פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית כז לג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית כז לג: "וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה."



וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹדעריכה

יצחק הבין את טעותו. הרמב"ן אומר שיצחק נבהל כאילו שראה את שערי הגיהנום נפתחים מתחתיו.
עולמו חרב עליו. יצחק כבר ידע מה ידברו עליו לדורות.

כאשר עשו אמר: "אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו", יצחק זיהה מיד את עשו ואת קולו. יצחק לא היה צריך להריח או לגעת באיש כדי להאמין לו. יצחק הבין שאין לו ולעשו חבר אחד בעולם. משרתיו ומשפחתו פעלו נגדו מאחורי גבו. הוא הבין שהוא נתן ברכה לבן הלא נכון שכללה בעלות על אחיו, ושיעקב שמע מה שהוא תיכנן. יצחק שאל: "מִי אֵפוֹא הואּ הַצָדּ צַיִד ויַָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהו"ּ – כלומר, המעשה נעשה הרכוש והברכה ניתנו, ואין אפשרות לשנות זאת. דבריו אלו היוו למעשה התנצלות והסבר לאסון שקרה: 'מה יכולתי לעשות, אני עיוור והוא התנהג כמוך.' יצחק שואל מי המאיש שבא, כלומר הוא לא מגלה לעשו שיעקב בא, והוא עצמו לא בטוח למי הוא נתן את הברכה.

מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִיעריכה

מדברי יצחק ניתן לראות שהיה לו מאוד חשוב שהאוכל יבוא מהציד, משום שזו היתה בחינה לראות אם אלוהים יעניק עזרה לבנו, כשם שאלוהים הביא לו אייל בעקדה. יעקב לא הביא ציד, לכן הוא לא מילא את הדרישה של יצחק, ומכאן שהברכה שהוא קיבל היתה מבוססת על מרמה. עסקה המבוססת על מרמה לא תקבל עזרה מבית משפט. 1.1.32 גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה יצחק לא ידע מי היה זה שבא אליו מקודם וקיבל את הברכה. במקום הזה של דברי יצחק היתה צריכה לבוא קללה: 'גם ארור יהיה'. אבל יצחק זכר את דבריו: "אֹרְרֶיךָ אָרורּ, ומְּבָרְכֶיךָ בָּרוךְּ" (ביאור:בראשית כז כט), ושלט ברוחו ולא קילל את האיש. בסוף דבריו יצחק הוסיף: "גַּם בָּרוךְּ יִהְיֶה", כלומר הוא אישר את ברכתו לזר, ולא העז לבטל אותה.

מִי אֵפוֹא הוּאעריכה

"אֵפוֹא" - אם כן, אם כך, אז, לכן, לפיכך.
יצחק חשד שהאיש ההוא היה יעקב. יצחק כבר חשד בו באומרו: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (ביאור:בראשית כז כב). אך יצחק המסכן פחד להגיד זאת לעשו, אחרת עשו היה עלול לכעוס עליו, משום שהוא חשד שמשהו אינו כשורה ובכל זאת לא נזהר ולא בדק מיהו האיש שבא לפניו.
ייתכן שיצחק גם פחד שעשו עצמו בא אליו בפעם השנייה כי הברכה הראשונה לא היתה מספיק טובה לו.
לכל איש, חוץ מאשר ליעקב, הברכה היתה חסרת משמעות, הרי מה אכפת לעשו או ליצחק אם איש זר, שלא ממשפחתם, יזכה להיות אדון לאחיו.

למה יצחק נחרד חרדה איומה?עריכה

יצחק עשה מאמץ גדול למנוע מלחמת אחים. אלוהים אמר לרבקה שכל אחד מהתאומים יהיה ללאום ושהם ילחמו זה בזה: "ולְּאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ". יצחק בחר את עשו להיות יורשו ורצה לנשל את יעקב מכל רכוש. יצחק רצה שיעקב יהיה עבד, או שהוא יברח לגלות ולעולם לא יחזור. ברכתו נועדה לחסל לאום אחד ולמנוע מלחמות. והנה קרה שיעקב זכה להיות הלאום הנבחר, ועשו האהוב שלו, שנושל מברכתו, עומד מולו ומבקש רחמים. אם יצחק ירחם עליו וישחרר אותו מלהיות עבד לאחיו, גם עשו יהיה ללאום ותהינה מלחמות.

מה יצחק היה צריך לעשות?