פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית כז לה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית כז לה: "וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ."



בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָהעריכה

עכשיו יצחק הבין שהאיש שבא אליו מקודם לא היה עשו עצמו, ושעשו מבקש ברכה שניה.
עכשיו יצחק יודע שעשו לא יתקיף אותו.
עכשיו יצחק הבין שהאיש שבא אליו מקודם היה יעקב, והוא לא מפחד להגיד זאת לעשו.

בְּמִרְמָהעריכה

מעשה "מִרְמָה" - הוליך שולל, שיקר, הונה, הטעה, התחזה, גנב זהות. רש"י הגן על יעקב ואמר: מרמה - חוכמה. חכם להצליח בפשע.

יעקב רימה את אביו העיוור, ולכן לבן לימד אותו לקח ראוי (בחושך כשיעקב היה שתוי מהמשתה), על ידי שנתן לו את לאה במקום רחל.
במקרה של מרמה, בית משפט רשאי להחזיר את המצב לקדמותו ולכפות פיצויים מתאימים.
למעשה, יצחק היה יכול להכריז שהברכה שיעקב קיבל בטלה. אך יצחק לא עשה זאת.

וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָעריכה

יצחק התייחס לברכה כחפץ שניתן לקחת ולהחזיק אותו.
יצחק האשים את יעקב בגניבה וכך בעצם הסיר את האחריות מעצמו.
יעקב אכן בא לגזול את הברכה, אך יצחק נתן אותה מרצונו ללא לחץ, וזאת חרף העובדה שהוא חשד שהאיש הוא יעקב ולא עשו.
יעקב קיבל את הזכות להיות אדונו של עשו, אך הוא אף פעם לא דרש את הזכות הזאת וכך עיקר ברכתו של יצחק מעולם לא מומש. במותו של יצחק נאמר: "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו" (ביאור:בראשית לה כט). מכאן ניתן להסיק שעשו נשאר הבכור כי שמו מופיע לפני שמו של יעקב.

סביר להניח שיצחק הבין שרבקה שמעה את דבריו לעשו, נמנעה מלעצור בו, והיתה מעורבת בתרמית לגרום שיעקב יזכה בברכה. אבל יצחק נכנע לרצונה של רבקה וקיבל שאסור לו לבטל את ברכתו ליעקב.