תולדות תנאים ואמוראים/ג/רבן גמליאל הזקן
רבן גמליאל הזקן עריכה
בן שמעון בן הלל הבבלי.
אבי אביו הלל היה נשיא ארבעים שנה כספרי ברכה, ונשיאותו התחילה ק' שנה בפני הבית כשבת טו. א"כ נפטר ששים שנה לפני החורבן, ובנו שמעון לא נזכר בשום מקום זולת בשבת טו. שאמרו הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותם בפני הבית מאה שנה, ומזה אנו רואין שלא היה נשיא שנים הרבה ולכן לא מצינו ממנו שום תקנה, ולא שמת בקיצור ימים אך יען שאביו הלל האריך ימים, ולכן נוכל לחשוב כמעט כל הששי םשנה שאחרי פטירת הלל לרבן גמליאל נכדו ורבן שמעון הנהרג זולת שנים אחדות לשמעון בן הלל.
הוא היה הראשון להקרא בשם רבן וע"פ השערה נראה שלכן נקרא "רבן" יען כמו שאמרו גדול מרבן שמו, ולפי שנתמעטו חכמת הדורות לכן לא נקרא עוד בשמו. וקרוב מאוד לומר יען שבימי נשיאותו לא הוקם אב"ד, והוא היה היחיד בריש הסנהדרין ואע"פ שבית שמאי היו עוד בימיו, אבל כולם היו כפופים תחתיו לא מצינו שהוקם ראש לבהמ"ד דשמאי אחרי פטירתו, ואף שתלמידי בית שמאי היו עד החורבן וגם אחר החורבן כדמצינו יבמות טז. כשבאו ר' יהושע ור"ע וראב"ע אצל ר"ד בן הרכניס ואחיו הקטן יונתן היה מתלמידי ב"ש, וכן ר"א, אבל כבר נסמכה ביבנה שמשנת ב"ש ליתא לגבי ב"ה.
ונקרא ר"ג הזקן כדי להבדילו מנכדו רבן גמליאל, אבל מצינו בכמה מקומות סתם רבן גמליאל והוא רבן גמליאל הזקן. (ואף שאמרו התוס' נדה ו: ד"ה בשפחתו, שאין רגילות להזכיר את ר"ג הזקן בשם סתם ר"ג), כמו פאה פ"ב מ"ו מעשה שזרע שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל ועלו ללשכת הגזית ושאלו, אמר נחום הלבלר מקובל אני וכו', הוא בל"ס ר"ג הזקן, וכפי שאמרנו שר"ג הזקן היה נשיא שנים אחדות אחרי הלל זקנו ואז ישבו עדיין הסנהדרין בלשכת הגזית, כי אך ארבעים שנה קודם החורבן גלו מלשכת הגזית וישבו בחנות כשבת טו..
וכן אבו פ"א מ,טז ר"ג אומר עשה לך רב וכו' ופירש"י ותוי"ט שהוא ר"ג הזקן. וכן פסחים פח: מעשה במלך ומלכה שאמרו לעבדיהם צאו ושחטו עלינו את הפסח - לכו ושאלו את ר"ג, ושם שפ"א נמצאה הלטאה בבית המטבחים (של המלך) שאלו את ר"ג, הוא בלס ר"ג הזקן, כי ר"ג דיבנה אע"פ שהיה כבר גדול קודם החורבן אבל לא הגיע להוראה ובפרט שהיו אז בחיים אביו רבן שמעון ורבן יוחב"ז.
וכן נראה מה שמצינו פסחים פ"ז מ"ב א"ר צדוק מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח, הוא ר"ג הזקן ואף שידוע שטבי היה עבד דר"ג דיבנה כמבואר בערכו, אבל כבר אמרו בירושלמי נדה פ"א ה"ד שבית ר"ג היו קוראין לעבדיהן אבא טבי ולשפחותיהן אמה טבתה, ובפרט שמעשה הזה יספר ר' צדוק שהיה קשיש הרבה מר"ג. וכן פסחים פ"י מ"ה ר"ג היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, הוא ר"ג הזקן. וכן נדה ו: מעשה בשפחתו של ר"ג שהיתה אופה ככרות של תרומה, פי' שם הרשב"ם שהוא ר"ג הזקן. ובסנהדרין יא: ובתוספתא שם פ"ב ובירושלמי מעשרות פ"ה ה"ד יסופר מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב ע"ג מעלה בהר הבית והיה יוחנן סופר הלז עומד לפניו וג' איגרות חתוכות מונחות לפניו - וטול איגרתא חדא וכתוב - מהודעין אנחנא לכון דגוזליא רכיכין ואימריא ערקין - ושופרא מילתא באנפאי ובאנפי חביריי ואוסיפית (בתוספתא הגרסא יותר נכונה ושם ואוסיפנא, ובדק"ס שהיה כתוב ואוסופנ' והוא ואוספינן לשון רבים) על שתא דא תלתין יומין.
והנה גאון בעל דורות הראשונים בח"א לא. כותב שקאי על רבן גמליאל הזקן, וכן הביא הרב החכם ר"ז יעבץ בספרו תולדות ישראל שקאי על ר"ג הזקן, ויאמר עם הספר שא"א בשום אופן לומר כדעת רש"י שקאי על ר"ג דיבנה יען שבימיו שהיה כבר אחר החורבן לא היה צריך לומר באגרתו בעניינים השייכים לזמן המקדש כמו לומר דגוזלייא רכיכין ואימריא ערקין, אבל מלשון הגמרא שאמרו תא חזי מאי איכא בין תקיפאי קדמאי לענוותני בתראי, משמע אך כפי' רש"י שקאי על ר"ג דיבנה שהיה תקיף כמבואר ברכות כז:, ר"ה כה. ובכורות לו., אבל על ר"ג הזקן לא מצינו שום דבר שיקרא ע"ז בשם "תקיף", וכן הלשון מה שמתרץ הגמרא דלמא בתר דעברוהו משמע כפירש רש"י שמפרש שאחר שהעבירו את ר"ג מנשיאותו כברכות כח. אז נעשה עניו, ואז התחיל לכתוב באנפי חבראי, ובדק"ס סנהדרין יא. מביא הגרסא בתר "דעברוה" ופי' רבינו פרץ שעברו השנה שלא היה הנשיא עמם ועברו ע"מ שירצה הנשיא ולכן כתב באנפי חבראי, והרה"ח ר"ז יעבץ הלך בפי' למרחוק.
והאמת יורה דרכו שהצדק עם רבינו רש"י, ומה שהקשה מה שייכות ר"ג למעלה הר הבית, לק"מ כי כן מצינו בברכות פ"ט ה"ב וע"ז פ"א ה"ט מעשה בר"ג שהיה עומד ע"ג מעלה הר הבית וראה נכרית וכו', וגם אם נאמר כגרסא שלנו ע"ז כ. רבן שמעון בן גמליאל והוא רשב"ג הנהרג. אבל מצינו בבן זומא ברכות נח. שראה אוכלסא על גבי מעלה הר הבית, ומזה אנו רואין שאע"פ שנחרב הבית, אבל אח"כ כשנתישבו ביבנה וחזרו השנים כתיקונם הלכו אל מקום המקדש, וכדמצינו בסוף מכות שעבר ר"ג ור"ע אצל בית קה"ק. וכן קרוב מאוד לומר שאם היו יכולין לילך לירושלים, לעבר שם שנים היו עושין כן, עד זמן טורנוספורוס הרשע שחרש מקום המקדש וזה היה זמן רב אח"כ.
ומה שכתב ר"ג הנוסח דגוזליא רכיכין ואימריא ערקין זה יען שקוו לימים טובים מאלה שיבנה המקדש ולכן לא רצו לשנות מהנוסח שכתבו מקדמת דנא.
ונחזור לעיינו. כמו שאמרו שכמה פעמים שנזכר ר"ג סתם והוא ר"ג הזקן, כן מצינו שכתוב ר"ג הזקן ע"פ טעות והוא ר"ג סתם, כע"ז יא. אמרו כשמת ר"ג הזקן שרף עליו אונקלוס הגר שבעים מנה צורי, הוא בל"ס ט"ס וצ"ל סתם ר"ג יען שאונקלוס היה תלמידו דר"א ור"י כמגילה י., וכן ליתא תיבת הזקן ברי"ף והרא"ש. וכן מו"ק כז. כשמת ר"ג הזקן א"ל ר"א כפו מטותכם הוא ט"ס כי בימי ר"ג הזקן לא היה עדיין ר"א הגיע להוראה, ובאמת בירושלמי ברכות פ"ג ה"א איתא סתם רבן גמליאל.
הלכותיו במשנה ובברייתא, ותקנותיו הגדולים עריכה
בערלה פ"ב מי"ב יועזר איש הבירה מתלמידי שמאי שאל לר"ג הזקן עומד בשער המזרח ואמר לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי להחמיץ. וביבמות פט"ז מ"ז נחמיה איש בית דלי אומר מקובלני מר"ג הזקן שמשיאין את האשה ע"פ עד אחד, וז"ל המשנה שם אר"ע כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה מצאתי נחמיה אב"ד אמר לי שמעתי שאין משיאין את האשה בא"י ע"פ עד אחד אלא ר"י בן בבא - אמור להם בשמי כך מקובלני מר"ג הזקן שמשיאין את האשה ע"פ עד אחד וכשבאתי והרצאתי הדברים לפני ר"ג (דיבנה) שמח לדברי ואמר מצאנו חבר לריב"ב, מתוך הדבר נזכר ר"ג שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא אבן גמליאל [הזקן כן איתא במשנה ובמתניתא דבני מערבא] את נשותיהן ע"פ עד אחד, והפי' שר"ג נזכר המעשה מה שאירע בימי עלומיו אצל ר"ג זקינו שכן הורה זקינו הלכה למעשה. זה הפשט האמיתי ודלא כדרבי המשנה צד 57 ההערה 8 שמוחק תיבת "הזקן" וחשב שקאי על ר"ג דיבנה שהוא התירן.
וה"הח ראה"ו בדו"ד ח"ב צד 57 מצא מקום להתגדר בו ולהתנפל על חז"ל ויאמר בכל הזמנים לא נמנעו החכמים והסופרים לעשות תקנות אף בעקירת ד"ת בין בשב ואל תעשה בין בקום ועשה - רבן גמליאל תיקן להאמין עד אחד בעדות אשה ועקר חק התורה ע"פ שנים עדים יקום דבר, ושם צד 51 יאמר כמה וכמה תקנות עשו מפני תקנות העגונות אף שמקצתן עוקרות דבר תורה בקום ועשה כמו בהאמינם לאשה עצמה לאמר מת בעלי יבמות קיד., ומשיאים אשה ע"פ עד אחד שם קכב. עכ"ל, וכמה עורון עינים יש בדבר האם התקנה הזאת ר"ג תקנה? הלא אמרו אך שאמר נחמיה אב"ד שמעתי "שאין משיאין את האשה בא"י ע"פ עד אחד", וגם שם היה ריב"ב שהיה חולק עליהם ואמר שמשיאין, וע"פ עדותו שהעיד מפי ר"ג הזקן שמשיאין וגם ר"ג בעצמו נזכר שראה בבית זקינו שהתיר הלכה למעשה ע"פ עד אחד, אז הסכימו גם בא"י לעשות כן. וא"כ אדרבא שבא"י החמירו על דין תורה ורצו להחמיר שאך ע"פ שני עדים מותרות, ובא נחמיה והחזיר הדין למקומו.
וזה דבר ברור שהיה הדין ע"פ דין תורה שבעדות האשה בעצמה או א"פ עד אחד מותרת להנשא, כי מה שאמרה תורה ע"פ שנים עדים יקום דבר, זה אך לחייב את פלוני הכופר או לאוסרה על בעלה וכדומה אז צריכין שני עדים כשרים, אבל האם צריך אדם שני עדין אם אכל חלב כדי להביא קרבן? וכן כאן אם מצאו החכמים שהאשה אמת תדבר לומר שמת בעלה למה לא נאמינה להנשא הלא אם תשקר אז תביא על עצמה רעה גדולה, ולכן אמרו היא דייקא ומינסבא. וזה הדיר היה נוהג תמיד בישראל אבל מזמן ר"ג הזקן עד ר"ג דיבנה שנחרב המקדש ונהרגו רבבות אלפי ישראל ובל"ס היו בתוכם כמה אנשים שנמלטו מתוך המהפכה, ונשותיהן או עד אחד אמרו שראו שנהרג ובא הרוג ברגליו אח"כ לכן רצו החכמים שבדוק ההוא להחמיר ולומר שצריכה שני עדים, אבל ריב"ב עמד על דעתו ואמר שאין צריכין להחמיר, וגם בבבל שהארץ שקמה לא גזרו על זה, ולכן אמר נחמיה אב"ד שמעתי שאין משיאין את האשה "בא"י" ע"פ עד אחד, ונותן טעם לזה יען "שהמדינה משובשת בגייסות" (אבל) כך מקובלני מר"ג הזקן שהדין כן הוא ולכן צדק ריב"ב מה שחולק עליכם, אבל מה זה שייך לקום ועשה.
וכשנשיא הדור התקין תקנות גדולות כר"ה פ"ב מ"ה שהיה הדין שהעדים שבאו להעיד על החודש בזמנו כשבאו אז התקבצו בחצר בירושלים, ובית יעזק היתה נקראת ולא היו זזים משם כל היום, כדין תקנות דרבנן מי שבא מחוץ לתחום, אבל ר"ג הזקן שראה שקשה מאוד על העדים הדבר הזה, התיר להם שיהיו יכולין לילך אלפים אמה לכל רוח, ולא לבד שהתיר לעדים הללו אך התיר גם לחכמה הבאה ליילד, והבא להציל מן הדליקה וכו', ובזה לא עקר שום דבר תורה.
וכן גיטין פ"ד מ"ב שהתקין תקנה גדולה לטובת האשה שלא יבטל הגט בב"ד אחר, וכן שיכתבו בגט שם האיש והאשה וכל שום שיש להם, ושתהא האשה נודרת ליתומים ושהעדים יחתמו על הגט, וכולם מפני תקון עולם.
והתקנה האחרונה היתה יען שע"פ דין תורה די בעידי מסירה, אך יען כדי שתהא להאשה ראיה שנתגרשה לכן תיקן שיחתמו על הגט. ור"ת מפרש שהתקנה הזאת אינה מתקנות ר"ג שהרי אמרו שם לו. אמר רבן גמילאל תקנה גדולה התקינו שיהיו מפורשין שמותיהן בגיטין, אבל אפשר לתרץ שזה אמר ר"ג דיבנה, או כגרסת התוספתא שם פ"ז שגרסי רשב"ג.
ורבן גמליאל הזקן כפי הנראה האריך ימים וימי נשיאותו נמשכה קרוב לחורבן הבית לעאך עשרים שנה והיינו שמלך קרוב לארבעים שנה, והוא ראה בעני עמו, הוא ראה כשמלך אגריפס המלך הכשר שבימיו היה שלום על ישראל ואז מצינו אותו ישב בלשכת הגזית כפאה פ"א מט"ז, וכן שבת קטו: א"ר יוסי מעשה באבא חלפתא שהלך אצל ר"ג - א"ל זוכר אני את ר"ג אבי אביך שהיה עומד ע"ג מעלה הר הבית והביאו לפניו תרגום ספר איוב ואמר לבנאי שקעהו תחת הנדבך, ואח"כ ארבעים שנה קודם החורבן אז גלה כבוד הסנהדרין מלשכת הגזית וישבו לה בחנויות כר"ה לא. ומחנויות לירושלים ומירושלים ליבנה. ונראה ברור שזה היה בימי ר"ג הזקן שהוא ראה המהפכה העתידה לבוא על ירושלים וכל בית ישראל ולכן התחכם עם רעהו ריב"ז להקים ממלכת ישראל ברוח, וקיבץ חכמי ישראל ליבנה, לבל יתערבו בע"כ עם מורדי רומי ולא תהי' עין הממשלה עליהם לרעה.
ולכן מצינו גיטין נו: שאמר ריב"ז לאספיסינוס קיסר "תן לי יבנה וחכמיה" יען שכבר נקבעה שם ישיבה וראשי חכמי ישראל. וכן מצינו בפירוש סנהדרין פי"א מ"ד אין ממיתין אותו - לא בב"ד שביבנה אלא מעלין אותו לב"ד הגדול שבירושלים ופירש"י אם נשאלו לב"ד שבלשכת הגזית - ושהה ימים עד שגלתה סנהדרי גדולה ליבנה "ועדיין הבית קיים". וזה יכול להיות אך אם בימי ר"ג הזקן נתייסדה ישיבת יבנה, ובל"ס אם גם יסדו שמה ישיבה אבל ליקח חלק בעניני הכלל כמו עדות החדש ועיבור השנה וכדומה. וכן עשה ריב"ז.
ועל פי הקדמה זו נראה ביברור שמה שאמרו ברכות כח: ומגילה יז: ששמעון הפקולי הסדיר יח ברכות לפני רבן גמליאל ביבנה, הוא ר"ג הזקן, ואמרו שם שא"ל ר"ג לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכות הצדוקים עמד שמואל הקטן ותקנה, וכבר בארנו בערכו ששמואל הקטן היה תלמידו דהלל כמפורש בירושלמי סוף סוטה, ומה נאה מאוד לדורו שהתרבו גרים הרבה להתפלל עליהם ולומר "ועל גרי הצדק", וכן בסוף ימיו התחילו הצדוקים וגם השלוחים להרים ראש לכן הלך לו ליבנה ותיקן שם ברכת ולמלשינים.
וא"א לומר שסדרו תפלת יח' בזמן ר"ג דיבנה כי אמרו ע"ז ז. אמר נחום המרי שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, וידוע שנחום המרי היה קודם החורבן וכבר היה לפניו סדרי התפלה.
והתקנה היותר גדולה ונכבדה היא מה שצוה לפני מותו שיקברוהו בכלי פשתן כמו"ק כז: וכתובות ח: ותוספתא נדה פ"ט אמרו בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו - עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש בעצמו ויצא בכלי פשתן. וזה ר"ג הוא ר"ג הזקן, וראיה לזה ממה שאמרו שם בראשונה היו משקין בבית האכל עשירים בזכוכית לבנה וכו', וידוע שזכוכית לבנה בטלה משחרב בי"המק כסוטה מח:.
והנה מלבד תקנותיו הגדולים נזכר בכתובות י: ההוא דאתא לקמיה דר"ג הזקן - אמרה לו רבי ממשפחת דורקטי אני, ובכורות לח. העיד חזקיה אבי עקש לפני ר"ג ביבנה שאמר משום ר"ג הזקן כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחורים לחליקה.
ובתוספתא ע"ז פ"ה העיד שמעון גודיא לפני בנו של ר"ג משום ר"ג הזקן.
ובסנהדרין יא. מעשה ברבן גמליאל [ובשמחות פ"ח ר"ג הזקן] שאמר השכימו לי שבעה לעליה השכים ומצא שמונה אמר מי הוא שעלה שלא ברשות ירד, עמד שמואל הזקן - א"ל שב בני שב וכו'.
וכן רבן גמליאל נכדו זכה לשמשו וראה בעיניו את התנהגותו וקיבל ממנו חכמת התכונה כר"ה כה. אר"ג מקובלני מבית אבי אבא שאין חידושה של לבנה וכו', וכן יבמות פט"ז מ"ז באשר הבאנו לעיל. וכן מה שאמרו שקלים פ"ג מ"ג של בית ר"ג היה נכנס ושקלו בין אצבעותיו וזרקו לפני התורם, ושם רפ"ו של בית ר"ג ושל בית חנניה סגן הכוהנים היו משתחוין וכו', הוא בל"ס ר"ג הזקן.
ובמגילה כא. אמרו עד ר"ג הזקן היו לומדין תורה מעומד וכשמת ירד חולי לעולם והיו למדין תורה מיושב, ובסוטה מט. משמת ר"ג הזקן בטל כבוד התורה, ובירושלמי סוטה פ"ט מט"ו כשמת בטל התורה ומתה טהרה ופרישוה.
והניח אחריו יושב על כסא את בנו רבן שמעון.
וגם בת אחת שנשאת לשמעון בן נתנאל הכהן כתוספתא ע"ז פ"ג ופסק עמו ע"מ שלא תעשה טהרות על גניו.
ונפטר לערך יח או כ' שנה קודם החורבן, ולכן זכה נכדו ר"ג עוד לראותו כאשר הבאנו לעיל.