ביאור:בראשית כז ז

בראשית כז ז: "הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָה לִפְנֵי מוֹתִי."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כז ז.

וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָהעריכה

יצחק אמר: "בַּעֲבורּ תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי" (ביאור:בראשית כז ד), אבל כאשר רבקה סיפרה על כך ליעקב היא שינתה משפט זה ואמרה דברים שיצחק לא אמר: "ואֲַבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָה". ייתכן שרבקה רצתה להדגיש את חשיבות הברכה. היא רצתה להשמע כאילו שיצחק עומד להכריז את צוואתו.

  • ייתכן שלרבקה זה היה ברור שזה מה שיצחק עומד לעשות. עם זאת, ניתן לראות בהמשך שיצחק לא העלה קורבן לאלוהים ואף לא נתן לעשו את ההבטחה שאלוהים נתן לאברהם ולו.
  • ייתכן שרבקה ציינה את אלוהים כדי לגרום ליעקב לפעול ולעשות כדבריה.
  • למרות שרבקה הזכירה את אלוהים, יעקב לא השתמש 'באלוהים' כאשר הוא דיבר עם יצחק ואמר: "בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ" (ביאור:בראשית כז יט).

רבקה הרגישה שהיא הגזימה, כאשר היא אמרה "וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָה לִפְנֵי מוֹתִי", ולכן בהמשך היא משמיטה את 'לפני אלוהים' ורק אומרת: "יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ" (ביאור:בראשית כז י).

הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּיםעריכה

מדברי רבקה ליעקב לא עולה הרושם שיצחק ניסה את עשו במטרה לראות אם אלוהים יברך אותו בציד קל ומהיר, מה שיהווה הוכחה לכך שאלוהים מעניק את הבכורה והשלטון לעשו. רבקה לא הדגישה שעשו חייב לקחת את תליו וקשתו כדי לצוד, ושרק ציד כזה יזכה את עשו בברכתו של יצחק. רבקה הציגה את בקשת הציד כאילו שזה היה המקור העיקרי שממנו עשו, איש השדה, יכול לקחת בשר, אבל יעקב, רועה הצאן, יכול לקחת גדי מהעדר.

רבקה השמיטה את העובדה שיצחק ביקש מעשו שיכין לו מטעמים אשר הוא אוהב (ביאור:בראשית כז ד), אולם כנראה היה ברור לה וליעקב שהמטעמים יהיו כאלו שיצחק אוהב לאכול.

לִפְנֵי יְהוָה לִפְנֵי מוֹתִיעריכה

רבקה מדגישה את הדחיפות. לא רק שעשו יצא להביא ציד ויכול לשוב מהר, אלא שיצחק יכול למות עוד לפני שעשו ישוב.

רבקה הדגישה שיצחק יברך את עשו "לִפְנֵי יְהוָה".

  • לִפְנֵי יְהוָה - בא מהמילה 'פנים'. כלומר בנוכחות אלוהים, כאשר פני אלוהים מסתכלות על המאורע.
  • לִפְנֵי מוֹתִי - קודם בזמן.

כך אדם לפני מותו, נמצא קרוב לאלוהים, שעומד לקבל את נפשו.
רבקה מדגישה את חשיבות המקום והזמן. דברים שנאמרים ברגעים אחרונים אלה, הם בעלי משמעות גבוה כי הם סופיים והמת לא יכול לשנות את דעתו או להסביר.

רבקה לא דייקהעריכה

יצחק אמר: "בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי" (ביאור:בראשית כז ד).
רבקה בפעם הראשונה אומרת: "וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָה". רבקה השמיטה את המילה "בַּעֲבוּר" ו"נַפְשִׁי".
ייתכן שרבקה הרגישה בחוסר דיוק ובפעם השניה היא מתקנת ומוסיפה את המילה "בַּעֲבֻר", ואומרת ליעקב: "בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ" (ביאור:בראשית כז י).

למרות שרבקה לא הזכירה שיצחק השתמש במילה "נַפְשִׁי" (ביאור:בראשית כז ד), ושיבשה את המילה 'בעבור', יעקב בדבריו ליצחק אומר: "בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ" (ביאור:בראשית כז יט), כאילו שיעקב שמע את דברי יצחק בעצמו, או שרבקה תקנה את דבריה לפני שיעקב יצא לאביו, או שמרגלים מהימנים יותר דיווחו גם לו את דברי יצחק.