ראש השנה כה א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
וערבית במערב א"ר יוחנן בן נורי עדי שקר הם אכשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה בוקיבלן ר"ג אמר רבי דוסא בן הורכינס עדי שקר הן היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה אמר לו רבי יהושע רואה אני את דבריך שלח לו ר"ג גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביוה"כ שחל להיות בחשבונך הלך ומצאו ר"ע מיצר אמר לו גיש לי ללמוד שכל מה שעשה ר"ג עשוי שנאמר (ויקרא כג, ד) אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו בא לו אצל ר' דוסא בן הורכינס אמר לו אם באין אנו לדון אחר בית דינו של ר"ג צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו שנאמר (שמות כד, ט) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלא ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל ר"ג ביום שחל יוה"כ להיות בחשבונו עמד ר"ג ונשקו על ראשו אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי רבי בחכמה ותלמידי שקבלת את דברי:
גמ' תניא אמר להם ר"ג לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא דפעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה א"ר יוחנן מ"ט דבי רבי דכתיב (תהלים קד, יט) עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו שמש הוא דידע מבואו ירח לא ידע מבואו רבי חייא חזייא לסיהרא דהוה קאי בצפרא דעשרים ותשעה שקל קלא פתק ביה אמר לאורתא בעינן לקדושי בך ואת קיימת הכא זיל איכסי א"ל רבי לר' חייא זיל לעין טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים ת"ר פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש כסבורים העם לומר ר"ח ובקשו ב"ד לקדשו אמר להם ר"ג כך מקובלני מבית אבי אבא האין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה וע"ג חלקים ואותו היום מתה אמו של בן זזא והספידה ר"ג הספד גדול לא מפני שראויה לכך אלא כדי שידעו העם שלא קידשו ב"ד את החדש:
הלך ר"ע (ומצאו) מיצר כו':
איבעיא להו מי מיצר ר"ע מיצר או רבי יהושע מיצר ת"ש דתניא הלך ר"ע ומצאו לרבי יהושע כשהוא מיצר אמר לו [רבי] מפני מה אתה מיצר אמר לו (רבי) עקיבא ראוי לו שיפול למטה י"ב חדש ואל יגזור עליו גזירה זו א"ל רבי תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני אמר לו אמור אמר לו הרי הוא אומר (ויקרא כג, ב) אתם אתם אתם ג' פעמים אתם ואפילו שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין בלשון הזה אמר לו עקיבא נחמתני נחמתני:
בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס כו':
ת"ר למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו שלא יאמר אדם פלוני כמשה ואהרן פלוני כנדב ואביהוא פלוני כאלדד ומידד ואומר (שמואל א יב, ו) ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן ואומר (שמואל א יב, יא) וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ירובעל זה גדעון ולמה נקרא שמו ירובעל שעשה מריבה עם הבעל בדן זה שמשון ולמה נקרא שמו בדן דאתי מדן יפתח כמשמעו
רש"י
עריכה
וערבית במערב - את החדשה:
עדי שקר הם - דקיימא לן (לעיל דף כ:) עשרים וארבעה שעי מכסי סיהרא כך פירשו רבותי ולבי נוקפי מדקתני בברייתא פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה ואין לשון ביאת ארוכה וקצרה נופל כאן שהרי מתוך קוטנה הישנה היא נכסית מבני מערב כשהיא במזרח לפני חידושה ונראה לי דעל החדשה העידו ועדי שקר דקאמר רבי יוחנן בו נורי לפי שאינה ממהרת לרוץ בי"ב שעות שביום מתוך המזרח לתוך המערב וע"ז קאמר פעמים שבא בדרך ארוכה ושוהה לבא:
ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו - ביום שלשים:
וליל שלשים - שהיו מצפין ב"ד והעם שתהא מגולה ויראוה מאחר שהעדים ראוה ביום לא נראה להם:
רואה אני את דבריך - לעבר את החדש:
הלך ומצאו - הלך ומצאו ר"ע לר' יהושע מיצר על שהנשיא גזר עליו לחלל יום הכפורים:
אשר תקראו - בקריאת בית דין תלאו הכתוב:
בא לו - ר' יהושע אצל רבי דוסא:
למה לא נתפרסמו שמותן כו' - שאם בא אדם לדון אחר בית דין שבימיו ולומר וכי בית דין זה כמשה ואהרן כאלדד ומידד אומרים לו שמא חשוב הוא כשלשה מן השאר שלא נתפרשו שמותם:
גמ' דחזי' לסיהרא - ישנה:
שקל קלא - פיסת רגבים מוט"א בלע"ז:
לאורתא בעינן לקדושיך - צריכין אנו לעשות הלילה יום טוב של ראש השנה לחסר את אלול ולאיים על העדים לומר ראינוהו בזמנו לקדשו למחר ואף על פי שלא ראוהו לפי שהיה עיבור החדש דוחה את יום הכפורים אצל שבת:
ואת קיימת הכא - ואם תהא נראית ערבית שוב לא יקדשו את החדש למחר כדאמרן לעיל פרק קמא (כ:) צריך שיהא לילה ויום מן החדש שאם נראית הישנה לאור כ"ט אין מקדשין מחר את החדש:
זיל לעין טב וקדשיה - דואג היה שלא ירננו עליו בני עירו כשיקדשנו למחר לפי שראו הישנה כל יום כ"ט וסלק תלונותם מעלי ומורי פירש שגזרו גזרה במקומו שלא יקדשו את החדש:
דוד מלך ישראל - נמשל כלבנה שנאמר בו (תהלים פט) כסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם:
(ונראית דמות לבנה. בעשרים ותשעה): שידעו שלא קדשו בית דין את החדש - שאין מספידין ביום טוב:
אתם אתם אתם - שלשה זמנין כתיב אשר תקראו אותם בפרשת שור או כשב וקרי ביה תקראו אתם:
שוגגין - מאליהן כסבורין שהוא ראוי להתעבר וטועין:
מוטעין - על ידי עדי שקר:
שלא יאמר אדם - על בית דין שבימיו וכי פלוני ופלוני כמשה ואהרן שאשמע לו עכשיו שלא נתפרשו אמור לו אם אינו כמשה ואהרן הרי הוא כאחד משאר זקנים שאינך יודע מי הם:
ואומר ה' אשר עשה את משה ואת אהרן - שמואל הנביא אמר לישראל הקדוש ברוך הוא עשה לכם נסים על ידי ששה זקנים הללו משה ואהרן ירובעל ובדן ויפתח ושמואל:
תוספות
עריכה
לאורתא מקדשין לך ואת קיימת הכא. תימה הא שפיר אפשר שיהא המולד ביום ל' קודם י"ח שעות שיכולה לראות ביום ותראה הישנה ביום כ"ט שחרית אפילו לבני מערב שמא לא היה כל כך שחרית שכבר יצא שמש בגבורתו שלא היתה ראויה לבני מערב ובקונטרס פי' ואת קיימת הכא ואם תהא נראית ערבית שוב לא יקדשו החדש למחר כדאמר בפ' קמא (דף כ: ושם) וצריך שיהא לילה ויום מן החדש שאם נראית הישנה לאור עשרים ותשעה אין מקדשין מחר את החדש וזה אי אפשר להיות כדפרישית בפ"ק (שם ד"ה חצות):
זיל לעין טב וקדשיה. שם היו קבועים לקדש את החדש כדאי' בפסיקתא בפסוק תקעו בחדש שופר למה בית דין מקדשין החדש בעין טב לפי שהוא בית הועד אמר הקב"ה בית מועד של כל העולם שנאמר (ישעיהו ב) כי מציון תצא תורה ואמרי' בירושלמי כשם שתוקעים ביבנה כך תוקעים בעין טב משמע שהיה שם בית דין קבוע דומיא דיבנה:
עין משפט ונר מצוה
עריכהכד א ב מיי' פ"ב מהל' קידוש החדש הלכה ו':
כה ג מיי' פ"ב מהל' קידוש החדש הלכה י':
כו ד מיי' פי"ז מהל' קידוש החדש הלכה כ"ד:
ראשונים נוספים
מתני' מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח כו'.
תניא אר"ג לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה ועכשיו בא בקצרה אמר ר' יוחנן מהאי קרא עשה ירח למועדים כלומר לפי מה שיזדמן לו. אבל שמש לא אלא ידע מבואו.
ר' חייא [חזייא] לסיהרא בצפרא דכ"ט בירחא דקאי במזרח שקל אבנא רמא ביה לאורתא מקדשינן לך על חשבון המולד ולא תראם הלילה במערב זיל בדרך קצרה. מצינו שנמשלה מלכות בית דוד כירח שנאמר כירח יכון עולם ועד בשחק וגו'. לפיכך א"ר לר' חייא זיל לעין טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים כלומר נתקיימה ראיית הלבנה בעולם.
ת"ר פעם אחת נתקשרו שמים בעבים. ודימו בני אדם שהחשיך וראו דמות לבנה ביום כ"ט לחדש אמר להו ר"ג כך מקובלני מבית אבי אבא שאין חדשה של לבנה פחותה מכ"ט ימים ומחצה וב' שלישי שעה וע"ג חלקים ואותו היום מתה אמו של בן זזא והספידה ר"ג להודיע לכל שלא נתקדש החדש. ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו כו'. פי' באו שנים שאמרו ראינוהו ליל ל' וליל ל"א לא נראתה וקיבלן ר"ג וקבע ראש השנה יום שלשים. ואמר ר' דוסא עדי שקר וראוי להיות ר"ה למחר והודה ר' יהושע לדבריו כו'.
עד א"ל רבי עקיבא לר' יהושע ר' תרשני לומר לפניך ממה שלמדתני. א"ל אמור. א"ל היה לו לכתוב אלה מועדי ה' מקראי קדש ודיי. למה כתיב אשר תקראו אתם ג' פעמים. אלא ללמד שאין מועדים עד שתקראו יום פלוני מועד. ולמה ג' פעמים כתיב תקראו ללמד אפילו שוגגים מוטעין ואפי' מזידין אין מועד אלא מה שתקראו.
א"ל עקיבא נחמתני.
בא לו ר' יהושע אצל ר' דוסא:
ת"ר למה לא נתפרשו שמותן של זקנים צדיקים שלא יאמר פלוני כמשה ואהרן. פלוני כאלדד ומידד.
מתוך: חידושי הרמב"ם על ראש השנה (עריכה)
מאי טעמא דכתיב "עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו" (תהילים קד:יט) ירח לא ידע מבואו כבר פירשנו שהשמש אין לה קבוץ גלגלים ואינו נוטה מעל גלגל המזלות לא לצפון ולא לדרום אלא בנטיית גלגל המזלות נטייתה ובדרך גלגל המזלות מהלכת אבל הירח פעמים נוטה פעמים אינו נוטה כמו שפירשנו ועוד אותן שנוטין ואינן נוטין אינן יודעין כגון שתאמר בחדש פלוני הוא בא בארוכה ובחדש פלוני הוא בא בקצרה אלא פעמים שיבא בארוכה בתשרי ובקצרה בטבת ופעמים שיבא בקצרה בתשרי ובארוכה בטבת.
רבי חייא חזייה לסיהרא דקאים בצפרא דכ״ט. האי ראיה דרבי חייא כאותה ראיה עצמה שאמר מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוה שחרית במזרח וערבית במערב ולפי נמי שהיה המולד באותו חדש בחצות היום שומרין אותו שיראה שקיעת החמה לערב מפני שנולד קודם חצות וחזא יתיה דקאים בצפרא שדא ביה קלא ואמר ליה לאורתא מקדשינן לך ואת קאים הכא כלומר אנו מדמין שהמולד בחצות ולאורתא תראה וכבר נתכסית ואין אתה נראה מפני שאין בינך ובין השמש אלא שש שעות בלבד והנה אתה נראה ועדיין לא קרבת מן השמש על אותו הדרך שפרשנו למעלה. זיל איכסי כלומר קרב מן השמש יפה יפה ואיכסי כי היכי שיהיה המולד בחצות, ודברים אלו לא מפני שמועילין אמרן אלא על דרך משל. ואמר ליה לרבי חייא זיל עיין טב וקדשה כלומר אל תתמה מפני שראית אותו שחרית שמא בארוכה הוא בא וכמעשה שהיה ומשהמולד קודם חצות איפשר שיראה ערבית. עיין טב לאורתא עד דתחזיה יתיה ושלח ליה סימנא כמו שנמשל בו דוד מלך ישראל קיים ונראה.
אין חדשה של לבנה פחות מכ״ט יום ומחצה ושני שלישי שעה וע״ג חלקים. פירוש משעה שיתקבץ השמש עם הירח עד שיתקבצו שנית כ״ט יום ומחצה ושני שלישי שעה וע״ג חלקים וכשתבקש דבר זה לפי דקדוק החשבון נמצא הדבר אינו אלא ליתר מחשבון זה נקבצין.
סליק פרק אם אינם מכירין
לאורתא מקדשי' לך ואת קיימת הכא: פרש"י ז"ל כלומר שאם תהא נראית בישנך לערב שוב אין אנו יכולין לקדשך למחר משום דבעינן דיהא לילה ויום מן החדש כדאמרן לעיל בפרק קמא.
זיל לאינטב וקדשי': פירוש: משום דבעינטב היו בית דין קבועים לקדש את החדש כדאיתא בפסיקתא (פרשת תקעו שופר בציון) "למה בית דין מקדשין בעינטב? שהוא בית הוועד. אמ' הב"ה הוא בית הוועד של כל העולם שנאמר "כי מציון תצא תורה". וגרסינן בירושלמי: "כן תוקעין ביבנה כן תוקעין בעין טב" דמשמע שהיה שם בית דין קבוע כיבנה.
סליק פירקא
הא דתנן ראינוהו שחרית במזרח וערבית במעריב: פרש"י דכולה בחדשה מיירי כלומר ראינוה בשחר במזרח ובערב במעריב ומ"ה קאמר עדי שקר הם שא"א דמשחרית עד ערבית ילך ממזרח למעריב ור"ג קאמר שפעמים שבא בקצרה ובשם רבותיו פי' ז"ל ראינו את הישנה שחרית במזרח ואת החדשה ערבית במעריב וקאמר עדי שקר הם דב"ד שעי מיכסי סיהרא וכן נראה בירוש' א"ר שמואל טעמיה דר"י בן נורי כל חדש שנראה קודם שש שעות אין כח בעין לראות את הישן ותני כן נראה שחרית ישן לא נראה חדש בין הערבים נראה חדש בין הערבים לא נראה ישן שחרית א"ר חייא בר אשי ולמה קבלן ר"ג שכן מסורת בידו מאבותיו פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה ע"כ ומאי דאמרינן כ"ד שעי מיכסי סיהרא אפי' לר"ג היא אלא שעל הרוב נאמרו דברים אלו כדכתיבנא לעיל פ"ק:
ר' חייא חזייה: פי' היה רואה אותה כענין שהי' נראה בעין בערב ליל שלשים ואשמעינן דרך משל שאלו נראית בערב אי אפשר לקדשו שצריך שיהא לילה ויום מן החדש וזה דרך פרש"י א"נ דלערב אפשר שתתכסה וגם תלד החדשה ויהיה לילה ויום מן החדש אלא שבני עירו יהו (מתנים) [מרננים] עליו אם יקדשוהו דלא ידעי שפעמים שבא בארוכה ופעמים בקצרה ולד"ה שקל קלא וזיל אכסי לאו דוקא:
א"ל רבי לר' חייא זיל עין טב וקדשיה: פרש"י דואג היה שלא ירננו עליו בני עירו כשיקדשנו למחר לפי שראו הישנה כל יום כ"ט א"נ שגזרו שמד במקומו שלא יקדשו את החדש. ובתוס' פי' דבעין טב היו ב"ד קבועים לקדש את החדש דגר' בירוש' כן תוקעין ביבנה כן תוקעין בעין טב וכדאיתא בפסיקתא בפסוק תקעו [בחדש] שופר (בציון) למה ב"ד מקדשין בעין טב שהוא בית הועד לכל העולם שנאמר כי מציון תצא תורה והא דא"ל ושלה לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים מלתא בעלמא קאמר ליה ולא שהיו יראים לומר קדוש החדש בפי' אלא בא להשמעינו כי דוד מלך ישראל נמשל לירח כדכתיב כירח יכון עולם וכמו שפי' בעל הערוך באות דלת:
איבעיא להו מי מצא למי: פי' וכיון דמיירי בר' יהושע וקתני הלך ומצאו דזה משמע לכאורה כי ר' יהושע היה ההולך:
אתם ואפילו מזידין: פי' בידיעת חשבון אתם ואפי' מוטעין פי' שהטעום העדים כגון זה של ר"ג דקדשה על פי העדים שראוהו בזמנו לא נודע עדיין שהיו עדי שקר כי אח"כ הוא שאמרו אחרים שלא נראה בליל עבור שהיה ראוי ליראות בעליל ולפיכך קדושו של ר"ג קיים הוא דאתם אפילו מוטעין ועל זה אמר ליה ר' יהושע עקיבא נחמתני:
שלא יאמר אדם: פי' בתמיהא וכי פלוני כמשה ואהרן וכו':
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה