ביאור:בראשית כז כד
בראשית כז כד: "וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כז כד.
וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי
עריכהיצחק מנסה פעם נוספת לוודא שהאיש לפניו הוא בנו עשו. יעקב בתגובה משקר שוב ללא היסוס.
יצחק לא דרש שהאיש לפניו ישבע בשם אלוהים, אם היה עושה כך, אולי אז יעקב היה חדל מהעמדת הפנים.
בזמנו, בקנית הבכורה, יעקב לא התבייש לדרוש שעשו ישבע לו, ככתוב: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב" (ביאור:בראשית כה לג), ואברהם דרש מעבדו להישבע, ככתוב: "וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו, וַיִּשָּׁבַע לוֹ" (ביאור:בראשית כד ט).
ניתן להבין שלא היו בחדר משרתים או עדים שייסתרו את דברי יעקב, ושיצחק לא ניסה לקרוא למשרתיו. ייתכן שיצחק פקד על המשרתים לצאת מהחדר או שרבקה עשתה זאת, ואולי היא פקדה עליהם לשתוק. כמובן שהמשרתים פחדו מרבקה יותר מאשר מיצחק שהיה חסר אונים.
יצחק ידע שהוא עושה מעשה רע ליעקב
עריכהיצחק פעל כגנב במחתרת כדי לנשל את יעקב מרכושו ולהפוך אותו לעבדו של עשו. יצחק הרחיק מעליו את כל האנשים כדי שלא יהיו עדים למעשה הרע שהוא עמד לעשות. מה היו חוקי ירושה בתקופת האבות:
- לפי חוקי חמורבי מספר 170, כל הילדים של איש מאשתו והילדים שהוא הכיר בהם בתור בנים יתחלקו שווה ברכוש.[1]
- לפי חוקי חמורבי מספר 165, אב רשאי לתת לבנו האהוב כרצונו באמצעות שטר חתום או בנוכחות עדים.
- לפי חוקי חמורבי מספר 171, ילד מאמה, שאביו לא הכיר בו, יצא לחופשי ולא יהיה עבד לאחיו.
- לפי חוקי חמורבי מספר 195, אם בן עשה עוול לאביו, אזי בפעם הראשונה יסולח לו, אך בשנייה הוא יגורש (ובכל זאת לא ניתן להפוך אותו לעבד).
יצחק היה רשאי לתת את כל רכושו לעשו. גם אברהם נתן את כל רכושו ליצחק, ככתוב: "ויִַּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, לְיִצְחָק" (ביאור:בראשית כה ה). אולם אברהם עשה זאת כי שרה אסרה עליו לתת ירושה לכל בן אחר מלבד ליצחק, בנה שלה, וכן כי אלוהים פקד על אברהם לעשות כדברי שרה.
ליצחק היה מותר לתת את כל רכושו לעשו, אך אסור היה לו להפוך את יעקב לעבדו של עשו - וזה למעשה מה שיצחק רצה לעשות. אולי יצחק חשב שיעקב הוא קטן וחלש עד כדי כך שהדרך היחידה לשמור עליו (לאחר שהוא ורבקה ימותו) היא להפוך אותו לעבדו של עשו כדי שעשו אחיו ישמור עליו.
יצחק רצה לנשל את יעקב מירושתו ולמנוע ממנו להקים לאום כדי שבניו לא יהיו במלחמה לדורות. לא ברור איך עשו היה מוציא לפועל את מתנתו.
בכתובים אין הוכחה שעשו היה איש רע, רוצח. אין הוכחה שעשו רצה ברכה כזו או שהוא ניסה לפגוע ביעקב. עשו ויתר על כנען ויצא לאדום למען יעקב עוד לפני שיעקב חזר מחרן, ככתוב: "ויֵַּלֶךְ אֶל אֶרֶץ, מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו" (בראשית לו ו).[2] כאשר עשו יצא לקראת יעקב עם 400 איש (חיילים) אין הוכחה שהוא בא להתקיף. ייתכן שהחיילים נועדו להגנה בלבד, וכל שעשו רצה זה רק לנשק את יעקב ולקבל את פניו. אין הוכחה שרבקה ידעה מה עשו חושב בלבו להרוג את יעקב (ביאור:בראשית כז מא) - רבקה שמעה דבר שמועה ממרגלים במחנה והאמינה שעשו מתכנן להרוג את יעקב (ביאור:בראשית כז מב) או שהיא שיקרה בניסיון להפחיד את יעקב לברוח ללבן אחיה.
הערות שולים
עריכה