פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית כה כג: "וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ שְׁנֵי גיים [גוֹיִם] בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר."



יֹּאמֶר יְהוָה לָהּ שְׁנֵי גיים [גוֹיִם] בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּיםעריכה

רבקה שמעה את דבר אלוהים. זאת היתה הבטחה ושבועה.

  • לעתיד הרחוק: שני בניך יהיו לעמים גדולים נפרדים שימצאו במאבק ותחרות.
  • לעתיד הקרוב: יהיו לך שני בנים, שניהם יחיו ויצליחו, 'הגדול יעבד צעיר'.

דברי אדוני אינם ברורים, ולא בטוח שיצחק הבין מה רבקה אמרה שהיא שמעה: "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר". מטרת אלוהים היתה להכשיל את יצחק, ולתת הזדמנות ללבן לגמור את חינוכם של יעקב ובניו בחרן. כדי לכוון את עתיד עם ישראל רבקה התקיפה נבחרה על ידי אלוהים להיות אשתו של יצחק, והיא זאת שעיצבה את עמנו ותרבותנו.

גורלם של העם הישראלי והעם האדומי נחזה עוד לפני שנולדו, בנבואה שקיבלה רבקה אמנו כשהיתה בהריון. היא הרגישה שהתינוק מתרוצץ בקרבה באופן מוגזם,  הבינה שיש בכך מסר, והלכה לשאול את ה' מהו המסר:

א. שְׁנֵי גיים [גוֹיִם] בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּעריכה

המסר הראשון הוא, שיש בבטנך שני תינוקות ולא אחד.

מעבר לכך, כל אחד מהתינוקות מייצג גוי, עם בעל אופי ייחודי. המילה גוים כתובה גיים, מלשון גאוה, כדי לרמוז שלכל אחד משני הגויים תהיה גאוה לאומית (ראו גם רש"י) .

מעבר לכך, יש בבטנך שני לאומים, וממעייך ייפרדו - מרגע שייצאו ממעייך הם ייפרדו וילכו בדרכים שונות (רש"י) , ולכן כבר עכשיו כל אחד "מושך" לכיוון שלו, ולכן את מרגישה התרוצצות מיוחדת. על משמעות המילה "לאום" ראו גם בספר משלי: מונע בר יקבוהו לאום .

רבקה סבלה בזמן ההריון ודאגה, כאשר היא הרגישה התרוצצות בבטנה. רבקה לא ידעה שיהיו לה תאומים ופחדה שהתינוק ימות או שהיא תמות בלידתו. אלוהים הרגיע אותה "שְׁנֵי גיים [גוֹיִם] בְּבִטְנֵךְ".
ניתן לחשוב שאלוהים אמר:

  1. יש לך תאומים, שניהם יצאו בשלום ויהפכו לעמים גדולים. לא נאמר דבר על כאבים ומוות של רבקה, בכל אופן זה הרגיע את רבקה שילדיה יחיו ויצליחו.
  2. מבטנך יצאו שני ילדים. הילד הראשון יהיה לגוי גדול, ואחריו תכנסי להריון נוסף ויולד לך בן נוסף, וגם הוא יהיה לגוי גדול. מכאן רבקה הבינה שהיא תלד בשלום בהריון הראשון, ותלד בשלום פעם נוספת. האפשרות הזאת היא הגיונית כי בזמן הלידה נאמר: "וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ" (ביאור:בראשית כה כד), כאשר המילה "וְהִנֵּה" מראה שזאת היתה הפתעה.

אלוהים לא הזכיר את עתידה של רבקה, ואם היא היתה יודעת שיש לה תאומים מתרוצצים, ואפשרי שהיא תמות בלידה, רבקה לא היתה נרגעת לאחר דברי אלוהים כי תאומים זאת סכנה גדולה, ואכן יעקב יצא בלידת יד מסוכנת לו ולאימו (ביאור:בראשית כה כו).

אולם אחרי לידתה התאומים רבקה הבינה שאלוהים הדגיש את המספר '2' פעמים בדבריו, וכך אלוהים הגביל את רבקה לשני לאומים בלבד. מבטנה וממעייה יצאו רק שני גויים. כך אלוהים רמז לרבקה לא להכנס להריון נוסף ולא לסבך את העניינים ולגרום לתחרות ומאבקים במשפחה,‏[1] מוות של התינוק הנוסף, מוות של רבקה (שאלוהים היה זקוק לה כדי לעזור ליעקב), או מה לעשות אם תוולד בת.

החלק הזה של ההבטחה לרבקה התקיים ושני עמים חייו אחד בצד השני, עד שיוחנן הורקנס הכריח אותם להצטרף לבני ישראל והם נעלמו.

חז"ל הסבירו את האופי השונה של שני התינוקות: " "כשהיתה עוברת על פתחי תורה... יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודת אלילים - עשו מפרכס לצאת" " (רש"י על פסוק כב) . לפני שקיבלה את הנבואה, חשבה רבקה שיש לה תינוק אחד שהוא "פוסח על שתי הסעיפים", גם לומד תורה וגם עובד אלילים, וזה ממש זיעזע אותה ולכן הלכה לדרוש את ה'; אבל כששמעה "שני גויים בבטנך" נרגעה - שני גויים עדיפים על יהודי אחד צבוע...

המילה "גויים" כתובה "גיים", ועל-פי המדרש יש לקרוא "שני גאים". ויש קשר בין גוי לבין גאוה, שהרי לכל עם תודעה פרטית, גאוה לאומית, פטריוטיזם, וזהו האגו שלהם. כל המילים האלה מקורן אחד, והצליל הבולט שהם הוא ה- ג ', שמבטא גובה בכלל ( חגי הופר ).

ב. ורב יעבוד צעירעריכה

(אילן סנדובסקי)
שני העמים הללו לא יחיו בשלום, אלא בכל פעם עם אחד יהיה אמיץ וחזק יותר מהעם האחר, וישעבד אותו. ההתרוצצות שאת מרגישה בקרבך נובעת גם מהמאבק שבין שני התינוקות, שמסמל את המאבק בין שני העמים (ע"פ רמב"ן).

"וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" - באכדית:

  • RABU רב - פרושו: גדול; חשוב; רב; עצום; כביר. (סבתא רבה)
  • SIHHIRU צעיר - פרושו: קטן, צעיר, זעיר.

כלומר הגדול בגודל יעבד לקטן. זה לא היה משנה מי יהיה הבכור, הגודל היה גודל פיזי, ואלוהים ידע שהאם תאהב את הקטן שיהיה קשור לסינורה באוהל.

למה אלוהים אמר את זה לרבקה ולא ליצחק?עריכה

בזמנו רבקה לא הסכימה להנשא ליצחק עד שהיצחק נתן לה את אוהל שרה. המשמעות היתה שיצחק ירש את כל מה שהיה לאברהם כולל ברכת אלוהים, ורבקה ירשה את כל מה שהיה לשרה כולל הפקודה שאברהם ישמע לכל מה ששרה תגיד לו (ביאור:בראשית כא יב). אלוהים הודיע את זה לרבקה כי זאת היתה פקודה: 'זאת חובתך לשמור על הקטן, ולהבטיח שהוא ינצח את הגדול ויזכה לברכת אלוהים.' הפקודות האלה העניקו לרבקה את הבטחון לרמות את יצחק ולהעביר את הברכה ליעקב. זאת היתה חובתה לפי פקודת אלוהים.

אלוהים ידע שהקטן יהיה חלש ויצטרך עזרה מאימו. היה ברור שיווצרו קשרי אהבה בין האם לתינוק הקטן שיהיה באוהלה הרבה שנים. אלוהים רצה שרבקה תשפיע על חינוכו של יעקב, ושהיא תפקוד על יצחק לשלוח את יעקב ללבן אחיה כדי להשלים את חינוכו של יעקב וליצור את משפחת בני ישראל.

  • רבקה הבינה את המשפט "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר": הגדול יעבוד, ישתעבד, לקטן.
  • יצחק חשב שרבקה לא דייקה והוא חשב שנאמר: הגדול יעבּד, ישעבּד, את הצעיר

ואלוהים רצה שיווצר וויכוח בין ההורים שיגרום שיעקב ישלח ללבן לקבל את ארבעת נשותיו ורוב בניו.

מכיוון שהמילה 'את' לא מופיעה, ניתן לפרש בשתי דרכים (ראו מושא לפני נושא או להיפך ):
1. הנושא מופיע לפני המושא, והנבואה היא ש"הרב (הבכור) יעבוד את הצעיר";
2. המושא מופיע לפני הנושא, והנבואה היא ש"את הרב יעבוד הצעיר".

אם כך, הנבואה לא מגלה מי ישלוט במי, אלא רק שתמיד אחד משני העמים יעבוד את העם השני; אף פעם לא יהיה ביניהם שיוויון: " "לא ישוו בגדולה; כשזה קם זה נופל. וכך הוא אומר אמלאה החרבה (יחזקאל כו ב) לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים." " (רש"י) .

המאבק הנצחי בין יעקב לעשו הוא גם משל למאבק הנצחי שבכל אדם ואדם - בין חומר לרוח, בין יצר טוב ליצר רע, בין נפש אלהית לנפש בהמית: " "אך הנה כתיב ולאום מלאום יאמץ, כי... כמו ששני מלכים נלחמים על עיר אחת, שכל אחד רוצה לכבשה ולמלוך עליה, דהיינו להנהיג יושביה כרצונו ושיהיו סרים למשמעתו בכל אשר יגזור עליהם, כך שתי הנפשות, האלהית והחיונית הבהמית שמהקליפה, נלחמות זו עם זו על הגוף וכל איבריו" " ( תניא חלק א ט ) ,   " "נפש האלוהית מתאמצת ומתגברת על נפש הבהמית במקור הגבורות, שהיא בינה להתבונן בגדולת ה' אין סוף ברוך הוא, ולהוליד אהבה עזה לה' כרשפי אש... ואז אתכפיא סטרא אחרא... אבל לא נתבטל לגמרי בבינוני..." " ( תניא חלק א יג ) .ראו גם: עיר קטנה כמשל .

ג. רבקה זכתה שאלוהים ידבר איתהעריכה

אלוהים גילה לרבקה את העתיד "וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ", ולא רק את העתיד הקרוב - לידה - אלא לדורות.
רבקה סיפרה את זה ליצחק: (1) "וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ", (2) "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" - הם ילחמו, (3) "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר".
אלוהים בכוונה לא היה מדויק כדי להכשיל את יצחק, ולגרום שיעקב ישלח לחרן.
אלוהים היה יכול להגיד:

  • 'ורב (גדול) יעבּד (ישעבד) את הצעיר' - ואז היה ברור שהגדול זכה בברכת אלוהים.
  • 'ורב (הגדול) יעבוד לצעיר' - ואז היה ברור שהקטן זכה בברכת אלוהים, ואחיו הגדול יהיה עבדו.

אנחנו יודעים מה קרה, ושאלוהים ברך את יעקב בבית אל, אבל אסור לנו לחשוב שלרבקה וליצחק הבחירה היתה ברורה.
ובאמת, בסוף הברכה הזאת לרבקה לא התקימה, ועשו לא היה עבדו של יעקב, ועד שיוחנן הורקנוס דיכא וגייר את האדומים, הם לא היו עבדים לבני ישראל.

ברכתו של יצחק נוגעת בדיוק בנושא הזה, ובו בלבד, ויצחק החליט שהוא יקבע מה אדוני אמר:

  • ברכה לעשו (שבמרמה ניתנה ליעקב): "יַעַבְדוּךָ עַמִּים, וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ" (בראשית כז כט) - (רק את זה יעקב היה צריך לשמוע כדי להבין מה אביו הכין לו).
  • ברכה לעשו: "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ" (בראשית כז מ) - לא בדיוק קרה, במיוחד שעמלק היה נכדו של עשו.
  • ברכה ליעקב: "וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ" (בראשית כח ד).

יצחק נתן גיבוב של מילים, חלק התקיימו כחלק מברכת אלוהים שנתנה לאברהם וחלק לא התקיימו. לסיכום, היה עדיף שיצחק לא היה אומר דבר.

ד. יצחק לא שמח לשמוע שבניו ילחמועריכה

יצחק שהיה איש שלום, לבטח נדהם שכל אחד מהתאומים יהיה ללאום והם ילחמו אחד עם השני: "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ". ההכרזה הזו גרמה לו לבחור את עשו "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו" (בראשית כה כח), אולם לדאבנו "וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב". נסיון אחרון הוא עשה בברכתו, בה הוא נתן הכל לבן אחד ועבדות לשני, וכך הוא רצה לחסל לאום אחד ולמנוע מלחמות.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:שני גויים בבטנך


מקורותעריכה

על-פי מאמר של מחברים שונים שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-12-01.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/br-25-23




  1. ^ גם יעקב ברך את שני בניו של יוסף, מנשה ואפרים, והגביל את הברכה לשנים האלה ולא לבנים נוספים, ככתוב: "וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם, לְךָ יִהְיוּ, עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם" (ביאור:בראשית מח ו).