פתיחת התפריט הראשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת תענית · פרק א · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

בשלשה במרחשון יג שואלין את הגשמים.

רבן גמליאל אומר: בשבעה טו בו, חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון טז שבישראל לנהר פרת.

נוסח הרמב"ם

בשלשה במרחשוון שואלים את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו חמישה עשר יום אחר החג כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת.

הגיע שבעה עשר במרחשוון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענים אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה.

הגיע ראש חודש כסליו ולא ירדו גשמים בית דין גוזרין שלש תענייות על הציבור אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה בסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה.

עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין שלש תענייות אחרות על הציבור אוכלין ושותין מבעוד יום ואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה ונועלים את המרחצאות עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין עוד שבע שהן שלש עשרה תענייות על הציבור ומה אלו יתרות על הראשונות אלא שבאלו מתריעים ונועלים את החנייות ובשני מטים עם חשיכה ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת.

עברו ולא נענו ממעטין במשא ובמתן בבניין ובנטיעה באירוסין ובנישואין ובשאילת שלום בין אדם לחברו כבני אדם הנזופים מלפני המקום והיחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן יצא ניסן הגשמים סימן קללה שנאמר הלוא קציר חיטים היום . (שמואל א יב יז).

פירוש הרמב"ם

עד אימתי שואלין את הגשמים ר' יהודה אומר עד שיעבור כו': בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים כו': התנא ששנה בכאן בשם רבי יהודה עד שיעבור הפסח לא היה אותו ששנה על שמו מה שקדם זכרו. וכבר אמרנו במה שקדם מן המשנה הלכה כרבי יהודה והלכה כרבן גמליאל. וכל זה בארץ ישראל ובארצות הדומות לה. וכמו כן כל מה שיגיע לידך מן הדבר בזמני התעניות הוא בארץ ישראל. ומה שהוא קרוב לאוירה. אבל בשאר ארצות השאלה בזמן שהמטר טוב והגון באותו המקום ונתן אותו הזמן כאילו הוא שבעה במרחשון וכשיתעכבו הגשמים לאחר אותו הזמן על אלו הדרכים הנזכרים יתנהגו בתעניות כמו שזכר. כי יש ארצות לא יתחילו בהם הגשמים אלא מניסן. וארצות שיש בהם במרחשון הקיץ והגשמים אינם להם טובים אלא ממיתין ומאבדין והיאך ישאלו אנשי זה המקום גשם במרחשון הלא זה מן השקר והאולת וכל זה דבר אמיתי וגלוי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים - אומרים ותן טל ומטר בברכת השנים. והני מילי בארץ ישראל, אבל בגולה אין שואלים עד ששים יום לתקופת תשרי יד, וביום ששים עצמו מתחילין לשאול הגשמים:

האחרון שבישראל לנהר פרת - אותן שעלו לרגל החוזרים לבתיהן, ולא יפסיקום הגשמים:

פירוש תוספות יום טוב

בשלשה במרחשון שואלין כו'. דזמן רביעה ראשונה בג' במרחשון כבמשנה דלקמן. ומ"ש הר"ב אבל בגולה כו' לפי שהוא מקום נמוך. וא"צ מטר כל כך. רש"י:

בשבעה בו. חמשה עשר יום אחר החג. לשון רש"י. כלומר בשבעה במרחשון הוא חמשה עשר אחר החג ע"כ. וזה יצדק לעולם כפי סדר העיבור המסור בידינו. שאנו חושבים בו עכשיו. שלעולם תשרי מלא. אבל כשקדשו ע"פ הראיה. וזה היה בימי ר"ג אפשר שהיה חסר. ועוד ללשון רש"י היה ז"ש ט"ו יום אריכות [לשון] ללא צורך אבל הוצרך למתני ט"ו יום לומר דלאו דוקא בז' בו. אלא הכל תלוי בט"ו יום אחר החג. ואם תשרי חסר יהיה בשמנה במרחשון. [ובירושלמי תני אם היתה השנה חסרה נותנין לה חסרונה. ואם לאו הולכין אחר סדרה דברי רשב"ג. רבי אומר לעולם הולכין אחר סדרה אם היתה השנה מעוברת. הולכין אחר עיבורה]:

כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת. שלפעמים מתעכבין קצת בירושלים עד שיעבור החג כילו:

לנהר פרת. שהוא בצפונה של ארץ ישראל. כמ"ש רש"י בתחלת ספר יהושע בפסוק מהמדבר וגו' וכן הוא בגמרא בפ' עשרה יוחסין. ומפורש תמצא ביחזקאל סי' מ"ז ומ"ח בחלוקת א"י לעתיד לי"ב שבטי ישראל באורך ממזרח למערב לכל שבט ושבט ורוחב לכל שבט ושבט בשוה כזה כן זה. מצפון לדרום לכל שבט ברוחב ע"ה מילין. כאשר למדנו מן התרומה שמדתה כך. כמפורש שם בסי' מ"ה. וכתיב בה לעומת אחד החלקים. שומע אני שכן הם ג"כ שעור כל א' מהחלקים השנים עשר שהתרומה היא השלשה עשר. וכן ביאר שם רש"י ומפורש בכתוב כי חמשה שבטים בדרום התרומה ושבעה בצפונה. ושבדרום התרומה היא העיר ירושלים. ונמצאת למד שמקצה הדרום של התרומה ששם העיר הנה הנם שמנה חלקים שכל אחד רחבה ע"ה מילין. צא וחשוב ח' פעמים ע"ה. עולים ת"ר שהם ק"ן פרסאות. ובמשנה ב' פרק ט' דפסחים כתבנו דמהלך יום יו"ד פרסאות. הרי לך שמן ירושלים מדרומה עד קצה הצפון של ארץ ישראל שהוא נהר פרת מהלך ט"ו יום. וכבר כתבתי זה בספר צורת הבית במהדורות לסימן פ'. [ואל תתמה על השבתות שבתוך אלו הט"ו יום. שהרי אפשר שילך ע"י בורגנים. כדאיתא פרק שואל במסכת שבת דף ק"ן ע"ב. וגם ע"י עיבורי עיר. כמ"ש בטור סימן שצ"ח והואיל ואפשר להיות כן שיערו חכמים בכך ימים כיון שאפשר שאין השבתות מעכבות]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על המשנה) בג' כו'. דאז זמן רביעה ראשונה:

(יד) (על הברטנורא) לפי שהוא מקום נמוך וא"צ מטר כל כך. רש"י:

(טו) (על המשנה) בז' כו'. לשון רש"י כלומר בז' במרחשון הוא ט"ו אחר החג. וזה יצדק לעולם כפי סדר העיבור המסור בידינו שאנו חושבים בו עכשיו שלעולם תשרי מלא. אבל כשקדשו על פי הראיה וזה היה בימי ר"ג אפשר שהיה חסר. ועתוי"ט:

(טז) (על המשנה) אחרון. שלפעמים מתעכבין קצת בירושלים עד שיעבור החג כולו. ועתוי"ט. ומסיים הרי לך שמן ירושלים מדרומה עד קצה הצפון של א"י שהוא נהר פרת. מהלך ט"ו יום. ואל תתמה על השבתות שבתוך אלו הט"ו יום. שהרי אפשר שילך על ידי בורגנים וגם על ידי עבורי עיר. והואיל ואפשר להיות כן שיעורו חכמים בכך ימים כיון שאפשר שאין השבתות מעכבות:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בשלשה במרחשון:    בפרקין דף ד' וסתמא כר"מ דס"ל דשלשה במרחשון ושבעה בו וי"ז בו הן זמני הרביעות אבל ר' יוסי ס"ל די"ז וכ"ג ור"ח כסלו ולר' יוסי אין היחידים מתענים עד ר"ח כסלו. ור' יהודה אומר בז' ובי"ז ובכ"ג אבל בירוש' כתיבת יד אמר ר' יהודה בז' ובשלשה עשר ובכ"ג:

רבן גמליאל אומר בז' בו:    ביד בפ' שני דהלכות תפלה סי' ט"ז ועיין בבית יוסף א"ח סי' קי"ז שיישב שיהו מכוונים דברי הרמב"ם ז"ל בפירושו למשנה עם מה שכתב בחבור:

חמשה עשר יום אחר החג:    וא"ת והלא ארץ ישראל היא ת' פרסה על ת' פרסה ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ביום הוי מ' יום בארך וירושלם מן הירדן שהוא תחום ארץ ישראל מהלך יום אחד כדאיתא בביצה נשאר מצד אחד לט' ימים וי"ל דעם כרמים ויערים היה ד' מאות פרסה אבל מישוב לא היה כ"כ תוס' ז"ל במציעא דף כ"ז ועיין ג"כ בפ' שני דר"ה דף כ"ג בתוס' והר"ן ז"ל כתב כיון שגשמים צריכין לעולם לא רצו לאחר שאלתם יותר מכאן שהוא זמן רביעה בינונית לר"מ והם אפשר להם למהר דרכם וללכת יומם ולילה ע"כ: ועיין במ"ש במציעא פ' שני סי' ו': ואיתא בתוס' בפ"ק דסנהדרין דף י"א. וכתוב בספר לבושי תכלת א"ח סי' קי"ז וגם אחר החרבן היו נוהגין כן שאע"פ שלא היו עולין לרגל היו מתאספין יחד בירושלם כל הדרים סביבותיה ולכך לא היו מתחילין גם אחר החרבן עד ז' במרחשון כדי שיגיעו לבתיהם עד כאן:

תפארת ישראל

יכין

בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים - לומר "ותן טל ומטר".

רבן גמליאל אומר: בשבעה עשר בו, חמשה עשר יום אחרי החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת – רצה לומר: משום שהעולי רגלים חייבים להשהות בירושלים כל ימי החג (כסוכה מז א, ותוספות שם ד"ה לינה; ובראש השנה ה א, ואשתמיטתה לרב תוספת יום טוב ד"ה כדי), להכי לא רצו להתפלל על הגשמים, שיעכבום בשובם לביתם, ואיחרו מלשאול גשמים עד כדי שיגיע היותר חלש מהם למקום היותר רחוק מירושלים, דהיינו פרת שהוא בצפון ארץ ישראל. ואותו הגבול היה היותר מרוחק משאר הגבולים מירושלים, דהרחוק ביותר פטור מלעלות לרגל (כפסחים ע ב).

והכי קיימא לן גם השתא. מיהו אנן בחוץ לארץ מתחילין לשאול בערבית של יום שישים אחר התקופה, ויום התקופה הוא בכלל השישים (אורח חיים קיז). ואם צריכים לגשמים – לא יתפללו על הגשם בשמונה עשרה, רק כל יחיד יבקש על זה בשומע תפילה (ט"ז שם).

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים