משנה ברכות ב ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ב · משנה ה | >>

לחצו כאן להצגת משנה זו במהדורה המבוארת

חתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשוןי, עד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה.

מעשהיג ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא.

אמרו לו תלמידיו: לא לימדתנו, רבינו, שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון?

אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפלו שעה אחת.

משנה מנוקדת

חָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת,

אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה.

מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁקָּרָא בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּשָׂא.

אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו:
לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ,
שֶׁחָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן?
אָמַר לָהֶם:
אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת.

נוסח הרמב"ם

חתן, פטור מקרית שמע, בלילה הראשון ועד מוצאי שבת - אם לא עשה מעשה.

מעשה ברבן גמליאל שנשא, וקרא בלילה הראשון שנשא.
אמרו לו: לא לימדתנו, שחתן פטור מקרית שמע בלילה הראשון?
אמר להם: איני שומע לכם, לבטל ממני מלכות שמים, אפילו שעה אחת.

פירוש הרמב"ם

האדם לא יפטר מקרית שמע, אלא בהיות לבו טרוד בדבר מצווה, שהעוסק במצווה פטור מן המצווה. ואם ישא בתולה, פטור מקרית שמע בעוד שלא יבעלנה, מפני טרדת ליבו, שמא לא ימצאנה בתולה, והוא שיהא בעניין ההוא מתעסק במצווה, רוצה לומר מצוות פריה ורביה.

אבל אם נשא אלמנה, חייב בקרית שמע, שאף על פי שהוא טרוד במצווה, אין לו טרדת מחשבה. וכן אם יעמוד ימים לבתולה ולא יבעלנה, אין לו אז טרדת הלב, שכבר עברה ממנו טרדת הנישואין. וזהו עניין שאמר אם לא עשה מעשה, רוצה לומר, אם לא בעלה, ועמד עד לאחר שבת, שנשאה לפניו, כבר עברה טרדת ליבו.

וזה המעשה שעשה רבן גמליאל, חומרא שהחמיר על עצמו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חתן שנשא בתולה — פטור מקריאת שמע לילה ראשון, משום דטריד שמא לא ימצאנה בתולה. ואני שמעתי שמתירא שמא ייעשה כרות שפכה בבעילתו, וטרדא דמצוה היאיא, ורחמנא אמר: "ובלכתך בדרך" – בלכת דידך הוא דמחייבת, הא דמצוה – פטירת:

אם לא עשה מעשה — אם לא בעל עד מוצ"ש שהם ד' לילות – טריד, ומשם ואילך – לבו גס בהיב ותו לא טריד, ואף על פי שלא עשה מעשה – חייב בקריאת שמע:

פירוש תוספות יום טוב

בלילה הראשון. שם לילה זכר בסימן ה' נקבה. וכ"כ בפרשת מקץ ונחלמה וגו' בלילה אחד:

בלילה הראשון עד מ"ש. מדלא תני מלילה הראשון עד וכו' יש לומר דלומר דבלילות דוקא פטור אבל בימים חייב דישראל קדושים הן ומסח דעתו מינה ואין כאן טרדא וכסברת הר"ר מנוח שכתב בשמו בכסף משנה (פרק ד' מהלכות ק"ש). ואי תנא מלילה וכו' עד כו' הוי הכל בכלל אף הימים. וכן יש לדקדק בלשון הר"ב דהכי סבירא ליה שכתב לקמן עד מוצאי שבת שהם ד' לילות. ומנינא למה לי אלא לומר דבד' לילות הוא שפטור אבל לא בימים. שבזה יש לומר דסירכא דלישנא דמתני' דפרק בתרא דנדה (משנה א) נקטיה וגם בדקדוק המשנה י"ל דלהכי תני בלילה לפי דמן הסתם בלילה הראשון הוא בועל שכן המצוה דהא משום הכי כונסין הבתולה ברביעי לפי שב"ד יושבין בה' כדתנן בריש כתובות והכי קאמר פטור בלילה הראשון דביה בלילה בעיל ואי לא פטור גם עד מ"ש:

בלילה וכו'. פי' הר"ב דטריד טרדא דמצוה. גמרא. ופי' הרמב"ם מצות פריה ורביה. ובאלמנה אין טרדא עם המצוה. מה שאין כן בבתולה איתנהו טרדות בתרי גווני כמ"ש הר"ב:

עד מוצאי שבת וכו'. פי' הר"ב דמשם ואילך לבו גס בה לשון הערוך לבו קרוב לה. וכן כל לשון גס שבתלמוד והמשכילים יבינו ע"כ. והכא לפי' הא' כשלבו קרוב לה ימחול לה אף אם לא ימצאנה בתולה דהא להכי מצרכינן להנשא ברביעי כדי שישכים לב"ד בעוד כעסו עלה כדמפרש בריש כתובות. ולפירוש השני כשהוא קרוב לה ישהה בבעילתו ולא יבוש, כדי שלא יעשה כרות שפכה. ובפ"ד דיבמות (מא.) פירש"י והר"ב גס רגיל. וכן פי' רמב"ם פרק קמא דסוטה. והעיקר בעיני שהוא לשון גסות הרוח:

מעשה ברבן גמליאל. לאו מעשה לסתור הוא דקמ"ל אם אדם גדול הוא ובטוח בעצמו שיוכל להתכוין והוא ראוי ליטול את השם [כבסוף פרקין] הרשות בידו. תוספות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(י) (על המשנה) בלילה. מדלא תני מלילה כו', י"ל דדוקא בלילות פטור, אבל ביום חייב, דמסיח דעתו, אך י"ל דלכך נקיט בלילה, לפי שמן הסתם בלילה הראשון הוא בועל, ואי לא פטור עד מ"ש:

(יא) (על הברטנורא) והר"מ פי' משום מצות פריה ורביה. ובאלמנה אין טרדא עם המצוה, משא"כ בבתולה איתנהו טרדות בתרי גווני כמ"ש הר"ב:

(יב) (על הברטנורא) לשון הערוך, לבו קרוב לה, כמו כל לשון גסות שבתלמוד ולפירוש הא' כשלבו קרוב לה ימחול לה אף אם לא ימצאנה בתולה כו', ולפירוש הב' כשהוא קרוב לה ישהה בבעילתו ולא יבוש כדי שלא ייעשה כרות שפכה. והעיקר בעיני שהוא לשון גסות הרוח. תוי"ט:

(יג) (על המשנה) מעשה כו'. לאו מעשה לסתור הוא, דקמ"ל אם אדם גדול הוא ובטוח בעצמו שיוכל להתכוון והוא ראוי ליטול כו', הרשות בידו. תוס':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

עד מוצאי שבת:    ומוצ"ש בכלל שהן ד' לילות דבתולה נשאת ליום רביעי והם ג' ימים וד' לילות וכמ"ש ה"ר יונה ז"ל וע' במתני' דבר"פ בתרא דנדה. ומ"מ מצאתי כתוב שם בלשון הטור ז"ל ד' ימים וד' לילות. וכתב עליו הר"י אבוהב ז"ל יש לתמוה שהרי אינם אלא שלשה ימים כלו' שבתולה נשאת ליום הרביעי וכבר קרא ק"ש בשחר קודם נשואיו והשתא לא משכחת עד מוצ"ש אלא שלשה ימים שהוא פטור וכ"כ תהר"י ז"ל ואולי שבוש הוא שנפל בספרים ע"כ. ומהרי"ק ז"ל כתב שם ואפשר לומר שרבינו ז"ל סובר שכיון שעתיד לכנוס ביום ד' גם מהשחר הוא טרוד ופטור מק"ש אע"פ שעדיין לא כנס. ועוד י"ל שמנהגם היה לכנוס את הבתולה בליל ד' אחר תפלת ערבית כמו שנוהגים במצרים עוד היום והשתא הוי שפיר ד' ימים וד' לילות עכ"ל ז"ל. וכתב בב"י א"ח שם סי' ע' שכתב ה"ר מנוח בשם הראב"ד ז"ל דהא דפטור כונס את הבתולה היינו דוקא בלילות שהוא מתייחד עמה אבל אם היתה נדה או חולה או שלא היה מקום ליחוד חייב ע"כ. ועוד כתב בשם ה"ר מנוח דמסתברא דלא מיפטר אלא בלילות כו' אבל הרב בעל הטורים וגם הרמב"ם ז"ל וגם ההגהות מיימונית בשם התוס' ס"ל דגם בימים הוא פטור: ירושלמי זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחלה בשבת. ופריך תפתר באלמנה שאינו עושה חבורה ומשני והא תנינן ד' לילות אית לך למימר ד' לילות באלמנה. ופריך ומה בינה לבין הא דתנן בשבת פכ"ב שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות. ומשני ואימור דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי וכאן שמתכוין לעשותה בעולה כמי שמתכוין לעשותה כלי. ופריך מה בינה למפיס מורסא בשבת דתנן לה בפ"ב דעדיות ומשני ואימור דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעשות לה פה: תני לא יבעול אדם בעילה בתחלה בשבת מפני שהוא עושה חבורה ואחרים מתירין משום דלמלאכתו הוא מתכוין ומאליה נעשית חבורה. אסי אמר אסור. בנימין גנזכיה נפק ואמר משמיה דרב מותר. שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית. קרי עלוי ברוך המקום שנגפו ועל רב קרא לא יאונה לצדיק כל און. ע"כ. וע' בס' תי"ט שדקדק דלילה ל' זכר. ופשוט הוא בכמה כתובים וישכב עמה בלילה הוא. בלילה ההוא נדדה וגו'. הלילה ההוא יקחהו אופל וגו'. ומפ' בגמ' דאפי' עד מוצ"ש לא פטרו אותו אלא בטרדה כזו שהיא טרדה דמצוה אבל בטרדה שאינה של מצוה כגון שטבעה ספינתו בים אינו פטור שיש לו לישב ולכוין: ומצאתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל ועד מוצ"ש בוי"ו וכתב עוד וז"ל אבל בלילה הראשון בודאי לא עשה מעשה. ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל. שמא לא ימצאנה בתולה ואני שמעתי שמתיירא וכו' מצאתי כתוב אין גם אחד מאלו הפי' נ"ל דאי הכי כי נמי עברו ד' לילות ליפטר דכל עוד דלא בעל אכתי לא סר פחדיה דאטו משום דעברו ד' לילות מובטח לו שלא יעשה כרות שפכה או שימצאנה בתולה. ונ"ל שאין כוונת רז"ל כאן באמרם טרוד מפחד אלא הכוונה שמחשבתו טרודה בדבר אחר ע"כ:

ומעשה ברבן גמליאל שקרא כו':    ואית דגרסי שנשא וקרא בלילה הראשון שנשא וכו' ומלת רבינו אית דל"ג לה בכולהו בבי:

תפארת ישראל

יכין

חתן:    משנכנס לחופה ברביעי בשבת עם בתולה:

פטור מק"ש בלילה הראשון עד מוצ"ש:    מדלא קאמר מלילה הראשון עד וכו' משמע הא בק"ש של שחרית חייב מדלא טריד אז (כסברת רבינו מנוח בכ"מ פ"ד מק"ש):

אם לא עשה מעשה:    ר"ל בלא בעל דטריד בבעילת מצוה. דחושש שמא לא ימצאנה בתולה או שמא רחמה אטום. ואף דכל עוסק במצוה אפילו לא טרוד פטור ממצוה אחרת. ואפילו אפשר לקיים שניהן [כר"ן סוכה דרמא"ב] נ"ל הכא אי לאו הטרדה אינו עוסק עדיין השתא במצוה:

מעשה ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון אמר להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת:    ר"ל אפילו רק לאחר הק"ש שעה א' עד אחר הבעילה. ואינו מעשה לסתור. דה"ק ואם יודע שיוכל לכוון שרי. ומעשה וכו'. ואילה"ק מירושל' פ"ב דשבת כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט. תי' ב"ש [סי' כ"א] דזה דוקא באפשר עי"ז צד קולא. עוד י"ל דביכול לכוון אינו פטור ולא נקרא הדיוט:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

 


קיצור שנות אליהו

חתן פטור וכו' עד מוצאי שבת – פירש הגר"א דאשמעינן בזה שני דברים: א' – שגם ביום פטור מקריאת שמע, וראה עיקר תוי"ט. וב' – שבעילת מצוה מותרת בשבת, עיין כתובות ה ב עד כתובות ז א.

ובר"ב, וטריד... וטרדא דמצווה היא – וילפינן בגמרא: "בשבתך בביתך", פרט לעוסק במצווה; "ובלכתך בדרך", פרט לחתן, דטרוד במצווה. והיינו שאינו פטור מקריאת שמע, אפילו עושה מצווה, אלא אם עוסק בה או טרוד בה.