ביאור:בראשית כז א
בראשית כז א: "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כז א.
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק
עריכהזָקֵן
עריכהבגיל שישים נולדו ליצחק התאומים (ביאור:בראשית כה כו). כשעשו התחתן בגיל ארבעים, יצחק היה בן 100 (ביאור:בראשית כו לג). לפני שנולדו לעשו ילדים משתי נשותיו הראשונות, יצחק בירך את יעקב, יעקב נשלח ללבן לשאת אישה בחרן, ועשו נשא את מחלת בת ישמעאל.[1] ניתן להסיק שיצחק היה מעל גיל מאה, אבל לא ברור בכמה שנים.
יצחק מת בגיל 180, כלומר יצחק חי שנים רבות לאחר שהוא חשב שהוא הולך למות (ביאור:בראשית כז ב). כנראה זאת היתה תוכניתו של אלוהים.
המילה "זָקֵן" (עם ניקוד זהה) מופיעה במשפטים הבאים ומתארת אדם מגיל 80 עד 180 כזקן:
- לוט היה כבן 80 כאשר בנות לוט שכבו איתו והרו, ובכל זאת הן אמרו: "אָבִינוּ זָקֵן, וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית יט לא).
- כאשר אברהם היה בן 99 שרה אמרה: "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן" (ביאור:בראשית יח יב), ובכל זאת שרה נכנסה להריון.
- כאשר אברהם היה בן 140 הוא שלח את עבדו להביא אישה ליצחק ואז נאמר: "וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים" (ביאור:בראשית כד א).
- על אברהם בפטירתו בגיל 175 נאמר שהוא היה "זָקֵן וְשָׂבֵעַ" (ביאור:בראשית כה ח).
- על יצחק בפטירתו בגיל 180 נאמר: "וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו, זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים" (ביאור:בראשית כה כט).
המילה "זקן" בעברית אינה ברורה ואינה מוגדרת. בשפה העברית אין מילים שונות שמתארות את שלבים השונים של תקופת הזקנה. נראה שמעל גיל מסוים אדם מוגדר כזקן, וההגדרה הזו תקפה עד מותו בגיל מבוגר יותר. עם זאת, גם גברים שמוגדרים כזקנים עדיין יכולים להכניס אישה להריון.
פרט לפסוק זה, ברוב המקומות האחרים בתנ"ך שבהם מופיעה המילה "זָקֵן" היא מופיעה כתואר השם. תוספת המילה "כִּי" בפסוקנו מעידה שהמילה "זָקֵן" היא פועל, תהליך של הזדקנות, ולא תואר השם (וזאת חרף הניקוד הזהה, שכן הניקוד הוסף לטקסט בתקופה מאוחרת ולכן אינו מחייב). אחרת, המילה "כִּי" בפסוקנו היא מיותרת ומטעה ואפשר היה לכתוב: 'ויהי יצחק זקן'. בפסוקנו יצחק הזדקן, אבל לא ממש עמד למות, הרי יצחק חי עד גיל 180, ויעקב בא לגור איתו לאחר שהוא חזר מחרן כעבור שנים רבות. יצחק הזדקן בגלל מצב בריאותי לקוי: ראייתו נפגעה בגלל ברק השמש במדבר או בגלל אבק המדבר, אבל זה לא אומר שיצחק היה חלש בגופו או בנפשו.
וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת
עריכהחז"ל מסבירים שכאשר יצחק היה על המזבח בעקדתו הוא ראה את זוהר האור, וכך עיניו נפגעו.
כנראה יצחק התעוור חלקית מזקנה או שראייתו נפגעה בגלל ברק השמש במדבר או בגלל אבק המדבר. ייתכן שיצחק חשש שכוחו עוזב אותו או שבניו יריבו ויעזבו אותו בגלל שהוא אוהב אחד ואשתו אוהבת את השני. לכן אם הוא לא יברך את בניו בשלב הזה ייתכן שהוא לא יספיק לעשות זאת מאוחר יותר.
וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל
עריכהמדוע העורך כותב שעשו היה 'הגדול' ולא 'הבכור'?
- האם הכוונה גדול בגיל, היינו הבכור? האם יצחק ידע שעשו מכר את בכורתו ליעקב ולכן הוא לא השתמש בכינוי 'עשו בנו הבכור'? סביר להניח שיצחק לא ידע שעשו מכר את בכורתו, כי עשו אומר ליעקב: "אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו" (ביאור:בראשית כז לב), אך נהיר וברור שעשו עצמו היה מודע לכך, ככתוב: "אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח" (ביאור:בראשית כז לו).
- האם הכוונה גדול בממדים? עשו היה ציד ואיש שדה ומכל הסיפור על עשו מצטיירת תמונה שעשו היה אדם גדול וחזק. העורך של הסיפור חוזר ומתאר את עשו כגדול, ככתוב: "ויַֻּגַּד לְרִבְקָה, אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל; ותִַּשְׁלַח ותִַּקְרָא לְיַעֲקֹב, בְּנָהּ הַקָּטָן, ותַֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ" (ביאור:בראשית כז מב).
- האם היו עוד תכונות טובות בעשו שבזכותם הוא כונה "גדול", כמו חוכמה או ניסיון? אם היו, אז הכתוב לא ציין אותן.
- הכתוב מנסה לקשור את דברי אלוהים: "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (ביאור:בראשית כה כג) לעשו ויעקב, שכן פירוש המילה "רב" באכדית זה 'גדול', ו-"צעיר" באכדית זה 'זעיר', קטן.
סביר להניח שרבקה סיפרה ליצחק על דברי אלוהים בהקשר לבניה: היינו, שהגדול יעבוד את הקטן. יצחק הבין שהגדול הוא עשו והקטן הוא יעקב, אך הוא ניסה לשנות את גורל ילדיו ולהציל את עשו משעבוד ליעקב.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי
עריכההמילים "וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי" מזכירים לנו את הפסוק "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם; ויַֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם ויַֹּאמֶר הִנֵּנִי" (ביאור:בראשית כב א). ניתן לראות שעשו היה מוכן ומזומן לפעול לפי רצון אביו. היחסים ביניהם היו טובים מאוד.
מהכתוב ניתן לראות את השתלשלות המאורעות:
- יצחק קרא לעשו.
- אדם הופיע באוהלו ולא אמר דבר.
- יצחק העיוור הניח שזה עשו ושואל את הזר "בְּנִי". בהמשך כאשר עשו מופיע אחרי הציד, יצחק התבלבל ושאל: "מִי אָתָּה" (ביאור:בראשית כז לב).
- הזר מגיב בחיוב ועונה בקיצור: "הִנֵּנִי".
כבר כאן אנו רואים שיצחק לא היה זהיר ולא ביקש עזרה ממשרתיו בשל לקות ראייתו. יצחק קרא לעשו אליו, אבל היתה אפשרות שיעקב יכנס ויענה "הִנֵּנִי" או שאדם אחר יבוא ויעמיד פנים שהוא עשו.
הערות שוליים
עריכה- ^ גם ממחלת בת ישמעאל לא היו לעשו ילדים .