משנה סוכה ב ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ב · משנה ה | >>
מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום יז את התבשיל, ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים, ואמרו, העלום לסוכה.
וכשנתנו לו לרבי צדוק יח אוכל יט פחות מכביצה, נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא ברך אחריוכא.
משנה מנוקדת
מַּעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל,
- וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁתֵּי כּוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מָיִם,
- וְאָמְרוּ, הַעֲלוּם לַסֻּכָּה.
- וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אֹכֶל פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה,
- נְטָלוֹ בְּמַפָּה,
- וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסֻּכָּה,
- וְלֹא בֵּרֵךְ אַחֲרָיו:
נוסח הרמב"ם
מעשה, שהביאו לו -
- לרבן יוחנן בן זכאי - לטעום את התבשיל,
- ולרבן גמליאל - שתי כותבות, ודלי של מים,
- ואמרו: "העלום לסוכה".
- וכשנתנו לו - לרבי צדוק,
- אוכל - פחות מכביצה,
- נטלו - במפה,
- ואכלו - חוץ לסוכה,
- ולא בירך אחריו.
- אוכל - פחות מכביצה,
פירוש הרמב"ם
וזה המעשה הביאו ללמדך, כי המדקדק על עצמו ואינו אוכל ושותה דבר חוץ לסוכה, הרי זה משובח, אף על פי שאין בו חיוב:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ואמרו העלום לסוכה - ולא מן הדין, אלא שהחמירו על עצמן. ושמעינן מינה שהמחמיר על עצמו שלא לאכול אפילו אכילת עראי חוץ לסוכה, הרי זה משובח:
אוכל פחות מכביצה [נטלו במפה] - משום נטילת ידים כ, ומשום ברוכי נטל פחות מכביצה. דאילו משום סוכה הא אמרינן אוכלים אכילת עראי חוץ לסוכה ואפילו יותר מכביצה:
פירוש תוספות יום טוב
מעשה והביאו לו לריב"ז לטעום וכו'. גמרא מעשה לסתור. חסורי מחסרא והכי קתני. אם בא להחמיר על עצמו מחמיר ולית בה משום יוהרא ומעשה נמי והביאו לו לריב"ז וכו':
וכשנתנו לו לרבי צדוק כו'. כתב הר"ן קתני מעשה ברבי צדוק שלא החמיר על עצמו לומר שאם רצה תלמיד חכם שלא להחמיר על עצמו בכך, רשאי ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצות ע"כ:
אוכל. פי' רש"י מאכל ע"כ. ונמצא במקרא ויתן אוכל בערים. דיוסף:
נטלו במפה. פירש הר"ב משום נ"י. דרבי צדוק כהן הוה כדמוכח פרק מי שמתו. והיה אוכל על טהרת תרומה. וידים שניות הן ופוסלות את התרומה. שזהו אחד מי"ח דבר דפ"ק דשבת. דאפילו פחות מכביצה מקבל טומאה, כדמוכח בפ"ב דטהרות. וכביצה לא משתרי במפה, דחיישינן דלמא נגע כדמסיק בפרק כל הבשר. כ"כ התוס'. ועיין רפ"ב דטהרות מ"ש שם בס"ד:
ולא בירך אחריו. פי' רש"י דדריש כרבי יהודה [דמשנה ב' פרק ז' דברכות] אבל לפניו בכל דהו בעי ברכה, שהרי נהנה, ואסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה. ע"כ:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יז) (על המשנה) מעשה כו'. גמרא מעשה לסתור חסורי כו' וה"ק אם בא להחמיר על עצמו מחמיר ולית ביה משום יוהרא ומעשה נמי וחביאו לו לריב"ז וכו':
(יח) (על המשנה) לרבי צדוק. קתני מעשה בר"צ שלא החמיר על עצמו לומר שאם רצה ת"ח שלא להחמיר על עצמו בכך רשאי ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצות. הר"נ:
(יט) (על המשנה) אוכל. פרש"י מאכל ונמצא במקרא ויתן אוכל בערים:
(כ) (על הברטנורא) דר"צ כהן היה והיה אוכל על טהרת תרומה. וידים שניות הן ופוסלות את התרומה ואפילו פחות מכביצה מקבל טומאה. וכביצה לא מישתרי במפה דחיישינן דלמא נגע כדאיתא בפרק כ"ה תוספ':
(כא) (על המשנה) ולא בירך אחריו. דדריש כר"י דמ"ב פ"ז דברכות אבל לפניו בכל דהו בעי ברוכי שהרי נהנה ואסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה. רש"י:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מעשה וכו': פ' יום הכפורים (יומא דף ע"ט.) וביד פ' ששי דהלכות סוכה סי' ו':
ואמרו העלום לסוכה: לא הוי מעשה לסתור כדפי' ר"ע ז"ל דה"ק ואם רצה להחמיר על עצמו רשאי כלומר דלא חשיב כמי שאינו מצווה בדבר ועושהו שנקרא הדיוט או מיחזי כיוהרא ובתר הכי קתני ומעשה בר' צדוק בלא החמיר על עצמו לומר שאם רצה ת"ח שלא להחמיר על עצמו בכך רשאי ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצות. ועיין במ"ש בשם הירוש' בפ"ד מיתות סי' ב':
אוכלו: פי' רש"י ז"ל מאכל וצ"ע מה מלמדנו דהא כמה קראי כתיבי לשבור אוכל אוכל שדה העיר שובו שברו לנו מעט אוכל וליכא למימר דאתא לאשמועי' דלא תימא לישנא. דקרא לחוד הוא והכא שנוי במשנה דנקטא לישנא דקרא דהא כמה משניות שנינו האוכל אוכל ראשון ואוכל אוכל שני וכו'. ודוחק לומר דאתא רש"י ז"ל לאשמועי' דלא ניגרוס אוכל מלרע וקאי אר' צדוק ולא תימה דה"פ שהמאכל שהיו מביאין לו אע"פ שהיה כביצה או יותר כיון שהוא לא היה אוכל ממנו רק פחות מכביצה היה נוהג בו כל הקולות הללו דגם זה פשיטא וליכא למיטעי לפרושי הכי ועוד שאין הלשון סובל לפרש כן:
נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה: פי' רש"י ז"ל משום נקיות ובחנם פי' כן דר' צדוק כהן הוה כדמוכח פי' מי שמתו ובס"פ כל פסולי והיה אוכל על טהרת תרומה וידים שניות הן ופוסלות את התרומה שזו היא אחת מי"ח דבר דבפ"ק דשבת דאפי' פחות מכביצה מקבל טומאה כדמוכח פ' שני דטהרות דתנן התם אין בו כביצה הוא טמא והכל טהור תוס' והר"ן ז"ל והתם ביומא דף ע"ט הכריחו עוד תוס' ז"ל דהכא לאו תרומה ממש הוה אכיל אלא חולין שנעשו על טהרת תרומה דלא התירו מפה אלא לאוכלי תרומה ממש דזהירי בה טפי אבל לאוכל חולין שנעשו עט"ת לא התירו אפי' לכהנים הלכך פחות מכביצה אין כביצה שלימה וכ"ש יותר לא. אכן כאן הניחו הדבור בתימה:
ולא בירך אחריו: דדריש כר' יהודה ואכלת ושבעת וברכת אכילה שיש בה שביעה דהיינו כביצה רש"י ז"ל. אבל לפניו בכל דהו בעי ברכה שהרי נהנה ואסור ליהנות מן העולם בלא ברכה וכן לר"מ דפוטר בפחות מכזית היינו דוקא לבסוף אבל בתחלה מברך אף אפחות מכזית ובהדיא מדקדק בירושלמי הכי. ומעשה דר' צדוק מייתי ליה בפ' כל הבשר (חולין דף ק"ז) אלא דהתם קתני וכשנתנו לו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה נוטלו במפה ואוכלו חוץ לסוכה ואין מברך אחריו ופי' רש"י ז"ל וכשנתנו וכשהיו נותנין לו לר' צדוק אוכל שהוא פחות מכביצה נוטלו במפה ואוכלו ולא היה נוטל ידיו ולא היה מצריכו סוכה ולא ברכת המזון. וכתוב בבית יוסף טור א"ח סי' ר"י בשם הרא"ש ז"ל דר' צדוק לא בירך אחריו כלל פי' בנ"ר כיון שהוא פחות מכשיעור דאילו בירך ברכה אחרת היה הספר מפרש איזו ברכה בירך שכן ס"ל לה"ר יונה ז"ל ע"כ וכן דעת הרשב"א ז"ל. ודלא כר"י בעל התוס' דס"ל דעל פחות מכשיעור מברך אחריו בנ"ר:
תפארת ישראל
יכין
כג) ואמרו העלום לסוכה קמ"ל דהמדקדק במעשיו, אפילו מים לא ישתה חוץ לסוכה.
כד) אוכל פחות מכביצה ר"ל מאכל פחות מכביצה.
כה) נטלו במפה כדי לאכלו בלי נט"י, דבשעת הדחק שרי בכך. וה"ה לאכל על ידי כף או מזלג נמי א"צ נט"י בשעת הדחק (שו"ע או"ח, קסג). וי"א דחולין פחות מכביצה א"צ נטילה או מפה [כסי' קנ"ח ס"ג]. רק הכא מיירי שאכל החולין על טהרת תרומה, דאז אפילו פחות מכביצה צריך נטילה.
כו) ואכלו חוץ לסוכה קמ"ל דהמיקל בכך לא הוה קל במצות [ר"ן].
כז) ולא בירך אחריו בהמ"ז מדלא הו"ל כביצה. ואנן קיימא לן דבהמ"ז בכזית (שו"ע או"ח, קפד).
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת