משנה חלה ד ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק ד · משנה ז | >>
ישראל שהיו אריסין לנכרים בסוריא, רבי אליעזר מחייב פירותיהם במעשרות ובשביעית, ורבן גמליאל פוטר.
רבן גמליאל אומר: שתי חלות ז בסוריא.
ורבי אליעזר אומר: חלה אחת.
אחזו קולו של רבן גמליאל וקולו של רבי אליעזר.
חזרו לנהוג כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים.
משנה מנוקדת
יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ אֲרִיסִין לַנָּכְרִים בְּסוּרְיָא,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב פֵּרוֹתֵיהֶם בַּמַּעַשְׂרוֹת וּבַשְּׁבִיעִית,
- וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל פּוֹטֵר.
- רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁתֵּי חַלּוֹת בְּסוּרְיָא;
- וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, חַלָּה אַחַת.
- אָחֲזוּ קֻלּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְקֻלּוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
- חָזְרוּ לִנְהוֹג כְּדִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּשְׁתֵּי דְּרָכִים:
נוסח הרמב"ם
ישראל, שהיו אריסין לגוים, בסוריה -
- רבי אליעזר - מחייב פירותיהם במעשרות, ובשביעית.
- ורבן גמליאל - פוטר.
- רבן גמליאל אומר:
- שתי חלות - בסוריה.
- ורבי אליעזר אומר:
- חלה אחת.
- אחזו -
- קולו - של רבן גמליאל,
- וקולו - של רבי אליעזר.
- חזרו לנהוג -
- כדברי רבן גמליאל - בשתי דרכים.
פירוש הרמב"ם
כבר קדם לנו כי "סוריא" הם הארצות שכבש דוד שלא מארץ ישראל, וכבר בארנו במסכת דמאי (פרק ו, משנה י"א) שפירות סוריא אינן חייבות במעשרות אלא למי שלקט אותם פירות מקרקע שלו ואחוזתו, ובארנו טעם בזה.
ואומר בכאן שאם היו ישראל וגוי שותפין בקרקע מארץ סוריא, רבי אליעזר מחייב אותם במעשרות, כי סוריא לדעתו כמו ארץ ישראל בזה העניין, כיון שיש לו שותפות בקרקע ונתחייב במעשרות.
ורבן גמליאל פוטר - לפי שהיא אצלו קרוב מחוצה לארץ, ואינו חייב במעשרות עד שיהיה הקרקע כולו שלו, ולא יהיה לגוי חלק בו כמו שבארנו במסכת דמאי.
ומה שאמר רבן גמליאל שתי חלות בסוריא - נמשך אחר עיקרו כי סוריא דיניה קרובים מדיני חוצה לארץ, וחייב אדם להוציא בה שתי חלות מן העיסה כמו שהוא חייב בחוצה לארץ, האחת תשרף מפני שהיא טמאה לפי שהיא בחוצה לארץ, והשני תנתן לכהן כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל כמו שנתבאר לקמן. ועוד יתבאר זה במקומות, כי עפר חוצה לארץ שורפין עליו תרומה.
ורבי אליעזר אומר חלה אחת - לפי שסוריא אצלו כמו ארץ ישראל ברוב הדינים, ואינו סובר שעפרה מטמא כמו חוצה לארץ, על כן אינה חייבת אלא בחלה אחת.
והנהיג העם זמן לקולא כשתי הדעות, והוא שהיו מחייבים בסוריא חלה אחת, ופוטרין פירות האריסים מן המעשרות. ואחר כך חזרו לנהוג כדברי רבן גמליאל.
והלכה כרבן גמליאל בשני המאמרים:
פירוש רבינו שמשון
מחייב פירותיהן. מפרש בירושל' (הל' ד') דקנס קנסן ר' אליעזר ושמא לפי שהיו אריסין לנכרי אי נמי שלא ישתקעו בסוריא:
קולו של רבן גמליאל. דפוטר מן המעשר:
וקולו של ר' אליעזר. דאמר חלה אחת:
וחזרו לנהוג כדברי ר"ג בשתיהן. משום דאמרי' בפ"ק דעירובין (דף ו:) אי כב"ש כקוליהון וכחומריהון אי כב"ה כקוליהון וכחומריהון:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בסוריא - ארצות שכבש דוד, ואינה קדושה כקדושת א"י ו:
רבי אליעזר מחייב וכו' - קסבר עשו סוריא כא"י לענין מעשרות ושביעית:
ורבן גמליאל פוטר - דסבר לא עשו סוריא כא"י, ואינו חייב במעשרות בסוריא אלא בזמן שהקרקע של ישראל ואין לעובד כוכבים חלק בו:
ר"ג אומר שתי חלות בסוריא - כדרך שמפרישים שתי חלות בחוצה לארץ, האחת נשרפת מפני שהיא טמאה בטומאת ארץ העמים ח, והשנית תנתן לכהן כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל:
ור' אליעזר אומר חלה אחת - ר' אליעזר לטעמיה דאמר עשו סוריא כארץ ישראל ואין עפרה מטמא כעפר ארץ העמים, הלכך חלה אחת ותו לא:
אחזו קולו של רבן גמליאל - דפוטר סוריא ממעשרות ושביעית:
וקולו של ר' אליעזר - דאומר בסוריא חלה אחת. ואנן קי"ל שהעושה כקולי דמר וכקולי דמר רשע, הלכך חזרו לעשות כרבן גמליאל בשתי דרכים, שאין סוריא כא"י לא לענין מעשרות ושביעית כשיש לעובד כוכבים חלק בקרקע, ולא לענין חלה. וכן הלכה:
פירוש תוספות יום טוב
בסוריא. פי' הר"ב ארצות שכבש דוד ואינה קדושה כקדושת א"י וכן פי' בכמה דוכתי. וטעמא מפרש בירושלמי דריש פ"ב לפי שהיה דוד מניח ספרי א"י ומכבש ספרי חוצה לארץ. אבל אילו כבש כל ארץ כנען לגבולותיה ואח"כ כבשן היה כבושו כמו בא"י לכל דבר. ומפרש הרמב"ם בפרק ראשון מה' תרומות כיון שהיה מלך ישראל וע"פ ב"ד הגדול היה עושה שא"י הוא מכבוש מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל באיזה ארץ שתהיה ואם יחיד או שבט כבשו אפי' בארץ שנתנה לאברהם אינה נקראת א"י כדי שינהגו בה כל המצות:
ור"ג פוטר. עיין מ"ה פ"ה דמעשרות:
שתי חלות. עיין במשנה דלקמן בדין שתי חלות דחוצה לארץ והכי הוי דינא בסוריא לר"ג כדפסק הרמב"ם בפ"ה מהלכות בכורים:
חזרו לנהוג וכו'. פי' הר"ב משום דקיימא לן שעושה כקולי דמר וכו'. היכי דסתרי אהדדי כי הכא. וכדמסיק בפ"ק דערובין ד"ז:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ו) (על הברטנורא) וטעמא מפרש בירושלמי לפי שהיה דוד מניח ספרי א"י ומכבש ספרי ח"ל. אבל אלו כבש כל ארץ כנען לגבולותיה ואח"כ כבשן היה כבושו כמו א"י לכל דבר. ומפרש הר"מ כיון שהיה מלך ישראל ועל פי ב"ד הגדול היה עושה שא"י הוא מכבוש מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל ואם יחיד או שבט כבשו אפילו בארץ שנתנה לאברהם אינה נקראת א"י כדי שינהגו בה כל המצות:
(ז) (על המשנה) שתי חלות. ולא מצינו בתרומה שיאמרו להפריש שתי תרומות משום דבחלה יש לחוש יותר שלא תשתכח תורת חלה משום דשייכא בכל אדם המגלגל עיסתו אבל תרומה אין רגילין בה אלא בעלי קרקעות וממרחי תבואות. תוספ':
(ח) (על הברטנורא) טומאת ארץ העמים. פירוש שחכמי המשנה בימי הבית גזרו טומאה על ארץ העמים בימיהם. משום שהעמים ההם לא ידעו בדרך ארץ ולא חששו לקברי מתיהם במקום מיוחד כאשר בימים אלה. אם כן היה כל ארצם ספק קבר ומטמא טומאת בית הפרס. עיין ביורה דעה (סי' שס"ט סק"ב) וזה לשונו. וכל ארץ העמים כו' פירוש בזמן שהיה ארץ ישראל בטהרה היה אסור לכהן לילך (או להוציא טהרות) מארץ ישראל לארץ העמים שהיה חוצה לארץ. שהיו העו"ג קוברים מתיהם בכל מקום:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ישראל שהיו אריסין לעובדי כוכבים בסוריא: בירוש' מפ' לה ר"י דבחכירות בתי אבות מיירי דהיינו שקבלה אביו בין עבדא בין לא עבדא בכך וכך כורין לשנה ובנו ירד בה בתנאי הזה דכיון דקיימא עלי' באחריותה כדידי' דמיא ואילו קבלה הכי בארץ ישראל תנן בפ' המקבל במסכת דמאי דכי מחלק לבעל הבית דתורם ואח"כ נותן לו כי היכי דלא יפרע חובו מן הטבל כדאיתא התם:
מחייב פירותיה' במעשרות ובשביעית: דכבעלים דמו אע"פ שאין להם קרקע ור"ג פוטר דאין להם קרקע הכי מפ' פלוגתייהו בירושלמי בפ' בתרא דמעשרות ואיכא מאן דמפ' התם בירוש' דקנס קנסו ר' אליעזר ופי' ה"ר שמשון ז"ל ושמא לפי שהיו אריסין לעובדי כוכבים א"נ שלא ישתקעו בסוריא ע"כ וכתב ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל ונראה מסיפא דמתני' דפליגי בכבוש יחיד שמי' כבוש דר' אליעזר סבר שמי' כבוש ועולי בבל נמי כבשוה ואית לה קדושת ארץ ישראל ומעשר ונותן לו כמו גבי ארץ ישראל ורבן גמליאל סבר לא שמי' כבוש ולא גזור אלא בקונה קרקע ותו לא. שתי חלות בסוריא כדין מהנהר ומאמנום ולפנים דלקמן דאע"ג דהם מְצָרִים של ארץ ישראל כדאיתא במסכת שביעית פ' שלש ארצות דלא כבשום עולי מצרים וכיון דלא כבשום עולי מצרים לא נתקדשו כלל ודינם כחו"ל לכל דבר דהא נאכל ונעבד כדתנן התם ומש"ה נמי אמרינן של אוּר אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור והכי נמי סוריא. חלה אחת דכבוש יחיד שמי' כבוש וקדושת עולי בבל נמי אית בה הלכך לאותן שהחזיקו בהן עולי בבל דמיא דתנן בהו בסמוך חלה אחת וכיון דקתני חלה אחת משמע דנאכלת כאותה של ארץ ישראל של עולי בבל דלא אשכחן חלה אחת ונשרפת אלא מימי רבן גמליאל ואילך. והרמב"ם ז"ל פי' דס"ל לר' אליעזר דאין עפרה טמא ונ"ל דמיירי בסוריא סמוכה לארץ ישראל קאמר ותנן באהלות דכשהיא סמוכה יכול ליכנס לה בטהרה ותניא בתוספתא דצריך שלא יפסיק בינה ובין ארץ ישראל אפי' תלם של טומאה. חזרו לנהוג כדברי ר"ג בשתי דרכים ודלא כר' אליעזר דשמותי הוא עכ"ל הר"ש שירילי"ו ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
ישראל שהיו אריסין לעובדי כוכבים בסוריא: ארץ זיריען מזרחית צפונית לגבול א"י ועמ"ש פ"ו דדמאי סי' ל"ג:
ורבן גמליאל פוטר: משא"כ בשגוף הקרקע שם של ישראל מודה ר"ג דחייב:
רבן גמליאל אומר שתי חלות בסוריא: א' לאור וא' לכהן ככל חו"ל:
ורבי אליעזר אומר חלה אחת: כא"י:
אחזו קולו של רבן גמליאל: דפטורה ממעשר ושביעית:
וקולו של רבי אליעזר: דאמר חלה א':
חזרו לנהוג: נ"ל דר"ל חזרו חכמים והנהיגום כדברי ר"ג וכו' דכל העושה ב' קולות דסתרי אהדדי נקרא רשע [כעירובין ד"ז א']. וקמ"ל תנא דאף בדרבנן אסור לעשות כתרי קולי דסתרי אהדדי:
כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים: משום דלכ"ע הוא רק מדרבנן להכי תפסו לקולא כר"ג דמיקל טפי מר"א:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת