ביאור:בראשית ב טו




בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ב טו.

וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.
-- בראשית ב, טו

ראו מבנה בראשית ב

וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּעריכה

וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָםעריכה

לוח זמנים:

  • אלוהים יצר את האדם, ככתוב: "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם, עָפָר מִן הָאֲדָמָה" (ביאור:בראשית ב ז).
  • אחרי כן, אלוהים נטע גן, את גן עדן, ככתוב: "וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים, גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם" (ביאור:בראשית ב ח).
  • אחרי כן האדם גדל בזמן שהעצים גדלו, ככתוב: "וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל" (ביאור:בראשית ב ט).
  • רק כאשר היו לעצים פירות למאכל, והאדם היה מספיק גדול לשמור ולעבוד בגן, רק אז אלוהים לקח את האדם ויניחהו בגן.

וַיִּקַּחעריכה

המילה "וַיִּקַּח" מראה בעלות. אלוהים לקח את האדם ממקום יצירתו וגידולו. אלוהים לא הסביר מה הוא עומד לעשות. הוא לא ביקש רשות. אם אדם היה מתנגד לצאת ולעזוב, אז אלוהים היה ממשיך בכוח לקחת אותו ולהניח אותו בגן ולפקוד עליו - 'תעשה מה שאומרים לך לעשות!'

נראה שלא היה מקום אחר שאדם היה יכול להיות מלבד הגן הזה.

וַיַּנִּחֵהוּעריכה

וַיַּנִּחֵהוּ - להניח, לשים, לעזוב, לתת מנוחה.
כאשר חפץ מורם לאוויר אפשר להניח אותו חזרה על האדמה, ככתוב: "וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת יְהֹוָה עָלָיו, וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר" (ביאור:בראשית יט טז). ייתכן שאלוהים הרים את אדם באוויר, והניח אותו בעדינות בתוך הגן, כשם שהמלאכים הוציאו את לוט ומשפחתו מהעיר מוקדם בבוקר, לפני שפתחו את שער העיר.

לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּעריכה

הכתוב מציג את התהליך כאילו שאלוהים נתן לאדם מנוחה בגן הנפלא הזה, מלא עצי פרי מקסימים, אולם מיד הכתוב סותר דעה זאת ואומר: "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ". רואים שאלוהים שם אותו בגן לא כדי שאדם ינוח, אלא כדי שאדם יעבוד. אדם לא בא לחיות על חשבון אלוהים ולהיות טפיל.

הגן היה קיים לפני שאדם הגיע, כלומר לאלוהים היתה דרך לנטוע ולגדל את כל עצי הגן, אולם כאשר אדם הגיע, אלוהים הסיר מעצמו את האחריות הזאת והטיל אותה על אדם.

אדם לא ענה. הוא לא סרב, לא ביקש הסבר, לא הודה לאלוהים. אדם קיבל את הפקודה והסכים לתפקידו: 'לשמור ולעבד'.

בהמשך אלוהים ינחה את יצחק לעשות כאביו ולקיים את רצונו של אלוהים כאשר אלוהים מודיע לו שמור את "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה). ניתן להבין שאלוהים רואה שערך 'העבודה' הוא חשוב ביותר, וכולל את כל המעשים הנדרשים בחוקי אלוהים.

לא ברור על מה אדם היה צריך לשמור.

  • האם אדם היה צריך לשמור שהחיות לא יאכלו את הפירות מוקדם מדי?
  • האם אדם היה צריך לשמור נגד מזיקים אוכלי עלים, גזעים או פירות?
  • האם היו עוד אנשים במקום שהתכוונו להציק לגן?

דברי אלוהים לא היו רק לאדם. אלוהים אמר את זה לכל בני האדם לכל הדורות:

הנה נתתי לכם את כדור הארץ שכולו גן עדן - תעבדו לפרנסתכם, ותשמרו לתת לילדיכם עולם טוב כפי שקיבלתם.