משנה פסחים ז ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ז · משנה ב | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

אין צולין את הפסח לא על השפוד ולא על האסכלא.

אמר רבי צדוק: מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו: צא וצלה לנו את הפסח על האסכלא.

נגע בחרסו של תנור, יקלוף את מקומו.

נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו, יטול את מקומו.

נטף מרוטבו על הסולת, יקמוץ את מקומו.

משנה מנוקדת

אֵין צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח לֹא עַל הַשַּׁפּוּד וְלֹא עַל הָאַסְכְּלָא. אָמַר רַבִּי צָדוֹק, מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאָמַר לְטָבִי עַבְדּוֹ: צֵא וּצְלֵה לָנוּ אֶת הַפֶּסַח עַל הָאַסְכְּלָא. נָגַע בְּחַרְסוֹ שֶׁל תַּנּוּר, יִקְלוֹף אֶת מְקוֹמוֹ. נָטַף מֵרָטְבּוֹ עַל הַחֶרֶס וְחָזַר עָלָיו, יִטוֹל אֶת מְקוֹמוֹ. נָטַף מֵרָטְבּוֹ עַל הַסֹּלֶת, יִקְמֹץ אֶת מְקוֹמוֹ:

נוסח הרמב"ם

אין צולין את הפסח -

לא בשפוד,
ולא באסכלה.
אמר רבי צדוק:
מעשה, ברבן גמליאל,
שאמר לטבי עבדו:
"צא צלה לנו את הפסח, על האסכלה".
נגע - בחרסו של תנור,
יקלוף את מקומו.
נטף מרוטבו - על החרס,
וחזר אליו - יטול את מקומו.
נטף מרוטבו - על הסולת,
יקמוץ את מקומו.

פירוש הרמב"ם

אסור לצלות בשפוד של ברזל לפי שהוא מתחמם וצולה הבשר, ואנו צריכים לצלותו בחמימות האש בלי אמצעות, כמו שאמר השם יתברך "צלי אש"(שמות יב, ט) ולא צלי דבר אחר. 

ולזאת המשנה שעור והוא כך "ולא באסכלא, ואם אסכלא מנוקבת היא כשירה, אמר רבי צדוק" וכו'.

וכן כשיזוב מלחלוחיתו על הסולת כאשר זכר, יסיר אותו הסולת כי אסור לאכול ממנו אלא מה שנשאר מעצמו, אבל מה שיזוב ממנו הרי הוא כמרק.

והלכה כרבי צדוק:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אמר רבי צדוק כו' - מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, ואם אסכלה מנוקבת ד היא כשרה ואמר רבי צדוק וכו', והלכה כרבי צדוק:

נגע הפסח בחרסו של תנור יקלף - מן הפסח מקום הנוגע בתנור, שנצלה שם מחום חרס התנור ולא צלי אש הוא:

נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו - שחזר שומן שנתחמם מן החרס ונבלע בפסח ה:

יטול את מקומו - ולא סגי בקליפה אלא בנטילה כעובי אצבע, דשומן נבלע בתוכו הרבה, ואותו שומן צלי מן החרס הוא:

נטף מרוטבו על הסולת - והסולת רותחת דמצלי רוטב מחמת סולת, וההוא רוטב שבתוך הסולת אסור למיכליה דהוה ליה צלי מחמת דבר אחר, הלכך יקמוץ את מקומו וישרוף אותו קומץ ו כשאר קדשים הפסולים:

פירוש תוספות יום טוב

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על הברטנורא) ופירש"י עשויה כבריחים כעין שלנו ויש חלל גדול בין בריח לבריח ונותן השפוד (ר"ל של רמון) לרתבו וכל הטלה נצלה באויר שבין שני בריחים שאין בשרו נוגע בברזל:

(ה) (על הברטנורא) וא"ת נגע בחרסו כו' אמאי סגי ליה בקליפה הלא הרוטב שיש באותו קליפה נבלע בפסח עד כדי שיטול כו' ואיכא לאוקמי בשאין רוטב כי אם מעט ומעט רוטב אינו אוסר כ"כ כדלקמן גבי סיכה. תוספ':

(ו) (על הברטנורא) רש"י. ואצ"ל גבי קליפה ונטילה שאין בהם תערובות חולין:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אין צולין את הפסח לא על השפוד ולא על האסכלא:    בירוש' הגירסא לא בשפוד ולא באסכלא ומ"מ נראה שר"ל שהפסח צולהו על השפוד ממש. או שנים שלשה שפודין או יותר סמוכין זה לזה דומיא דאסכלא והיותר נכון דלא בשפוד היינו שפוד סתם דהיינו של מתכת וכן הוא ג"כ מבואר בפירוש הרמב"ם ז"ל. ורוצה לומר אפי' שהשפוד מתוכו דאי לא תימא הכי היינו אסכלא והכי מוכח מלשון הרמב"ם ז"ל שם ביד שכתב וז"ל אין צולין את הפסח על כלי אבן או כלי מתכות שנאמר אש לא צלי דבר אחר לפיכך אם היה כלי מנוקב כדי שתשלוט בו האור צולין עליו ואין צולין אותו בשפוד של מתכת שהרי השפוד כולו חם וצולה מקומו ע"כ וכמדומה לי שנפל טעות סופר בספר תוספת י"ט שכתב שם ומיהו בשפוד דכתב ר"ל של רמון ע"כ:

צא וצלה לנו את הפסח על האסכלא:    ובירוש' ולית ליה לר"ג צלי אש ומשני אית ליה פסח מצרים צלי אש ואין פסח דורו' צלי אש ר' יוסי ב"ר בון אמר ר"ג עביד תולדת אש כאש ורבנן לא עבדי תולדות אש כאש:

נגע בחרסו של תנור:    פסול גוף הוא ונשרף מיד נטף מרוטבו על החרס פסול מכשיר הוא וטעון עבור צורה ע"כ. איתא בתוס' כל שעה דף מ"א:

נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול וכו':    כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל. תוס' פ' גיד הנשה (חולין דף צ"ו) והביאו בית יוסף בטור י"ד סי' ק"ה בשם הרא"ש ז"ל:

נטף מרוטבו על הסלת וכו':    ירוש' ר"ש בן לקיש הדא דתימא ברותחת אבל בצוננת אסור א"ר אלעזר לא אמרה תורה הוא לא יצלה את אחרים אלא הוא לא יצלה מחמת אחרים:

בפי' ר"ע ז"ל הלכך יקמוץ את מקומו כך צ"ל. וקמיצה משמע מן הגמ' דהוי טפי מן הנטילה דהויא כדי אצבע:

תפארת ישראל

יכין

אין צולין את הפסח לא על השפוד:    של מתכות:

ולא על האסכלא:    [ראסט], והוא כעין טס ברזל:

אמר רבי צדוק:    חסורי מחסרא וה"ק, ואם האסכלא מנוקב, מותר, דעשוי כבריחים ותולה הפסח בחלל שבין הבריחים שלא יגע בברזל ולא חיישינן שמא יגע בבריח שבינתיים, ואמר ר' צדוק וכו':

נגע:    הפסח:

בחרסו של תנור יקלף את מקומו:    ר"ל יקלף הפסח במקום שנגע בחרס, דשם לאו צלי אש הוא רק צלי חרס. ומיירי באין רוטב רב במקום הנגיעה:

נטף מרוטבו על החרס:    אפי' בחרסו של תנור וכברישא:

וחזר עליו:    דהרוטב הנצלה מחרס החם, חוזר ונבלע בהפסח:

יטול את מקומו:    והוא כעובי אצבע (שו"ע יו"ד, צו), משא"כ קליפה הוא כדי שינטל בבת אחת, וגרידה היינו שאינו ניטל כאחת, רק גורד בסכין מעט מעט. ולר"ן [חולין דרצ"ד א'], נטילה הוא רק עב קצת יותר מקליפה וכן משמע מרש"י הכא:

נטף מרוטבו על הסולת:    והסולת רותח, דנצלה הרוטב מהסולת:

יקמוץ את מקומו:    וישרוף אותו קומץ בחול, מדבלע מרוטב שנאסר, ודינו כקדשים שנפסלו, אף דהכא יש תערובות חולין, וכ"ש הקליפה ונטילה דרישא דישרפו:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים