ביאור:בראשית ב טז

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ב טז.

וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל.

-- בראשית ב, טז

ראו הציווי על חוה

וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם

הציווי

הפיסוק של התנ"ך אינו מדויק ואינו מחייב.

אלוהים ציווה על האדם: "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ, מוֹת תָּמוּת" (ביאור:בראשית ב יז).

החלק הראשון של הצווי "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל" אינו ציווי אלא רשות. אין ספק שאלוהים לא פקד על אדם לאכול מכל עץ. לאדם היתה רשות לבחור מה לאכול, מתי וכמה.

הציווי מתחיל: "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (ביאור:בראשית ב יז).
מלבי"ם על בראשית ב טז (טז – יז) "ויצו, מכל עץ הגן אכל תאכל". פי' יש לך רשות לאכול, שכן נהג ה' ברוב אזהרות להקדים את ההיתר, ששת ימים תעבוד וכו' ויום השביעי שבת, שש שנים תזרע את ארצך ובשנה השביעית שבת שבתון, ר"ל שאין אזהרת השבת והשמטה דבר שלא תוכל לעמוד בו, שתוכל לעשות כל מעשיך בימי המעשה. וכן פה ר"ל הלא לא אסרתי עליך רק עץ אחד.

הציווי מופיע ביחיד זכר. הציווי הוא רק לאדם בלבד. לאדם בשלב הזה לא היתה אישה או ילדים. הוא לא ידע שתהיה לו אישה. לא בטוח שהציווי כלל את האישה כאשר היא נוצרה.

אלוהים עשה שני עצים בתוך הגן - עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. לא נאמר שאלוהים הצביע על העץ וסימן אותו. כך אדם נשאר אם הספק מאיזה עץ אסור לאכול, ועדיף לא לאכול משניהם. אלוהים לא עשה חומה או הציב שומר, ניתן להבין שאלוהים רצה שאדם, בשלב מסוים, ירצה לאכול מהעץ, ואז הוא ישלח מהגן לעבוד לפרנסתו.

ועץ החיים?

אלוהים עשה גם את עץ החיים, ככתוב: "וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים ... וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (ביאור:בראשית ב ט). לאלוהים היה חשוב שאדם לא יאכל מעץ החיים ככתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים: הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת טוֹב וָרָע, וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם" (ביאור:בראשית ג כב). אלוהים לא הצביע על עץ הדעת, כך שאדם לא ידע מי משני העצים בתוך הגן הוא העץ האסור, ולכן הוא החליט לא לאכול משניהם. אלוהים הסתיר את חשיבות העץ ולא אסר על אדם לאכול ממנו, ובמידה ואדם יתחיל לחשוב על העץ בתוך הגן, אלוהים יכול למנוע ממנו ברגע האחרון כפי שקרה בעקדת יצחק.

אלוהים הודיע לאדם את האיסור לאכול מעץ הדעת. אפשרי שהאיסור יגרום לאדם לרצון לחקור, ללמוד, לרצות לקבל את הדעת. אילם כפי שאנו רואים, אדם היה צייטן ותמים, ועד שאשתו לא לקחה מהעץ הוא בכלל לא התעניין בעצים בתוך הגן. הוא חי לו בשמחה בגן, ונהנה המכל הפירות. לא היו לו שאיפות לדעת, או אפילו לקיים יחסי מין עם האישה הן היא לא נכנסה להריון עד הגרוש.

והאישה?

האישה עוד לא נוצרה.
אלוהים הביא חיות לאדם, ואדם פיתח שפה ושמות. לבטח זה לקח זמן רב, ורק אחרי זה אלוהים החליט לעשות אישה מהצלע של אדם. לקח זמן עד שהיא גדלה ולמדה את השפה שלו.

לא נאמר שאלוהים חזר על הציווי הזה לאדם או לאשתו לאחר שהוא הביא את האישה לאדם. לפי המשך הסיפור רואים שהאישה אומרת דבר דומה אבל משובש של פקודת אלוהים. השינויים מראים שאדם אמר לה משהו, וזה מה שהיא הבינה. האישה אמרה לנחש: "מִפְּרִי עֵץ הַגָּן, נֹאכֵל. וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן, אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ, פֶּן תְּמֻתוּן"(ביאור:בראשית ג ג). לא בטוח שהאישה ידעה שהעץ בתוך הגן הוא עץ שמעניק את "הדעת טוב ורע"; היא התרכזה בפרי, כאשר אלוהים אמר לא לאכול מהעץ וכל חלק ממנו; היא הוסיפה את האיסור לגעת כאילו שהעץ הוא עץ רעל; והיא אמרה 'שייתכן' שהיא תמות ולא כדברי אלוהים 'שבטוח' שהיא תמות.

מכיוון שאלוהים לא אסר על האישה לאכול, ואדם העביר לה ציווי משובש, ואלוהים לא רצה להתחיל בבריאת האדם מחדש, אלוהים החליט שהם עברו את הנסיון ומתאימים לצאת מהגן ולדאוג לעצמם כאנשים בוגרים.