קטגוריה:בראשית ד ח
נוסח המקרא
ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.
וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קׇם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ׃
וַ/יֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑י/ו וַֽ/יְהִי֙ בִּ/הְיוֹתָ֣/ם בַּ/שָּׂדֶ֔ה וַ/יָּ֥קָם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖י/ו וַ/יַּהַרְגֵֽ/הוּ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר קַיִן לְהֶבֶל אֲחוּהִי וַהֲוָה בְּמִהְוֵיהוֹן בְּחַקְלָא וְקָם קַיִן עַל הֶבֶל אֲחוּהִי וְקַטְלֵיהּ׃ |
אונקלוס (דפוס): | וַאֲמַר קַיִן לְהֶבֶל אֲחוּהִי וַהֲוָה בְּמֶהֱוֵיהוֹן [נ"א: בְּמִהְוָיֵהוֹן] בְּחַקְלָא וְקָם קַיִן לְהֶבֶל [נ"א: בְּהֶבֶל] אֲחוּהִי וְקַטְלֵיהּ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר קַיִן לְוַת הֶבֶל אָחוּהִי אִיתָא וְנִפּוּק תַּרְוֵינָן לְבָרָא וַהֲוָה כַּד נְפָקּוּ תַּרְוֵיהוֹן לְבָרָא עָנֵי קַיִן וַאֲמַר לְהֶבֶל מִסְתַּכֵּל אֲנָא דִבְּרַחֲמִין אִתְבְּרִי עַלְמָא אֲבָל לא בְּפֵירֵי עוֹבָדִין טָבִין הוּא מִדְבַּר וּמְתוּב אַפִּין אִית בְּדִינָא מִן בִּגְלַל מַה אִתְקַבֵּל קֳרְבָּנָךְ וְקָרְבָּנִי מִנִי לָא אִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא עָנֵי הֶבֶל וְאָמַר לְקַיִן בְּרַחֲמִין אִיתְבְּרִי עַלְמָא וּבְפֵירֵי עוֹבָדִין טָבִין הוּא מַדְבַּר וּמֵיסַב אַפִּין לֵית בְּדִינָא וְעַל דַהֲווּ פֵירֵיהּ עוּבָדַיי טָבִין מִדִידָךְ וּקְדָמִין לְדִידָךְ אִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא קָרְבָּנִי עָנֵי קַיִן וַאֲמַר לַהֶבֶל לֵית דִין וְלֵית דַיָין וְלֵית עֲלָם אָחְרָן וְלֵית לְמִיתַּן אֲגַר טַב לְצַדִיקַיָא וְלֵית לְמִפְרָעָא מִן רַשִׁיעַיָא עָנֵי הֶבֶל וְאָמַר לְקַיִן אִית דִין וְאִית דַיָין וְאִית עָלָם אָחְרָן וְאִית לְמִתַּן אֲגַר טַב לְצַדִיקַיָא וְאִית לְמִתְפְּרַע מִן רַשִׁיעַיָא וְעַל עֵיסַק פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין הֲווּ מִתְנַצְיַין עַל אַנְפֵּי בָּרָא וְקָם קַיִן עַל הֶבֶל אֲחוֹהִי וְטָבַע אַבְנָא בְּמִצְחֵיהּ וְקַטְלֵיהּ: |
ירושלמי (קטעים): | וַאֲמַר קַיִן לְהֶבֶל אָחוּי אִיתָא וְנִפּוּק לְאַפֵּי בָרָא וַהֲוָה כַּד נְפָקוּ תַּרְוֵיהוֹן לְאַפֵּי בָרָא עָנֵי קַיִן וַאֲמַר לְהֶבֶל אָחוּי לֵית דִין וְלֵית דַיָין וְלֵית עֲלָם אוֹחֲרָן וְלָא לְמִתַּן אֲגָר טַב לְצַדִיקַיָא וְלָא לְאִתְפְּרַע מִן רַשִׁיעַיָא וְלָא בְּרַחֲמִין אִיתְבְּרִי עַלְמָא וְלָא בְּרַחֲמִין הוּא מַדְבֵּר מִן בִּגְלַל מַה אִיתְקַבֵּל קוּרְבָּנָךְ מִינָךְ בִּרְעוּ וּמִנִי לָא אִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא עָנֵי הֶבֶל וַאֲמַר לְקַיִן אִית דִין וְאִית דַיָין וְאִית עֲלָם אוֹחֲרָן וְאִית תַּמָן אֲגַר טַב לְצַדִיקַיָיא וּלְאִיתְפְּרַע מֵרַשִׁיעַיָא וּבְרַחֲמִין אִיתְבְּרִי עַלְמָא וּבְרַחֲמִין הוּא מַדְבֵּר בְּרַם בְּפֵירֵי עוֹבָדִין טָבִין הוּא מַדְבֵּר עַל דְהַוָון עוֹבָדַיי תַּקְנִין מִן דִידָךְ אִיתְקַבֵּל קָרְבָּנִי מִנִי בְּרַעֲוָא וּמִינָךְ לָא אִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא וַהֲווֹ תַרְוֵיהוֹן מְנַצִין בְּאַפֵּי בָרָא וְקָם קַיִן עַל הֶבֶל אָחוֹי וְקָטֵל יָתֵיהּ: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
והב' שהרג אחיו, והוא שאמר ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו.
הג' כששאל לו הקב"ה —
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ויהי בהיותם בשדה" שלא בפני אביהם ואמם:
" ויקם קין" בלי מריבה קודמת אז כמו וארב לו וקם עליו:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
אך הנה בספר הזוהר (בראשית דף נד) אמרו כי קין היה מסטרא דמסאבא, והבל מסטרא דקדושה. ובזה נבא אל הענין, והוא כי הנה עוד ידענו מספר הזוהר (דף נד) כי השדות ומדברות הם מקום שליטת רוחא דמסאבא, מה שאין כן ביישוב. והנה הוא יתברך אמר לקין ואליך תשוקתו, כי כח היצר הרע אליו היתה תשוקתו להחטיאו, כי עבירה גוררת עבירה. והוא היחל לדבר סרה, כאשר כתבנו על אומרו ויחר כו' ויפלו פניו, ואותה עבירה תגרור לו אחרת. אלא שכעת שלא חטא רק פעם אחת, עדיין
יכול קין למשול בו שלא יחטיאנו. אמר הכתוב כי הנה "ויאמר קין" הדברים הנזכרים בלשון חבה, כטבע לשון אמירה, אמר לו כל מה שדבר לו יתברך, וכל זה בבחינת אחוה וזהו אומרו "אחיו", כי היה כעת מושל ביצרו. אך אחרי כן "ויהי בהיותם בשדה" כי שם שליטת סטרא דמסאבותא, אז "ויקם קין" שהיה מסטרא ההיא, קם ויגבה על הקדושה, שנתעורר שם יצרו הוא שטן הוא יצר הרע שמהבחינה ההיא, "ויהרגהו" על קנאתו אשר קנא, כי אל הבל ואל מנחתו שעה ולא לו:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ויהי בהיותם בשדה. צריך לדעת לאיזה ענין הודיע הכתוב היותם בשדה. גם אמרו ויקם קימה זו למה ולא היה צריך הכתוב לומר אלא ויהרוג קין להבל. עוד לא היה צריך לומר אחיו. עוד צריך לדעת אומרו אי הבל מה כונת הבורא בשאלה זו. עוד מי פתי כקין שישיב ליודע ועד לא ידעתי ומי מכיר השגחתו כנבראים ראשונים:
עוד מה יאריך לשון לומר השומר. עוד אומרו קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה למה יוצרך לומר מן האדמה ומה היא הצעקה. עוד למה קלל האדמה אם הוא הרוצח עליו תבא קללה ומה מעלה ומה מורדת האדמה ברציחתו אם לא תקבל היא דמו יהיה ללקיקת הלוקק ומעשיה נאים בכסות דמו וכמעט אין משמעות לדברי ה':
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויאמר קין אל הבל אחיו. על מה היו מדיינין? אמרו: בואו ונחלוק את העולם; אחד נטל את הקרקעות, ואחד נטל מטלטלין. דין אמר: ארעא דאת קאים עלה דידי, ודין אמר: מה דאת לביש דידי. דין אמר: חלוץ, ודין אמר: פרח. מתוך כך, ויקם קין וגו'. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: שניהם נטלו את הקרקעות ושניהם נטלו את המטלטלין, ועל מה היו מדיינין? זה אומר: בתחומי יבנה בית המקדש, וזה אומר: בתחומי יבנה, שנאמר: ויהי בהיותם בשדה, ואין שדה אלא בית המקדש כמא דאת אמר: "ציון שדה תיחרש". ר' יהודה אומר: על חוה הראשונה היו מדיינין. אמר ר' אבהו: חוה הראשונה חזרה לעפרה, ועל מה היו מדיינין? אמר רב הונא: על תאומה יתרה שנולדה עם הבל; זה אומר: אני נוטלה שאני בכור, וזה אומר: אני נוטלה שנולדה עמי; ומתוך כך ויקם קין.
אמר ר' יוחנן: הבל היה גבור מקין, שאין תלמוד לומר ויקם, אלא מלמד שהיה נתון תחתיו. אמר לו: שנינו בעולם, מה אתה הולך ואומר לאבא? נתמלא עליו רחמים. מיד עמד עליו והרגו. מן תמן אינון אמרין: טב לביש לא תעביד וכו'.
ויהרגהו. במה הרגו? רשב"ג אומר: בקנה הרגו, דכתיב: "וילד לחבורתי", דבר שהוא עושה חבורה. ורבנין אמרי: באבן הרגו, שנאמר: "כי איש הרגתי לפצעי", דבר שהוא עושה פצעים. ויש אומרים: נתבונן קין מהיכן שחט אביו אותו הפר, שנאמר: "ותיטב לה' משור פר", ומשם הרגו, מן הצואר, מקום הסימנין. ומי קברו? אמר ר' אלעזר בן פדת: עופות השמים וחיות טהורות קברוהו, ונתן להם הקב"ה שכרן לשתי ברכות שמברכין עליהן, א' לשחיטה, וא' לכיסוי הדם.
רבי צדוק אומר: נכנסה שנאה גדולה בלבו של קין על מנחתו שנתרצית, ולא עוד, אלא שהיתה תאומתו של הבל יפה בנשים וחמד אותה בלבו, שנאמר: ויהי בהיותם בשדה, זו אשה שנמשלה לשדה.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ד ח.
וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו
הבל היה איש פשוט ותמים. הוא לא הבין שאלוהים שעה למנחתו ולא שעה למנחתו של קין (ביאור:בראשית ד ה).
הוא לא ראה או לא הבין ש"וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו" (ביאור:בראשית ד ה).
המילה ויחר מעידה על כעס גבוה מאוד, ככתוב: "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר: הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן" (ביאור:בראשית ל ב), וגם "וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד, כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל" (ביאור:בראשית לד ז).
אולם הבל לא הבין את הסכנה. כאשר קין בא לדבר איתו, הוא הקשיב והסכים להיות בקרבתו בשדה לבדו.
סביר שהבל לא חשב שקין רוצה או מסוגל להרוג אותו.
בעבר דבר כזה עוד לא קרה, למרות שאלוהים הזהיר את אביו: "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ, מוֹת תָּמוּת" (ביאור:בראשית ב יז), ייתכן שאפילו משמעות המוות לא היתה ברורה להבל.
קין פתח בשיחה, ככתוב: "וַיֹּאמֶר קַיִן". לא נאמר מה קין אמר. אנחנו יכולים לנחש את השקרים והחנופה שקין העתיר על הבל.
וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה
לפי הכתוב נראה שקין הבכור, לקח לעצמו את אדמת השדות, ודחף את הבל להיות רועה צאן בגבעות הטרשים (ביאור:בראשית ד ב).
כך גם קרה שעשו היה "אִישׁ שָׂדֶה" (ביאור:בראשית כו כז), ויעקב הזעיר היה בקי בצאן. וגם ביניהם היה סכסוך על הבכורה, והיתה סכנה שעשו יהרוג את יעקב כפי שרבקה חששה, כדבריה: "הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ" (ביאור:בראשית כז מב).
אלוהים העדיף שרועי הצאן ואנשי השדה יעבדו ביחד בשיתוף פעולה. אולם תוכניתו של אלוהים היתה לבחור רועה צאן להיות אבי העם הנבחר, ואחר כך רבקה נבחרה כי היא היתה רועת צאן, יעקב נבחר על פני עשו, ובני ישראל המשיכו להיות רועי צאן, כדברי אחי יוסף לפרעה: "רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ, גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ" (ביאור:בראשית מז ג), וכך הם הצליחו במצרים ויצאו עשירים, ככתוב: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר, מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" (שמות יב לח).
לפי הכתוב קין הרג את הבל בשדה. כלומר סביר שקין הזמין את הבל לשדה שלו.
ייתכן שקין הציע להבל חלק בשדות שהוא לקח לעצמו. הבל חשב שקין למד לקח, ועכשו מתנהג אליו יותר יפה ומציע לו חלק מהשדה. הבל האמין שאדם לומד ומשתפר. הבל רצה להאמין לקין, ולטוב ליבו. הבל האמין שקין טוב כמוהו. הבל נתן לקין הזדמנות שניה, וכך הוא הלך לשדה עם קין, ואפילו אולי שניהם ישבו ביחד, אכלו ושוחחו.
וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ
"וַיָּקָם" - התרומם מתנוחה נמוכה לגבוהה, התנפל; תקף (מילוג).
סביר ששניהם ישבו נינוחים ורגועים. ואז קין קם לעמידה, והבל נשאר יושב. כך היה יתרון תנועה ועוצמה לקין. הוא היה יכול להניף אבן או מקל, להתקרב להבל מאחור ולהכות בו.
הבל המשיך להיות תמים גם כאשר קין התרומם. הוא לא חשב להתגלגל הצידה, לקפוץ לרגליו ולברוח. הכל כבר היה מאוחר מדי, והמכה נחתה עליו.
"וַיַּהַרְגֵהוּ" - להמית, לסיים חיים. הריגה כוללת כל פעולה או אדישות שגורמת למוות. רצח הוא הריגה לאחר תכנון, שקילה וגיבוש-החלטה להמית, בלי נסיבות מקלות. הפעם הראשונה שהמילה רצח מופיעה בתנ"ך זה בעשרת הדברות: "לֹא תִּרְצָח" (שמות כ יב). רצח היא עבירה חמורה יותר מאשר הריגה.
לפי הכתוב דמו של הבל נשפך לאדמה, כלומר הבל לא מת מחניקה או מוות מידי מדקירה בלב או בראש, שבו הלב מפסיק לדחוף דם החוצה מהגוף.
העורך משתמש בשורש 'הרג' לתאר את מעשיהו של קין. אבל מקובל שקין רצח את הבל, למרות שאין עובדות להוכיח שכך היה, ולכן אנו נשארים עם הריגה בלבד.
- האם מזה ניתן להבין שקין:
- הרג בשגגה את הבל? האם כלי או אבן פשוט נפלו על הבל?
- נמנע מלעזור להבל לאחר שהבל נפצע בשדה שלו?
- לא התכוון להרוג את הבל בשדה, אבל קרה שם משהו שגרם לו לכעוס ולהרוג את הבל.
- השתמש בהגנה עצמית נגד הבל התוקף?
ניתן להבין שקין שיקר לאלוהים ואמר: "לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי" (ביאור:בראשית ד ט), ואלוהים נזף בו: "מֶה עָשִׂיתָ"? (ביאור:בראשית ד י) בלי לפרט מה בדיוק קין עשה. אלוהים לא המית את קין, כלומר אלוהים לא חשב שעונש מוות מגיע לקין על מעשהו.
תשוקה מינית
תשוקה מינית הוא דחף חזק מאוד שגורם לזכרים, בעיקר בחורים צעירים, להיות אלימים.
הסיפור טוען שקין כעס כי אלוהים שעה למנחתו של הבל, ולא למנחתו. בהמשך הסיפור אנו מוצאים שקין נשא אישה, ככתוב: "וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ" (ביאור:בראשית ד יז). האישה הזאת חייבת להיות אחותו. בספר היובלים כתוב: "ובשבוע השלישי ליובל השני ילדה את־קין וברביעי ילדה את הבל ובחמישי ילדה את בתה אוֶן" (ספר היובלים ד א), ואחר כך נאמר: "ויקח קין את־אחותו און לו לאשה ותלד לו את־חנוך מקץ היובל הרביעי" (ספר היובלים ד יא). ניתן להבין שהיתה רק אישה אחת להיות אשתו של קין או הבל, ולאחר שאלוהים שעה למנחתו של הבל, נוצר מתח (מיני) מוגבר ביותר בין האחים מי יקח את און. נראה שקין חשב לסלק את אחיו מהתחרות, ולשאת את און, ולכן אלוהים מדגיש, כרמז לתשוקה מינית: "וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ [ביצר]" (ביאור:בראשית ד ז). (הערה: היתה אחות נוספת, עצורה, שנולדה אחרי שת, והיא היתה אשת שת (ספר היובלים ד ט-י).)
חשיבות הסיפור
בני ישראל הם רועי צאן. אנשים מכבדי חוק ותמימים.
הסיפור בא ללמד אתנו להזהר מאנשים רעים. אנשים רעים חושבים שמגיע להם הרבה, וכל פגיעה בכבודם או רצון להנות מהשלל, ממריצה אותם לאלימות.
אדם תמים חייב ללמוד את הסיפור ולהבין את הסכנות ולהתכונן. לפחות אדם חייב לשמור מרחק, לבוא בקבוצה, להסתכל סביבו ולהיות מודע מה עומד לקרות.
אדם צריך להזהר ולא להכנס למלכודת, לא לחטוף פתיון.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית