ביאור:דניאל ג יב

דניאל ג יב: "אִיתַי גֻּבְרִין יְהוּדָאיִן, דִּי מַנִּיתָ יָתְהוֹן עַל עֲבִידַת מְדִינַת בָּבֶל, שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ, וַעֲבֵד נְגוֹ, גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ לָא שָׂמוּ עליך (עֲלָךְ) מַלְכָּא טְעֵם, לאלהיך (לֵאלָהָךְ) לָא פָלְחִין, וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא סָגְדִין."

תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - יֵשׁ אֲנָשִׁים יְהוּדִים, אֲשֶׁר מִנִּיתָ אוֹתָם עַל עֲבוֹדַת מְדִינַת בָּבֶל – שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לֹא שָׂמוּ עָלֶיךָ הַמֶּלֶךְ לֵב, אֶת אֱלֹהֶיךָ אֵינָם עוֹבְדִים, וּלְצֶלֶם הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲקִימוֹתָ אֵינָם סוֹגְדִים.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ג יב.


וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא סָגְדִיןעריכה

יֵשׁ אֲנָשִׁים יְהוּדִיםעריכה

אנטישמים - בגלל שמספר יהודים עושים משהו, האשמה נופלת על כל היהודים. על זה נאמר: "אינו אומר איש באחיו אלא איש בעוון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ז, עמוד ב'). לכן כל יהודי חייב להזהר בהתנהגתו, ולשמור שהוא מביא ברכה לעמו ולשכניו, ולא צרות ושם רע.

שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹעריכה

לאחר שדניאל גילה למלך את חלומו ופתר אותו, המלך העניק לדניאל כבוד רב ומתנות, מינה אותו לשבת בשער המלך, "וְדָנִיֵּאל בִּקֵּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ, וַיְמַן עַל עֲבוֹדַת מְדִינַת בָּבֶל אֶת שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ" (ביאור:דניאל ב מט). סביר שהדבר לא מצא חן בעייני אנשים אחרים שרצו את התפקידים המכובדים האלה, והם חיכו להזדמנות להלשין על חבריו של דניאל.

מלשינים אנטישמיםעריכה

"אֲנָשִׁים כַּשְׂדִּים" - בסיפור הקודם המלך חלם חלום, וכנראה שכח אותו. הוא דרש מהחכמים להראות שאלוהיהם הם בעלי ערך ויכולים לגלות לו מה הוא חלם. הכשדים טענו למלך: "אֵין אָדָם עַל הַיַּבָּשָׁה אֲשֶׁר אֶת דְּבַר הַמֶּלֶךְ יוּכַל לְהַגִּיד" (ביאור:דניאל ב י), וגם אליליהם לא עזרו להם למצוא את החלום. המלך פקד להרוג אותם, אולם דניאל בקש דחיה בהריגה, ובסוף, בעזרת אלוהים, סיפר למלך את חלומו והציל את כל חכמי בבל. היינו מצפים שהכשדים יתנו לאלוהי ישראל ולדניאל תודה. אולם הדבר פגע בכבודם ובפרנסתם, ולכן הם חיפשו טוענות לפגוע בדניאל ובאלוהיו.

זה נכון שחבריו של דניאל היו מנכבדי המלך שהוזמנו לחנוכת הצלם, וסביר שהם שמעו, או היו חייבים לשמוע, את קול הכרוז המודיע: "בָּעֵת אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל הַקֶּרֶן, הֶחָלִיל, הַנֵּבֶל, הַכִּנּוֹר, הַמִּנִּים, הָעוּגָב וְכָל מִינֵי הַזֶּמֶר, תִּפְּלוּ וְתִסְגְּדוּ לְצֶלֶם הַזָּהָב, אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ" (ביאור:דניאל ג ה), ובכל זאת הם לא סגדו לצלם המלך, כדברי הכשדים "וּלְצֶלֶם הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲקִימוֹתָ אֵינָם סוֹגְדִים".

אולם הכשדים המלשינים הוסיפו דברי שקר:

  1. "הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לֹא שָׂמוּ עָלֶיךָ הַמֶּלֶךְ לֵב" - אין להם הוכחה שהיהודים האלה לא שמו לב למלך. הם שמעו אבל החליטו לא לבצע זאת. הם תמיד נתנו כבוד למלך, כנדרש. הם עשו עבודה טובה, אחרת גם את זה היו מוסיפים לרשימה. זאת אמת שהם לא ביקשו מראש רשות להמנע, אבל לא נאמר שהמלך היה באזור כדי לשמוע את בקשותיהם.
  2. "אֶת אֱלֹהֶיךָ אֵינָם עוֹבְדִים" - המלך נבוכדנצר לא דרש שכל עמי הממלכה יעבדו לאלוהיו. הם רק היו צריכים לכבד אותו כמלכם. בטענה הזאת גם המן ישתמש נגד מרדכי, ככתוב: "וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם, וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים" (ביאור:אסתר ג ח). וגם שם לא היתה חובה לעבוד את דתו של המלך, אלא רק לקיים את החוקים של הממלכה.

אֶת אֱלֹהֶיךָ אֵינָם עוֹבְדִיםעריכה

  • הקמת צלם הזהב של המלך נבעה מהסיפור הקודם, שבה דניאל הודיע למלך שהוא ראש הזהב של הצלם בחלום. כך המלך רצה להראות לכולם את כוחו וכבודו שאלוהי השמים שלנו העניק לו.
  • עכשו המלך דרש שכולם יתנו כבוד אלים לצלם שלו, ולאחר שהכשדים אמרו לו "אֶת אֱלֹהֶיךָ אֵינָם עוֹבְדִים", כהמשך לסיפור הזה, יבוא סיפור נוסף שמלך פרס אסר על תפילה לאל אחר מאשר הוא, במשך שלושים יום (ביאור:דניאל ו ח), וזאת כדי למצוא אמתלה לפגוע בדניאל.