קטגוריה:דניאל ב לא

רוֹאֶה הָיִיתָ וְהִנֵּה צֶלֶם אֶחָד גָּדוֹל

אַתָּה הַמֶּלֶךְ, רוֹאֶה הָיִיתָ

לאחר פתיחה ארוכה והכנה, דניאל מתאר את החלום של המלך.
בבטחון גמור הוא אומר: "אַתָּה הַמֶּלֶךְ, רוֹאֶה הָיִיתָ" - המלך סקרן לשמוע והוא ממשיך לחכות בסבלנות.

וְהִנֵּה צֶלֶם אֶחָד גָּדוֹל

דניאל מתחיל בזהירות רבה.
המלך ישמח לשמוע שהוא חלם על דבר גדול, מלא הדר ומראהו נורא.
הסיפור מתחיל כמו כל סיפור לילדים: 'היו היה פעם (אל/צלם/פסל/מלך) מאוד (רם/נישא/חשוב), ...'

אפילו אם הצלם הזה לא היה במרכז תמונת-החלום, לבטח שהיה שם משהו מרשים ונורא - הן המלך קם נרעש, ככתוב: "וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ, וּשְׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו" (ביאור:דניאל ב א). דניאל בודק האם המלך יסתור את דבריו, ואז יהיה לו רמז איך להמשיך.

המלך שתק.
דניאל הבין שהמלך מקבל את דבריו. או שהחלום שדניאל חלם הוא אמת, או שהמלך שכח את החלום שלו וכך כל סיפור מרשים, ישמח אותו.

עוֹמֵד נֶגְדְּךָ

דניאל משאיר לעצמו דרך החלצות, כאילו שהצלם עמד מחוץ למלך, והמלך רואה אותו.
דניאל יכול להמשיך שהדמות הזאת היא אויב, או ידיד, או צלם המלך עצמו, כאל, הן מלכים אהבו לעשות פסלים לכבוד עצמם