משנה מועד קטן ג ו

וכשקובר האדם מתו אפילו שעה אחת קודם חג המצות בטלה ממנו גזירת שבעה, ושבעה ימי החג נחשבין, ויחשוב אחר הרגל ששה עשר יום להשלים שלשים יום.
וכן אם קבר מתו אפילו שעה אחת קודם עצרת או לפני יום הכפורים וראש השנה, יחשוב אחריהן ששה עשר יום לפי שהן כרגלים, ולפיכך כשנקבר לפניהם שבעה ימים בטלה ממנו גזירת שלשים.
אבל מי שקבר מתו אפילו שעה אחת קודם חג הסוכות, בטלה ממנו גזירת שבעה כדין כל רגל, ושבעת ימי החג ושמיני של חג יעלו לו למניין שבעה ימים אחרים, כי העיקר אצלינו שמיני של חג רגל בפני עצמו, ולא ישארו אחר שמיני של חג אלא תשעה ימים מכל השלשים יום.
והקובר את מתו ברגל אינו חייב באבלות עד יום האחרון של חג, רוצה לומר יום טוב שני של שמיני עצרת, ויתחיל למנות ממנו ואחר כך ששה ימים, ויתחייב באותן הששה גזירת שבעה, ואחר כך ימנה שלשים יום מיום שמת בו המת, ויתחייב בשאר הדברים אחר המועד בגזירת שלשים.

וגזירת שבעה היא מה שאגיד לך והוא:

כי כל שבעה ימים חייב בכפיית המטה, והוא שלא יהיה בביתו מטה אלא כפויה.
ואסור בתשמיש המטה, ובנעילת הסנדל, ובעשיית מלאכה בגלוי, ובשאלת שלום, וברחיצה בחמין אפילו מקצת גופו, וברחיצת כל גופו בצונן.
ואסור בסיכה, ולקרות בתורה ובמשנה וגמרא.
וחייב בעטיפת הראש, רוצה לומר שיכסה ראשו ויעטה על שפם.
ואסור לשלול את הקרע.
ואסור ליטול צפרניו בכלי, וליטול שפמו ואפילו מעכב עליו בשעת האכילה.
ואינו רשאי לכבס בגדיו.

כל אלו הדברים הם חובה על האבל כל שבעה.

ומה שאתה צריך לדעת כי:

יום ראשון אסור לו להניח תפילין, ולאכול קדשים כמו שבארנו בפסחים.
וחייב לישב על המטה כפויה על הארץ, ואינו אוכל משלו.
ושלשה ימים הראשונים אסור בעשיית מלאכה ואפילו בסתר,
ואם נותנין לו שלום אינו מחזיר, אלא שיאמר להם אבל הוא.

וגזירת שלשים ששה דברים, והם:

שלא יגלח שערו.
ולא ילבש בגד לבן, חדש, מגוהץ, ומוחלק.
ואינו מאחה הקרע, שקרע על המת.
ואינו הולך בסחורה. וכן אמרינן בירושלמי "על כל המתים אסור ללכת בסחורה, עד שלשים יום". על אביו ועל אמו, עד שיגערו בו חביריו ויאמרו לו "לך עמנו".
אסור לו לשתות במשתה מרעות כל שלשים יום, על אביו ועל אמו שנים עשר חדש.

ואסור לישא אשה שניה, ולשמש מיטתו עמה, והוא אמרם "כל שלשים יום - לנישואין".

ויש בגזירת שבעה עשתי עשר דבר, ובגזירת שלשים ששה:

משחרב בית המקדש - דאין לעצרת תשלומין כל שבעה לקרבן. בטלה ליה תורת הרגל, והוי כשבת שאינה מפסקת. אבל בזמן המקדש שמי שלא חג ביום ראשון של עצרת היה חוגג והולך כל שבעה, כחג המצות, היה עצרת כחג המצות אף לענין אבילות. ומסקנא דמלתא לענין פסק ההלכה, דעצרת בזמן הזה כרגלים, ור"ה ויוה"כ כרגלים. ומי שמת לו מת קודם אחד מאלו אפילו שעה אחת, בטלה ממנו גזירת שבעה. ואם מת שבעה ימים קודם אחד מימים טובים אלו ^ל, בטלה ממנו גזירת ל'. ומי שמת לו מת שעה אחת קודם חג הסוכות בטלה ממנו גזירת ז' כדאמרן. וז' ימי הרגל עולין למנין ל'. ואע"ג דתנן רגלים מפסיקין ואינן עולין, אין עולין למנין ז' אבל עולין למנין ל', הרי י"ד יום, ושמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו ^לא, ונחשב כאילו הוא ז' ימים, הרי כ"א יום, מונה עוד ט' ימים עד ל' ודיו. וגזירת שבעה דאמרן הוא שאבל כל שבעת הימים אסור ברחיצה בחמין אפילו מקצת גופו, ובצונן כל גופו, ואסור בכבוס בגדיו ^לב, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה, ובעשיית מלאכה, ובשאלת שלום. וחייב בעטיפת הראש, ובכפיית המטה שתהיינה כל המטות שבביתו כפויות ע"ג קרקע ויישן בהם ולא על מטה זקופה, ואסור ליטול צפרניו בכלי, ולא שער שפמו ואפילו מעכב עליו את האכילה, ואסור לקרות בתורה בין בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה, ולא ישלול ^לג הקרע שעליו. וגזירת ל' היא שמשבעה ועד תשלום ל' אסור ללבוש בגד חדש, או בגד לבן מגוהץ, ואסור בתספורת, ובסעודת הרשות, וללכת בסחורה עם חבריו, ולישא אשה אחרת אם יש לו אשה ובנים, ולא יאחה הקרע שעליו:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

עצרת כשבת. וכ"ש ר"ה וי"ה. תוס'. וכתב הר"ן דטעמא דר"א דס"ל דטעמא דרגלים מפסיקין. שהרי דינן היה לעלות כשבת. אלא שאם אתה אומר יעלו למנין ז' הרי הפסיקו הכל. דז' ימים נינהו. וכן עצרת בזמן שבה"מ קיים שהיה לו תשלומין כל שבעה. וכיון שלא היו יכולין לומר עולין אמרו מפסיקין ועשו דין שלשים כדין שבעה. אבל כשחרב בה"מ כו':

רבן גמליאל אומר ר"ה ויה"כ כרגלים. מפני שהוקשו כל המועדות זה לזה. דכתיב (ויקרא כ"ג) אלה מועדי ה'. ב"י בשם הרמב"ן. וכתבו התו' וכ"ש עצרת לאחר החורבן. ולישנא לא אתי שפיר דהו"ל למתני רבן גמליאל אומר אף ר"ה וי"כ כו':

וחכמים אומרים לא כדברי זה וכו'. ולא שייך למימר היינו ת"ק דנימא כולהו אתו לפרש מלתא דת"ק. תוס'. ומ"ש הר"ב ואם מת ז' ימים קודם אחד מימים טובים אלו וכו' כאבא שאול דפליג אמתניתין דלעיל דתני ח' ימים. וטעמו דסבר מקצת היום ככולו. ושביעי עולה לו לכאן ולכאן. ומ"ש ושמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו כו'. וכן יום אחד לפני שבועות. וכן יום א' לפני ר"ה וכן יום אחד לפני יוה"כ. כמ"ש הרמב"ם בפירושו אע"פ שבחבורו בפ"י מה' אבל לא פסק כן בר"ה ויוה"כ אבל חלקו עליו כל הבאים אחריו. ודינין הנהוגים בגזירת שבעה שכתב הר"ב אסור ברחיצה כיבוס וסיכה. בגמרא. שנאמר (שמואל ב' י"ד) התאבלי נא ולבשי בגדי אבל. ואל תסוכי שמן. ורחיצה בכלל סיכה. שהרחיצה קודמת לסיכה. שנאמר (רות ג') ורחצת וסכת. ודיני רחיצה בסוף פ"ק דתענית. בגמ'. ובנעילת הסנדל שהרי נאמר ליחזקאל (יחזקאל כ"ד) ונעליך תשים ברגליך מכלל שכל העם אסורים. ובתשמיש המטה שנאמר (שמואל ב' י"ב) וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה מכלל שהיה אסור מקודם. ובעשיית מלאכה. שנאמר (עמוס ה') והפכתי חגיכם לאבל מה חג אסור בעשיית מלאכה אף אבל אסור בעשיית מלאכה. ובשאילת שלום שנאמר ליחזקאל (סימן כ"ד) האנק דום. וחייב בעטיפת הראש שהרי נאמר ליחזקאל (שם) לא תעטה על שפם מכלל ששאר אבלים חייבים בעטיפת ראש. ובכפיית המטה שנא' (שמואל ב' י"ג) ויקם המלך ויקרע את בגדיו וישכב ארצה. ונטילת צפרנים כו' נראה שהוא בכלל גילוח. ואסור לקרות בתורה שהרי נאמר ליחזקאל האנק דום. ומסתבר למדרש האנק דום דלנהוג גם בשאר אבלים. כיון שהוא ענין שתיקה ודמימה. ומ"ש הר"ב ולא ישלול. ענין השלל פי' בערוך שהוא כמו מכליב. דמשנה ח' פ"ק. ונ"ל שהוא מל' שלל וביזה. שכן השלל אחת הנה וא' הנה. ואינו מונח וצבור. ודין קריעה במשנה דלקמן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כח) (על המשנה) עצרת. וכ"ש ר"ה ויוהכ"פ. תוספ'. וכתב הר"נ דטעמא דר'א דס"ל דטעמא דמפסיקין שאם אתה אומר יעלו למנין ז' הרי הפסיקו הכל וכן עצרת בזמן המקדש וכיון שאין עולין אמרו מפסיקין ועשו דין ל' כדין ז' אבל משחרב בהמ"ק כו':

(כט) (על המשנה) כרגלים. מפני שהקשו כל המועדות זה לזה דכתיב אלה מועדי ה'. הרמב"ן:

(ל) (על הברטנורא) כאבא שאול דפליג אמתניתין דלעיל דתני ח' ימים. וטעמו דסובר מקצת היום ככולו ושביעי עולה לכאן ולכאן:

(לא) (על הברטנורא) וכן יום אחד לפני שבועות ולפני ר"ה ולפני יוהכ"פ:

(לב) (על הברטנורא) בגמרא דף ט"ו יליף להו מקראי ונטילת צפרנים בכלל גילוח הוא. נ"ל:

(לג) (על הברטנורא) פירש בערוך שהוא כמו מכליב דמשנה ח' פ"ק. ונ"ל שהוא מלשון שלל וביזה שכן השלל אחת הנה ואחת הנה ואינו מונח וצבור:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

וחכמים אומרים לא כדברי זה וכו': ולא שייך למימר היינו ת"ק דנימא כולהו אתו לפרש מילתא דת"ק כי ההיא דלא ירבה לו נשים בפ' שני בסנהדרין וההיא דהמקדש [*) צ"ל כההיא דהמזבח מקדש ד' פ"ג.] תוס' ז"ל: (הגה"ה לא נודע לי מה היא) ונמוקי יוסף ז"ל פי' ר"א אומר וכו' עצרת כשבת דקסבר ר"א בטעמא דרגלים מפסיקין שהרי דינם היה לעלות בשבת אלא שאם אתה אומר יעלו למנין ז' הרי הפסיקו הכל דז' ימים נינהו וכן עצרת בזמן שבית המקדש קיים שהיו לו תשלומין כל ז' וכיון שלא היו יכולין לומר עולין אמרו מפסיקין ועשו דין שלשים כדין ז' אבל משחרב בהמ"ק שאין לעצרת תשלומין כל ז' ואינה עולה אלא יום אחד הרי היא כשבת דעולה ואינה מפסקת וה"ה לר"ה ויום הכפורים:

ר"ג אומר ר"ה ויה"כ כרגלים: וכ"ש עצרת אפי' בזמן הזה שהרי לר"ה ויה"כ ליכא תשלומין אפי' בזמן שבהמ"ק קיים:

וחכמים אומרים וכו': הן מכריעין עצרת שהוא כתוב בחשבון שלש רגלים יש לו דין הרגלים שמפסיקין ואין עולין אבל ר"ה ויה"כ שאינו חייב לעלות בהן ברגל אין בהם אלא דין השבת שעולין ואין מפסיקי' ע"כ. ובגמ' אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כר"ג. עוד אמר שמואל הלכה כדברי המקל באבל והקשו תוס' ז"ל כיון דאמר שמואל הלכה כדברי המקל באבל אמאי איצטריך למפסק הלכה כר"ג וי"ל דחומרא נמי היא דאם קברו סמוך לחשכה ולא היה לו שעה לנהוג בו אבלות או קברוהו נכרים בי"ט או שמע שמועה בי"ט אם הם כרגלים אינם עולין למנין ז' ואם הם כשבת עולין ע"כ. ופי' הרמב"ם ז"ל וכן אם קבר מתו אפי' שעה אחת קודם עצרת או לפני יה"כ ור"ה יחשוב אחריהן ששה עשר יום לפי שהן כרגלים ולפיכך כשנקבר לפניהם ז' ימים בטלה ממנו גזרת שלשים ע"כ וכן דעת כל הפוסקים אע"פ שהוא חזר בו. וכתב בהלכות אָבֵל בפ' עשירי וכל הקובר את מתו אפי' שעה אחת קודם הרגל או קודם ר"ה ויה"כ בטלה ממנו גזרת ז' נמצא מונה לאחר ר"ה ויה"כ כ"ג יום ולאחר הפסח י"ו יום שהרי בטלה גזרת שבעה ושבעת ימי החג הרי י"ד וכן אם קבר קודם עצרת מינה אחריה י"ו יום אע"פ שהוא יום א' הרי הוא רגל ועולה לז' ימים ע"כ ושם בהשגות א"א יש כאן שבוש שהרי יום א' לפני ר"ה הרי הוא ז' ור"ה ז' ע"כ. ומ"ש הר"ב ולא ישלול ענין השלל פי' בערוך שהוא כמו מכליב ונ"ל שהוא מלשון שלל וביזה שכן השלל אחת הנה ואחת הנה ואינו מונח וצבור ע"כ וכן ג"כ בלשון ערבי קורין לתפירה שהיא כְשִינֵי הכלב שללא: