קטגוריה:דניאל ג טז

חבריו של דניאל: שדרך, מישך, ועבד נגו עונים למלך.

• הם לא אמרו למלך כפי שדניאל אמר: "אַתָּה הַמֶּלֶךְ, מֶלֶךְ הַמְּלָכִים" (ביאור:דניאל ב לז).
• הם לא אמרו למלך כפי שהכשדים אמרו: "הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָמִים חֱיֵה" (ביאור:דניאל ג ט).
• הם אפילו לא מציינים שהוא המלך.

הם פונים אליו בשמו בלבד: "נְבוּכַדְנֶצַּר", ועוד בחוצפה אומרים לו שהם לא חייבים לענות לו, וכל שהוא יכול לעשות זה להרוג אותם.

אני עומד לשרוף אותכם, "וּמִי הוּא אֱלוֹהַּ אֲשֶׁר יַצִּילְכֶם מִיָּדָי?" (ביאור:דניאל ג טו).
השאלה כוללת מספר שאלות:

1. מי הוא האלוהים שלכם?
2. האם האלוהים שלכם יציל אותכם?
3. מידי - אני השליט העליון ביותר על האדמה!

החברים מתנגדים לענות 'מי הוא האלוהים שלהם', וטוענים שהם לא צריכים לענות. (לשאלות הנוספות הם יענו אחר כך.)

בעיה דומה היתה למשה במצרים. משה שאל את אלוהים מספר פעמים: "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם?" (ביאור:שמות ג יג) ואלוהים לא רצה לענות. משה שאל את שמו של אלוהים עבור פרעה וגם עבור זקני בני ישראל. אלוהים רצה להשתחרר מהשאלה וענה: "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה" (ביאור:שמות ג יד), במשמעות תבחר לך מה שתרצה. אלוהים לא היה מרוצה מתשובתו ונתן תשובה שניה: "כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" (ביאור:שמות ג יד). התשובה הזאת לא היתה טובה לזקני ישראל, ולכן אלוהים אומר בשלישית והופך את המילה "אֶהְיֶה" ל"יְהוָה", כדבריו: "כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: יְהוָה, אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר" (שמות ג טו). כל זה לא סיפק את משה, ואלוהים היה חייב לתת לו הדגמה: נחש (שמות ד ג), וצרעת (שמות ד ו). ניתן להבין שההדגמה היא החשובה ולא השם.

את התשובות האלה משה לא היה יכול להגיד לפרעה. מה איכפת לפרעה מאל חדש או מאל של משפחה עברית. לכן כאשר פרעה שואל: "מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל: לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְהוָה" (שמות ה ב), משה לא עונה לפרעה מי הוא האלוהים, אלא רק חוזר על דבריו: "נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ" (שמות ה ג). משה הבין שהוא לא יכול לתת שם, ורק הדגמה תשכנע את פרעה לכבד את אלוהים, וכפי שאלוהים הודיע לו, עשרת המכות הגיעו והיכו והשפילו את כל אלילי מצרים (כולל פרעה עצמו שחשב שהוא אל).

כאן המלך שואל את אותה השאלה: 'מי הוא האלוהים שלכם?' חבריו של דניאל לא יכולים לענות למלך את דברי אלוהים למשה. גם נבוכדנצר יזלזל בשם, הן השם הוא חסר חשיבות - המלך חייב לקבל הדגמה, ולכן חבריו של דניאל אומרים: "לֹא צְרִיכִים אֲנַחְנוּ עַל דָּבָר זֶה לַהֲשִׁיבֶךָּ". במשמעות: אנחנו לא ניתן לך את השם.

לאחר שהחברים מסרבים לענות את שם אלוהים, הם כן עונים לשאלה השניה: האם אלוהים יציל אותם? שזאת תהיה הדגמת כוחו של אלוהים. ההדגמה תראה את מסירותם ונאמנותם לאלוהים, ונכונותם למות על קידוש השם, ואלוהים יציל כרצונו.

בזמנו דניאל אמר למלך: אתה שליט "בְכָל שֶׁדָּרִים בְּנֵי הָאָדָם" (ביאור:דניאל ב לח), במשמעות: אתה שליט על המקום אבל לא על בני האדם עצמם. אתה יכול להוציא פקודה אבל האנשים יחליטו: לבצע בכבוד, לבצע בזלזול, או למות על קידוש השם, ואתה לא יכול לעשות דבר. כתגובה, המלך בנה את הצלם ופקד לסגוד לו, כדי להראות לדניאל שהוא שולט גם באנשים. וכך הגענו שחבריו של דניאל מראים למלך שהוא לא שולט בהם: גם אם אלוהים יציל אותם או לא, הם לא יצייתו לו בעניין הזה.