אבות פרק ה', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר נזיקיןמסכת אבותפרק חמישי ("בעשרה מאמרות")>>

פרקי מסכת אבות: א ב ג ד ה ו

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י • משנה יא • משנה יב • משנה יג • משנה יד • משנה טו • משנה טז • משנה יז • משנה יח • משנה יט • משנה כ • משנה כא • משנה כב • משנה כג • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות? אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות.

עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול.

עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם וקבל [עליו] שכר כולם.

עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום.

עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים.

[עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשר על הים].

עשרה נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר, שנאמר (במדבר יד, כב), וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי.

עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש:

  1. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש,
  2. ולא הסריח בשר הקדש מעולם,
  3. ולא נראה זבוב בבית המטבחים,
  4. ולא ארע קרי לכהן גדול ביום הכפורים,
  5. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה,
  6. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן,
  7. ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים,
  8. עומדים צפופים ומשתחוים רווחים,
  9. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם,
  10. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים.

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן:

  1. פי הארץ,
  2. ופי הבאר,
  3. ופי האתון,
  4. והקשת,
  5. והמן,
  6. והמטה,
  7. והשמיר,
  8. והכתב,
  9. והמכתב,
  10. והלוחות.

ויש אומרים, אף

המזיקין,
וקבורתו של משה,
ואילו של אברהם אבינו.

ויש אומרים, אף

צבת בצבת עשויה.

שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם:

  1. אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין,
  2. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו,
  3. ואינו נבהל להשיב,
  4. שואל כענין ומשיב כהלכה,
  5. ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון,
  6. ועל מה שלא שמע, אומר לא שמעתי,
  7. ומודה על האמת.

וחלופיהן בגולם.

שבעה מיני פורעניות באין לעולם על שבעה גופי עבירה:
1. מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין — רעב של בצורת באה: מקצתן רעבים ומקצתן שבעים.
2. גמרו שלא לעשר — רעב של מהומה ושל בצורת באה.
3. ושלא ליטול את החלה — רעב של כליה באה.
4. דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל פירות שביעית.
5. חרב באה לעולם על ענוי הדין, ועל עיוות הדין, ועל המורים בתורה שלא כהלכה.

6. חיה רעה באה לעולם על שבועת שווא, ועל חילול השם.
7. גלות באה לעולם על עובדי עבודה זרה, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל השמטת הארץ.

בארבעה פרקים הדבר מתרבה: ברביעית, ובשביעית, ובמוצאי שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה:

  1. ברביעית — מפני מעשר עני שבשלישית.
  2. בשביעית — מפני מעשר עני שבששית.
  3. ובמוצאי שביעית — מפני פירות שביעית.
  4. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה — מפני גזל מתנות עניים.

ארבע מדות באדם:

  1. האומר שלי שלי ושלך שלך, זו מדה בינונית. ויש אומרים, זו מדת סדום.
  2. שלי שלך ושלך שלי, עם הארץ.
  3. שלי שלך ושלך שלך, חסיד.
  4. שלי שלי ושלך שלי, רשע.

ארבע מדות בדעות:

  1. נוח לכעוס ונוח לרצות, יצא שכרו בהפסדו.
  2. קשה לכעוס וקשה לרצות, יצא הפסדו בשכרו.
  3. קשה לכעוס ונוח לרצות, חסיד.
  4. נוח לכעוס וקשה לרצות, רשע.

ארבע מדות בתלמידים:

  1. מהר לשמוע ומהר לאבד, יצא שכרו בהפסדו.
  2. קשה לשמוע וקשה לאבד, יצא הפסדו בשכרו.
  3. מהר לשמוע וקשה לאבד, חכם.
  4. קשה לשמוע ומהר לאבד, זה חלק רע.

ארבע מדות בנותני צדקה:

  1. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים, עינו רעה בשל אחרים.
  2. יתנו אחרים והוא לא יתן, עינו רעה בשלו.
  3. יתן ויתנו אחרים, חסיד.
  4. לא יתן ולא יתנו אחרים, רשע.

ארבע מדות בהולכי לבית המדרש:

  1. הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו.
  2. עושה ואינו הולך, שכר מעשה בידו.
  3. הולך ועושה, חסיד.
  4. לא הולך ולא עושה, רשע.

ארבע מדות ביושבים לפני חכמים: ספוג, ומשפך, משמרת, ונפה.

  1. ספוג, שהוא סופג את הכל.
  2. משפך, שמכניס בזו ומוציא בזו.
  3. משמרת, שמוציאה את היין וקולטת את השמרים.
  4. ונפה, שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת.

כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה.

ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם.

איזו היא אהבה התלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר.

ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דוד ויהונתן.

כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים.

ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים.

איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי.

ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו.

כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו.

וכל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

משה זכה וזיכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בו, שנאמר (דברים לג), צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל.

ירבעם חטא והחטיא את הרבים, חטא הרבים תלוי בו, שנאמר (מלכים א טו), על חטאות ירבעם [בן נבט] אשר חטא ואשר החטיא את ישראל.

כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו.

ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע.

עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו.

עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע.

מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע.

תלמידיו של אברהם אבינו, אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבא, שנאמר (משלי ח), להנחיל אוהבי יש, ואוצרתיהם אמלא.

אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת, שנאמר (תהלים נה), ואתה אלהים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, ואני אבטח בך.

יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים.

הוא היה אומר, עז פנים לגיהנם, ובשת פנים לגן עדן.

יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.

הוא היה אומר, בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח, בן ארבעים לבינה, בן חמשים לעצה, בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.

בן בג בג אומר, הפך בה והפך בה, דכולה בה.

ובה תחזי, וסיב ובלה בה, ומינה לא תזוע, שאין לך מדה טובה הימנה.

בן הא הא אומר, לפום צערא אגרא.

(א) בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם.
וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא בְּמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת!
אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים,
שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת;
וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים,
שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת:


(ב) עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ,
לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו;
שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין,
עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל.

עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם,

לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו;
שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין,
עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם:


(ג) עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם,
וְעָמַד בְּכֻלָּם;
לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:


(ד) עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם,
וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם.
עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַּמִּדְבָּר,
שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד, כב): "וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי":


(ה) עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂו לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:
לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ,
וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם,
וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבַּחַיִם,
וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,
וְלֹא כִּבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה,
וְלֹא נִצְּחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן,
וְלֹא נִמְצָא פְּסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים.
עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים,
וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם,
וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ:
צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם:


(ו) עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן:
  • פִּי הָאָרֶץ,
  • וּפִי הַבְּאֵר,
  • וּפִי הָאָתוֹן,
  • וְהַקֶּשֶׁת,
  • וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר,
  • וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים:
  • אַף הַמַּזִּיקִין,
  • וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה,
  • וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים:
אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה:


(ז) שִׁבְעָה דְּבָרִים בְּגֹלֶם וְשִׁבְעָה בְּחָכָם.
חָכָם – אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן,
וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ,
וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב.
שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן, וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה,
וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן,
וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר: לֹא שָׁמַעְתִּי,
וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת.
וְחִלּוּפֵיהֶן בְּגֹלֶם:


(ח) שִׁבְעָה מִינֵי פֻּרְעָנִיּוֹת בָּאִין לָעוֹלָם עַל שִׁבְעָה גוּפֵי עֲבֵרָה:
  • מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין,
רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה,
מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים.
  • גָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר,
רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה.
  • וְשֶׁלֹּא לִטֹּל אֶת הַחַלָּה,
רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָּאָה.
  • דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם
עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין,
וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית.
  • חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם
עַל עִנּוּי הַדִּין,
וְעַל עִוּוּת הַדִּין,
וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה.


(ט)

חַיָּה רָעָה בָּאָה לָעוֹלָם

עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא,
וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם.
גָּלוּת בָּאָה לָעוֹלָם
עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה,
וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת,
וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים,
וְעַל הַשְׁמָטַת הָאָרֶץ.
בְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה:
בָּרְבִיעִית,
וּבַשְׁבִיעִית,
וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית,
וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.
בָּרְבִיעִית,
מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית.
בַּשְּׁבִיעִית,
מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית.
וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית,
מִפְּנֵי פֵּרוֹת שְׁבִיעִית.
וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה,
מִפְּנֵי גֶּזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים:


(י) אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם.
הָאוֹמֵר 'שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלְּךָ',
זוֹ מִדָּה בֵּינוֹנִית;
וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם.
'שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי',
עַם הָאָרֶץ.
'שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלְּךָ',
חָסִיד.
'שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי',
רָשָׁע:


(יא) אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת.
נוֹחַ לִכְעֹס וְנוֹחַ לְרַצּוֹת,
יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ.
קָשֶׁה לִכְעֹס וְקָשֶׁה לְרַצּוֹת,
יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ.
קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לְרַצּוֹת,
חָסִיד;
נוֹחַ לִכְעֹס וְקָשֶׁה לְרַצּוֹת,
רָשָׁע:


(יב) אַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים.
מַהֵר לִשְׁמֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד,
יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ.
קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד,
יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ.
מַהֵר לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד,
חָכָם;
קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד,
זֶה חֵלֶק רַע:


(יג) אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה.
הָרוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים,
עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים.
יִתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן,
עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁלּוֹ.
יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים,
חָסִיד;
לֹא יִתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים,
רָשָׁע:


(יד) אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.
הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה,
שְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ.
עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ,
שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְּיָדוֹ.
הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה,
חָסִיד;
לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה,
רָשָׁע:


(טו) אַרְבַּע מִדּוֹת בַּיּוֹשְׁבִים לִפְנֵי חֲכָמִים:
סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה.
סְפוֹג,
שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל.
מַשְׁפֵּךְ,
שֶׁמַּכְנִיס בָּזוֹ וּמוֹצִיא בָּזוֹ.
מְשַׁמֶּרֶת,
שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים.
וְנָפָה,
שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת:


(טז) כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְּלוּיָה בְּדָבָר,
בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה;
וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר,
אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם.
אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְּדָבָר?
זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר;
וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר,
זוֹ אַהֲבַת דָּוִיד וִיהוֹנָתָן:


(יז) כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם,
סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם;
וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם,
אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.
אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם?
זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי;
וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם,
זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:


(יח) כָּל הַמְּזַכֶּה אֶת הָרַבִּים,
אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ;
וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים,
אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.
משֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים,
זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ,
שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): "צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל".
יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים,
חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ,
שֶׁנֶּאֱמַר (מ"א טו, ל):
"עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא,
וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל":


(יט) כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ,
מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ;
וּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֲחֵרִים,
מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.
עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה,
מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ;
עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה,
מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.
מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע?
תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ,
אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא,
שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כא):
"לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא".
אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע,
יוֹרְשִׁין גֵּיהִנֹּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת,
שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד):
"וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת;
אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם,
וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ":


(כ) יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר:
הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר,
וְקַל כַּנֶּשֶׁר,
וְרָץ כַּצְּבִי,
וְגִבּוֹר כָּאֲרִי,
לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם,
וּבֹשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ,
שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ,
וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ:


(כא) הוּא הָיָה אוֹמֵר:
בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא,
בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה,
בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְווֹת,
בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד,
בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה,
בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף,
בֶּן שְׁלֹשִׁים לַכֹּחַ,
בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה,
בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה,
בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה,
בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה,
בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה,
בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ.
בֶּן מֵאָה,
כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם:


(כב) בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר:
הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בַּהּ,
דְּכֹלָּא בַּהּ;
וּבַהּ תֶּחֱזֵי,
וְסִיב וּבְלֵה בַּהּ,
וּמִנַּהּ לָא תְּזוּעַ,
שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה.


(כג) בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר:
לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא:


נוסח הרמב"ם

(א) בעשרה מאמרות - נברא העולם.

ומה תלמוד לומר - והלוא במאמר אחד יכול להבראות?
אלא, להיפרע מן הרשעים,
שהן מאבדין את העולם - שנברא בעשרה מאמרות,
וליתן שכר טוב לצדיקים,
שהן מקיימין את העולם - שנברא בעשרה מאמרות.


(ב) עשרה דורות - מאדם ועד נח,

להודיע, כמה ארך אפים לפניו -
שכל הדורות - היו מכעיסין לפניו,
עד שהביא עליהם את מי המבול.
עשרה דורות - מנח ועד אברהם,
להודיע, כמה ארך אפים לפניו -
שכל הדורות - היו מכעיסין ובאין,
עד שבא אברהם אבינו - וקיבל שכר כולם.


(ג) עשרה נסיונות - נתנסה אברהם אבינו,

ועמד בכולם -
להודיע, כמה חיבתו של אברהם אבינו.


(ד) עשרה ניסים - נעשו לאבותינו במצרים,

ועשרה - על הים.
עשר מכות - הביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים,
ועשרה - על הים.
עשרה נסיונות - ניסו אבותינו את המקום במדבר,
שנאמר: "וינסו אותי זה עשר פעמים, ולא שמעו בקולי" (במדבר יד כב).


(ה) [ד] *הערה 1: עשרה ניסים - נעשו בבית המקדש.

לא הפילה אשה - מריח בשר הקודש.
ולא הסריח בשר הקודש - מעולם.
ולא אירע קרי לכוהן גדול - ביום הכיפורים.
ולא נראה זבוב - בבית המטבחים.
ולא נמצא פסול - בעומר, ובשתי הלחם, ובלחם הפנים.
ולא כבו הגשמים - את עצי המערכה.
ולא נצחה הרוח - את עמוד העשן.
עומדים צפופים - ומשתחווים רווחים.
ולא הזיק נחש, ועקרב בירושלים - מעולם.
ולא אמר אדם לחברו: צר לי המקום, שאלין בירושלים.


(ו) [ה] עשרה דברים - נבראו בין השמשות,

פי הארץ, פי הבאר, פי האתון,
והקשת, והמן, והמטה,
והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות.
ויש אומרין -
אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם.
ויש אומרין -
אף צבת - בצבת עשויה.


(ז) [ו] שבעה דברים - בגולם,

ושבעה - בחכם.
חכם -
אינו מדבר - לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה,
ואינו נכנס - לתוך דברי חברו,
ואינו נבהל - להשיב,
שואל כהלכה - ומשיב כעניין,
ואומר על ראשון ראשון - ועל אחרון אחרון,
ועל מה שלא שמע, אומר: לא שמעתי,
ומודה - על האמת.
וחילופיהן - בגולם.


(ח) [ז] שבעה מיני פורעניות - באין על שבעה גופי עבירות.

מקצתן מעשרין, ומקצתן שאינן מעשרין -
רעב של בצורת בא - מקצתן רעבים, ומקצתן שבעים.
גמרו שלא לעשר - רעב של מהומה, ושל בצורת בא.
שלא ליטול חלה - רעב של כליה בא.
דבר בא לעולם,
על מיתות האמורות בתורה - שלא נמסרו לבית דין,
ועל פירות שביעית.
חרב באה לעולם,
על עינוי הדין,
ועל עיוות הדין,
ועל המורים בתורה - שלא כהלכה.


(ט) חיה רעה באה לעולם,

על שבועת שוא,
ועל חילול השם.
גלות באה לעולם,
על עבודה זרה,
ועל גילוי עריות,
ועל שפיכות דמים,
ועל שמיטת הארץ.


[ח] בארבעה פרקים - הדבר מרובה,

ברביעית, ובשביעית,
ובמוצאי שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה.
ברביעית - מפני מעשר עני שבשלישית.
בשביעית - מפני מעשר עני שבשישית.
במוצאי שביעית - מפני פירות שביעית.
במוצאי החג, שבכל שנה ושנה - מפני גזל מתנות עניים.


(י) [ט] ארבע מדות באדם -

האומר: "שלי שלי, ושלך שלך" - זו מידה בינונית.
ויש אומרין - זו מידת סדום.
"שלי שלך, ושלך שלי" - עם הארץ.
"שלי שלך, ושלך שלך" - חסיד.
"שלך שלי, ושלי שלי" - רשע.


(יא) [י] ארבע מדות בדעות -

נוח לכעוס, ונוח לרצות - יצא הפסדו בשכרו.
קשה לכעוס, וקשה לרצות - יצא שכרו בהפסדו.
קשה לכעוס, ונוח לרצות - חסיד.
נוח לכעוס, וקשה לרצות - רשע.


(יב) [יא] ארבע מדות בתלמידים -

ממהר לשמוע, וממהר לאבד - יצא שכרו בהפסדו.
קשה לשמוע, וקשה לאבד - יצא הפסדו בשכרו.
ממהר לשמוע, וקשה לאבד - חכם.
קשה לשמוע, וממהר לאבד - זה חלק רע.


(יג) [יב] ארבע מדות בנותני צדקה -

רוצה שיתן, ולא יתנו אחרים - עינו רעה בשל אחרים.
שיתנו אחרים, והוא לא יתן - עינו רעה בשלו.
שיתן, ויתנו אחרים - חסיד.
לא יתן, ולא יתנו אחרים - רשע.


(יד) [יג] ארבע מדות בהולכי לבית המדרש -

הולך, ואינו עושה - שכר הליכה בידו.
עושה, ואינו הולך - שכר מעשה בידו.
הולך, ועושה - חסיד.
לא הולך, ולא עושה - רשע.


(טו) [יד] ארבע מדות ביושבי לפני חכמים - ספוג, ומשפך, משמרת, ונפה.

ספוג - שהוא סופג את הכל.
משפך - שהוא מכניס בזו, ומוציא בזו.
משמרת - שהיא מוציאה את היין, וקולטת את השמרים.
ונפה - שהיא מוציאה את הקמח, וקולטת את הסולת.


(טז) [טו] כל אהבה, שהיא תלויה בדבר -

בטל דבר - בטלה אהבה.
ושאינה תלויה בדבר - אינה בטלה לעולם.
איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר - זו אהבת אמנון ותמר.
ושאינה תלויה בדבר - זו אהבת דוד ויהונתן.


(יז) [טז] כל מחלוקת שהיא לשם שמים - סופה להתקיים.

ושאינה לשם שמים - אין סופה להתקיים.
איזו היא מחלוקת, שהיא לשם שמים - זו מחלוקת הלל ושמאי.
ושאינה לשם שמים - זו מחלוקת קרח ועדתו.


(יח) כל המזכה את הרבים - אין חטא בא על ידו.

וכל המחטיא את הרבים - אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
משה זכה, וזיכה את הרבים - וזכות הרבים תלויה בו,
שנאמר: "צדקת ה' עשה, ומשפטיו עם ישראל" (דברים לג כא).
ירבעם חטא, והחטיא את הרבים - וחטאת הרבים תלויה בו,
שנאמר: "על חטאת ירבעם אשר חטא, ואשר החטיא את ישראל" (מלכים א טו ל).


(יט) [יז] כל מי שיש בו, שלשה דברים הללו - הרי זה מתלמידיו של אברהם.

וכל מי שאין בו, שלשה דברים הללו - הרי זה מתלמידיו של בלעם.
תלמידיו של אברהם -
עין טובה, ונפש שפלה, ורוח נמוכה.
אבל, תלמידיו של בלעם -
עין רעה, ונפש רחבה, ורוח גבוהה.
מה בין תלמידיו של אברהם, לתלמידיו של בלעם? -
תלמידיו של בלעם -
יורדין לגיהנם, ונוחלין באר שחת,
שנאמר: "ואתה אלוהים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה" (תהלים נה כד) וכו'.
אבל, תלמידיו של אברהם -
יורשין גן עדן,
שנאמר: "להנחיל אוהבי יש, ואוצרותיהם אמלא" (משלי ח כא).


(כ) [יח] יהודה בן תימא אומר:

הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגיבור כארי - לעשות רצון אביך שבשמים.
הוא היה אומר:
עז פנים - לגיהנם,
ובוש פנים - לגן עדן.
כן יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו -
שתיבנה עירך - בימינו,
ותתן חלקנו - בתורתך, ועם עושי רצונך.


(כב) [יט] בן בג בג אומר:

הפוך בה, והפך בה, והגי בה - דכולא בה,
ובה תחזי - סיב ובלי בה,
ומינה - לא תזוז,
שאין לך מידה טובה יותר - ממנה.
בן הא הא אומר:
לפום צערא - אגרא.

הערות

  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם