משנה נגעים ו ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ו · משנה ה | >>
בהרת כגריס ומחיה כעדשה מקפתה וחוץ למחיה בהרת -- הפנימית להסגיר, והחיצונה להחליט.
אמר רבי יוסי, אין המחיה סימן טמאה לחיצונה, שהבהרת לתוכה.
נתמעטה והלכה לה,
רבן גמליאל אומר, אם מבפנים היא כלה -- סימן פשיון לפנימית, והחיצונה טהורה. ואם מבחוץ -- החיצונה טהורה, והפנימית להסגיר.
רבי עקיבא אומר, בין כך ובין כך טהורה.
בהרת כגריס,
- ומחיה כעדשה מקפתה,
- וחוץ למחיה בהרת -
- הפנימית - להסגיר,
- והחיצונה - להחליט.
- אמר רבי יוסי:
- אין המחיה סימן טומאה לחיצונה,
- שהבהרת לתוכה - נתמעטה והלכה לה.
- אין המחיה סימן טומאה לחיצונה,
- רבן גמליאל אומר:
- אם מבפנים היא כלת -
- סימן פסיון לפנימית - והחיצונה טהורה.
- ואם מבחוץ - החיצונה טהורה.
- אם מבפנים היא כלת -
- רבי עקיבה אומר:
- בין כך, ובין כך - טהורה.
זה המין אשר יסכים בו, והוא שתהיה בהרת בתוכו בשר חי ובתוך הבשר חי בהרת שנית, על זאת הצורה:
הנה יהיה בשר חי בתוך הבהרת החיצונה היה מוחלט בחיצונה, אולם בבהרת הפנימית הנה הוא מוסגר מתחילתו עד שיראה אם יתחדש בו סימן טומאה ויהא טמא, או ישאר על עניינו ויהיה פטור מזאת הבהרת.
ורבי יוסי אומר, שזאת המחיה אשר על זה התואר אינה מחיה שבתוך זאת המחיה בהרת, ולא תהיה המחיה סימן טומאה עד שתהיה כולה בשר חי ולא יהיה בתוכה דבר.
עוד אמר, שאם נעדר הבשר החי לא תהיה דבר בין שתי הבהרות ותחזור בהרת אחת, ורבן גמליאל אומר, נעיין אם היתה הבהרת הפנימית היא אשר נתרבתה בה הנה היא טמאה בפנימית לפי שהיא פשתה בעור, והחיצונה טהורה לפי שהלכה המחיה או נתמעטה מכשיעור אם נשאר ממנה פחות מרוחב שתי שערות. ואם היתה הבהרת החיצונה היא אשר נתרבתה בבשר החי אשר בתוכה ומיעטה המחיה או נעדרה בכללה, הנה החיצונה טהורה, שהפשיון לא יהיה למחיה שבתוך הנגע, כמו שקדם אמרם "שאין הנגע פושה לתוכה".
ורבי עקיבא אומר, כמו שלא נחשוב זה הפסיון למחיה שבתוכה ולזה החיצונה טהורה, כן לא נחשבה פסיון למחיה שבתוך חבירתה, ולזה כאשר נמשכה הפנימית למחיה שבתוך הבהרת החיצונה אינו פסיון.
ואין הלכה כרבי יוסי, והלכה כרבי עקיבא:
בהרת כגריס. מרובע ורצועה של בשר חי ברוחב כעדשה מקפת אותה מסביב וחוץ לאותו בשר חי מקפת בהרת כגריס מסביב דהיינו נמי רצועה של בהרת ברוחב כעדשה מקפת המחיה שזהו שיעור הבהרת שסביב המחיה והרי יש כאן ב' בהרות אחת פנימית ואחת חיצונה ומחיה מפסקת ביניהם סביב:
הפנימית להסגיר. דאין לה מחיה באמצעה:
והחיצונה להחליט. דמחיה המקפת את הפנימית סימן טומאה לחיצונה ומבוצרת באמצע:
שהבהרת לתוכה. קסבר רבי יוסי דלפי שהבהרת לתוכה אינה חשובה סימן טומאה לחיצונה דבעינן מבוצרת נגע מכאן ונגע מכאן ומחיה באמצע והכא יש כאן נגע ומחיה ונגע ומחיה ונגע:
נתמעטה. המחיה שפשתה הבהרת עליה:
והלכה לה. כלומר הלכה לה כולה:
אם בפנים היא כלתה. שהבהרת הפנימית התחילה לכסות המחיה סימן פסיון לפנימית ומחליטה:
והחיצונה טהורה. שנתמעטה פחותה מכעדשה:
אם מבחוץ. שהבהרת החיצונה התחילה לכסות המחיה:
החיצונה טהורה. שנתמעטת מחיתה ופסיון ליכא שאין הנגע פושה לתוכה והפנימית להסגיר:
ר' עקיבא אומר בין כך ובין כך. בין כלתה מבפנים שהפנימית להחליט בין כלתה מבחוץ שהפנימית להסגיר בין לא כלתה כלל כלומר בין כלתה בין לא כלתה החיצונה טהורה כר' יוסי דאין המחיה שהבהרת לתוכה סימן טומאה לחיצונה ואין הנגע פושה לתוכה:
בהרת כגריס - מרובע ורצועה של בשר חי ברוחב כעדשה מקפת אותה מסביב, ולחוץ לאותו בשר חי מקפת בהרת כגריס מסביב, והרי יש כאן שתי בהרות, אחת פנימית ואחת חיצונה, ומחיה מפסקת ביניהן סביב:
הפנימית להסגיר - דאין לה מחיה באמצעה:
והחיצונה להחליט - דמחיה המקפת לפנימית סימן טומאה לחיצונה, שהרי היא מבוצרת באמצעה:
שהבהרת בתוכה - לפי שהבהרת לתוכה אינה חשובה סימן טומאה לחיצונה, דבעינן מבוצרת, נגע מכאן ונגע מכאן ומחיה באמצע, [בלי הפסק דבר אחר בתוך המחיה], והכא יש כאן נגע ומחיה ונגע ומחיה ונגע. ואין הלכה כר' יוסי:
נתמעטה המחיה - שפשתה הבהרת עליה:
והלכה לה - או שהלכה לה כולה:
אם מבפנים היא כלתה - שבהרת הפנימית כיסתה המחיה:
סימן פשיון לפנימית - ומחליטה, שהרי פשתה מבחוץ:
והחיצונה טהורה - שהלכה מחיתה או נתמעטה מכעדשה:
אם מבחוץ - שהבהרת החיצונה כיסתה המחיה:
החיצונה טהורה - שנתמעטה מחיתה או הלכה, ופשיון ליכא שאין הנגע פושה לתוכה:
והפנימית להסגיר - שהנגע עמד בעיניו:
בין כך ובין כך - בין כלתה מבפנים בין כלתה מבחוץ:
טהור - שכשם שאם פשתה החיצונה למחיה שבתוכה אינו פשיון, כך כשפשתה הפנימית למחיה שבתוך הבהרת החיצונה אינו פשיון י. והלכה כר' עקיבא:
רבי עקיבא אומר בין כך ובין כך טהורה. כתב הר"ב בין כלתה מבפנים וכו'. וכן פי' הרמב"ם וכלומר כיון דפשיון הפנימית לא לעור הבשר הוא אלא למחיה שבתוך בהרת הויא נמי כמו פושה לתוכו דלא הוי פשיון. אבל הר"ש מפרש דר"ע ה"ק בין כך ובין כך בין כלתה מבפנים שהפנימית להחליט בין כלתה מבחוץ שהפנימית להסגיר בין לא כלתה כלל כלומר בין כלתה בין לא כלתה. החיצונה טהורה. כרבי יוסי דאין המחיה שהבהרת לתוכה סימן טומאה לחיצונה. ואין הנגע פושה לתוכה. ע"כ. וכתב מהר"ם דק"ל היינו רבי יוסי וי"ל לר"י חיצונה להסגיר. ולר"ע חיצונה טהורה לגמרי. דאינה קרויה נגע. דכתיב (ויקרא יג) ומחית בשר חי בשאת שיש מחיה בתוכה לחוד. ולא שיש מחיה בתוכה. ובהרת לפנים הימנה. ומ"מ מסיק דר"ע כת"ק דר"י ס"ל וה"ק בין כך ובין כך הפנימית להסגיר והחיצונה טהורה. וזה כדברי הרמב"ם והר"ב:
(י) (על הברטנורא) כלומר, דכיון דפסיון הפנימית לא לעור הבשר אלא למחיה שבתוך בהרת, הוי כמו פושה לתוכו. ועתוי"ט:
אם מבפנים כלתה. גרסי':
ואם מבחוץ החיצונה טהורה והפנימית להסגיר. כצ"ל:
ר' עקיבא אומר בין כך ובין כך טהורה. פי' הרא"ש ז"ל בין כלתה מבפנים שהפנימית להחליט בין כלתה מבחוץ שהפנימית להסגיר בין לא כלתה כלל החיצונה טהורה כר' יוסי דאמר אין מחי' סימן טומאה לחיצונה שהבהרת לתוכה ואין הנגע פושה לתוכו כך פי' ה"ר שמשון ז"ל לפי גרסתו שהי' כתוב בה חיצונה טהורה וקשה לפירושו דבין כך ובין כך משמע דקאי אדברי רבן גמליאל שחלק בין כלתה מבפנים לכלתה מבחוץ ועוד קשה שפירש דאם כלתה מבפנים הפנימית להחליט ובתוספתא קתני בין כך ובין כך הפנימית להסגיר ומצאתי במשנה ודאית דווקנית בין כך ובין כך טהורה וקאי ארבן גמליאל דאמר אם מבפנים כלתה סימן פשיון לפנימית וקאמר ר' עקיבא בין כלתה מבפנים בין כלתה מבחוץ טהורה פירוש הרי היא כמות שהיתה ומשום שר"ג אומר סימן פשיון לפנימית אמר הוא טהורה כלומר אין כאן סימן טומאה שאין נגע פושה לתוך נגע וכן מצאתי אח"כ בפי' הרמב"ם ז"ל עכ"ל הרא"ש ז"ל. ועיין במ"ש בשמו ז"ל לקמן פ' עשירי סימן ז' דמשמע דקשה דידיה אדידי':
יכין
וחוץ למחיה בהרת: שבהרת החיצון מקפת את המחיה. והמחיה מקפת את הבהרת הפנימית כזה [ציור] והבהרת החיצונה והמחי' כ"א רחב כעדשה:
והחיצונה להחליט: דחיצונה דינה להחליט. מדיש מחיה באמצעה ולהכי פוסק הכהן דינה של א'. ואח"כ הדין של האחרת [כלעיל פ"ג מ"א] והנ"מ שאינו יכול להתטהר אפי' הגיע הרגל אף שיתרפא מהמוחלטת עד שגם לא יוולד ביני ביני סימן טומאה להפנימית:
אמר ר' יוסי אין המחיה סימן טומאה לחיצונה: דבעינן מחיה מבוצרת דהיינו בין ממזרח למערב ובין מצפון לדרום. יהי' מן הקצה אל הקצה. נגע. מחיה. ונגע. אבל הכא יש מקצה אל הקצה נגע מחיה ונגע ומחיה ונגע. ולהכי לדידי' אין כאן להחליט אלא יסגיר שניהן. ואם בסוף שבוע א' יעמוד כך. שוב יסגירן שנית. ואם גם אז יעמוד כך יפטור שניהן:
נתמעטה והלכה לה: ר"ל ואם אח"כ נתמעטה המחיה או הלכה לה:
והחיצונה טהור: דהרי כלה מחיתה. ואפילו נגע פשיון זה גם בהחיצונה. הרי אין נגע פושה לתוכה. ולפיכך מדעבר סי' טומאה שבה אחר שהוחלט. טהור לגמרי:
החיצונה טהורה: דעכ"פ כלה מחיתה וגם אינה פושה לתוכה:
והפנימית להסגיר: אם לא נגע בה פשיון של חיצונה אפילו בכשער א' [עי' פ"ד מ"ה ודו"ק]. ואם בסוף שבוע ב' הוא עומד. גם היא טהורה:
טהורה: ר"ל כשם שכשפשתה חיצונה אינו פסיון. כך כשפשתה פנימית. כיון דעכ"פ חיצונה מקיפתה הו"ל כפשתה לתוכה. להכי אם בסוף שבוע א' מצא כך. פנימי' לסגור. דמדלא הי' בה סי' טומאה עדיין הו"ל כעמדה בעיני' שבוע א'. שצריכה עכ"פ עוד הסגר ב'. והחיצונה שכבר הי' בה סי' טומאה והלך ממנה הסי' טו'. להכי טהורה לגמרי. אולם אם בסוף שבוע ב' אירע כך. גם פנימי' טהורה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת