ביאור:דניאל ג ה
דניאל ג ה: "בְּעִדָּנָא דִּי תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קיתרס (קַתְרֹס) שַׂבְּכָא פְסַנְתֵּרִין, סוּמְפֹּנְיָא, וְכֹל זְנֵי זְמָרָא, תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא."
תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - בָּעֵת אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל הַקֶּרֶן, הֶחָלִיל, הַנֵּבֶל, הַכִּנּוֹר, הַמִּנִּים, הָעוּגָב וְכָל מִינֵי הַזֶּמֶר, תִּפְּלוּ וְתִסְגְּדוּ לְצֶלֶם הַזָּהָב, אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ג ה.
תִּפְּלוּ וְתִסְגְּדוּ לְצֶלֶם הַזָּהָב עריכה
בָּעֵת אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל הַקֶּרֶן עריכה
פקודת המלך הגבילה את החובה לתת כבוד לצלם המלך רק כאשר האנשים שומעים את קול כלי הנגינה. כיוון שלא נאמר איפה הכלים עמדו, וקול הקרן (שופר) מגיע למרחק מוגבל למדי, נראה שרק האנשים הקרובים היו חייבים לתת כבוד.
סביר שהרבה אנשים נמנעו להתקרב לצלם שהיה "בְּבִקְעַת דּוּרָא" (ביאור:דניאל ג א), וכך רק מעט אנשים נתנו כבוד לצלם, ובעקיפין למלך. זאת הסיבה שמלכים הפסיקו את השטות הזאת, ודריווש אישר: "שֶׁכָּל אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁה מִכָּל אֱלוֹהַּ וְאָדָם עַד יָמִים שְׁלשִׁים חוּץ מִמְּךָ הַמֶּלֶךְ, יָשְלַךְ לְגֹב הָאֲרָיוֹת" (דניאל ו ח) בלי הגבלה של מקום ומרחק.
הַקֶּרֶן, הֶחָלִיל, הַנֵּבֶל, הַכִּנּוֹר, הַמִּנִּים, הָעוּגָב וְכָל מִינֵי הַזֶּמֶר עריכה
רשימת כלי הנגינה הנפוצים.
- כלי נשיפה: קרן, משרוקית, חליל, שופר
- כלי מיתר: נבל, כינור, עוגב
- שירה: אנשים מזמרים
לא ברור אם הכלים האלה, הם הכלים שקיבלו את השמות האלה בימינו. לבטח כלי הנגינה התפתחו והשתפרו במשך השנים.
חסרים כלי הקשה: תופים, מצלצלים ורעשנים. הנה כתוב: "וְדָוִד וְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְהֹוָה בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֱלִים" (שמואל ב ו ה), אולם כאן אין כלי הקשה. ייתכן שהרשימה אינה שלמה, או שהמלך לא אהד כלים שעושים רעש. ייתכן שהוא חשש שאנשים ישתמשו בכלים האלה כדי להביע בוז לצלם, כפי שאנו עושים בפורים עם הרעשנים.
תִּפְּלוּ וְתִסְגְּדוּ לְצֶלֶם הַזָּהָב עריכה
המלך דרש כבוד אלים ומלכים לצלם שלו.
הצלם נראה כמו המלך, וכך המלך נהנה מכבוד רב יותר מאנשים שלא יכלו לראות את פניו.
מטרת הצלם היתה קבלת כבוד, אבל בנוסף היא חשפה אנשים עוינים למלך.
כיוון שהמלך פקד שיסגדו לצלם, נוצר מצב שגם אנשים נאמנים למלך סרבו לתת כבוד כזה לצלם מסיבות דתיות ולא כנסיון לפגוע בכוח המלך.
בזמנו דניאל אמר למלך שכוחו רב, ככתוב: "אֲשֶׁר אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם נָתַן לְךָ אֶת הַמְּלוּכָה, אֶת הָעֹז, וְאֶת הַתֹּקֶף וְאֶת הַכָּבוֹד. וּבְכָל שֶׁדָּרִים בְּנֵי הָאָדָם, ... נָתַן בְּיָדְךָ וְהִשְׁלִיטְךָ בְּכֻלָּם" (ביאור:דניאל ב לח). אולם דניאל הגביל את כוחו של המלך למקום המגורים אבל לא על האנשים עצמם. המלך בפקודתו מנסה להראות לאלוהי השמים ודניאל שכוחו חל גם על האנשים, והוא יכול לכפות עליהם לסגוד לו. בהמשך המלך יבין, שהוא יכול לגרום לאנשים להתנהג כאילו שהם נותנים לו כבוד, אבל יהיו אנשים שיסרבו ואחרים יסגדו לו בבוז.