בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות ג יג.

מה שמו?

במהלך ה"שיעור מתוך האש" , שאל משה את ה':

(שמות ג יג): "ויאמר משה אל האלהים: הנה אנכי בא אל בני ישראל, ואמרתי להם 'אלהי אבותיכם שלחני אליכם' ואמרו לי 'מה שמו?' מה אמר אלהם?"

משה כבר התחיל לראות בעיני רוחו איך הוא מדבר אל בני ישראל, ואומר להם שהוא בא בשליחותו של 'אלהי אבותיכם' (כמו שה' הציג את עצמו לפניו בתחילת השליחות - שמות ג ו: "אנוכי א-להי אביך..."). ומייד עלה בדעתו שבני-ישראל ישאלו אותו 'מה שמו של אותו אלוה ששלח אותך? באיזה כינוי הוא הזדהה בפניך?'.

לכינוי יש משמעות: כשהקב"ה יוצר קשר עם אדם ומציג את עצמו בכינוי מסויים - הכינוי הזה מבטא את מהות הקשר ביניהם (ראו שם = קשר ויחס בין אחד לזולתו ). לפי זה, לשאלה של בני ישראל ישנן שתי משמעויות:

באיזה שם הציג הקב"ה את עצמו בפניך ? מה מהות הקשר שיש בינו לבינך?
באיזה שם הקב"ה מתכוון להציג את עצמו בפנינו ? מה מהות הקשר שיש בינו לבינינו?

ה' קודם-כל ענה למשה תשובה קצרה על שתי השאלות (פסוק יד): "ויאמר א-להים אל משה: 'אהיה אשר אהיה'." כלומר: כמו שאמרתי לך ( בפסוק יב ) "כי "אהיה" עמך" - כך גם "אהיה" עם בני ישראל. מהות הקשר בינינו היא שאני אהיה עמכם תמיד, אעזור לכם ואשכון בתוככם ( פירושים נוספים לפסוק זה ).

לאחר מכן הסביר ה' למשה בפירוט מה בדיוק הוא צריך לענות לבני ישראל על שתי המשמעויות של השאלה שלהם (פסוק טו):

"ויאמר: 'כה תאמר על בני ישראל: ' אהיה שלחני אליכם" . כלומר: " "כשהקב"ה דיבר איתי הוא אמר לי כי אהיה עמך , בגוף ראשון; הוא יצר איתי קשר ישיר והבטיח לי להיות איתי בכל זמן ובכל מצב" ".
"ויאמר עוד א-להים אל משה: 'כה תאמר אל בני ישראל: ' יי א-להי אבותיכם, א-להי אברהם א-להי יצחק וא-להי יעקב, שלחני אליכם'; זה שמי לעולם, וזה זכרי לדור דור'" . השם המפורש שנזכר כאן דומה לפועל 'יהיה' (ידוע שהשורש "היה" שקול לשורש "הוה"). זה בדיוק כמו 'אהיה' רק בגוף שלישי. כלומר: " "הקשר בין הקב"ה לביניכם יהיה דומה לקשר בינו לביני - הוא יהיה אתכם בכל זמן ובכל מצב, כמו שהיה עם אבותיכם. ההבדל היחיד הוא שהקב"ה לא ידבר אתכם ישירות אלא דרכי, כך שתשמעו עליו בגוף שלישי" ".

ההסבר עד כאן מעורר את השאלה: מדוע בתחילת השליחות הציג הקב"ה את עצמו כ' "א-להי אביך, א-להי אברהם א-להי יצחק וא-להי יעקב" ' (פסוק ו), בלי כינוי מיוחד, ורק אחר-כך הציג את עצמו כ' "אהיה" '?

נראה לי, שבהתחלה משה לא היה ראוי לכך שהקב"ה יצור אתו קשר מיוחד בכינוי מיוחד; הזכות היחידה שהיתה לו היא זכות אבותיו, וה' דיבר אתו לא כאדם עצמאי אלא כנציג של אבותיו. אבל לאחר מכן שאל משה ' "מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים?" ' ובכך הראה שהוא ענו ושפל-רוח ואינו מחשיב את עצמו לכלום. באותו רגע - באופן פרדוקסלי - משה הפך לאדם חשוב בפני עצמו: הוא נעשה ראוי לכך שה' ייצור אתו קשר בפני עצמו, בכינוי מיוחד - "כי אהיה עמך".

וכדברי חז"ל (עירובין יג.): " "מי שמשפיל את עצמו - הקב"ה מגביהו" ".

וכדברי הנביא (ישעיהו נז טו): "כי כה אמר רם ונישא, שוכן עד וקדוש שמו: מרום וקדוש אשכון; ואת דכא ושפל רוח - להחיות רוח שפלים, ולהחיות לב נדכאים."

פורסם גם כאן:

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:מה שמו?

קיצור דרך: tnk1/tora/jmot/jm-03-1315

ביאור:שמות ג יג

מה שמו?

מקורות