פתיחת התפריט הראשי

זהר חלק ג יב ב

דף יב ב

זוהר חלק ג דף יב/ב

אברהם, דכתיב ביה (בראשית כג ו) נשיא אלהי"ם אתה בתוכנו, וכתיב (שם יב ב) ואברכך ואגדלה שמך, ופחד דא יצחק, דכתיב (שם לא מב) ופחד יצחק היה לי, עושה שלום במרומיו דא יעקב, דכתיב (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב, וכתיב (זכריה ח יט) והאמת והשלום אהבו, דאמת ושלום קשיר דא בדא. ועל דא הוא שלימותא דכלא, ושלמים שלימותא הוא, ושלמא דכלא, ומאן דאקריב שלמים, אסגי שלמא בעלמא, יעקב איהו עביד שלום כמה דאמרן, בגין דאחיד להאי ולהאי, ושלמים אחידן במצות עשה ובמצות לא תעשה, בהאי סטרא ובהאי סטרא, ועל דא אקרי שלמים, ורזא דמלה דכתיב (בראשית כה כז) ויעקב איש תם, גבר שלים, שלים לעילא ושלים לתתא. דבר אחר, המשל דא מיכאל, ופחד דא גבריאל, דא יסודא דיליה ממיא, ודא יסודא דיליה מאשא, וקודשא בריך הוא עביד שלמא בינייהו, דכתיב עושה שלום במרומיו. רבי אחא אמר כתיב (ויקרא ז יב) אם על תודה יקריבנו, והקריב על זבח התודה וגו', מאי קא מיירי, כמה דאת אמר (שם ה ה) והתודה אשר חטא עליה, עליה דייקא, ועל דא חלת מצות וגו', וחלות מצות הא אוקמוה, ועל מה אתיא, מצת וחלת כתיב חסר, בגין דחטא עליה. תאני רבי חייא, כתיב על זבח תודת שלמיו, דא שלימו דכלא, שלמיו תרי, תודה אתידע, אמר ליה רבי יהודה, תודה ידיע, שלמיו מהו תרי, אמר ליה תרי ווין, ו' ו', דהיינו שלמיו, שלמא דכלא. אמר רבי יצחק, תודת שלמיו, דאטיל שלמא בכלא, ואתער רחמי בכלהו עלמין. תודת שלמיו, רבי יוסי אמר, הא דאמר רבי חייא שפיר, דכנסת ישראל אתברכא מאינון תרי דאינון שלמא דכלא. רבי יוסי אמר, לחם חמץ הא ידיע, והא אתמר כמה דהוה חטאה, כך הוה מקרב בההוא גוונא ממש. תא חזי, חלת מצת חסר כמה דאתמר, בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן, למאי קא רמיזא, אמר רבי שמעון, הני אינון (בראשית ג כד) להט החרב המתהפכת וגו', בגין דכלהו אתמנן על ארחייהו דבני נשא, על אינון דעברין על פקודי אורייתא, ועל דא כולא סלת בלולה בשמן, לאמשכא משח רבות מאתר עלאה לתתא, ויתברכון כלהו כחדא מההוא משח רבות קודשא. ודא הוא יין לנסך, והא אוקימנא רביעית ההין, ובאתר חד תלי יין ושמן ומים לנסוך, והא אוקימנא מלי, מים לאשקאה גנתא וכל אינון נטיען, ועל דא אית מים ואית מים, יין אית אתר דאיהו טוב, ואית אתר דאיהו לאענשא דאיהו דינא. על דא מאן דחמי יין בחלמיה, אית למאן דאיהו טב, ואית למאן דאיהו דינא, אי תלמיד חכם הוא כתיב (תהלים קד טו) ויין ישמח לבב אנוש, וכתיב (שיר א ב) כי טובים דודיך מיין, ודא הוא יין דמנטרי דחדי לכלהו, ואי לאו (משלי לא ג) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, אית יין אחרא דאיהו דינא, ועל דא יאות לקרבא אלין מלין בקרבניה, בגין דיתעבר דינא ויתער רחמי, אעבר יין ואייתי יין, וכן בכלא. ושמן לא אעדי מקרבניה לעלמין, בר ממנחת קנאות, דכתיב (במדבר ה יא) לא יצוק עליו שמן וגו', דהא הכא לא בעיא רחמי, דהא כלא דינא דכתיב (שם כז) וצבתה בטנה ונפלה ירכה, וכתיב (שם כא) יתן יהו"ה וגו', ועל דא וזאת תורת זבח השלמים, אם על תודה יקריבנו:

רבי חזקיה הוה יתיב קמיה דרבי יצחק, קמו בפלגות לילא למלעי באורייתא, פתח רבי יצחק ואמר, (תהלים קלד א) הנה ברכו את יהו"ה כל עבדי יהו"ה וגו', האי קרא הא אוקמוה חברייא, והא אתמר, אבל האי שבחא הוא דכל אינון בני מהימנותא, ומאן אינון בני מהימנותא, אינון דמשתדלי באורייתא, וידעין ליחדא שמא קדישא כדקא יאות, ושבחא דאינון בני מהימנותא, אינון דקיימין בפלגו ליליא למלעי