ירושלמי ברכות ג א
<< | ירושלמי · מסכת ברכות · פרק ג · הלכה א | >>
הקטע המקביל ב:
משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
משנה
עריכהמתניתין מי שמתו מוטל לפניו פטור מקרית שמע ומן התפילין. נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן את שלפני המיטה ואת של אחר המיטה את שהמיטה צורך בהן פטורין ואת שאין המיטה צורך בהן חייבין אילו ואילו פטורין מן התפילה.
קברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו העומדין בשורה הפנימיין פטורין והחיצונין חייבין. נשים ועבדים וקטנים פטורים מקרית שמע ומן התפילין וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. ר' יהודה אומר מברך לפניהן ולאחריהן. היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר. ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא לא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהן ומן הצואה ד' אמות. זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע והמשמשת שראתה נדה צריכין טבילה ור' יהודה פוטר:
גמרא
עריכהתני "ומן התפילין"; "אַבֵל – ביום הראשון אינו נותן תפילין, ביום השני הוא נותן תפילין. ואם באו פנים חדשות הוא חולצן כל שבעה – דברי ר' אליעזר;
ר' יהושע אומר: בראשונה ובשני אינו נותן תפילין; ביום השלישי הוא נותן תפילין. ואם באו פנים חדשות –אינו חולצן."
אם "ביום השני אינו נותן תפילין" - צורכה מימר "מי שמתו מוטל לפניו"? אלא- בגין דתנא דא תנא דא. ר' זעירה רב ירמיה בשם רב: הלכה כר' אליעזר בנתינה, וכר' יהושע בחליצה. ר' זעירא בעי: נתן ביום השני כרבי אליעזר- מהו שיעשה רבי אליעזר כרבי יהושע שלא לחלוץ? אמר רבי יוסי ב"ר בון וכיני נתן ביום השני כר' אליעזר נעשה ר' אליעזר כר' יהושע שלא לחלוץ. ואין כיני נימר[1] הלכה כרבי אליעזר
א"ר אמר רב/י בון כתיב: (דברים טז, ג) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" ימים שאת עוסק בהן בחיים, ולא ימים שאת עוסק בהן במתים.
תני: "אם רצה להחמיר על עצמו - אין שומעין לו" למה מפני כבודו של מת? או משום שאין לו מי שישא משואו? מה נפיק מביניהן? היה לו מי שישא משואו ואין תימר מפני כבודו של מת אסור ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא משואו הרי יש לו מי שישא משואו והתני: "...פטור מנטילת לולב"? תיפתר בחול. והתני: "פטור מתקיעת שופר" אית לך מימר בחול לא ביום טוב א"ר אמר רב/י חנינא מכיון שהוא זקוק לו להביא לו ארון ותכריכין כיי דתנינן תמן משנה שבת כג ד מחשיכין על התחום לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות כמי שהוא נושא משאו.
מאימתי כופין את המיטות? משיצא המת מפתח החצר, דברי רבי אליעזר; ור' יהושע אומר: משיסתם הגולל. וכשמת ר"ג כיון שיצא מפתח החצר א"ר אמר רב/י אליעזר לתלמידיו כפו את המיטות וכשנסתם הגולל א"ר אמר רב/י יהושע כפו את המיטות אמרו לו כבר כפינום על פי הזקן בערב שבת הוא זוקף את מיטתו ובמוצאי שבת הוא כופן. תני דרגש נזקפת ואינה נכפית ר' שמעון בן אלעזר אומר שומט קלבינטרין שלה ודיו ר' יוסה בשם ריב"ל הלכ' כר"ש בן אלעזר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי מיטה שניקליטיה עולין ויורדין בה שומטן ודיו אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש? א"ר אמר רב/י ירמיה: כל שמסרגין על גופה – זו היא מיטה. וכל שאין מסרגין על גופה – זהו דרגש. והא תנינן (משנה, כלים טז, א): "המיטה הערסה משישופם בעור הדג", אם מסרג הוא על גופה לאי זה דבר הוא שפה? א"ר אמר רב/י אלעזר: תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא, דאית להן נקבין.
מניין לכפיית המיטה? ר' קריספא בשם רבי יוחנן: (איוב, כח) "וישבו אתו לארץ"; "על הארץ" - אין כתוב כאן, אלא "וישבו אתו לארץ" – דבר שהוא סמוך לארץ. מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות. בר קפרא אמר: איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך וגרמתני לכופפה אף את כפה מיטתך ואית דמפקין לישנא ויכפה כפה הסרסור.
ר' יונה ור' יוסי תרויהון בשם ר' שמעון בן לקיש; חד אמר: מפני מה הוא ישן במיטה כפויה? שיהא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל. וחרנה אמר: מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה– הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל.
"אָבֵל, כל [זמן] שמתו מוטל לפניו– אוכל אצל חבירו. ואם אין לו חבר– אוכל בבית אחר. ואם אין לו בית אחר – עושה מחיצה ואוכל. ואם אינו יכול לעשות מחיצה– הופך את פניו לכותל, ואוכל.
ולא מיסב ולא אוכל כל צורכו ולא שותה כל צורכו. ולא אוכל בשר ולא שותה יין. ואין מזמנין עליו. ואם בירך– אין עונין אחריו "אמן"; ואחרים שבירכו– אין עונה אחריהם "אמן". הדא דתימא בחול.
אבל בשבת– מיסב ואוכל, ואוכל בשר ושותה יין, ואוכל כל צרכו ושותה כל צרכו, ומזמנים עליו. ואם בירך- עונין אחריו "אמן". ואחרים שבירכו עונה אחריהם "אמן".
אמר רשב"ג: הואיל והתרתי לו את כל אלו- חייביהו בשאר כל המצוׂת של תורה. אם חיי שעה התרת לו- חיי עולם לא כל שכן?!
רבי יורח בן פזי בשם רבי יחושע בן לוי: חלכח כרבן שמעון בן גמליאל.
נמסר לרבים - אוכל בשר ושותה יין. נמסר לכתפים – כמי שנמסר לרבים." (מסכת שמחות)
כד דמך ר' יסא קביל רבי חייא בר ווא אביליו ואייכלון בשר ואשקיון חמר. כד דמך רבי חייא בר אבא קביל רבי שמואל בר רב יצחק אביליו ואייכלון בשר ואשקיון חמר. כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק קביל רבי זעירא אביליו ואייכלון טלופחין מימר כמה דהוא מנהגא. רבי זעירא מידמך פקיד ומר לא תקבלון עלי יומא דין אבילא ולמחר מזרחייא. ר' יצחק בריה דרב הוה כתובה מטתיה אונס ועלין לגביה רבי מנא ורבי יודן והוה חמר טב ואישתון סגין וגחכין למחר אתון בעיין למיעל גביה א"ל אמר ליה, אמר לו רבנן הכין בר נש עביד לחבריה לא הוינן חסרין אתמול אלא מיקום ומירקוד:
תני (מסכת שמחות) : "עשרה כוסות שותין בבית האבל: שנים לפני המזון, וחמשה בתוך המזון, וג' לאחר המזון. אילו שלשה שלאחר המזון: אחד לברכת המזון, ואחד לגמילות חסדים, ואחד לתנחומי האבלים.
וכשמת ר"ג הוסיפו עליהן עוד שלשה: א' לחזן הכנסת וא' לראש הכנסת וא' לר"ג. וכיון שראו ב"ד שהיו משתכרים והולכים גזרו עליהן והחזירום למקומו".
כהן – מהו שיטמא לכבוד רבו?
ר' ינאי זעירא דמך חמוי הוא הוה חמוי והוא הוה רביה. שאל לר' יוסי ואסר ליה. שמע ר' אחא ומר: יטמאו לו תלמידיו.
ר' יוסי, נטמאו לו תלמידיו, ואכלו בשר ושתו יין. אמר לון ר' מנא חדא מן תרתי לא פליט לכון אם אבילים אתם- למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין? ואם אין אתם מתאבלים- למה נטמאתם?
מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה?
רבי יוסי הוה יתיב מתני ועאל מיתא מן דנפק ליה לא א"ל אמר ליה, אמר לו כלום ומָן דיתיב ליה לא א"ל אמר ליה, אמר לו כלום.
רבי נחומיה בריה דרבי חייא בר אבא אמר: אבא לא הוה עבר תחות כיפתה דקיסרין, ורבי אמי [עבר].
ר' חזקיה ור' כהן ור' יעקב בר אחא הוו מטיילין באילין פלטיותא דצפורי. הגיעו לכיפה ופירש ר' כהן. הגיעו למקום טהרה, וחזר אצלן. אמר לון במאי עסקין? אמר רבי חזקיה לר' יעקב בר אחא: לא תימר ליה כלום.
אי משום דבאש ליה דפריש שמטמא לת"ת לא ידעין, ואי משום דהוה גייסן לא ידעין.
תני (מסכת שמחות) : "מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ לדיני ממונות ולדיני נפשות ולקידוש החודש ולעיבור שנה ולהציל השדה מיד גוי ואפילו
ריטור סניגור, עֵד מומחה (מיוונית)– יוצא ועורר עליה.
ללמוד תורה ולישא אשה- רבי יהודה אומר: אם יש לו מאיכן ללמוד אל יטמא. רבי יוסי אומר: אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה - יטמא, שלא מכל אדם זוכה ללמוד.
אמרו עליו על יוסף הכהן שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן." אבל אמרו אל יצא כהן לח"ל אלא א"כ הבטיחו לו אשה.
מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים מגבילה אחוי דר' אבא בר כהן אמר קומי רבי יוסי בשם ר' אחא מיטמא כהן לנשיאת כפים שמע ר' אחא ומר אנא לא אמרית ליה כלום חזר ואמר או דילמא לא שמע מיני אלא כיי דמר ר' יודא בן פזי בשם רבי אלעזר כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו עובר בעשה וסבר מימר שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה אנא לא אמרית ליה כלום אייתוניה ואנא אלקוניה:
רבי אבהו הוה יתיב מתני בכנישתא מדרתה בקיסרין והוה תמן מיתא אתת ענתא דנשיאת כפים ולא שאלון ליה אתת ענתא דמיכלא ושאלון ליה. אמר לון על נשיאת כפים לא שאלתון לי ולמיכלא שאלתון לי כיון דשמעו כן הוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק.
אמר רבי ינאי מטמא כהן לראות את המלך כד סליק דוקליטיינוס מלכא להכא חמון לר' חייא בר אבא מיפסע על קברים דצור בגין מחמוניה ר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן מצוה לראות גדולי המלכות לכשתבוא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות.
מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא כד דמך רבי יודן נשיאה אכריז רבי ינאי ומר אין כהונה היום כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה דחף רבי חייא בר אבא לרבי זעירא בכנישתא דגופא דציפורין וסאביה. כד דמכת נהוראי אחתיה דר' יהודא נשיאה שלח רבי חנינא בתר רבי מנא ולא סליק א"ל אם בחייהון אין מטמאין להון כ"ש במיתתן אמר רבי נסא במיתתן עשו אותן כמת מצוה. מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו רבי יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה אתא שאל לרבי יוחנן מהו לצאת א"ל אם מפני סכנת דרכים צא אי משום כיבוד אב ואם איני יודע אטרח עליו רבי יוחנן ומר אם גמרת לצאת תבוא בשלום אמר רבי שמואל ב"ר יצחק עוד
היא צריכה שמע רבי אלעזר ומר אין רשות גדולה מזו. מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים תני היו שם שתי דרכים מתאימות אחת רחוקה וטהורה ואחת קרובה וטמאה אם היו הרבים הולכין ברחוקה הולך ברחוקה אם לאו הולך בקרובה מפני כבוד הרבים עד כדון בטומאה של דבריהם אפילו טומאה שהיא מדברי תורה מן מה דמר ר' זעירא גדול הוא כבודה רבים שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת אדא אמרה אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה. ר' יונה ר' יוסי גליליא בשם רבי יסא בר חנינא אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת והא רבי יוחנן שאל לר' ינאי קומי ערסיה דר' שמואל בן יוצדק הקדיש עולתו לבדק הבית והוא מגיב ליה נימר כד הוה רחיק או כד הוון מסקין ליה לסדרה והא ר' ירמיה שאל לר' זעירה קומי ערסיה דר' שמואל בר רב יצחק נימר כד הוה רחיק הוה מגיב ליה כד הוה קריב לא הוה מגיב ליה. תני הכתפים אסורין בנעילת הסנדל שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן ונמצא מתעכב מן המצוה רבי זעירא שרע בדיבורא אתון בעיין מיזקפניה ואשכחוניה איעני אמרו ליה מהו כן אמר לון לכן דאתינן על שם (קהלת, ז) והחי יתן אל לבו:
- ^ בדפוסים מופיע "נימא", בהשפעת הבבלי. וכך צ"ל ע"פ ה"שרידי הירושלמי", ומהדורת ר"י בוך. והבת"י רומי כתוב: "נאמר"