תפח תלטוש בצונן אבל מודה ר"ע לרבנן דבשיעור היסק אחד שממתנת כל אחת לא תבוא עיסתה לידי חמוץ כלל ומודה נמי שכל זמן שאשה עסוקה בבצקה אינו בא לידי חמוץ ע"כ וכן נמי משמע מפי' הרמב"ם ז"ל דלא פליג ארבנן:

זה הכלל תפח וכו':    סתמא היא ולאו ר"ע קאמר כדכתבינן לעיל בשם הירוש' וכתב החכם ה"ר אלעזר אזכרי ז"ל והכרח הדבר הוא דודאי כיון דר' עקיבא מודה לרבנן דאין עיסה מחמצת כלל בעוד שעוסקת בה ושהייא בה פורתא וחולק עם ר"ג וסובר דבא לידי חמוץ אי שהי טובא ודאי ה"ק לא כל הנשים וכו' הלכך ע"כ צריך לעשות כרבנן ורבי שנה סתם משנה כאן בין אם עבר ועשה כר"ג ושהה באונס או בשוגג טפי מכדי היסק אחד בין אם עבר ועשה כרבנן תלטוש בצונן דהלכה כבן בתירא דהטלת העיסה בצונן מונע חמוצה ודלא כר' אליעזר ור' יהושע דפליגי עליה וסברי דאינו מונע ע"כ. ופי' בערוך בערך לטש תלטוש תוריק בו מים פי' על העיסה שנתנפחה פי' אחר אם מתנפחת היא בתוך התנור מכה בידו כשהיא שרויה על העוגה לפי שהעוגה כשמתנפחת עולה למעלה מן המצה ולידי חמץ לא באה לפיכך חייבונו ללוטשה בצונן כדי להמעיט בה הנפיחה וחוזרת כמו שהיתה ע"כ. אבל מן הברייתא דבגמ' שהעתקתי בשם הר"ן ז"ל משמע שהוא דברי ר"ג:

תפארת ישראל

יכין

רבן גמליאל אומר שלש נשים לשות כאחת:    שיעור עיסה לכל אחת:

ואופות בתנור אחד זו אחר זו:    אף שעיסה אחת ממתנת עד שיאפו השתים:

וחכמים אומרים שלש נשים עוסקות בבצק:    ס"ל דוקא כשעוסקת בבצק רשאין להמתין:

ואחת עורבת:    עורכת לחמה, דהיינו שמגלגלת עיסה לעשותו עוגות דקות, ומושחתן במים:

ואחת אופה:    ר"ל בשעה שזו אופה, אז ב' חברותיה, אחת לשה שלה והשניי' עורכת שלה, וחוזרת חלילה:

ולא כל התנורים שוין:    אדר"ג קאי, וקאמר דיש נשים עצלניות, ויש עצים לחים שאינן מתבערין מהר, ויש תנור שאינו מתחמם מהר, להכי עדיף טפי כחכמים, דכל זמן שעוסקת בבצק אינו מחמיץ:

זה הכלל תפח:    כשרואה שהבצק רוצה לתפוח:

תלטוש בצונן:    ר"ל תקטוף ותמשך העיסה במים צוננים, כדי שתתקרר העיסה שלא תחמיץ [ולשון לוטש הוא כמו לוטש נחושת, והוא בעשטרייכען], שמוליך ומביא ידו המלוחלחת במים על הלחם, כלוטש סכין על האבן:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים