ביאור:בראשית כז כג

בראשית כז כג: "וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כז כג.

כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיועריכה

וְלֹא הִכִּירוֹעריכה

יצחק זקן, עיוור, לא שומע טוב, שוכב במיטה,‏[1] לבד, ‏[2] הודה בברכה לבנו שהביא לו אוכל.

שערות הגדי על ידי יעקב היתה הסיבה שיצחק האמין שהאיש לפניו הוא עשו.

וַיְבָרְכֵהוּעריכה

זאת ברכת תודה על האוכל שהובא לו. הברכה הגדולה תבוא לאחר שיצחק יאכל את האוכל ואחרי שהוא יעשה מאמץ נוסף לזהות מיהו האדם שנמצא איתו: "גְּשָׁה נָּא ושְּׁקָה לִּי, בְּנִי" (ביאור:בראשית כז כו).

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לא היה יכול להתכופף ולגעת ברגליו של יעקב.
  2. ^ לא ברור למה יצחק לא היה יכול לשאול משרת מי האיש שלפניו.