ביאור:דניאל ג יט

דניאל ג יט: "בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא, וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אשתנו (אֶשְׁתַּנִּי), עַל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ, וַעֲבֵד נְגוֹ; עָנֵה וְאָמַר, לְמֵזֵא לְאַתּוּנָא, חַד שִׁבְעָה, עַל דִּי חֲזֵה לְמֵזְיֵהּ."

תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - אֲזַי נְבוּכַדְנֶצַּר נִתְמַלֵּא חֵמָה, וּדְמוּת פָּנָיו הִשְׁתַּנְּתָה, עַל שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ; עוֹנֶה וְאוֹמֵר לְהַסִּיק אֶת הַכִּבְשָׁן עַל אַחַת שֶׁבַע, עַל שֶׁרָאוּי לְהַסִּיקוֹ.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ג יט.


אֲזַי נְבוּכַדְנֶצַּר נִתְמַלֵּא חֵמָה, וּדְמוּת פָּנָיו הִשְׁתַּנְּתָהעריכה

נִתְמַלֵּא חֵמָהעריכה

"חֵמָה" - זעם; כעס; קצף (מילוג).
חמה זה כעס גדול מאוד שמביא אדם להחלטות פזיזות וחסרות צדק. לרוב חמה קשורה לרצון להרוג ולהשמיד את היריב.

  • "וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ" (ביאור:בראשית כז מד).
  • "כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְהֹוָה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם" (דברים ט יט).
  • "כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבֹיִים אֲשֶׁר הָפַךְ יְהֹוָה בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ" (דברים כט כב).
  • "אִישׁ חֵמָה יְגָרֶה מָדוֹן וְאֶרֶךְ אַפַּיִם יַשְׁקִיט רִיב" (ביאור:משלי טו יח).
  • "וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בו" (ביאור:אסתר א יב).

המילה "חֵמָה" (כעס) כנראה קשורה למילה "חַמָּה" (שמש). כמו שהשמש יכולה לשרוף ולהשמיד בחום רב, כך הכעס יכול לגרום נזק.

אֲזַי נְבוּכַדְנֶצַּר נִתְמַלֵּא חֵמָהעריכה

המלך בנה צלם זהב ודרש שנכבדיו יסגדו לצלם. ומי שלא יסגוד יזרק לאש.
שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ סרבו לסגוד.
הכשדים התלוננו למלך שהוא לא מקפיד על החוק.
המלך אהב את שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, והזמין אותם לברור. הוא וויתר על מה שקרה בעבר, ורצה לדעת מה הם יעשו בעתיד.
שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ העליבו את המלך בפניו לפני אנשיו.

הם אמרו לו:
  1. "וְאוֹמְרִים לַמֶּלֶךְ: נְבוּכַדְנֶצַּר..." (ביאור:דניאל ג טז) - פניה למלך בשמו בלבד בלי תואר כבוד או ברכה.
  2. "לֹא צְרִיכִים אֲנַחְנוּ עַל דָּבָר זֶה לַהֲשִׁיבֶךָּ" (ביאור:דניאל ג טז) - מי אתה, שאנו צריכים להסביר לו.
  3. "יָדוּעַ יִהְיֶה לְךָ הַמֶּלֶךְ" (ביאור:דניאל ג יז) - אתה, שאינו יודע כלום, תלמד לקח.
  4. "כִּי לֵאלֹהֶיךָ אֵין אֲנַחְנוּ עוֹבְדִים, וּלְצֶלֶם הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲקִימוֹתָ לֹא נִסְגֹּד" (ביאור:דניאל ג יז) - בעניין הזה לעולם לא נסגוד לך או לאלוהיך.
  5. "לְצֶלֶם הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲקִימוֹתָ" (ביאור:דניאל ג יז) - אתה עשית פסל מעץ או אבן או זהב, וכל זה זה סתם צעצוע טפשי שאינו זכאי לכבוד.

עוֹנֶה וְאוֹמֵר לְהַסִּיק אֶת הַכִּבְשָׁן עַל אַחַת שֶׁבַע, עַל שֶׁרָאוּי לְהַסִּיקוֹעריכה

כמו שחימה (כעס) זה חמה (שמש), כך פקד המלך לחמם את הכבשן לטמפרטורה גבוהה ביותר, מעל מה שהתנור יכול לתפקד.
לא ידוע אם פחם היה בשימוש בבל, והאם היה להם מפוח להוסיף חמצן לאש. בזמנו ידעו להכין ברזל בכבשן עשוי מחרס, כך שהם יכלו לחמם כבשן לטמפרטורה גבוה ביותר.

הקטע "[מ]עַל שֶׁרָאוּי לְהַסִּיקוֹ" ייתכן רומז שהתנור התקלקל. יכול להיות שהקירות והתקרה נפלו, המפוח נשרף, הפחמים נשרפו במהירות עד תום, וכך היתה סכנה קטנה יותר. אולם לפי הכתוב חבריו של דניאל שהיו קשורים בתוך האש יצאו ללא נזק, אפילו בגדיהם ושערם לא נפגעו (ביאור:דניאל ג כז).