פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית כז ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית כז ט: "לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב."



וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָעריכה

וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּיםעריכה

קשה להבין למה רבקה ציוותה על יעקב לקחת שני גדיים?

  • לארוחה של 3 אורחים, אברהם לקח "בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב" (ביאור:בראשית יח ז) שהיינו למעשה גדול מגדי אחד.
  • יצחק הזמין ארוחה לאיש אחד, ואחר כך בזמן הארוחה יצחק לא הזמין את בנו לאכול עמו. אולם יצחק לא אמר לעשו שהוא מתכנן לאכול לבדו, ולכן היה צריך להכין אוכל לפחות לשני אנשים.
  • יצחק ציפה שאלוהים ייתן לעשו איילה או צבי שיספקו כמות גדולה של בשר.
  • נהוג להכין יותר אוכל מהדרוש כדי שאף אחד מהאוכלים לא יצא רעב.

נראה שרבקה חשבה לכסות את עורו של יעקב בשערות לפני שיעקב אמר: "הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר" (ביאור:בראשית כז יא). סביר שרבקה חשבה על כמות הבשר, וגם חשבה להשתמש בפרוות הגדיים כדי לכסות את גופו של יעקב. רבקה חשבה לכסות את עורו של יעקב על מנת להערים על יצחק, וזאת משום שהיא פקדה על יעקב להביא שני גדיים ולא שני טלאים, שכן לטלה יש פרווה רבה ומסולסלת, ולגדי יש מעט פרווה חלקה. רבקה לא שינתה את פקודתה ליעקב לאחר שיעקב העלה את הבעיה שעשו שעיר והוא חלק, אלא רק אמרה: "אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי, וְלֵךְ קַח לִי" (ביאור:בראשית כז יג), כלומר היא כבר חשבה על זה והגדיים הם הפתרון.

המילה "טובים" פונה לצבע ולאיכות של פרוות הגדיים ולא לבשרם בלבד, כלומר פרווה שתתאים לשיער גופו של עשו, ושתוכל לשמש כחולצה לגודל גופו של יעקב, ולא לבשרם בלבד.

וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵבעריכה

רבקה ידעה מה יצחק אוהב לאכול. אולם כיצד רבקה ידעה מה שיצחק ציפה מעשו? ייתכן שרבקה היתה זאת שלימדה את עשו איך לבשל אוכל לאביו.

לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאןעריכה

רבקה כנראה הבינה שהציד הוא ניסיון לראות אם אלוהים יעניק לעשו ציד מהיר שיהווה סימן לכך שעשו נבחר על ידי אלוהים להיות ממשיכו של יצחק. רבקה מנסה להיות מהירה גם מעשו וגם מאלוהים. ייתכן שרבקה חששה שגם עשו ייקח לו גדי במקום לצאת לצוד.

לרבקה היו שתי מטרות: (1) שעשו לא יקבל את הברכה הראשית, (2) שיעקב יקבל את הברכה. רבקה היתה מסתפקת בכך שעשו לא יקבל את הברכה. במידה ועשו היה חוזר ליצחק לפני שיעקב היה מוכן, אזי רבקה היתה יכולה להגיד ליצחק משהו כדי למנוע ממנו לברך רק את עשו. אולם רבקה רצתה שיעקב ישמע מה אביו הכין לעשו, ושיעקב יזכה בברכה הזאת.