משנה אבות ד

ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, שעל כרחך אתה נוצר, [ועל כרחך אתה נולד], ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

משנה מנוקדת

(א)

בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר:

אֵיזֶהוּ חָכָם?

הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם,

שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט, צט):

"מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי, כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי".

אֵיזֶהוּ גִבּוֹר?

הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז, לב):

"טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר".

אֵיזֶהוּ עָשִׁיר?

הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח, ב):

"יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ".

"אַשְׁרֶיךָ", בָּעוֹלָם הַזֶּה;

"וְטוֹב לָךְ", לָעוֹלָם הַבָּא.

אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד?

הַמְּכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת,

שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב, ל):

"כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד, וּבֹזַי יֵקָלוּ":

(ב)

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר:

הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה,

וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה.

שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה,

וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה.

שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה;

וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה:

(ג)

הוּא הָיָה אוֹמֵר:

אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם,

וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר.

שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה,

וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם:

(ד)

רַבִּי לְוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר:

מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ,

שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר:

כָּל הַמְּחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר,

נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ בַּגָּלוּי.

אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם:

(ה)

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר:

הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד,

מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד.

וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת,

מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת.

רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר:

אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם,

וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם.

וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר:

וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף.

הָא לָמַדְתָּ:

כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה,

נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם:

(ו)

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:

כָּל הַמְּכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה,

גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת;

וְכָל הַמְּחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה,

גּוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיוֹת:

(ז)

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר:

הַחוֹשֵׂךְ עַצְמוֹ מִן הַדִּין,

פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ אֵיבָה וְגָזֵל וּשְׁבוּעַת שָׁוְא.

וְהַגַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה,

שׁוֹטֶה, רָשָׁע, וְגַס רוּחַ:

(ח)

הוּא הָיָה אוֹמֵר:

אַל תְּהִי דָּן יְחִידִי,

שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד.

וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַּעְתִּי,

שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה:

(ט)

רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר:

כָּל הַמְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי,

סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר;

וְכָל הַמְּבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹשֶׁר,

סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי:

(י)

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:

הֱוֵי מְמַעֵט בָּעֵסֶק, וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה.

וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָּל אָדָם.

וְאִם בָּטַלְתָּ מִן הַתּוֹרָה,

יֵשׁ לְךָ בְּטֵלִים הַרְבֵּה כְּנֶגְדְּךָ.

וְאִם עָמַלְתָּ בַּתּוֹרָה,

יֵשׁ לוֹ שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֵּן לְךָ:

(יא)

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:

הָעוֹשֶׂה מִצִוָה אַחַת,

קוֹנֶה לוֹ פְּרַקְלִיט אֶחָד;

וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת,

קוֹנֶה לוֹ קָטֵיגוֹר אֶחָד.

תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים,

כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת.

רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר:

כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם,

סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם;

וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם,

אֵין סוֹפָה לְהִתְקַיֵּם:

(יב)

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר:

יְהִי כְּבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ;

וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ, כְּמוֹרָא רַבְּךָ;

וּמוֹרָא רַבְּךָ, כְּמוֹרָא שָׁמַיִם:

(יג)

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

הֱוֵי זָהִיר בַּתַּלְמוּד,

שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים הֵם:

כֶּתֶר תּוֹרָה
וְכֶתֶר כְּהֻנָּה
וְכֶתֶר מַלְכוּת;

וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן:

(יד)

רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר:

הֱוֵי גּוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה,

וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָּבוֹא אַחֲרֶיךָ,

שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְּיָדְךָ;

וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן:

(טו)

רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר:

אֵין בְּיָדֵינוּ

לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים,

וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים.

רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר:

הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם;

וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת,

וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים:

(טז)

רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר:

הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא;

הַתְקֵן עַצְמְךָ בַּפְּרוֹזְדוֹר,

כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין:

(יז)

הוּא הָיָה אוֹמֵר:

יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה,

מִכָּל חַיֵּי הַעוֹלָם הַבָּא;

וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא,

מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה:

(יח)

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר:

אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ,

וְאַל תְּנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו,

וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִּשְׁעַת נִדְרוֹ,

וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ:

(יט)

שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר:

"בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח

וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ,

פֶּן יִרְאֶה יְיָ וְרַע בְּעֵינָיו

וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ" (משלי כד, יז):

(כ)

אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר:

הַלּוֹמֵד יֶלֶד, לְמָה הוּא דּוֹמֶה?

לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ;

וְהַלּוֹמֵד זָקֵן, לְמָה הוּא דּוֹמֶה?

לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק.

רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי אוֹמֵר:

הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים,

לְמָה הוּא דּוֹמֶה?

לְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת,

וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ.

וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים,

לְמָה הוּא דּוֹמֶה?

לְאוֹכֵל עֲנָבִים בְּשׁוּלוֹת,

וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן.

רַבִּי אוֹמֵר:

אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן,

אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ:

יֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן;

וְיָשָׁן, שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ:

(כא)

רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר:

הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:

(כב)

הוּא הָיָה אוֹמֵר:

הַיִּלּוֹדִים לָמוּת,
וְהַמֵּתִים לְהֵחָיוֹת,
וְהַחַיִּים לִדּוֹן.

לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע,

שֶׁהוּא אֵל,
הוּא הַיּוֹצֵר,
הוּא הַבּוֹרֵא,
הוּא הַמֵּבִין,
הוּא הַדַּיָּן,
הוּא עֵד,
הוּא בַּעַל דִּין,
וְהוּא עָתִיד לָדוּן.

בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְפָנָיו

לֹא עַוְלָה,
וְלֹא שִׁכְחָה,
וְלֹא מַשּׂוֹא פָּנִים וְלֹא מִקַּח שֹׁחַד,

שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ.

וְדַע,

שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן.

וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרְךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לְךָ;

שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר,

וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד,

וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי,

וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת,

וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

נוסח הרמב"ם

(א) בן זומא אומר:

איזה הוא חכם? - הלמד מכל אדם,

שנאמר: "מכל מלמדי השכלתי" (תהלים קיט צט).

איזה הוא גיבור? - הכובש את יצרו,

שנאמר: "טוב ארך אפים מגיבור" (משלי טז לב).

איזה הוא עשיר? - השמח בחלקו,

שנאמר: "יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך" (תהלים קכח ב),

אשריך בעולם הזה - וטוב לך לעולם הבא.

איזה הוא מכובד? - המכבד את הבריות,

שנאמר: "כי מכבדי אכבד, ובוזי יקלו" (שמואל א ב ל).

(ב) בן עזאי אומר:

הוי רץ - למצוה קלה,

וברח - מן העבירה.

שמצוה - גוררת מצוה,

ועבירה - גוררת עבירה.

ששכר מצוה - מצוה,

ושכר עבירה - עבירה.

(ג) הוא היה אומר:

אל תהי בז - לכל אדם,

ואל תהי מפליג - לכל דבר.

שאין לך אדם - שאין לו שעה,

ואין לך דבר - שאין לו מקום.

(ד) רבי לוויטס איש יבנה אומר:

מאוד, מאוד - הוי שפל רוח,

שתקוות אנוש - רימה.

[ה] *הערה 1: רבי יוחנן בן ברוקה אומר:

כל המחלל שם שמים בסתר - נפרעין ממנו בגלוי.

אחד שוגג, ואחד מזיד - בחילול השם.

(ה) [ו] רבי ישמעאל בנו אומר:

הלמד - על מנת ללמד,

מספיקין בידו - ללמוד, וללמד.

והלמד - על מנת לעשות,

מספיקין בידו - ללמוד, וללמד, ולעשות.

[ז] רבי צדוק אומר:

לא תעשם עטרה - להתגדל בהם,

ולא קורדום - לחפור בהם.

כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא - חלף,

הא, כל הנהנה מדברי תורה - נטל חייו מן העולם.

(ו) [ח] רבי יוסי אומר:

כל המכבד את התורה - גופו מכובד על הבריות.

וכל המחלל את התורה - גופו מחולל על הבריות.

(ז) [ט] רבי ישמעאל בנו אומר:

החושך עצמו מן הדין -

פורק ממנו - איבה, וגזל, ושבועת שוא.

והגס לבו בהוראה - שוטה, רשע, וגס רוח.

(ח) [י] הוא היה אומר:

אל תהי דן יחידי,

שאין דן יחידי - אלא אחד.

ואל תאמר קבלו דעתי,

שהן רשאין - ולא אתה.

(ט) [יא] רבי יונתן אומר:

כל המקיים את התורה מעוני - סופו לקיימה מעושר.

וכל המבטל את התורה מעושר - סופו לבטלה מעוני.

(י) [יב] רבי מאיר אומר:

הוי מעט עוסק - ועסוק בתורה.

ושפל רוח - בפני כל אדם.

ואם בטלת מן התורה - יש לו בטלים הרבה כנגדך.

ואם עמלת בתורה - יש לו שכר הרבה ליתן לך.

(יא) [יג] רבי אליעזר בן יעקב אומר:

העושה מצוה אחת - קנה לו פרקליט אחד.

והעובר עבירה אחת - קנה לו קטיגור אחד.

תשובה, ומעשים טובים - כתריס לפני הפורענות.

[יד] רבי יוחנן הסנדלר אומר:

כל כניסה שהיא לשם שמים - סופה להתקיים.

ושאינה לשם שמים - אין סופה להתקיים.<קטע סוף=הלכה יד/>

(יב) [טו] רבי אלעזר אומר:

יהי כבוד תלמידך, חביב עליך - ככבוד חברך,

וכבוד חברך - כמורא רבך,

ומורא רבך - כמורא שמים.

(יג) [טז] רבי יהודה אומר:

הוי זהיר בתלמוד,

ששגגת התלמוד - עולה זדון.

[יז] רבי שמעון אומר:

שלשה כתרים הן -

כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות.

וכתר שם טוב - עולה על גביהן.

(יד) [יח] רבי נהוראי אומר:

הוי גולה - למקום תורה,

ואל תאמר - שהיא תבוא אחרי,

שחבריך - יקיימוה בידך.

"ואל בינתך, אל תשען" (משלי ג ה).

(טו) [יט] רבי ינאי אומר:

אין בידינו -

לא משלוות רשעים,

ואף לא מיסורי צדיקים.

[כ] רבי מתיה בן חרש אומר:

הוי מקדים לשלום - כל אדם.

והוי זנב - לאריות,

ואל תהי ראש - לשועלים.

(טז) [כא] רבי יעקב אומר:

העולם הזה - דומה לפרוזדוד, בפני העולם הבא.

התקן עצמך - בפרוזדוד,

כדי שתיכנס - לטרקלין.

(יז) [כב] הוא היה אומר:

יפה שעה אחת בתשובה, ומעשים טובים, בעולם הזה - כחיי העולם הבא.

יפה שעה אחת של קורת רוח, בעולם הבא - מכל חיי העולם הזה.

(יח) [כג] רבי שמעון בן אלעזר אומר:

אל תרצה את חברך - בשעת כעסו.

ואל תנחמנו - בשעה שמתו מוטל לפניו.

ואל תשאל לו - בשעת נדרו.

ואל תשתדל לראותו - בשעת קלקלתו.

(יט) [כד] שמואל הקטן אומר:

"בנפול אויבך אל תשמח" (משלי כד יז) וכו',

"חרון אפו" לא נאמר - אלא "אפו" (משלי כד יח).

(כ) [כה] אלישע בן אבא אומר:

הלמד תורה ילד, למה הוא דומה? -

לדיו כתובה - על נייר חדש.

והלמד זקן, למה הוא דומה? -

לדיו כתובה - על נייר מחוק.

[כו] רבי יוסי ברבי יהודה, איש כפר הבבלי אומר:

הלמד מן הקטנים, למה הוא דומה? -

לאוכל ענבים קהות, ושותה יין מגתו.

והלמד מן הזקנים, למה הוא דומה? -

לאוכל ענבים בשלות, ושותה יין ישן.

רבי אומר:

אל תסתכל בקנקן - אלא במה שיש בו.

יש קנקן חדש - מלא ישן,

וישן - אפילו חדש, אין בו.

(כא) [כז] רבי אליעזר הקפר אומר:

הקנאה, והתאוה, והכבוד - מוציאין את האדם מן העולם.

(כב) [כח] הוא היה אומר:

הילודים - למות,

והמתים - לחיות,

והחיים - לידון.

לידע, ולהודיע, ולהיוודע -

שהוא היוצר, והוא הבורא,

והוא המבין, והוא הדיין,

והוא עד, והוא בעל דין,

והוא עתיד לדון.

שאין לפניו -

לא עוולה, ולא שכחה,

ולא משוא פנים, ולא מקח שוחד,

שהכל - שלו.

ודע - שהכל בא לחשבון.

ואל יבטיחך יצרך - שבשאול בית מנוס.

שעל כורחך - אתה נוצר,

ועל כורחך - אתה נולד,

ועל כורחך - אתה חי,

ועל כורחך - אתה מת,

ועל כורחך - אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

הערות

הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

פירושים

משנה אבות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב