פתיחת התפריט הראשי

ויקיטקסט β

חוקי חמורבי נכתבו בערך בשנת 1772 לפני הספירה. הכתב על האבן כתוב בהיפוך, ולמעשה זאת היתה מכונת הדפסה, כאשר או שעוה או צבע וניר נלחצו על האבן והכתוב הועתק. רשימת חוקי חמורבי המובאת כאן מבוססת על התרגום לאנגלית של Robert Francis Harper משנת 1904.

תוכן עניינים

קבצי דיניםעריכה

חוקי חמורבי כוללים קבצים של דיני עבודה, דיני רכוש, דיני ירושה, דיני נשואים, דיני עדויות, דיני רשלנות ופגיעה מכוונת, ועוד. החוקים האלה היוו בסיס לפסקי דין שיצרו את כלל המערכת המשפטית במסופוטמיה והסביבה, והם השפיעו במשך אלפי שנים על החוק המקומי, וגם על החוק המודרני ברחבי העולם.

הבהרהעריכה

התרגום לעברית הוא תרגום ממקור שני, אולם כיון שאכדית היא שפה שמית, והמבנה והרבה מילים נשמעות כעברית, תיקונים לתרגום נעשו ישירות מהמקור הפונטי [חוקי חמורבי עם אכדית] .
קיימים תרגומים נוספים באנגלית :Johns translation 1750; L. W. King 1898 ; C. H. W. Johns 1904.
הושווה לחקי חמורבי ערוכים ומבוארים, ד"ר ש. י. טשרנא, עינות, ברלין התרפ"ג. תרגום מגרמנית ומאנגלית.

הגדרותעריכה

מעמדותעריכה

  1. מעמד אציל, אנשי כהונה. בחוקי חמורבי 'איש' הוא כל איש, אלא אם משאר החוקים בנושא, ניתן להבין שמדובר באציל.
  2. משרתי המלך: שופטים, קצינים, שוטרים, גובי מיסים, משרתי המלך במסגרת תפקידם קיבלו לניהול: שדה, גינה, מטע ובית, זה בנוסף לרכושם האישי.
  3. איש-חופשי, סוחר, סוכן, פחות עשיר ומכובד מהאצילים, אבל לא עבד
  4. עבדים

נשיםעריכה

מעמד הנשים לפי מעמד אביהם, בעלם, ילדיהם, נשואים, או עצמאיות או שפחות.
החתן משלם לאבי האישה מוהר, והאישה מביאה מבית אביה לבית בעלה את נדוניתה. האב והחתן יכולים לתת לכלה מתנות נוספות וגם זה נקרא מוהר.
הגבר בחיי האישה מנהל את רכושה: אביה, אחיה, בעלה, בנה, פועל שכיר, אלא אם יש הסכם שונה.

ביצוע החוקעריכה

  1. לפעמים קריאת החוק היא במובן הצר, אם כתוב "בן" הכונה רק לבן ולא לבת או נכד או כל איש אחר, ולפעמים הקריאה היא במובן הרחב, ואם כתוב 'בן' זה כולל כל קרוב משפחה, ו"מוכרת יין" הכוונה יכולה להיות גם לגברים ולכל עסק פתוח לקהל.
  2. לפעמים האיש חייב לפעול עם כוונה, כאשר הוא לוקח מבית בוער באש, או הוא הוזהר, לפעמים מספיק שהרכוש בידיו ללא הוכחה שהיה בכוונתו לגנוב.
  3. החוק לא משתמש במילה 'או' או 'ו' וכך אנו לא תמיד יודעים אם כל התנאים חייבים להתקיים או אחד בלבד, לדוגמא: איש לא עיבד את השדה, גינה, בית - אם הוא לא עיבד רק את הגינה האם החוק מופעל נגד הגינה בלבד?
  4. לשופט, בגבולות ההגיון, היתה אפשרות להטות במשפט לפי החלטתו. לדוגמא מה היא הגדרת 'אישה מושלמת', מה היא 'התנהגות לא הולמת' של בן לאביו.
  5. לבטח היו להם תקדימים שהסבירו את החוק ואולי נמצא אותם בעתיד ואפשר יהיה להוסיף אותם לחוק.
  6. את פסק הדין הוציא לפועל בית המשפט, ולא הנפגע או קרוביו. אנשים שלקחו את החוק לידם הסתכנו בחקירה ובהענשה.

חוקי חמורביעריכה

1. אם איש האשים אחר, בעבירה הנושאת עונש מוות, ואינו יכול להוכיח את טענתו - הוא יומת.

2. אם איש יאשם במעשה כשפים, הוא יקפוץ בעצמו למים (אל-המים ישפוט). אם הוא יצא בשלום - מאשימו יומת ובית המאשים ינתן לו. אם הוא ימות במים - ביתו ינתן למאשים.

3. אם איש שיקר, במשפט של חיים ומות - הוא יומת.

4. אם איש שיקר על סכום מסוים, במשפט של שעורה או כסף - הוא יוענש בסכום המדובר.

5. שופט שפסק פסיקה סופית וחתומה, ואחר כך שינה את פסיקתו - יקראו אותו לחקירה על השינוי בפסק הדין, הוא ישלם 12 פעמים את הקנס שהוא פסק, ינשלו אותו מכס המשפט והוא לא יחזור, ועם השופטים הוא לא ישב במשפט.

גנבה ומציאהעריכה

6. אם איש גנב רכוש השייך לאלוה או היכל (ארמון או שליט) - יומת. כל שקיבל את הרכוש הזה מידו - יומת.

7. כל איש שקנה רכוש כל שהוא או מחזיק בו כפקדון, מבנו של בעל הרכוש או משרתו, ללא עד או חוזה כתוב - יומת כגנב.

8. אם איש גנב שור, או כבשה, או חמור, או חזיר או סירה, (השייך לאיש) ממקדש או היכל - ישלם קנס פי שלושים מערך הגנבה, אם הגניבה מאיש-חופשי - ישלם קנס פי עשר, אם הגנב לא יכול לשלם - יומת.

9. אם איש איבד רכוש ומצא את רכושו בידי אחר, והאיש האחר טען שהוא קנה את הרכוש ביושר - יביא המאבד עדים שהרכוש שלו, ויביא הקונה עדים לקניה, והשופט יחליט לפי העדויות שינתנו בנוכחות אלוהים. כל מוכר רכוש בשרשרת יצטרך להביא עדים מאיפה הוא קנה, וזה שלא יוכל להוכיח - הוא הגנב והוא יומת. הרכוש יוחזר לבעליו החוקיים, והקונה יקבל את מחיר קניתו מרכוש הגנב.

10. אם הקונה לא יכול לזהות את האיש שמכר לו, או להביא עדים לקניה חוקית, והמאבד הביא עדים לזהות את רכושו - הקונה יומת כגנב, והמאבד יקבל חזרה את אבדתו.

11. אם המאבד לא יכול להביא עדים להוכיח את אבדתו - הוא יואשם בהונאה ויומת.

12. אם המוכר נפטר או נעלם - הקונה יקבל פי חמש מאבדתו, מרכושו של המוכר.

13. אם עד אינו יכול להגיע למשפט - השופט ידחה את המשפט בשישה חודשים. אם גם אז העד לא הגיע - מזמין העד יאשם בהונאה ויסבול את התוצאה שהוא רצה להביא על הצד השני.

14. אם איש גנב בן קטין של איש - הוא יומת.

15. אם איש עזר לעבד או אמה, השיכת להיכל או לאיש חופשי, לברוח דרך שער העיר - הוא יומת.

16. אם איש החזיק בביתו עבד או אמה, השיכים להיכל או לאיש חופשי, ולא הוציא אותו או אותה לפי דרישה של איש הרשות - בעל הבית יומת.

17. אם איש תפס בשדה עבד או אמה שברח, והשיב אותו לבעליו - בעל העבד או האמה ישלם לו שני שקלים של כסף.

18. אם העבד לא אמר את שם אדוניו - הוא יביא את העבד להיכל, יחקרו לזהות אדוניו ויחזירו אותו לאדוניו.

19. אם התופס החזיק בעבד בביתו, ואחר כך העבד נמצא ברשותו - האיש יומת.

20. אם העבד ברח מהתופס - הוא יתן עדות בשבועה בשם אלוהים לבעל העבד, ויהיה חופשי מאחריות.

21. אם איש עשה חור כדי לפרוץ לביתו של אחר - יהרגהו לפני הפרצה וידחפו את גופתו לפרצה.

22. אם איש שדד ונתפס - הוא יומת.

23. אם השודד (ושללו) לא נתפס, האיש שנשדד ישבע בנוכחות אלוהים ויספק את רשימת אבדותיו. ראש העיר או השליט ישלמו לו את אבדותיו.

24. אם איש איבד את חייו - ראש העיר או השליט יתנו מנה אחת של כסף ליורשיו.

25. אם פרצה שרפה בבית, ואיש שבא לעזור בכיבוי השריפה חשק ברכוש הבית ולקח מרכוש הבית - הוא יזרק לאש הבית.

רכוש המלך בידי משרתיועריכה

26. קצין או שוטר, שצווה לשליחות עבור המלך, לא עשה, ושכר איש אחר לבצע את התפקיד - הוא יומת והנשכר יקבל את ביתו.

27. קצין או שוטר, המוצב במחנה של המלך, עסוק בשרות המלך או נפל בשבי, ואחר כך נתנו את שדהו וגינתו לאחר לניהול - כאשר השבוי יחזור, השדה והגינה יוחזרו אליו והוא ימשיך לנהל.

28. אם קצין או שוטר, המוצב במבצר של המלך, עסוק בשרות המלך או נתפס בשבי, ויש לו בן שמסוגל לנהל את ענייני אביו - יתנו לבן לנהל את השדה והגן עבור אביו.

29. אם הבן צעיר מדי ולא מסוגל - יתנו שליש מהשדה או הגינה לאמו, והיא תגדל אותו.

30. אם פקיד או חיל או שוטר, מההתחלה, בגלל תפקידו, הזניח את שדהו, גינתו וביתו ולא עיבד אותו , ואחר אחריו לקח את השדה, הגינה והבית וניהל אותם כראוי שלוש שנים, כאשר הראשון יחזור וירצה אותם - לא יתנו לו, והאחר ימשיך לנהל.

31. אם פקיד או חיל הזניח ולא עיבד אותם רק שנה אחת - יתנו לו את שדהו, גינתו וביתו בחזרה והוא ימשיך לנהל אותם.

32. אם סוחר פדה שבוי שהיה בשרות המלך, ואיפשר לו לחזור לעירו ולביתו - השבוי ישלם מכספו לסוחר עבור השחרור. אם אין לו מספיק כסף - המקדש ישלם לשחרורו, אם למקדש אין מספיק כסף - ההיכל ישלם לשחרורו. בכל מקרה השבוי לא חייב לשלם על ידי מכירת השדה או הגינה או הבית עבור שיחרורו.

33. אם שליט מקומי או שופט עצר גובה מיסים, הסכים ושלח מחליף במקומו לבצע שרות למלך - יומת.

34. אם שליט מקומי או שופט לקח רכוש של קצין, או שיעבד קצין או הכה בו, או הציג במשפט קצין לאיש חשוב, או לקח מתנה שהמלך נתן לקצין - יומת.

35. אם איש קנה מקצין צאן או בקר שהמלך נתן לקצין - הוא הפסיד את כספו.

36. בשום מקרה לא ימכרו בית, שדה וגינה של קצין אוסף מיסים או שוטר.

37. אם איש קנה בית, שדה או גינה של קצין, שוטר או אוסף מיסים - טבלת הבעלות תשבר, הקונה הפסיד את כספו, והרכוש יוחזר לבעליו המקוריים.

38. קצין, שוטר, או אוסף מיסים לא יעביר בעלות על ביתו, גינתו ושדהו, שהוא משתמש לתפקידו, לאשתו או בתו. הוא גם לא יתן אותם כפקדון לתשלום חוב.

39. בית, שדה וגינה שהוא לא קיבל בתוקף תפקידו אלא קנה בכספו - הוא יכול להעביר לאשתו ובתו, וגם יכול להשתמש בהם כערבון.

40. אישה, סוחר או כל בעל רכוש יכול למכור את ביתו, שדהו וגינתו. הקונה אחראי לעבד את רכושו.

41. אם איש התמקח ושילם בטחונות לקנית בית שדה או גינה מקצין, שוטר או אוסף מיסים - הפסיד את בטחונותיו למוכר, ולא מקבל את הרכוש.

עבודה חקלאיתעריכה

42. אם איש שכר שדה לשימוש חקלאי, ולא ייצר שום יבול כל שהוא - יקראו לו לחקירה, כי הוא לא ביצע את העבודה הנדרשת בשדה, והוא יצטרך לספק יבול כפי שיצרו השדות השכנים.

43. אם איש שכר שדה לשימוש חקלאי, והזניח ולא עיבד את השדה - הוא חייב לשלם יבול לפי שדות השכנים, חייב לעדור ולחרוש את השדה ולנכש אותו, וחייב להחזיר את השדה.

44. אם איש שכר שדה לא מעובד לשלוש שנים כדי לפתח אותו, ולא פיתח אותו - בשנה הרביעית הוא חייב לחרוש, לעדר ולנכש, ואז הוא יחזיר את השדה וישלם עשרה GUR לכל עשרה GAN.

45. אם איש השכיר את שדהו במחיר קבוע, וקיבל את התשלום, ובגלל כוח עליון היבול היה נמוך - ההפסד הוא של השוכר.

46. אם איש השכיר את שדהו לפי אחוז מהיבול בסוף העונה, ובגלל כוח עליון היבול היה נמוך - המשכיר והשוכר יתחלקו ביבול לפי האחוזים בחוזה ההשכרה.

47. אם השוכר השכיר את שדהו לאיש אחר, בגלל שבשנה הקודמת היבול היה נמוך - בעל האדמה לא יוכל להפריע, כי שדהו מעובד והוא מקבל את תשלומו לפי חוזה ההשכרה.

48. אם איש חייב כסף, ובגלל כוח עליון או חוסר גשם היבול לא גדל - האיש לא יצטרך לשלם את חובו ואת הריבית לשנה הזו, וחוזה ההלואה ישונה בהתאם.

49. אם איש קיבל הלואה מסוחר, ונותן לסוחר כערבון את האדמה לעבד, ואמר לו: "עבד את השדה, וקח את היבול שגדל לעצמך", והסוחר לקח פועל שיעבוד בשדה, ויש יבול - היבול שייך לבעל האדמה והוא יתחייב לשלם לסוחר, ביבול, רק את חובו, הריבית ואוכל למחית הפועל.

50. אם איש קיבל הלואה, ונתן לסוחר כערבון אדמה מעובדת וזרועה - היבול הוא של האיש והוא חייב לשלם בכסף את החוב ואת הרבית לסוחר.

51. אם לאיש אין כסף להחזיר - הוא יתן לסוחר מהיבול לפי ערך השוק והמשקל המדוד, במשקולות מוגדרות על ידי המלך, עבור החוב והריבית.

52. אם הפועל של הסוחר הלך לשדה ולא מצא יבול - שטר החוב אינו מתבטל.

53. אם לאיש היה סכר על אדמתו, והוא לא חיזק אותו בכוונה או בהזנחה, והסכר נשבר ושטף את אדמת אחרים - האיש הזה יחזיר לאחרים את היבול שהוא הרס.

54. אם אין ביכולתו לשלם עבור היבול שהוא הרס - ימכרו אותו ואת מטלטליו, והנפגעים יתחלקו לפי חלקם בנזק.

55. אם איש השקה את שדהו ושכח לסגור את המים, והמים שטפו ופגעו בשדה שכן - הוא ישלם ביבול על בסיס היבול של השדות השכנים.

56. אם איש שחרר מים, והמים פגעו בשיפורים בשדה השכן - הוא ישלם עשרה GUR של יבול לכל GAN.

57. אם איש גידל שדה להאכיל עדרים, ולא הגיע להסכם עם הרועה, ואם רועה הצאן מעלה את עדרו ללא רשות בעל השדה - הוא ישלם לבעל האדמה מעל עשרים GUR תבואה לעשרה GAN.

58. אם רועה הוביל את עדרו בדרך ציבורית, והעדר מילא את הדרך והצאן נכנס ואכל משדה פרטי - הרועה רשאי להמשיך לרעות בשדה את עדרו, ובזמן איסוף היבול מהשדה הוא ישלם לבעל השדה שישים GUR תבואה לעשרה GAN.

59. אם איש חתך עץ במטע של מישהו אחר ללא הסכמתו - הוא ישלם לבעל העץ חצי מנה של כסף.

60. אם בעל אדמה נתן לגנן לשתול עבורו מטע עצים, והגנן שותל ומטפל בעצים ארבע שנים - בעל האדמה והגנן יתחלקו שווה בשווה ביבול בשנה החמישית. בעל האדמה יסמן את חלקו ויקח.

61. אם הגנן לא שתל את כל השטח, והשאיר חלק לא מעובד ומבוזבז - יסמנו את השטח המבוזבז לחלקו של הגנן.

62. אם הגנן לא שתל את המטע אבל גידל תבואה - למספר השנים שהוא הזניח את המטע, הוא ישלם לבעל האדמה, לפי גודל השדה וכמות התבואה על שדות השכנים, ויבצע את העבודה הנדרשת בשדה כדי להחזיר את השדה לקדמותו.

63. אם הגנן לא עשה כלום - הוא יחזיר את האדמה לקדמותה וישלם לכל שנה עשרה GUR תבואה לעשרה GAN.

64. אם בעל מטע נתן לגנן לטפל במטע - בעל המטע יקבל שני שליש, והגנן יקבל שליש לשנה כל עוד הוא עובד במטע.

65. אם הגנן לא עבד כראוי והיבול היה נמוך - בעל המטע יקח את חלקו כאילו שהמטע הניב כמו מטעים שכנים.

[החוקים מ-66 עד 99 חסרים]

סוחרים וסוכניםעריכה

100. [אם סוחר נתן כסף לסוכן] - הסוכן ירשם את הסכום שהוא קיבל, את הרבית שעליו לשלם, ויחשב את היום בו עליו להחזיר את הכסף לסוחר.

101. אם הוא לא הצליח במסחר במקום שעליו הוא הלך - הוא יכפיל את חובו וישלם את זה לסוחר.

102. אם סוחר נתן לסוכן כסף בתור טובה, והסוכן לא הרוויח במקום שעליו הוא הלך - הסוכן יחזיר רק את הסכום שהוא קיבל מהסוחר (ללא ריבית).

103. אם הסוכן הותקף בדרך והשודדים לקחו את מטענו - הוא ישבע בשם אלוהים לאמיתות דבריו ויצא לחופשי.

104. אם סוחר נתן סחורה לסוכן - הסוכן יעביר את הסחורה לסוחר שני, הסוחר השני יפקיד בידיו את תשלום הבסף וקבלה חתומה על סכום הכסף שנותן. הסוכן יביא את הכסף ואת הקבלה החתומה לסוחר הראשון.

105. אם הסוכן היה חסר אחריות ולא לקח קבלה לכסף שהוא קיבל מהסוחר השני - הכסף שאינו מכוסה על ידי קבלה, לא יכנס לחשבונו של הסוכן.

106. אם הסוכן קיבל כסף מהסוחר השני ויש וויכוח עם הסוחר הראשון - הסוחר הראשון יקרא לסוכן לחקירה, בנוכחות אלוהים ועדים. סוכן שרימה יתן שלוש פעמים את הסכום החסר.

107. אם סוכן נתן לסוחר את הכסף, והסוחר הכחיש שהוא קיבל - יקרא הסוכן לסוחר לחקירה, בנוכחות אלוהים ועדים. סוחר שרימה ישלם שש פעמים את הסכום שהוא שיקר עליו.

108. אם מוכרת יין לא קיבלה תשלום בתבואה עבור שתיה, אבל מקבלת כסף על ידי אבן גדולה/כבדה או עושה מדידות קטנות מאשר נדרש לתבואה, יקראו אותה לחקירה, ויזרקו אותה למים.

109. אם פושעים מתאספים בבית של מוכרת יין, והיא לא אסרה אותם והביאה אותם להיכל - מוכרת היין תומת.

110. אם כוהנת הגרה בהיכל, פתחה חנות יין, או נכנסה לחנות כדי לשתות - ישרפו אותה.

111. אם מוכרת יין נתנה 60 KA של שתיה ... בתשלום דחוי - בזמן איסוף היבול היא תקבל 50 KA של יבול.

112. אם איש נתן למוביל רכוש של מטלטלין להביא למקום אחר, והמוביל לקח את הרכוש לעצמו - האיש ידרוש חקירה, והמוביל, שימצא אשם, ישלם חמש פעמים את ערך הרכוש שנלקח.

113. אם איש הלוה לאחר והוא מחזיק ערבון ממנו, ומשתמש בערבון או לוקח ממנו ללא הסכמת בעל החוב - יקראו לבעל החוב לחקירה, והמלוה שימצא אשם יחזיר את כל הערבון המקורי ללווה ולא יקבל חזרה את הלוואתו.

114. אם איש לא הלווה לאיש אחר, אבל תפס (שיעבד?) אותו בשביל הלוואתו - לכל תפיסה שכזו הוא ישלם שליש מנה של כסף.

115. אם איש הלווה לאיש אחר, והוא תופס את האחר עבור חובו, והאחר מת בבית המלוה - אין עונש למלוה.

116. אם האיש שנתפס מת מהתעללות או הזנחה בביתו של התופס - בעליו של הנתפס ידרוש חקירה עם הסוחר. אם זה בנו שנתפס - ימיתו את בנו של התופס, אם זה משרתו שנתפס - התופס ישלם שליש מנה של כסף, ויפסיד את הסכום שהוא הלוה.

117. אם בעל חוב מכר את אשתו, בנו, בתו לעבדות או שרות - שלוש שנים הם יעבדו לקונה או אדונו בביתו, ובשנה הרביעית הם יצאו לחופשי.

118. אם הוא נתן את עבדו או אמתו לשרות, והסוחר מכר או העביר את העבד לידי מישהו אחר - אין לו תביעה נגד הסוחר.

119. אם איש מכר את אמתו, שילדה לו ילדים, לשרות - לאיש יש זכות לשלם לסוחר את סכום הכסף שהסוחר שילם לו עבורה, ולקבל אותה חזרה.

120. אם איש איכסן את תבואתו במיכלים בביתו של איש אחר, וקרתה תאונה, או שבעל הבית פתח את המיכלים ולקח תבואה, או שנוצר ויכוח על כמות התבואה באיכסון - בעל התבואה ישבע, בנוכחות אלוהים, ובעל הבית ישלם כפול מהכמות החסרה וישלים לבעל התבואה את תבואתו.

121. אם איש איכסן תבואה בביתו של אחר - הוא ישלם עבור האיכסון חמשה KA של תבואה לכל GUR לשנה.

122. אם איש נתן מקדמה בכסף או כול דבר אחר - הוא יראה לעדים את המקדמה, יארגן את החוזה ורק אז יתן את המקדמה.

123. אם איש נתן מקדמה ללא עדים או חוזה, והמקבל מתוכח על הסכום - לענין אין עונש.

124. אם איש נתן מקדמה בכסף או כל דבר אחר בנוכחות עדים, ואחר כך המקבל מתווכח - יקראו את האיש הזה לחקירה, והמקבל ישלם כפול על החלק שהם התווכחו.

125. אם איש נתן מקדמה, ובמקום איכסון המקדמה היה שוד או אובדן מקובל לבית - בעל הבית שפעל ברשלנות ישלים את המקדמה לקדמותה. בעל הבית יחפש את מה שאבד ויקח את זה מהגנב.

126. אם איש לא איבד דבר, אבל טען שהוא איבד משהו - הוא יכריז את אבדתו לפני אלוהים, וישלם כפול מהסכום שהוא הכריז כאבדתו.

127. אם איש הצביע באצבעו (הפיץ שמועה) על כוהנת או אשת איש, ולא יכול להוכיח את זה - יגררו אותו לשופט, ויסמנו את מצחו.

נשואין, ילדים וירושותעריכה

128. אם איש התחתן עם אישה, אבל לא אירגן איתה חוזה נישואין - האישה אינה אשתו (אלא פלגשו או אמתו, תוספת באור).

129. אם אשת איש נמצאה שוכבת עם איש אחר - יקשרו את שניהם יחד ויזרקו אותם למים. הבעל רשאי לחון את אשתו, והמלך רשאי לחון את משרתו.

130. אם איש מכריח אשת איש, שעדין גרה בבית אביה ולא ידעה גבר, לזנות איתו, והם נמצאו - הוא יומת והיא חופשיה מאשמה.

131. אם איש האשים את אשתו שהיא זנתה עם איש אחר - היא תשבע בשם אלוהים, ותחזור לביתה.

132. אם התפרסמה רכילות על אשת איש בגלל איש אחר, והיא לא זנתה עם זר - כדי לשמור את כבוד בעלה היא תזרוק את עצמה לנהר.

133. אם איש נתפס, ויש אוכל בביתו, ואשתו עזבה את ביתה - אשתו תשמור על גופה ולא תלך לגור בבית של איש אחר.

133A. אם האישה לא שמרה על גופה ונכנסה לביתו של אחר - יקראו לאישה לחקירה, ויזרקו אותה למים.

134. אם איש נתפס, ואין אוכל בבית, ואשתו נכנסה לבית אחר - האישה לא תואשם.

135. אם איש נתפס, ואין אוכל בבית, ואשתו נכנסה באופן גלוי לבית אחר וילדה שם ילדים - אם וכאשר בעלה יחזור לעיר, האישה תחזור לבעלה, אבל הילדים ישארו עם אביהם.

136. אם איש ערק וברח מהעיר, ואחרי זה אשתו נכנסה לבית של איש אחר, ואחר כך הבעל חוזר לעיר ורוצה את אשתו - האישה של הבורח לא תחזור לבעלה, כי הוא שנא את העיר וברח.

137. אם איש החליט לגרש את פלגשו שהביאה לו ילדים או את אשתו שיש לה ילדים - הוא יתן לאישה את נדוניתה ובנוסף יתן לה הכנסה מהשדה, גינה והרכוש שלו, והיא תגדל את ילדיה. כאשר ילדיה יתבגרו - הם יקבלו חלק מתאים, שבן מקבל ממה שנתן להם, והיא יכולה לבחור איש כרצונה להיות בעלה.

138. אם איש רצה להתגרש מאשתו שלא הביאה לו ילדים - יתן לה את שסוכם בחוזה הנישואין ואת נדוניתה ומתנותיה שהיא הביאה מבית אביה, ואז יוציא אותה.

139. אם אין חוזה נישואין - הוא יתן לה מנה אחת של כסף עבור הגרושין.

140. אם הוא איש-חופשי - הוא יתן לה שליש מנה של כסף.

141. אם אשת איש הגרה בביתו, החליטה לעזוב ולהתנהג כטיפשה, הזניחה את הבית, העליבה את בעלה - יקראו אותה לחקירה. אם בעלה יאמר "צאי" היא תצא לחופשי בלי לקבל דבר. אם בעלה יאמר "לא תצאי", בעלה יכול לקחת אישה אחרת, והיא תשאר בבית כמשרתת.

142. אם אשה אמרה לבעלה "לא אהיה לך" - יחקרו לתקריות קודמות ופגמים בה. אם היא היתה אישה, אמא, ומאהבת לדוגמא ובעלה המעיט בערכה בצורה מוגזמת - האישה היא ללא אשמה. היא תקבל את נדוניתה ותחזור לבית אביה.

143. אם היא לא היתה אישה, אמא, ומאהבת לדוגמא, שוטטה לה, והזניחה את הבית, המעיטה בערך בעלה - יזרקו אותה למים.

144. אם איש התחתן, ואשתו נתנה לו את אמתה, והאמה ילדה לו ילדים, ואז האיש רוצה לקחת לעצמו פילגש - לא יעזרו לו, והוא אינו רשאי לקחת את הפילגש.

145. אם איש התחתן, ואשתו לא הביאה ילדים, והוא רוצה לקחת פילגש - האיש רשאי לקחת פילגש ולהביא לביתו. הפילגש הזו לא תעלה בדרגה מעל אשתו.

146. אם איש התחתן, ואשתו נתנה לו את אמתה, והאמה הביאה ילדים, והאמה הרימה ראש כאילו שהיא במעמד האישה - בגלל שהיא ילדה ילדים, האישה לא יכולה למכור אותה בכסף, אבל יכולה להוריד אותה לדרגת אמה עם כל האמות

147. אם היא לא ילדה ילדים - האישה יכולה למכור אותה.

148. אם איש התחתן, ואשתו קיבל מחלה כרונית - אם הוא רוצה אישה נוספת הוא רשאי לעשות זאת. האישה החולה לא תשלח מאחוזתו, הבעל יבנה לה בית והיא תגור שם עד סוף חייה.

149. אם האישה לא רוצה להשאר באחוזת בעלה - הוא יתן לה את נדוניתה שהיא הביאה מבית אביה ורשאית ללכת.

150. אם איש נתן לאשתו שדה, גינה, בית או רכוש, ונתן לה שטר מכר חתום - אחרי מותו, ילדיה לא רשאים לטעון נגדה. האישה רשאית להוריש את רכושה לבן אהוב, ולא לאחיו.

151. אם אישה, הגרה בבית של גבר, עושה הסכם עם בעלה, שבעלי חוב שלו לא רשאים לדרוש ממנה את חובם, והיא מכריחה אותו לתת את ההסכם הכתוב לבעלי החוב, והגבר הזה היה בעל חוב לפני שהוא לקח את האישה - בעלי חובו לא יכולים לדרוש מאשתו לשלם, ואם האישה היתה בעלת חוב לפני שהיא נכנסה לביתו של האיש - בעלי החוב שלה לא יכולים לדרוש מבעלה לשלם. (הגבר הוא בעלה, אין כאן שני גברים. ולא ברור אם ההסכם בינהם היה לפני הנשואין או אחריו.)

152. אם הם נכנסו לחוב אחרי שהאשה נכנסה לביתו - שניהם אחראים לחוב.

153. אם אישה גרמה למותו של בעלה למען איש אחר - ישפדו אותה.

154. אם איש זנה עם בתו - יגרשו אותו מהעיר.

155. אם איש מצא כלה לבנו וחיתן אותם, ובנו ידע את אשתו, ואחר כך הוא זנה איתה - יקשרו אותו ויזרקו אותו למים.

156. אם איש מצא כלה לבנו וחיתן אותם, ובנו לא ידע את אשתו, ואחר כך הוא זנה איתה - ישלם לה חצי מנה כסף ויחזיר לה את כל שהיא הביאה מבית אביה, והיא יכולה לבחור לה בעל כרצונה.

157. אם איש, אחרי מות אביו, זנה עם אמו - ישרפו את שניהם.

158. אם איש, אחרי מות אביו, זנה עם אשתו הראשונה של אביו, אשר ילדה לאביו ילדים - הוא ינותק מאחוזת אביו.

159. אם איש בא לחותנו (לעתיד), נתן מתנות ונתן את המוהר וחוזה הנשואין, ואחר כך הוא רצה אישה אחרת ואמר לחותנו "אני לא אקח את בתך" - החותן יקח לעצמו את כל מה שהאיש הביא לו.

160. אם איש בא לחותנו (לעתיד), נתן מתנות ונתן את המוהר והכתובה, ואחר כך חתנו אומר לו: "לא אתן את בתי לך" - החותן יחזיר כפול ממה שהוא קיבל מהאיש.

161. אם איש בא לחותנו (לעתיד), נתן מתנות ונתן את המוהר והכתובה, ואחר כך חבר משמיץ אותו, והחותן אומר לו "בתי לא תהיה לך" - החותן יתן כפול ממה שהאיש הביא, אבל המשמיץ לא יקבל את הבת לאישה.

162. אם איש התחתן ואשתו ילדה לו ילדים, והאישה מתה - אבי האישה לא זכאי לדרוש את נדוניתה. נדוניתה שיכת לילדיה.

163. אם איש התחתן ואשתו לא הביאה לו ילדים, והאישה מתה, והחותן החזיר לאיש את המוהר שהובא לביתו - האיש חיב להחזיר את הנדוניה. הנדוניה שיכת לבית אביה.

164. אם החותן לא החזיר את המוהר - האיש יפחית מהנדוניה את המוהר, ויחזיר לאביה את השאר.

165. אם איש הראה שדה, גינה, או בית לבנו האהוב וכתב לו שטר בעלות חתום - לאחר מות האיש, כאשר הבנים מתחלקים, הבן יקח את חלקו לפני החלוקה ואז האחים יתחלקו שוה בשאר.

166. אם איש חיתן את בניו ולא חיתן את הצעיר שבהם - אחרי מות האיש, כשהאחים מתחלקים ברכוש, הם יתנו לו מוהר עבור חוזה הנישואין בנוסף לחלקו, ויאפשרו לו להתחתן.

167. אם איש התחתן ואשתו הביאה לו ילדים והאשה מתה, ואחרי מותה האיש לוקח אישה אחרת וגם היא מביאה לו ילדים, ואז מת האיש - הילדים של כל אם יקבלו את הנדוניה של אימם ויתחלקו בה, וכל הילדים יתחלקו ברכוש האב שנשאר לאחר תשלום הנדוניות.

168. אם איש רוצה לגרש את בנו, ואמר לשופטים: "אני לא אביו" - השופטים יחקרו לנסיבות, ואם עוולת הבן לא היתה חמורה דיה, האב אינו רשאי לבטל את אבהותו.

169. אם הבן עשה עוולה חמורה כנגד האב - יסלחו לו. אם הבן יעשה עוולה חמורה בשנית - האב רשאי לעזבו.

170. אם אשת איש ילדה לו ילדים, ואמתו ילדה לו ילדים, ובחייו אמר האב לילדי האמה: "ילדי", והעריך אותם יחד עם בני אשתו - אחרי מות האב כל ילדיו יחלקו שווה. ילדי אישתו יהיו זכאים לבחור ראשונים בחלוקה.

171. אבל אם האב, בחייו, לא אמר לילדי האמה: "ילדי" - אחרי מותו ילדי האמה לא יתחלקו ברכושו עם ילדי אשתו. האמה עם ילדיה יצאו לחופשי. ילדיו לא יכולים לדרוש שילדי האמה ישרתו אותם. אשתו תקבל את נדוניתה, ומתנות שהוא נתן לה על ידי שטר מכר חתום. היא יכולה להמשיך לגור בביתו ולהנות כל עוד היא חיה. היא לא יכולה למכור, כי במותה הבית שייך לילדיה.

172. אם בעלה לא נתן לה מתנות - יתנו לה את נדוניתה וחלק מרכוש הבעל כאילו שהיא היתה בן נוסף. אם הילדים ינסו לנשל אותה מהבית - השופט יחקור לארועים, ואם הילדים חטאו היא לא תצא מבית בעלה. אם האישה רוצה לעזוב - היא תשאיר לילדיה את המתנה שהיא קיבלה מבעלה, תקבל את נדוניתה מבית אביה, ותהיה חופשיה למצוא לה בעל כרצונה.

173. אם האישה ילדה לבעלה החדש, שלביתו היא נכנסה, ואחר כך היא נפטרת - כל ילדיה יחלוקו את נדוניתה.

174. אם האישה לא ילדה ילדים לבעלה החדש - ילדיה מהבעל הראשון יקבלו את נדוניתה.

175. אם עבד מהההיכל או עבד של איש-חופשי נשא בת של איש (לא עבד), והיא ילדה לו ילדים - בעל העבד לא רשאי לדרוש שילדי בתו של איש יהיו עבדיו.

176. אם עבד מההיכל או עבד של איש-חופשי נשא בת של איש (לא עבד), ואם בזמן שהוא לקח אותה לבית אדוניו יחד עם נדוניתה מבית אביה מאותו זמן הם משלבים ידים, ובונים בית ורוכשים רכוש, ואחר כך העבד מת - אז היא תקבל חזרה את נדוניתה, והיא ובעל העבד יתחלקו חצי חצי ברכוש שנשאר. חלקה של בת האיש נועד לילדיה.

176A. אם בתו של האיש לא הביאה נדוניה - הם יחלקו כל מה שהזוג רכש מאז שהם שילבו ידים. בעל העבד יקבל חצי, והיא תקבל חצי עבור ילדיה.

177. אם אלמנה, שילדיה קטינים, רוצה להכנס לביתו של אחר - היא לא יכולה לעשות זאת בלי הסכמת שופטים. כאשר היא נכנסת לביתו של האחר - השופטים יחשבו את רכושו של בעלה הקודם, והם יתנו את הרכוש בנאמנות לבעל החדש ולאישה, והם יחתמו שטר נאמנות לרכושו של הבעל הראשון ויתנו אותו לשופט. הבעל והאישה ינהלו את הרכוש ויגדלו את הילדים הקטינים. הם לא יכולים למכור את הבית או הרכוש. מי שקונה רכוש השייך לילדים של אלמנה - הפסיד את כספו, והרכוש יחזור לנאמנות.

178. אם יש כוהנת או קדשה שאביה נתן לה את נדוניתה על ידי מתנה עם מסמך בעלות חתום ובמסמך הבעלות הוא לא כתב "אחרי מותה היא יכולה לתת למי שהיא רוצה כרצונה," ולא נתן לה הרשאה מוחלטת לעשות כרצונה - אחרי מות האב, אחיה יקחו ממנה את השדה והגינה והם יתנו לה תבואה, שמן וצמר, לפי חלקה ברווח ויעשו אותה מרוצה. אם אחיה לא יתנו לה תבואה, שמן וצמר, לפי חלקה ולא יעשו אותה מרוצה - היא יכולה לתת את השדה והגינה לדייר שיתחזק בשבילה. היא תהנה מהשדה והגינה וכל דבר אחר שאביה נתן לה כל עוד היא חיה. היא לא יכולה למכור, או להעביר את הרכוש. ירושתה שייכת לאחיה.

179. אם יש כוהנת או קדשה שאביה נתן לה את נדוניתה על ידי מתנה עם מסמך בעלות חתום, ובמסמך הבעלות שהוא כתב בשבילה הוא כתב "אחרי מותה היא יכולה לתת למי שהיא רוצה," והעניק לה הרשאה מוחלטת - אחרי מותו של האב, היא יכולה להוריש את הרכוש למי שהיא רוצה אחרי מותה. לאחיה אין טענות נגדה.

180. אם האב לא נתן נדוניה לבתו, הכלה או הקדשה - אחרי מות האב, היא תקבל מהמטלטלין בבית אביה, את חלקה בסחורה, כחלקו של בן, והיא תהנה מזה לאורך חייה. אחרי מותה הרכוש שיך לאחיה.

181. אם האב הוא נזיר או NU.PAR לאלוהים, ולא נתן נדוניה לבתו - אחרי מות האב, היא תקבל מהמטלטלין בבית אביה, את חלקה בסחורה, כחלקו של בן, והיא תהנה מזה לאורך חייה. אחרי מותה הרכוש שיך לאחיה.

182. אם האב לא נתן נדוניה לבתו, שהיא כוהנת לאל מרדוך הבבלי, ולא כתב לה שטר בעלות כמתנה - אחרי מות האב היא תקבל, יחד עם אחיה, שליש החלק של בן מהמטלטלין בבית אביה, אבל לא תעסוק בעסקים עם הרכוש הזה. כוהנת של מרדוך, אחרי מותה, יכולה להוריש למי שהיא רוצה.

183. אם האב נתן נדוניתה לבתו, אשר היא פילגש, ונתן אותה לבעלה וכתב שטר בעלות למתנה - אחרי מות האב היא לא תתחלק במטלטלין של בית אביה.

184. אם איש לא נתן נדוניה לבתו, אשר היא פילגש, ולא נתן אותה לבעלה - אחרי מות האב אחיה יתנו לה נדוניה כחלקו של בן במטלטלין ברכוש בית אביה, והם יתנו אתה לבעלה.

אימוץ וילדיםעריכה

185. אם איש לקח קטין כבנו ונתן לו את שמו ומגדל אותו - אחר לא יכול לדרוש את הילד המאומץ.

186. אם איש לקח קטין כבנו, וכאשר הוא לקח אותו הילד, מרד נגד אביו ואמו המאמצים - הילד המאומץ הזה יוחזר לבית אביו.

187. איש לא יכול לדרוש ילד שהוא בנו של NER.SE.GA, שהוא שומר בהיכל, או בן של נזיר לאלוהים.

188. אם אומן מקצועי לקח בן לאימוץ, ולימד אותו את אומנותו - אחר לא יכול לדרוש את הילד המאומץ.

189. אם הוא לא לימד אותו את אומנותו - הילד המאומץ הזה יוכל לחזור לבית אביו.

190. אם האיש לא מכיר בילד הצעיר שהוא לקח כבן וגידלו, כבנו, יחד עם בניו - הילד המאומץ הזה יכול לחזור לבית אביו.

191. אם איש לקח ילד קטין כבנו, וגדלו; והקים את ביתו שלו, עם ילדים שלו, והוא רוצה להתנתק מבנו המאומץ - המאומץ לא יסתלק לדרכו. האב יתן לבן המאומץ, שהוא גידל, שליש ממטלטליו, שבן היה מקבל (לו הוא היה מת באותו זמן), והבן המאומץ ילך. הוא לא יתן לו שדה, גינה או בית.

192. אם בן של NER.SE.GA, או בן של נזיר, אמר לאביו שגדלו, או לאמו שגדלתהו: "אתה לא אבי", "את לא אימי" - יחתכו את לשונו.

193. אם בן של NER.SE.GA, או בן של נזיר, הצביע על בית אביו, והכריז שהוא שונא את אביו שגדלו, ואת אימו שגידלה אותו, והולך חזרה לבית אביו - יעקרו את עינו.

194. אם איש נתן את בנו למשרתת מינקת והבן מת בידיה, והמשרתת החליפה את הבן עם תינוק אחר בלי הסכמת האב והאם של הבן - יקראו אותה לחקירה, ובגלל שהיא החליפה את הבן ללא הסכמת הוריו - יחתכו לה שד.

עונשים ותשלום נזקיםעריכה

195. אם בן הכה את אביו - יחתכו לו אצבע.

196. אם איש הוציא עין לאיש אחר - יוציאו לו עין.

197. אם אחד שבר עצם לאיש אחר - ישברו לו עצם.

198. אם אחד הוציא עין לאיש-חופשי או שבר עצם לאיש-חופשי - ישלם מנה אחת של כסף.

199. אם אחד הוציא עין לעבד, או שבר עצם לעבד - ישלם חצי מערך העבד.

200. אם איש שבר שן של איש ממעמדו - ישברו לו שן.

201. אם איש שבר שן לאיש-חופשי - ישלם שליש מנה של כסף.

202. אם איש היכה בגוף של איש אחר העולה עליו בדרגה - יקבל שישים הצלפות עם שוט העשוי מזנב שור, בפומבי.

203. אם איש היכה איש אחר בדרגתו - ישלם מנה אחת של כסף.

204. אם איש-חופשי היכה איש-חופשי - ישלם עשרה שקלים של כסף.

205. אם עבד של איש היכה את בנו של האיש - יחתכו לו אוזן.

206. אם איש היכה איש אחר בזמן מריבה ופצע אותו - הוא ישבע: "הכיתי אותו ללא כוונה" והוא יהיה אחראי להוצאות הרופא.

207. אם הוא מת מהמכה, הוא ישבע (כמו למעלה), ואם הוא איש - ישלם חצי מנה של כסף.

208. אם הוא איש-חופשי - ישלם שליש מנה של כסף.

209. אם איש היכה בת של איש וגרם שהיא תפיל את עוברה - ישלם עשרה שקלים של כסף בגלל הפלת העובר.

210. אם האישה מתה - יהרגו את בתו.

211. אם בגלל המכה בת של איש-חופשי הפילה - ישלם חמשה שקלים של כסף.

212. אם האישה מתה - ישלם חצי מנה של כסף.

213. אם הוא היכה אמה של איש, וגרם לה להפיל - ישלם שני שקלים של כסף.

214. אם האמה מתה - ישלם שליש מנה של כסף.

בעלי מקצועעריכה

רופאעריכה

215. אם רופא ניתח את האיש בגלל פצע משמעותי, והציל את חייו של האיש, או הציל את עינו של האיש מפצע מוגלתי - הוא (הרופא) יקבל 10 שקלים של כסף.

216. אם הוא איש חופשי - הוא (הרופא) יקבל חמשה שקלים של כסף.

217. אם הוא עבד של איש - בעל העבד ישלם שני שקלים לרופא.

218. אם רופא ניתח איש עם פצע משמעותי וגרם למותו של האיש, או ניתח את עינו והרס את ראיתו של האיש - יחתכו לו את אצבעותיו.

219. אם רופא ניתח פצע משמעותי של עבד של איש-חופשי, וגרם למותו - ישלם מחיר שווה לערך העבד.

220. אם הוא פתח פצע מוגלתי בעין, והרס את הראיה - ישלם, בכסף, חצי משכר הניתוח.

221. אם רופא קיבע עצם שבורה או ריפא קיבה חולה - החולה ישלם חמשה שקלי כסף לרופא.

222. אם הוא איש-חופשי - ישלם שלושה שקלי כסף.

223. אם הוא עבד של איש - בעל העבד ישלם שני שקלי כסף לרופא.

224. אם רופא חיות ניתח שור או חמור לפצע משמעותי והציל את חייו - בעל השור או החמור ישלם לרופא, כשכר טרחה, שישית שקל של כסף.

225. אם רופא חיות ניתח שור או חמור לפצע משמעותי וגרם למותו - הרופא ישלם לבעל השור או החמור רבע מערכו.

סמןעריכה

226. אם מסמן מקצועי, ללא הסכמת בעל העבד, סימן עבד עם סימן שאוסר למכור את העבד הזה - יחתכו את אצבעותיו של המסמן.

227. אם איש רימה מסמן מקצועי לסמן עבד עם סימן שאוסר למכור את העבד - ימיתו את האיש, וישליחו אותו (גופתו) בביתו. המסמן ישבע "לא סימנתי אותו ביודעין," ויצא חופשי.

בנאיעריכה

228. אם בנאי בנה בית לאיש וגמר אותו - האיש ישלם שני שקלים של כסף לכל SAR של הבית כמשכרת.

229. אם בנאי בנה בית לאיש ולא עשה את הבית חזק ויציב, והבית שהוא בנה התמוטט וגרם למותו של בעל הבית - הבנאי הזה יומת.

230. אם זה גרם למותו של בן בעל הבית - בנו של הבנאי יומת.

231. אם זה גרם למתו של עבדו של בעל הבית - יתן לבעל הבית עבד בערך שווה.

232. אם זה הרס את רכושו - יחזיר לקדמותו כל שנהרס, ובגלל שהבית שהוא בנה לא היה יציב - הוא יבנה את הבית מחדש מרכושו שלו.

233. אם הבנאי בנה בית לאיש ולא עשה את הבניה לפי התקנות והחוזה, וקיר נפל פנימה - הבנאי הזה יחזק את הקיר מכספו שלו.

בונה סירותעריכה

234. אם בונה סירות בנה סירה בגודל 60 GUR עבור איש - הוא יתן לו שני שקלים של כסף כמשכורת.

235. אם בונה סירות בנה סירה לאיש והסירה לא היתה מתאימה לשיט במים, והסירה נהרסה בגלל זה בתוך שנה מאז שהיא הושקה - בונה הסירה יבנה את הסירה מחדש ויחזק אותה מכספו שלו, ויתן את הסירה המחוזקת לבעל הסירה.

236. אם איש השכיר את סירתו לימאי, והימאי היה חסר אחריות והסירה טבעה או נשברה - הימאי יתן לבעל הסירה סירה דומה כתחליף.

237. אם איש שכר ימאי וסירה, והעמיס אותה עם תבואתו, שמן או צמר או כל דבר אחר הראוי להובלה, והימאי היה חסר אחריות והסירה טבעה או הרסה את המטען - הימאי ישיג סירה כמו זו שהוא הטביע ואת החלק מהמטען שנהרס.

238. אם ימאי הטביע את סירתו של איש והעלה אותה מהמים (והחזירה לפעולה) - הוא יתן, בכסף, חצי מערך הסירה.

239. אם איש שכר ימאי - ישלם לו ששה GUR של תבואה לשנה.

240. אם סירה מפליגה פגעה בסירת משא (עוגנת או בתנועה), והטביעה אותה - בעל הסירה שטבעה יצהיר בשבועה, בנוכחות אלהים, כל מה שהוא הפסיד, ובעל הסירה שהטביעה את סירת המשא יתן לו סירה לתחליף וישלם לו את כל הפסדו.

שכירת חיותעריכה

241. אם איש מעקל שור של בעל חובו - הוא ישלם שליש מנה של כסף.

242. 243. אם איש שכר (שור) לשנה - הוא יתן לבעליו ארבעה GUR של תבואה כמו ששכר שור הובלה ועבודה, ושלוש GUR של תבואה לשכירת שור רגיל.

244. אם איש שכר שור או חמור, ואריה הרג אותו בשדה - זאת בעיתו של בעל החיה.

245. אם איש שכר שור, וגרם למותו בהתעללות או ברשלנות - הוא יחזיר שור בערך זהה לבעליו של השור.

246. אם איש שכר שור, ושבר את רגלו או חתך לו את גיד הברך - הוא יחזיר שור בערך זהה לבעליו של השור.

247. אם איש שכר שור, ועיור אותו בעינו - הוא ישלם לבעל השור, בכסף, חצי מערך השור.

248. אם איש שכר שור, ושבר לו קרן או חתך לו את זנבו או גרם לחתך בבשרו בעומק של טבעת - הוא ישלם, בכסף, רבע מערך השור.

249. אם איש שכר שור, וכתוצאה מכוח עליון השור מת - האיש ששכר את השור ישבע לפני אלוהים ויצא לחופשי.

250. אם פר רביעה, חצה (through) רחוב, ונגח איש, דבר שגרם למות האיש - למקרה הזה אין עונש.

251. אם פר רביעה של איש הראה נטיה לנגוח, והם אמרו לבעליו את תכונתו של השור, והוא לא כיסה את קרניו או קשר אותו, והשור הזה נגח בן של איש וגרם למות הבן - הוא ישלם חצי מנה של כסף.

252. אם זה משרתו של איש - הוא ישלם שליש מנה של כסף.

שכירת פועליםעריכה

253. אם איש שכר איש לנהל את המשק שלו, וסיפק לו זרעים לזריעה, והפקיד בידיו את השורים, וסיכם איתו לעבד את השדה, והאיש ההוא גנב את הזרעים או את היבול, וזה נמצא ברשותו - יחתכו את אצבעותיו.

254. אם הוא לקח את הזרעים והעביד קשה את השוורים - הוא יחזיר את כמות הזרעים שהוא חרש (וכיסח).

255. אם הוא נתן את השוורים של האיש בהשכרה (לאחר), וגנב את הזרעים לזריעה, ואין יבול בשדה - יקראו לאיש הזה לחקירה והוא ישקול חזרה 60 GUR של תבואה לכל עשרה GAN.

256. אם הוא לא יכול לשלם - ישאירו אותו בשדה ההוא עם הבקר.

257. אם איש שכר פועל לשדה - ישלם לו 8 GUR של תבואה לשנה.

258. אם איש שכר רועה - ישלם לו 6 GUR לשנה.

259. אם איש גנב מכונת השקיה בשדה - ישלם חמשה שקלים של כסף לבעל המכונה.

260. אם איש גנב דלי או משדדה - ישלם 8 שקלים של כסף.

261. אם איש שכר רועה לרעות את כבשתו ושורו - הוא ישלם 8 GUR של תבואה לשנה.

262. אם איש, שור או כבשה ל . . .

263. אם הוא איבד את השור או את הכבשה שנתנו לו - הוא יחזיר לבעל שור לשור, כבשה לכבשה.

264. אם רועה צאן, שקיבל את השור והכבשה לרעות באחו, קיבל תשלום כפי שסוכם, והוא לא היה מרוצה, והוא נתן למקנה להדלדל ולרדת במספרו, או הוריד את קצב הילודה ממה שסוכם בחוזה - הוא ישלים את החסר בילודה וביצור.

265. אם רועה צאן, שקיבל את השור והכבשה לרעות באחו, לא היה ישר או שינה את מחירם, או מכר אותם - יקרוא אותו לחקירה, והוא יחזיר לבעלם עשר פעמים ממה שהוא גנב.

266. אם מקרה אלוהי קרה לעדר, או אריה הרג - הרועה יכריז את עצמו כחף מפשע לפני אלוהים, ובעל העדר יסבול את הנזק.

267. אם רועה הצאן היה רשלן והוא הביא תאונה לעדר - הרועה ישלים לבקר ולצאן את הנזק שהוא גרם לעדר, ויתן לבעל העדר.

268. אם איש שכר שור לדיש - 20 KA של תבואה יהיה תשלומו.

269. אם איש שכר חמור לדיש - 10 KA של תבואה יהיה תשלומו.

270. אם איש שכר חיה צעירה (עז) לדיש - 1 KA של תבואה יהיה תשלומה.

271. אם איש שכר שור, עגלה ועגלון - ישלם 180 KA של תבואה ליום.

272. אם איש שכר עגלה בלבד - ישלם 10 KA של תבואה ליום.

273. אם איש שכר פועל, מהתחלת השנה עד (סוף) החודש החמישי - ישלם 6 SE של כסף ליום; מהחודש השישי עד סוף השנה - ישלם 5 SE של כסף ליום.

274. אם איש שכר אומן, השכר ...הוא 5 SE של כסף; השכר של מיצר לבנים הוא 5 SE של כסף; השכר של חיט הוא 5 SE של כסף; השכר של ... הוא ... SE של כסף; השכר של ... הוא ... SE של כסף; השכר של ... הוא ... SE של כסף; השכר של נגר הוא 4 SE של כסף; השכר של ... הוא 4 SE של כסף; השכר של ... הוא ... SE של כסף; השכר של בנאי הוא ... SE של כסף; כך ישולם ליום עבודה.

275. אם איש שכר ... משכורתו היא 3 SE של כסף ליום.

276. אם איש שכר סירת מפרש - ישלם 2.5 SE של כסף ליום.

277. אם איש שכר סירה בגודל 60 GUR (יחידת משקל) - ישלם 1/6 של שקל כסף ליום כשכר השכרה.

מכירת עבדיםעריכה

278. אם איש מכר עבד או אמה, ולפני שנגמר חודש העבד חלה במחלה (באנו) עם חום - הקונה יחזיר אותו למוכר ויקבל את כל הכסף שהוא שילם.

279. אם איש מכר עבד או אמה, ויש טענות בענין - המוכר יהיה אחראי לטענות.

280. אם איש קנה עבד או אמה בארץ זרה, וכאשר הוא חוזר לארצו, הבעל (הקודם) של העבד או האמה מכיר אותם כעבדיו, ואם העבד או האמה נולדו בארץ הזו - הוא יעניק להם שחרור ללא תשלום.

281. אם הם נולדו בארץ אחרת - הקונה יכריז לפני אלוהים כמה הוא שילם, ובעל העבד או האמה יתן לסוחר את הכסף שהוא שילם, והוא (בעל העבד) יקבל לרשותו את העבד או האמה.

282. אם עבד אמר לבעליו: "אתה לא אדוני" - אדונו יוכיח (לבית משפט) שהוא עבדו, ויוריד לעבד את אוזנו.



[1] ערך של מנה כסף - לפי סעיף 215 ו216 אנו רואים שערך איש הוא כפול מערך איש חופשי. ולכן מסעיף 203 ו204 מנה זה בערך כפול מ10 שקלים. אולם בסעיף 208 מדובר על שליש מנה ואז זה לא מספר עגול. ידוע שהאכדים אהבו את מספר 12, לכן אפשר להניח שמנה זה 24 שקלים.