ביאור:בראשית כז ג

בראשית כז ג: "וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה [צָיִד]."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כז ג.

וְצוּדָה לִּי צידה [צָיִד]

יצחק לא הסביר מדוע הוא רוצה שעשו יביא לו את הציד. לכן בשלב הזה לעשו לא היתה סיבה לחשוב שמדובר במאורע בעל חשיבות. עשו לבטח הביא ליצחק הרבה פעמים ציד לפי בקשת אביו.

אבל הפתיחה "לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי" מעידה על חשיבות המאורע. בכל זאת, יצחק היה מוכן להמתין זמן רב ולראות האם הציד יוכתר בהצלחה.

"צידה" - אוכל ושתייה שלוקחים לדרך; אספקה.
לא ברור מדוע המנקד חשב שהמילה "צידה" בפסוק היא טעות ומדוע הוא תיקן והסביר שהפירוש הוא "צָיִד". פירוש המילה "צידה" כולל ציוד ודברי מאכל, ככתוב: "וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ" (ביאור:בראשית מב כה), כלומר יצחק ביקש שעשו יצא לצוד ויביא לו אוכל.

צָיִד

יצחק במפורש דורש לקבל רק "צָיִד", ולא חיה מהצאן. יצחק מוסיף פרטים "שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ", ומכך משתמע שהוא אוסר על עשו לקנות בשר או לשחוט גדי מהצאן ולקרוא לזה 'ציד'. בגלל שיעקב לא קיים את הדרישה הזאת: 'להביא ציד', יעקב לא קיים את דברי יצחק ולא זכה בברכה, למרות שהיא נאמרה לו בנוכחותו.

החיה שעשו יביא לבטח לא תהיה כשרה לקורבן כי היא תהיה פגומה מפגיעת החץ. מכאן מבינים שיצחק לא התכוון להקריב חלק מהחיה שעשו יצוד כקורבן לאלוהים. יצחק לא התכוון לעשות מזבח להעלות קורבן לאלוהים לעיניי כל המחנה, ולהעניק את ברכתו לעשו. יצחק התכוון לתת את ברכתו לעשו בשקט ובסתר.
האם ארנבת, שפן סלעים, ציפור או חיה קטנה אחרת היתה מספקת את יצחק? יצחק לא הגדיר.
סביר שיצחק התכוון לאייל, ולמרות שבהמשך יצחק אומר שהוא יאכל ביחיד, ככתוב: "וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה" (ביאור:בראשית כז ד), ייתכן שהיתה אפשרות שיצחק יזמין את כל המשפחה והנכבדים להיות איתו בזמן ברכתו לעשו, לכן רבקה רצתה "שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים" (ביאור:בראשית כז ט), כדי שגם לה יהיה הרבה אוכל מוכן.

וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה

"הַשָּׂדֶה":

חלקת אדמה שמשמשת לחקלאות
שטח פתוח ולא מיושב

עשו היה גם איש שדה ועיבד את האדמה וגם צייד. סביר שהוא צד חיות שחיבלו בתבואתו, ולאחר שהתאמן הוא גם צד חיות באזור בר. יצחק השתמש במילה "הַשָּׂדֶה", בה-הידיעה, כאילו שזה שדה ידוע. אולם, סביר שיצחק מבקש שעשו יצוד חיית בר כשרה למאכל, ולא ציין בדיוק באיזה שדה עשו ימצא את הצייד. יצחק קיווה שאלוהים יבחר את הציד לעשו.

למה יצחק היה צריך לבזבז זמן? הרי ציד הוא פעולה ארוכה ולא תמיד מוצאים את מה שמחפשים.

האם זה היה מבחן?
האם יצחק נתן לאלוהים הזדמנות להרוג את עשו בתאונת ציד?
האם יצחק רצה לבדוק אם עשו ישקר ולא יצוד, אלא יקנה בשר או יביא גדי, ולכן כשיעקב הופיע מהר יצחק המופתע שאל: "מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי" (ביאור:בראשית כז כ)?
האם בחירת הציד והתבשיל הם שיקבעו האם עשו מתאים לקבל את הברכה?
האם הציד והכנת האוכל יהיה התשלום עבור הברכה?
האם יצחק רצה לבדוק אם אלוהים יעזור לעשו ויזמן לו אייל כשם שקרה לו בעקדתו, ככתוב: "יַּרְא וְהִנֵּה אייל" (ביאור:בראשית כב יג)?

כאשר אדם מתכוון לתת את הברכה לפני המוות אסור לעכב ואסור להתעסק בדברים אחרים, ובכל זאת יצחק השתהה ואפילו אכל ושתה לפני שהוא נתן את ברכתו, ככתוב: "ויַַּגֶּשׁ לוֹ ויַֹּאכַל, ויַָּבֵא לוֹ יַיִן ויֵַּשְׁתְּ" (ביאור:בראשית כז כה).

עלינו ללמוד שאם רוצים לעשות משהו יש לעשותו מיד, כשם שעבד אברהם ביקש לצאת מיד חזרה לכנען עם רבקה, ככתוב: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי" (ביאור:בראשית כד נו). כל עיכוב עשוי לשנות את התנאים ועשוי להביא תוצאה שונה ממה שהאדם קיווה לקבל.

הציד היה ניסיון לעשו

יצחק דרש שעשו יכין לו אוכל מחית בר שאלוהים גידל, ואותה הוא יצוד בעצמו. יצחק ידע שעשו הוא צייד מוצלח כי כבר נאמר על עשו שהוא: "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד" (ביאור:בראשית כה כז) בנוסף, לפי הכתוב נראה שעשו הביא הרבה פעמים בשר ציד ליצחק, ככתוב: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו, כִּי צַיִד בְּפִיו" (ביאור:בראשית כה כח), "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי" (ביאור:בראשית כז ד).

יצחק רצה לנסות את עשו ולראות אם אלוהים יברך את עשו בציד מהיר. יצחק היה מאושר אם עשו היה חוזר ומספר לו שמלאך אלוהים המציא לו אייל שנתפס בשיחים, כשם שאלוהים עשה בעקדתו של יצחק (ביאור:בראשית כב יג) או כשם שמלאך אלוהים הראה להגר באר מים כדי להציל את ישמעאל (ביאור:בראשית כא יט). לכן השאלה הראשונה של יצחק היא: "מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי" (ביאור:בראשית כז כ)? תקוותו של יצחק היתה שעשו מצא אייל שנלכד בסבך השיחים. אולם יצחק חשש שנס כזה גדול לא יקרה לעשו, לכן הוא הסתפק שעשו ימצא חיה מכובדת לארוחה, ויצליח לצוד אותה מהר בלי להיפגע או להיפצע.

התנאי לברכה היה ציד מוצלח. אם עשו היה חוזר ללא ציד, אזי יצחק היה רואה בזה סימן שאלוהים סירב לברך את עשו ולא היה נותן לו ברכה.

יצחק לא חשב שליעקב הקטן יש סיכויים לצוד אייל או אפילו להסתובב ולחפש אייל בהרים, ולכן הוא לא הציע ליעקב להשתתף בתחרות כדי לראות את מי אלוהים יברך. יצחק לא חשב על תחרות אחרת שבה יהיה לעשו ויעקב סיכויים שווים. בהמשך יצחק ינסה את יעקב בזה שהוא ישלח אותו עם תרמיל ומקל (במקום "תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ") לחרן לראות אם יעקב יהיה מסוגל לחזור בשלום עם כבשה אחת לפחות. ואכן אלוהים בירך את יעקב והוא חזר עשיר בצאן רב מאוד (ביאור:בראשית ל מג).