משנה עירובין ד א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ד · משנה א | >>
מי שהוציאוהו גוים או רוח רעה, אין לו אלא ארבע אמות.
החזירוהו, כאילו לא יצא.
הוליכוהו לעיר אחרת, נתנוהו א בדיר או בסהר, רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים, מהלך את כולה.
רבי יהושע ורבי עקיבא אומרים, אין לו אלא ארבע אמות.
מעשה שבאו מפרנדיסין והפליגה ספינתם בים.
רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה.
רבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות, שרצו להחמיר על עצמן.
מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ גּוֹיִם אוֹ רוּחַ רָעָה,
- אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת.
- הֶחֱזִירוּהוּ, כְּאִלּוּ לֹא יָצָא.
- הוֹלִיכוּהוּ לְעִיר אַחֶרֶת, נְתָנוּהוּ בְּדִיר אוֹ בְּסַהַר,
- רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמְרִים: מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ.
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים: אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת.
- מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ מִפְּרַנְדִּיסִין, וְהִפְלִיגָה סְפִינָתָם בַּיָם.
- רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הִלְּכוּ אֶת כֻּלָּהּ.
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא לֹא זָזוּ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת,
- שֶׁרָצוּ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָן:
מי שהוציאוהו -
- גוים, או רוח רעה - אין לו אלא ארבע אמות.
- החזירוהו - כאילו לא יצא.
- הוליכוהו לעיר אחרת,
- נתנוהו בדיר, או בסהר -
- רבן גמליאל, ורבי אלעזר בן עזריה אומרין:
- מהלך הוא את כולה.
- רבי יהושע, ורבי עקיבה אומרין:
- אין לו אלא ארבע אמות.
- מעשה שבאו מפרנדיסין,
- והפליגה ספינתן בים,
- רבן גמליאל, ורבי אלעזר בן עזריה -
- הלכו את כולה.
- רבי יהושע, ורבי עקיבה -
- לא זזו מארבע אמות - שרצו להחמיר על עצמן.
- רבן גמליאל, ורבי אלעזר בן עזריה -
- והפליגה ספינתן בים,
רוח רעה - קורין כל היזק שאינו בא מיד האדם מאיזה סיבה שתהיה.
וכשיצא אדם חוץ לתחום ברצונו אין לו אלא ארבע אמות, אפילו הושב שלא ברצונו. וכן אם יצא שלא ברצונו וחזר ברצונו.
ופרנדיסין - שם מקום, והפליגה שם להולכת הספינה בים.
ודע כי רבי עקיבא ורבי יהושע, חלקו על רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה בספינה שהיא בנמל שהיא דומה לדיר וסהר, אבל ספינה מהלכת דברי הכל מותר להלך בכולה. ולפיכך אמרו שרצו להחמיר על עצמן, כי אפילו לדעתם מותר להלך בכולה.
וטעם מחלוקתם כי רבי עקיבא ורבי יהושע אומרים, אם אתה מתיר לו להלך בדיר וסהר שיש לו מחיצות, כמו כן ילך בבקעה אם יונח שם ואינו רשאי ללכת בה אלא ארבע אמות, ויאסרו דיר וסהר כדי שלא יתערב דינם בדין בקעה. ורבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אינם רואים בזו הגזרה.
והלכה כרבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה בכל המאמר:
מי שהוציאוהו עובדי כוכבים - לאנסו חוץ לתחום:
או רוח רעה - שנכנס בו שד ונטרפה דעתו ויצא חוץ לתחום, וחזר ונשתפה והרי הוא חוץ לתחום:
החזירוהו לתור התחום כאילו לא יצא - והרי כל העיר לו כארבע אמות כאשר בתחלה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח, ודוקא כשהוציאוהו והחזירוהו בע"כ. אבל יצא לדעתו אע"פ שהחזירוהו בע"כ, או הוציאוהו בע"כ וחזר לדעתו אין לו אלא ד' אמות:
הוליכוהו לעיר אחרת - והרי היא מוקפת מחיצות, או שנתנוהו בדיר או בסהר שהן מוקפין והקיפן גדול:
מהלר את כולה - דהואיל ומוקפת מחיצות הרי היא כד' אמות:
ר' יהושע ור' עקיבא אומרים אין לו אלא ארבע אמות - דכיון דלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום לא מהני ליה מחיצות. ורבותי פירשו משום דגזרי דיר וסהר אטו בקעה שאין לה מחיצות. ובבקעה כולי עלמא מודו דאין לו אלא ארבע אמות:
מפרנדסין - שם מקום:
והפליגה - כשהיא מתרחקת משפת הים ונכנסת באמצעו קרי הפלגה, לשון פלגי מים (תהלים א):
הלכו את כולה - היו מהלכין בכל הספינה. ואע"פ שהספינה הלכה בשבת ויצאו חוץ לתחום, הוי כמי שיצא חוץ לתחום וניתן בדיר או בסהר, שהספינה מוקפת מחיצות:
שרצו להחמיר על עצמן - דלדידהו נמי דגזרי דיר וסהר אטו בקעה, בספינה כל זמן שהיא מהלכת היה מותר להלך את כולה . ועוד שהרי שבתו באויר מחיצות מבעוד יום, אלא שרצו להחמיר . והלכה כר' גמליאל וכר"א בן עזריה:
[אין לו אלא ארבע אמות. במשנה ה' תמצא בפירוש הר"ב הני ארבע אמות מאי עבידתייהו]:
הוליכוהו לעיר אחרת או נתנוהו לדיר וסהר. לפי שדרך הוא כשמוליכין את האדם שמוליכין אותו אל עיר הלכך קתני הוליכו גבי לעיר. אבל אין דרך הוא שכשמוליכין את האדם שמוליכין אותו אל תוך דיר וסהר. אלא שיארע לפעמים שכשמוליכין אותו ולא יוכלו לבא אל עיר או מפני סבה ומקרה אחרת שיתנוהו לאותו אדם למקום אחר המשתמר כמו בדיר או סהר לכך תני גבייהו ונתנוהו כלומר שההולכה לא היתה לשם כך אלא שנתנוהו וטעמא דדיר וסהר שוים לעיר בדין זה עיין בפי' [הר"ב] פ"ב משנה ג':
רבי יהושע ור"ע אומרים אין לו אלא ארבע אמות. מ"ש הר"ב רבותי פירשו משום דגזרו וכו'. בגמ' עצמה נסתפקו בשני הפירושים. אלא שהרמב"ם החזיק בזה הפירוש לכן כתב על זה הפירוש ורבותי פירשו. ואע"ג דנקטי משום דגזרי דיר וסהר כו' וכן הלשון בגמ' מסתברא דאין הכי נמי דבעיר נמי גזרו דהא ודאי משמע דאכל מה שהוזכר בדברי ר' גמליאל ור"א בן עזריה קא מפלגי והא דלא נקטי נמי עיר משום דאף בדברי ת"ק לא הוזכרו בהדדי ונקטי אינהו חדא מתרתי בבי דתנא קמא וה"ה לאידך:
שרצו להחמיר כו'. להך טעמא דגזרי כתב הר"ב דבמהלכת מודו לפי שאינה דומה לדיר וסהר אלא כשהיא קבוע בנמל כמו שכתב הרמב"ם אי נמי כפירוש רש"י דכשהספינה מהלכת כשעוקר האדם רגליו קודם שיניחהו מוציאתו הספינה מארבע אמותיו ונכנס בארבע אמות אחרות על כרחו והוי כמי שהוציאוהו עובדי כוכבים ונותנין אותו תדיר בארבע אמות אחרות שנותנין לו לעולם ארבע אמות וכן לעולם ע"כ. וטעמא דרצו להחמיר כדאיתא בגמרא דלמא עמדה פתאום ולאו אדעתייהו. ולטעמא דשבתו באויר מחיצות כו'. נראה דהא דרצו להחמיר טעמא משום דהואיל ויצאה חוץ לתחום רצו להחמיר שלא תטעה ולא תחלק בין יוצא חוץ לתחום ושבת במחיצות ההן מבעוד יום כמו בספינה להיכא דלא שבת כמו בדיר וסהר. ותתיר הכל:
(א) (על המשנה) בדיר או בסהר. לפי שדרך הוא כשמוליכין האדם מוליכין אותו אל עיר הלכך קתני הוליכו גבי עיר. אלא שאם אירע לפעמים שלא יוכלו לבוא אל עיר או מפני סבה ומקרה שיתנוהו למקום אחר המשתמר כמו בדיר או סהר לכך תני גבייהו נתנוהו:
(ב) (על הברטנורא) אין הכי נמי דבעיר נמי גזרו דהא ודאי משמע דאכל מה שהוזכר בדברי ר"ג וראב"ע קמפלגי ונקטי חדא מתרתי בבי דת"ק וה"ה לאידך:
(ג) (על הברטנורא) לפי שאינו דומה לדיר וסהר אלא כשהוא קבוע בנמל כמ"ש הר"מ. א"נ כפירש"י דכשהספינה מהלכת כשעוקר רגלו קודם שיניחהו מוציאתו הספינה מד"א שלו ונכנס בד"א אחרות על כרחו והוי כמי שהוציאוהו לסטים ונותנין אותו בדיר בד"א אחרות שנותנין לו ד"א וכן לעולם:
(ד) (על הברטנורא) כדאיתא בגמרא דלמא עמדה פתאום ולאו אדעתייהו. ולטעמא דשבתו באויר כו' נראה דהואיל ויצאו חוץ לתחום רצו להחמיר שלא תטעה ולא תחלק בין יוצא לחוץ לתחום ושבת במחיצות ההן מבע"י כמו בספינה להיכא דלא שבת כמו בדיר וסהר ותתיר הכל:
מי שהוציאוהו וכו': ברמב"ם פכ"ז דהלכות שבת סי' י"ב ובטור א"ח סי' ת"ה. ואמרי' בגמ' עלה דהא מתני' אם זה שהוציאוהו גוים הוצרך לנקביו יכול לצאת חוץ לד"א דגדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה פי' לאו דלא תסור ולא לאו גמור דהא קיימא לן המוצא כלאים בבגדו פושטו ואפי' בשוק. ותחומין נמי דרבנן ואין בהן רק לאו דלא תסור ואמרי נהרדעי אי פקח הוא עייל לתחומא וכיון דעל על ולא גרע מהחזירוהו:
ואם פירות יצאו חוץ לתחום וחזרו: פלוגתא דתנאי היא דאיכא מאן דשרי אפי' חזרו במזיד משום דאנוסין היו ע"י המוציאן ואית דאמרי דלעולם אסורין עד שיחזרו למקומן לתוך התחום שוגגין. ומאן דשרי סבר כיון דאיכא חדא לטיבותא יאכלו או שוגג במקום שהן אם יש אדם שעירב לאותו הצד או מזיד במקומן ומאן דאסר סבר עד דאיכא תרתי להתירא שוגג ועד שיחזרו למקומן:
החזירוהו לתוך התחום וכו': לשון ר"ע ז"ל עד ודוקא שהוציאוהו והחזירוהו בעל כרחו. אמר המלקט והא קמ"ל דלא תימא מתני' לצדדין קתני וה"ק מי שהוציאוהו גוים בין כשהוא עומד בחוץ בין שחזר לדעת אין לו אלא ד' אמות ומי שהיה חוץ לתחום והחזירוהו גוים בין שהיתה יציאתו ראשונה לדעת בין שלא לדעת אלא באונס הוי כאילו לא יצא אלא סיפא דמתני' ארישא מהדר:
עוד בפי' ר"ע ז"ל אבל יצא לדעתו אע"פ שהחזירוהו בעל כרחו או הוציאוהו בע"כ וחזר לדעתו כך צ"ל וכן הגיה הר"ס ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל ורבותי פירשו משום דגזרינן דיר וסהר אטו בקעה וכו'. אמר המלקט כן פי' הרמב"ם ז"ל אכן מתוך פי' ה"ר יהונתן ז"ל משמע דפליגי נמי בעיר ואפשר דגם הרמב"ם ז"ל לא פליג בהא דודאי דקאי ג"כ אעיר והראיה דאפילו בסוגית הגמרא אני רואה דלא נקטו בלישנייהו עיר דכדאמר רב הלכה כר"ג בדיר וסהר וספינה לא הזכיר עיר אע"ג דלשון המשנה מוכח דגם בעיר פליגי אלא מאי אית לך למימר לאו דוקא ה"נ לפירוש הרמב"ם ז"ל לאו דוקא נקט דיר וסהר דה"ה עיר: אח"כ מצאתי שכתב כן בהדיא רש"י ז"ל לקמן בפירקין דף מ"ז ע"ב וז"ל ופסקינן לעיל אמר רב הלכה כר' גמליאל בדיר וסהר וספינה וה"ה לעיר שיש לה מחיצות ע"כ ומוכרח הוא מן הסוגיא אשר שם: וקרוב לזה בקיצור כתוב ג"כ בתוס' יו"ט ומ"מ גם הפירוש הראשון שהביא ר"ע ז"ל דכיון דלא שבת באויר מחיצות וכו' אתמר בגמ' בלשון דלמא וכמו שכתוב בתויו"ט:
והפליגה ספינתם בים וכו': ביד ה"ש פכ"ו סי' י"ג: ובגמ' אמר רב נחמן מתני' (נמי) דייקא דבספינה מהלכת לא פליגי מדקתני מעשה וכו' אלא שרצו להתמיר על עצמן אי אמרת בשלמא במהלכת ל"פ היינו דקתני רצו להחמיר דמשמע דשרי אפי' לר"ע ואינהו הוא דאחמיר אנפשייהו דדילמא עמדה פתאום ולאו אדעתייהו אלא א"א כשעמדה ד"ה אסור דמחיצות לא חשיבי לעשות ספינה כולה כד' אמות דלהבריח מים הן עשויות וכדאמר ר' זירא מאי רצו הא לר' עקיבא ולר' יהושע בין מהלכת בין עמדה איסורא הוא. ואמר רב אשי מתני' נמי דיקא דקתני ספינה דומיא דדיר וסהר מה דיר וסהר דקביעי אף ספינה נמי דקביעה אלמא בעמדה פליגי וטעמא דמהלכת לכ"ע שרי הואיל וספינה נוטלתו מתחלת ד' פי' רש"י ז"ל בשם רבינו שמעון דודו ז"ל הספינה מוציאתו מד' שלו ונכנס בתוך די אמות אתרות וה"ל כמי שהוציאוהו גוים חוץ מד' אמותיו ונתנוהו לתוך ד' אמות אחרות שנותנין לו ד' אמות וכן לעולם ע"כ. והרמב"ם ז"ל פי' דלא חלקו אלא בשאינה מהלכת שהיא בנמל מפני שאז דומה לדיר וסהר:
יכין
מי שהוציאוהו עובדי כוכבים: לאונסו חוץ לתחום:
או רוח רעה: שנטרפה דעתו ויצא, ונשתפה חוץ לתחום:
החזירוהו: לתוך התחום:
כאילו לא יצא: והרי הוא כבתחילה אף שיצא ביני ביני (כמי"א) דהכא שאני דיצא לאונסו. מיהו כשהיה היציאה או החזרה שלא באונס, אין לו כשחזר רק ד' אמות. אמנם אם חזר להעיר שהיה שם בערב שבת בין השמשות. והעיר מוקפת חומה או חוטי עירוב, אז כל העיר לו כד' אמות. ואסור רק לצאת לחוץ לעיר (ת"ה):
הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר: גדר שסביב הצאן, שיזבלו השדה במקומן:
או בסהר: ר"ל כמו סוהר. והיינו גדר שסביב הצאן לשמרן שלא יברחו. ודוקא כשהשומר, דר בדיר וסהר ביום ולילה (נב"י מ"ז, ועמג"א שצ"ח ה'):
רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים מהלך את כולה: מדמוקפת מחיצות:
רבי יהושע ורבי עקיבא אומרים אין לו אלא ארבע אמות: מדלא הי' בין המחיצות מע"ש. וי"א דה"ט, דגזרו אטו שאין להן מחיצות:
מעשה שבאו מפרנדיסין: שם מקום:
והפליגה ספינתם בים: שהיתה גוששת בנמל וקנו שביתה, ובשבת סוערת' רוח לחוץ לתחום:
רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה: בכל הספינה, מדאית לה מחיצות, אף שיצאה בשבת חוץ לתחום:
רבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות שרצו להחמיר על עצמן: דאע"ג דלדידהו גם בחצר קבוע אסור, וכלעיל עכ"פ בספינה הי' ראוי להן להתיר, דמדהולכת תדיר, כל שעה כשעוקר רגלי קודם שיניחו, כבר הוציאתו הספינה לתוך ד' אמות אחרות, והו"ל כהוציאוהו עובדי כוכבים ונתנוהו תדיר לתוך ד' אמות אחרות, דבכה"ג מודו, דיש לו לעולם ד' אמות, ואפ"ה החמירו שמא עמדה פעם א' ולא הרגישו. וקיי"ל בכולהו כר"ג (שם ס"ו וז'):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת