משנה כתובות א ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק א · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים, היא אומרת, משארסתני נאנסתי, ונסתחפה שדך.

והלה אומר, לא כי יז אלא עד שלא אירסתיך, והיה מקחי מקח טעות.

רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים, נאמנתיט.

רבי יהושע אומר, לא מפיה אנו חייןכג, אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס, והטעתו, עד שתביא ראיה לדבריה.

משנה מנוקדת

הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא מָצָא לָהּ בְּתוּלִים,

הִיא אוֹמֶרֶת: מִשֶּׁאֵרַסְתַּנִי נֶאֱנַסְתִּי, וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדְךָ;
וְהַלָּה אוֹמֵר: לֹא כִי, אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא אֵרַסְתִּיךְ, וְהָיָה מִקְחִי מֶקַח טָעוּת,
רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין;
אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה עַד שֶׁלֹּא תִּתְאָרֵס, וְהִטְעַתּוּ,
עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ:

נוסח הרמב"ם

הנושא את האישה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משאירסתני נאנסתי נסתחפה שדך והוא אומר לא כי אלא עד שלא אירסתיך היה מקחי מקח טעות רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת ורבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיים אלא הרי זו בחזקת עד שלא תתארס הטעתו עד שתביא ראיה לדבריה.


פירוש הרמב"ם

הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי כו': והלכה כר"ג שאמר נאמנת אבל יש לו להשביעה שבועת היסת שאמת היא טוענת כדין כל טוען ואם היא מכחשת ואומרת בתולה מצאני הוא נאמן ואינו חייב שבועה ותפסיד שטר הכתובה כמו שאמרו חכמים תקנו כתובה לאשה והם האמינוהו שאם אמר פתח פתוח מצאתי נאמן חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה וממה שאתה צריך לידע שהבוגרת הוא שהיו לה ששה חדשים שלמים אחר הבאת ב' שערות ובתנאי כמו כן שיצמחו הב' שערות אחר י"ב שנה אין לה טענת בתולים ר"ל טענת דמים לפי שכלו בתוליה אבל יש לה טענת פתח פתוח כן הורו כל הגאונים שידענו דבריהם ומה שנתבאר אצלי הוא שהדבר בהפך וטענת דמים יש לו פתח פתוח אין לו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ונסתחפה שדר - מטר סוחף בא על שדך והפסידה, כלומר מזלך גרם ותן לי כתובתי:

והיה מקחי מקח טעות - ואין לך כתובה ממני יח:

נאמנת - ומשביעין אותה שבועת היסת שכן הוא כדבריה, ותטול כתובתה. כ וכן הלכה. ואי אמרה בתולה מצאני, אינה נאמנת, כא דהימנוהו רבנן לבעל ואפילו בלא שבועה, דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה כב:

פירוש תוספות יום טוב

והלה. פירשתי במשנה ג' פ"ג דמעשר שני:

לא כי. א"א לפרש שמכחישה בברי דמהיכי ידע. ועוד למה כנסה ובעלה. אלא הכי קאמר שמא לא כי ועיין ספ"ג דב"ק:

מקח טעות. פי' הר"ב ואין לך כתובה ממני. כלומר אפילו מנה לא. דלא דמי למוכת עץ דלעיל. גמרא ד' י"א ע"ב:

נאמנת. דמוקמינן אתתא אחזקה דמספקינן אשעת אירוסין אי בתולה הואי והעמד האשה אחזקתה ובתולה נולדה והך שעה היא דאיתניסא לאחר אירוסין. גמרא. ועיין במ"ח פ"ז מ"ש שם דהכא דוקא כשאפשר שנאנסה משנשאת. ומ"ש הר"ב ומשביעין אותה שבועת היסת כך כתב הרמב"ם בפירושו. אבל בחבורו פי"א מה"א [הל' י'] כתב ויש לו להחרים סתם על מי שטוען שקר כו'. וזה עיקר דכיון שאינו טוען עליה בברי אין כאן מקום לשבועה אפילו היסת שלא מצאנוה אלא בברי וכמו שאמר הרמב"ם עצמו בפירושו סוף מסכת נדרים. ואפילו לסברא הנזכרת בש"ע סימן ע"ה סעיף י"ז דמשביעין בשמא היכא דיש רגלים לדבר. הכא מאי רגלים לדבר איכא שנבעלת קודם שארסה אדרבה אוקי בחזקת בתולה כל זמן שתוכל. וענין שבועת היסת מפורש פ"ו דשבועות. ומ"ש הר"ב ואי אמרה בתולה מצאני אינה נאמנת גמרא דף י' וכתב הרא"ש ואין להאמינה במגו דנאנסתי דלא בעיא למפסל נפשה לכהונה ואין להאמין במגו דמוכת עץ [כדלקמן] דלא שכיח. א"נ לא אמרינן מגו לאפוקי ממונא. ע"כ. ומ"ש הר"ב חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ופי' רש"י ואין לחוש שמא יטעון אדם כך אלא באמת שאם היה שונאה מתחילה לא היה טורח בסעודה בחנם אלא היה מגרשה תחלה. וכתב הר"ן דאין להקשות דתיפוק לי' דהואיל ואיהו טוען נמי ברי. מהיכא תיתי שתהא היא נאמנת לאפוקי ממונא. דלאו קושיא היא כלל דכיון דטעמא דכתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה אם אתה אומר נאמן ועלה דידה רמי לברורי וא"א לה להביא [ראיה] הרי היא קלה בעיניו להוציאה הלכך צריך לטעמא דחזקה וכו':

לא מפיה אנו חיין. דהכי נמי אוקי ממונא בחזקת מריה ועיין ספ"ד דנגעים:

[*עד שלא תתארס. וכן בריש פרק ח' ובשניהם הוה ליה למתני עד שלא נתארסה דתתארס להבא הוא ובירושלמי ריש פ"ח כיני מתניתין עד שלא נתארסה ולא ידעתי למה לא אתמר כן בירושלמי אדהכא ועיין בפרק דלקמן משנה ו']:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יז) (על המשנה) לא כי. אי אפשר לפרש שמכחישה בברי, דמהיכא ידע, ועוד, למה כנסה ובעלה. אלא הכי קאמר, שמא לא כי:

(יח) (על הברטנורא) אפילו מנה. דלא דמי למוכת עץ דלעיל. גמ':

(יט) (על המשנה) נאמנת. דמוקמינן אתתא אחזקה. דמספקינן אשעת אירוסין אי בתולה הואי, והעמד האשה אחזקתה ובתולה נולדה והך שעה הוא דאיתניסא לאחר אירוסין. גמ':

(כ) (על הברטנורא) הר"מ. אבל בחיבורו כתב, ויש לו להחרים סתם על מי שוטען שקר כו'. וזה עיקר, דכיון שאינו טוען עליה בברי, אין כאן מקום לשבועה אפילו היסת, שלא מצאנוה אלא בברי:

(כא) (על הברטנורא) גמ'. וכתב הרא"ש ואין להאמינה במגו דנאנסתי, דלא בעיא למפסל נפשה מכהונה. ואין להאמין במגו דמוכת עץ, דלא שכיח. אי נמי, לא אמרינן מגו לאפוקי ממונא:

(כב) (על הברטנורא) פירש רש"י, ואין לחוש שמא יטעון אדם כך אלא באמת' שאם היה שונאה מתחלה לא היה טורח בסעודה בחנם, אלא היה מגרשה תחלה. וכתב הר"ן דאין להקשות דתיפוק ליה דהואיל ואיהו מוען נמי ברי, מהיכא תיתי שתהא היא נאמנת לאפוקי ממונא. דלאו קושיא היא כלל, דכיון דטעמא דכתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, אם אתה אומר נאמן ועלה דידה רמי לברורי ואי אפשר, לה להביא ראיה, הרי היא קלה בעיניו להוציאה, הלכך צריך למעמא דחזקה וכו':

(כג) (על המשנה) לא כו'. דהכא נמי אוקי סמונא בחזקת מריה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הנושא את האשה וכו':    בפירקין דף י"א ור"פ שני דמכלתין. וביד כולה מתני' עד סוף סי' ח' פי"א דהלכות אישות סי' י' י"א:

והוא אומר לא כי:    אע"ג דבסוף המניח דייק מדקהני לא כי דמיירי דברי הכא דליכא למיטעי קתני לא כי אע"ג דאיירי בשמא תוס' ז"ל: ואיתה בפ' אלו נערות (כתובות דף ל"ו) ובפ' המדיר (כתובות דף ע"ה) וכמו שכתבתי שם סי' ח' וגרסי' התם בגמ' אמר רבא לא תימא ר' יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל אלא לא כי אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא היכא דאיכא חזקה דממונה באפה דאיכא למימר העמד ממון על חזקתו. אבל היכא דליכה חזקה דממונו אע"ג דאיכא אחת משאר חזקות באפה אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופה דתנן ספ"ד דנגעים אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם שער לבן קדם לבהרת טהור ואם ספק טמא ור' יהושע אומר כהה וטיהר אלמא העמד הגוף על חזקתו ולא תטמאנו מספק אע"פ דהתם איכא נמי באפה חזקת טומאה דמיירי בשנזקק לטומאה כמו שכתבו שם תוס' ז"ל:

לא מפיה אנו חיים:    שמעתי [בעל קול הרמ"ז הביא בזה הלשון תלמידי האר"י ז"ל כתבו בשמו דנקט האי לישנא משום דאחד מג' עמודי עולם הוא האמת ומפי זו אין לנו חיים והעמדה שחזקה שמשקרת בחזקת בעולה וכלומר אבדה חזקתה ואוקי ממינא בחזקת מריה:] בשם הרב המקובל כמהר"ר יצחק אשכנזי לוריא ז"ל דהאי דנקט האי לישנא ולא קאמר אינה נאמנ' לרמוז על פי דרכו שאע"פ שהעולם מתקים על הדץ ועל האמת וכו' זו ודאי שקרה ולא מפיה אנו חיים:

והטעתו עד שתביא ראיה לדבריה:    פי' ולית לה כלל דמקח טעות לגמרי משמע הר"ן ז"ל ועיין בפירושו ז"ל בפ' המדיר דף תק"ו: וקשה לע"ד דהוה סגי דליתני אלא ה"ז בחזקת שהטעתו עד שתביא וכו' ויותר קשה לשון רש"י ז"ל שפי' וז"ל ה"ז בחזקת שנבעלה עד שלא תתארס והטעתו ע"כ ושמא הא קמ"ל ה"ז בחזקת בעולה ברצון ופרוצה היא ואסור לו לקיימה אע"ג דמן הדין מותרת היא לו כיון שקודם לכן נבעלה ואפשר שלזה כיון רש"י ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדך:    כמטר סוחף בא על שדך שזרעת, ור"ל מזלך גרם שנתקלקלתי, ויש לי כתובה [מאתים]:

והיה מקחי מקח טעות:    ואין לך כתובה כלל:

רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת:    דאע"ג דברי ושמא לאו ברי עדיף להוציא, הכא שאני דאיכא נמי לה מגו דמוכת עץ אני, דלא היתה נפסלת מכהונה. ואף דהו"ל מגו להוציא, בברי ושמא אמרינן מגו להוציא [ס"ח ב"ש סקכ"ב]. מיהו באמרה בתולה אני, אינה נאמנת, אף על גב דאית לה מגו דנאנסתי או מוכת עץ אני, עכ"פ בברי וברי לא אמרינן מגו להוציא. ואי"ל אם כן מה הועילו חכמים שתקנו כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, הרי יכול להפקיע עצמו בטענה זו מתקנת חכמים, שהרי א"א לה להביא ראיה שהיתה בתולה, ויפטר מכתובתה. י"ל דהכא מהימן מכח חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ומהאי טעמא פטור גם משבועה:

רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין:    דהמע"ה [ונ"ל דנקט הך לישנא, ע"פ מ"ד (סנהדרין דצ"ו) דאית קרתא דשמא קושטא, ויושביה מאריכים ימים מדאין אומרים שקר. להכי קאמר הכא דלא משום דבורה של זאת נאריך ימים, דשקר אמרה]:

אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו:    דס"ל חזקת ממון עדיף ואפילו ק' אין לה:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים