קטגוריה:בראשית כז כט
נוסח המקרא
יעבדוך עמים וישתחו [וישתחוו] לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ארריך ארור ומברכיך ברוך
יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו [וְיִשְׁתַּחֲווּ] לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ.
יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים וישתחו וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרְﬞכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ׃
יַֽעַבְד֣וּ/ךָ עַמִּ֗ים ו/ישתחו [וְ/יִֽשְׁתַּחֲו֤וּ] לְ/ךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְ/אַחֶ֔י/ךָ וְ/יִשְׁתַּחֲוּ֥וּ לְ/ךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑/ךָ אֹרְרֶ֣י/ךָ אָר֔וּר וּֽ/מְבָרֲכֶ֖י/ךָ בָּרֽוּךְ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | יִפְלְחוּנָּךְ עַמְמִין וְיִשְׁתַּעְבְּדָן לָךְ מַלְכְוָן הֱוִי רָב לַאֲחָךְ וְיִסְגְּדוּן לָךְ בְּנֵי אִמָּךְ לִיטָךְ יְהוֹן לִיטִין וּבְרִיכָךְ יְהוֹן בְּרִיכִין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | יִשְׁתַּעֲבְּדוּן לָךְ אוּמַיָא כָּל בְּנוֹי דְעֵשָו וִיגַחְנוּן קוּמָךְ מַלְכְּוָותָא כָּל בְּנָהָא דִקְטוּרָה רַב וְשַׁלִיט תְּהִי עַל אָחָךְ וִיהוֹן מְקַדְמִין לְמִשְׁאַל בִּשְׁלָמָךְ בְּנֵי אִמָךְ לָיְטָךְ בְּרִי יְהוֹן לִיטִין כְּבִלְעָם בַּר בְּעוֹר וּמְבָרְכָךְ יְהוֹן בְּרִיכָן כְּמשֶׁה נָבִיא סַפְרֵיהוֹם דְיִשְרָאֵל: |
| ירושלמי (קטעים): | יִפְלְחוּן קֳדָמָךְ אוּמַיָא כָּל בְּנוֹי דְאָחוּךְ וְיִשְׁתַּעַבְּדָן לָךְ כָּל מַלְכַיָא כָּל בְּנוֹי דְיִשְׁמָעֵאל הֲוֵי רַב וְשַׁלִיט עַל בְּנֵי קְטוּרָה יְהוֹן מְקַדְמִין וּשְׁאִילֵין בִּשְׁלָמָךְ כָּל בְּנוֹי דְלָבָן אֲחוּהָ דְאִמָךְ מַאן דְלַיִיט יָתָךְ יַעֲקב בְּרִי יֶהֱוֵי לַיִיט כְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר וּמַאן דִּמְבָרֵךְ יָתָךְ יֶהֱוֵי בְרִיךְ כְּמשֶׁה נְבִיָיא סַפְרֵיהוֹן דְיִשְרָאֵל: |
רש"י
"ארריך ארור ומברכיך ברוך" - ובבלעם הוא אומר מברכיך ברוך ואורריך ארור (ב"ר) הצדיקים תחלתם יסורים וסופן שלוה ואורריהם ומצעריהם קודמים למברכיהם לפיכך יצחק הקדים קללת אוררים לברכת מברכים והרשעים תחלתן שלוה וסופן יסורין לפיכך בלעם הקדים ברכה לקללה
[יח] בלעם הקדים וכו'. והקשה הרמב"ן הלא גם כן נאמר באברהם (לעיל יב, ג) "ואברכה מברכך ומקללך אאור", ותירץ דשאני התם דכתיב בתריה "והיה ברכה" (שם) דחתם גם כן בברכה. ולי היה נראה דהתם לאו ברכה היא, דהא כתיב "ואברכה מברכיך ומקללך אאור", ולא כתיב התם 'מברכך ברוך ומקללך אאור', אלא שהקב"ה הבטיחו לעשות לו זה, דדוקא גבי ברכה שייך להקפיד בזה, בשביל שהברכה הוא כמו שהוא נתברך:
[יט] בלעם הקדים. ואף על גב שאצל בלעם הברכה נאמר (במדבר כ"ד, ט') על ישראל, כל מברך - לפי שעל ידו תבא הברכה למתברך - הנה הוא מברך כמו שהוא לו, ולרשע תחלתו שלוה וסופו ייסורין - הקדים הברכה. אבל סוף סוף כיון שבירך אותם "מברכך ברוך" הנה הברכה בכל זמן, וכן "אוררך ארור" בכל זמן, רק הקדמת הדבור בלחוד היה כמו שהוא אצל רשעים:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ – וּבְבִלְעָם הוּא אוֹמֵר (במדבר כד,ט): "מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר"? הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּתָם יִסּוּרִים וְסוֹפָן שַׁלְוָה, וְאוֹרְרֵיהֶם וּמְצַעֲרֵיהֶם קוֹדְמִים לִמְבָרְכֵיהֶם, לְפִיכָךְ יִצְחָק הִקְדִּים קִלְלַת אוֹרְרִים לְבִרְכַּת מְבָרְכִים. וְהָרְשָׁעִים תְּחִלָּתָן שַׁלְוָה וְסוֹפָן יִסּוּרִין, לְפִיכָךְ בִּלְעָם הִקְדִּים בְּרָכָה לִקְלָלָה (בראשית רבה סו,ד).
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
"הוה גביר לאחיך" כי חשב שיהיה טוב ליעקב שתספיק לו נחלת א"י ושיחיה בה עם איזה שעבוד כדי שלא יטרוד נפשו מאוד בענייני גשמיי' והבלי הנפסדים כמו שקרה לזרעו אחר כך כאמרו מתאב אני את גאון יעקב ושיהיה טוב לו שיהיה משועבד תחת אחיו כאמרם ז"ל אי בטולך אי בטולא דבר עשו מפני שידע שא"י היתה ראויה ליעקב בלבד לכן בזאת הברכה שחשב לברך את עשו לא הזכיר ברכת אברהם ולא ארץ ישראל כמו שהזכיר ליעקב כשהכירו וברכו:
" אורריך ארור" כי אנשים רעים מקללים אדוניהם כשלא ישיגו חפצם ולכן הזהיר מזה באמרו אלהים לא תקלל וכו':מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
הוה גביר לאחיך. פי' אחיו ממש לא יהיה לו לעבד אלא שיהיה הוא גביר לו, אבל הבאים אחריו ישתחוו לו והוא אומרו וישתחוו לך בני אמך:
עוד ירצה שיהיה הוא מתגבר עליו באמצעות עבודת הקודש אז ישתחוו לו בני וגו', כי זולת זה לא ישתעבד אח לאחיו, ולזה תמצא כי במעט התרשלות שהיו מתרשלים ישראל בעבודת ה' תכף ומיד (מ"ב, ח) ויפשע אדום:
אורריך וגו' ומברכיך וגו'. פי' אורריך לעתיד ארור הוא מעכשיו ולא יקום לארר, ומברכיך ברוך הוא מקודם כדי שתחול ברכתו עליך:
וטעם אומרו מברכיך לשון רבים ולא ברך אלא לאחד, גם הזכיר מאררים רבים וארור לאחד, נתכוון לשלול חלק מהמאררים שאינו ארור והוא אחיה השילוני וכיוצא בו, לזה אמר ארור ולא ארורים כולם, ובמברכים ג"כ יש מהמברכים שאינו בכלל ברוך והוא בלעם הרשע שהגם שברך לא יבורך, ולזה אמר מברכיך יש בהם חלק אחד שהוא ברוך ולא כולם לשלול הנזכר, ואמר ומברכיך בתוספת וא"ו לרמוז על מין מקלל שישנו בכלל ברכה והוא המכוון לברך, על דרך אומרם רבנן לר' אלעזר בן רשב"י (מוע"ק ט ב) תזרע ולא תחצד וכו', וזה הוא שיעור הכתוב אורריך ארור ומברכיך פי' ואותם אורריך אם הם מכוונים למברכיך ברוך:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
הוה. ב' במסורה הוה גביר לאחיך. כי לשלג יאמר הוה ארץ. בזכות יעקב יורד גשם ושלג:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כז כט.
ברכת יצחק הראשונה
יצחק מברך את יעקב פעמיים. הברכה הראשונה היא כאשר יצחק חושב שהוא הולך למות בקרוב והשנייה כאשר יעקב יוצא לחרן לשאת את בתו של לבן אחי רבקה. הברכה הראשונה כוללת את הסעיפים הבאים:
- "וְיִתֶּן לְךָ, הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ" (ביאור:בראשית כז כח) - הברכה הזו עוסקת בעבודת אדמה שאף לא יצחק עם צאנו, עשו הצייד ואיש השדה ויעקב רועה הצאן עסקו בה. אולם זה נשמע טוב לעתיד הרחוק. הברכה לא כללה את הביטוי 'לך ולזרעך', מכאן שהברכה תקפה רק לתקופת חייו של יעקב. הברכה הזו חסרת ערך כי רק בכוחו של אלוהים להחליט לגבי הדברים האלה.
- "יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו [וְיִשְׁתַּחֲווּ] לְךָ לְאֻמִּים" – הברכה הזו חסרת ערך כי רק בכוחו של אלוהים להחליט לגבי הדברים האלה, ואלוהים כבר הבטיח לרבקה ששני ילדיה יהיו ללאום.
- "הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ" - יצחק ממנה את עשו לנהל את ביתו ולהיות יורשו. זה מוגבל לדור אחד כי אחר כך לבני ישראל יש אימהות רבות, ולבניהם אין אותה האם ולבטח לא רבקה. אולם משפט זה הוא קללה. קללה נגד יעקב, אמו והאחים שלו (במידה והיו). יצחק לא ידע שנעשה היפוך, והוא אומר את זה ליעקב. יצחק סיפר לעשו על החלק הזה "הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּי" (ביאור:בראשית כז לז).
- "אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ" - הברכה הזו חסרת ערך כי רק בכוחו של אלוהים להחליט לגבי הדברים האלה. היחיד שהיה כפוף למשפט הזה היה יצחק עצמו, ולכן הוא לא קילל את יעקב כאשר הוא הבין מה קרה פה.
הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ
"גְבִיר" - מהמילה גבר, לגבור. להיות שליט, מנהל, בעל כוח, מלך, אדון, נגיד.
לפי חוקי חמורבי סעיף 171, אב או אח לא יכול לדרוש שאחיו ישרת אותו. אולם במקרה שבן אחד הופך למלך, שליט או גביר, שאר בני משפחתו נעשים כפופים לו כשרירות רוחו. (ראו: סיפור יוסף ואחיו, ומינוי שלמה למלך (מלכים א א לה) ).
'לאחיך' - הניקוד במילה "לְאַחֶיךָ" מופיע בצורת רבים, כאילו שהיו לעשו ויעקב אחים נוספים. ייתכן שהניקוד היה צריך להיות ביחיד, כי לרבקה היו רק התאומים, ולא בטוח שיצחק התכונן להביא ילדים נוספים.
וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ
יצחק הגביל את הבעלות של בנו על אחיו מאימו בלבד. כיוון שרבקה בשלב הזה היא כבת שמונים, לאחר שבניה גדלו לגיל 40 (ביאור:בראשית כו לד), והיא חיכתה כעשרים שנה עד לכניסתה להריון (ביאור:בראשית כה כו), ולא נאמר שהיו לה עוד ילדים, לכן סביר שלרבקה לא יהיו בנים נוספים (למרות ששרה היתה בת תשעים בלידתה את יצחק - הן "הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר" (ביאור:בראשית יח יד)). מכאן נובע שיצחק רצה לתת אדונות לעשו על יעקב בלבד.
יצחק ידע שאברהם הביא עוד שישה בנים מקטורה אשתו (ביאור:בראשית כה ב), אולם לא ברור עם יצחק התכוון לשאת אישה נוספת אחרי רבקה ולהביא עוד ילדים, בכל אופן יצחק לא התכוון לתת אדונות לעשו על האחים האלה מאמא אחרת.
המילים "בְּנֵי אָבִיךָ", בברכת יעקב ליהודה, ככתוב: "יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ" (ביאור:בראשית מט ח), כוללת גם זרעו של יהודה, ואינה מוגבלת ליהודה בתקופת חייו, הן יעקב אמר: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (ביאור:בראשית מט א). כאן יצחק הגביל לאימם של עשו ויעקב, רבקה בלבד. סביר שיצחק רצה שעשו יעבוד, יפרנס וישמור על אחיו הקטן, יעקב, כדברי אלוהים לרבקה: "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (ביאור:בראשית כה כג), כי לדעתו יעקב הזעיר לא היה מסוגל להתחתן ולהביא ילדים, כך נראה שהאדונות של עשו תמשך רק בשנות חייו של יעקב, ואחר כך תפקע.
יצחק לא רצה שבניו יילחמו ביניהם
יצחק שהיה איש שלום לבטח נדהם לשמוע שכל אחד מהתאומים יהיה ללאום ושהם ילחמו זה בזה: "ולְּאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ". ההכרזה הזו גרמה לו לבחור את עשו הגדול והחזק, ככתוב: "ויֶַּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו" (ביאור:בראשית כה כח), אולם לדאבונו של יצחק "וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב". יצחק רצה לסלק בן אחד. יצחק רצה לנשל את יעקב הקטן מירושתו ולהפוך אותו לעבד של עשו.
יצחק חשב שיעקב הקטן לא ימצא עם מי להתחתן כי נשים לא ירצו אותו (ראה: למה יעקב לא התחתן), ולכן אין סיכויים שיעקב יהיה ללאום. להגנתו של יעקב, יצחק מינה את עשו להיות אדונו של יעקב כדי שיעקב הקטן לא יפגע בחייו.
יצחק רצה שעשו ידאג לפרנסתו של יעקב
יַעֲבֹד - יעבוד מאונס או מרצון?
קיימת אפשרות שיצחק הבין את הנבואה "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" כהצהרה שהגדול (עשו) יעבוד ויפרנס את הקטן (יעקב). עשו היה איש שדה יודע צייד שהיה יכול להיות מושל לשבט. יעקב היה קטן בגופו. הוא יצא כאשר ידו מושטת קדימה (לידת יד) אבל עבר בצואר הרחם בשלום בגלל שהיה קטן. בהמשך בגיל 40 הוא לובש את בגדי הילדות של עשו. ובהתאם לדברי אלוהים לרבקה, וכיוון שיצחק חשש שיעקב לא יוכל להגן ולפרנס את עצמו, הוא התכוון לצוות על עשו "הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ" ועבוד בשבילו.
ניתן לראות שזה היה המנהג, שהאח הבכיר ידאג לאחיו ויפרנס אותם, כדברי יוסף לאחיו, שהציעו לו להיות להם למלך, "וְעַתָּה, אַל תִּירָאוּ. אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם" (ביאור:בראשית נ כא).
מטרת הברכה
יצחק נתן ברכה חד צדדית ביותר למבורך, ולאחיו לא נשאר דבר מלבד עבדות: "הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים, וְדָגָן וְתִירֹשׁ, סְמַכְתִּיו; ולְּכָה אֵפוֹא, מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי?" (ביאור:בראשית כז לז). בצורה הזו לאום אחד לא יתקיים, מה שימנע מלחמת אחים.
3.1.28 האם לברכה יש תוקף חוקי?
- מלבד העברת הבעלות על הרכוש לבנו, הברכה תתקיים רק אם אלוהים יסכים ויקיים אותה.
- לפי חוקי חמורבי מספר 165, לבן אהוב, אב יכול לתת מתנות בחייו כרצונו ללא הגבלה, אך כדי שלאלו יהיה תוקף אחרי מותו, חובה שהדבר יהיה מעוגן בכתב או בנוכחות עדים.
- מתנה המושגת בגנבה וברמאות אינה תקפה. אולם יצחק חשב שהוא לא יכול לבטל את ברכתו בשם אלוהים, כי אז הוא עצמו יהיה ארור.
ברכת אלוהים לאברהם וזרעו
בעבור נכונותו של אברם לשרת את אלוהים ולצאת מחרן, אלוהים הודיע לאברם את ברכתו והוסיף "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר" (ביאור:בראשית יב ג). יצחק מברך את בנו ואומר: "אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ". בלי להזכיר את שם אלוהים, יצחק מנסה לדבר בשם אלוהים, הן יצחק לא יכול להביא ברכה או קללה על איש. יצחק הפך את סדר המילים, שיבש והחליש את דברי אלוהים.
המשפט הזה היה הדבר המרבי שיצחק עשה כדי להעביר לבנו את ברכת אלוהים לאברהם. בהמשך, כאשר יצחק שלח את יעקב בנו לחרן הוא השלים את ברכתו, בבקשה מאלוהים: "וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ" (ביאור:בראשית כח ד).
סוף דבר
- יעקב לא העז לדרוש להיות אדון לעשו, ובפקודת אביו, שנבעה מהצעת אמו, הוא יוצא 'לגלות' בחרן.
- בהמשך, כאשר יעקב יצא לחרן, יצחק נתן לו את ברכת אלוהים, ככתוב: "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים" (ביאור:בראשית כח ג), "וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ ולְּזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם" (ביאור:בראשית כח ד).
- לאחר שעשו עזב (ראו בראשית לו ו), נשאר יצחק שנים רבות בלי בניו.[1] רק לאחר שנים רבות חזר יעקב לכנען ורק לאחר שנים רבות נוספות הוא הלך לפגוש את יצחק בחברון, ככתוב: "ויַָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו, מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן" (ביאור:בראשית לה כז). לא נאמר מה היו היחסים בין יצחק ליעקב.
- למרות שלא נאמר שאלוהים דיבר עם עשו, מדברי אלוהים למשה ניתן להבין שאלוהים הבטיח לעשו את הר שעיר: "אַל תִּתְגָּרו בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם, עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל: כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו, נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר" (דברים ב ה). זו הסיבה שעשו פינה את כנען ליעקב.
- יצחק ניסה את יעקב ושלח אותו ללא רכוש לחרן. יצחק רצה לראות אם אלוהים יברך את יעקב על ידי כך שייתן לו נשים, ילדים ורכוש וכן ישיב אותו לכנען. יצחק חשב שכשם שמלאך אלוהים הציל את ישמעאל במדבר ונתן לו מים, וכשם שמלאך אלוהים הציל את יצחק בעקדה וזימן אייל לאברהם, כך יציל אלוהים את יעקב. והנה אחרי שנים רבות, יעקב חוזר לכנען ועמו לא רק אישה אחת, אלא ארבע נשים, ולא רק אייל אחד, אלא עדר גדול.
- בני יעקב שנולדו בחרן למדו מלבן להיות אמיצים, תקיפים ובקיאים בחוק ומשפט.
- עשו ויעקב גדלו להיות עמים שנלחמו אחד בשני, עד שיוחנן הורקנוס הכריח את האדומים להתייהד, ומאז אנחנו עם אחד ללא מלחמות. כתוצאה מזה, זכינו שקצין בצבא הרומאי ממוצא אדומי בשם הורדוס נעשה שליט עריץ בירושלים.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
- ^ לא ידוע מתי עשו עזב, ולא ידוע מתי יעקב חזר.
דפים בקטגוריה "בראשית כז כט"
קטגוריה זו מכילה את 13 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 13 דפים.