קטגוריה:בראשית ב טו
ויקח יהוה אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּקַּ֛ח יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעׇבְדָ֖הּ וּלְשׇׁמְרָֽהּ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּקַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־הָֽ/אָדָ֑ם וַ/יַּנִּחֵ֣/הוּ בְ/גַן־עֵ֔דֶן לְ/עָבְדָ֖/הּ וּ/לְ/שָׁמְרָֽ/הּ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וּדְבַר יְיָ אֱלֹהִים יָת אָדָם וְאַשְׁרְיֵיהּ בְּגִנְּתָא דְּעֵדֶן לְמִפְלְחַהּ וּלְמִטְּרַהּ׃ |
אונקלוס (דפוס): | וּדְבַר יְיָ אֱלֹהִים יַת אָדָם וְאַשְׁרְיֵיהּ בְּגִנְּתָא דְּעֵדֶן לְמִפְלְחָהּ וּלְמִטְּרָהּ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּדְבַר יְיָ אֱלהִים יַת אָדָם מִן טַוָר פּוּלְחָנָא אָתַר דְאִתְבַּרְיָא מִתַּמָן וְאַשְׁרֵהּ בְּגִינוּנִיתָא דְעֵדֶן לְמֶהֱוֵי פְּלַח בְּאוֹרַיְתָא וּלְמִנְטַר פִּקוּדָהָא: |
ירושלמי (קטעים): | וּנְסִיב יְיָ אֱלהִים יַת אָדָם וְאַשְׁרֵי בְּגִנְתָא דְעֵדֶן וְאַצְנַע יָתֵיהּ לְמֶהֱוֵי פְּלַח בְּאוֹרַיְיתָא וּלְמִטוֹר: |
רש"י
"ויקח" - לקחו בדברים נאים ופתהו ליכנס (ב"ר)
מפרשי רש"י
[לג] ופתהו לכנוס. וקשה ואמאי צריך פתוי לכנוס לגן עדן, ויש לומר דהאי פיתוי נמי שיאמר לו שהוא גן עדן, ולא לקחו והכניסו מבלתי שיאמר לו שהוא גן עדן, שאז לא היה הולך מרצונו:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
בגן — לשון זכר ונקבה, וכן חיבורו 'גנים', 'גנות'. והאומרים כי לעבדה ולשמרה שב אל האדמה, איך יתכן לעבוד ולשמור מקום גדול ממקום קטן? ואחר שחטא והוציאו לעבוד את האדמה, וכבר היה עובד האדמה? רק פירוש לעבדה – על הגן, שמפריו יאכל. ואחר שחטא, שב לאכול את עשב השדה, והוא הלחם:
וטעם לעבדה — להשקות הגן. ולשמרה — מכל החיות, שלא יכנסו שם ויטנפוהו. ויש אומרים כי כן פירושו, לעבוד מצותו; והמצוה לא תעבד:רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
לעבדה ולשמרה. ע"ד הפשט לפי שכבר מנה הש"י את מאכלו הזרעים והפירות, הניחו עתה בג"ע שיהיה עובד אדמת הגן ויזרע לו שם כל מיני תבואות ויטע לו שם כל מיני פירות, כי לכך הונח שם להיות מתענג ומשתעשע כרצונו והיתה פרנסתו מעצי הגן והיה משתהו מנחלי עדן ומלבושו ענני כבוד, והיתה עמידתו שם בתענוג רב גדול ועצום לרוב הרבה בתענוג הנפש ומעט בתענוג הגוף בהשקט והנחה וקורת רוח שאין כמוה בהיות כלו שכלי, נפשו וגופו הם אחת בהשגת בוראו בלבד, ולכך מנע ממנו עץ הדעת הגורם ההמשך אחר התאוות ולא נמנע ממנו תחלה עץ החיים הגורם לחיות חיי עד, אבל לאחר שחטא ואכל מעץ הדעת האכילה ההיא גרמה לו שימשך אחר התאוות ושישתדל בצרכי הגוף יותר מצרכי הנפש ככל אשר אנחנו עושים פה היום הוא הפך המבוקש ממנו ולכך נתחייב שיתקצרו ימיו ותשלוט עליו מיתה.
ויש לך לדעת כי לשעור תענוג האדם בגן עתיד העולם שיחזור לתחיית המתים, כי בני תחיית המתים יתענגו כאחת הגוף והנפש ויהיו הרוב בתענוג הנפש ומעט בתענוג הגוף כאדם הראשון קודם שחטא, ולכך נתחייב שיחיה חיים ארוכים או חיים נצחיים כי אז יחזור העולם לשלמותו כשהיה. וטעם לעבדה ולשמרה יחזור אל אדמת הגן.
וע"ד המדרש לעבדה ולשמרה מה עבודה היתה בתוך הגן שאמר לעבדה, שמא תאמר לזמור כרמים ולחרוש ולשדד האדמה או לקצור או לעמר והלא כל האילנות נצמחים מאליהם, שמא תאמר יש מלאכה בג"ע והלא נהר מושך ויוצא מעדן שנאמר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומה לעבדה, אלא לעסוק בד"ת ולשמור כל המצוה שנאמר לשמור את דרך עץ החיים ואין עץ החיים אלא תורה שנאמר (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. לעבדה ולשמרה זו שבת, לעבדה שנאמר ששת ימים תעבוד, ולשמרה דכתיב שמור את יום השבת. לעבדה ולשמרה אלו הקרבנות. לעבדה דכתיב (שמות ג) תעבדון את האלהים על ההר הזה, ולשמרה דכתיב (במדבר כח ב) תשמרו להקריב לי במועדו.
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
"לעבדה" לעבוד את נשמת חיים כאמרו ויפח באפיו נשמת חיים:
" ולשמרה" שלא תפסד בהתכת הליחות השרשי הנתך בחום הטבעי וזה כי אותם הפירות הנכבדים היו מולידים תמיד תמורת מה שנתך בלתי עפוש:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(טו) "ויקח". אחר אשר באר איך ברא האלהים את האדם ישר וגם הכין לו האפשריות אם יבחר לבקש חשבונות רבים, אם במה שהכין עץ הדעת טוב ורע אם יבחר להתעסק בטוב מדומה שהרע כרוך בעקבו, אם במה שהכין הנהרות שבארחות דרכם יצא מן הגן לבחור ברעה הקנאה והתאוה והכבוד, יספר עתה שלא עזבו מבלי עצה ותושיה רק כי רוח ה' הופיע עליו לצוותו ולהורהו דרך יבחר ע"י תורה ומצוה, אם במה שהזהירו בל יצא מן הגן דרך הנהרות, ע"ז אמר ויקח את האדם ויניחהו בג"ע, שהוא הלקיחה בדברים, שכבר אמר וישם שם את האדם, ששם אותו לפי שעה, ועתה צוהו ויניחהו שישאר שם בקביעות כי שם מקומו העקרי, שזה גדר פעל ינח, וכמ"ש ר' יוחנן (ב"מ) והניחה במקומה משמע, וצוהו שישאר בגן לעבדה ולשמרה, ופי' חז"ל לעבדה זו מ"ע ולשמרה זו מל"ת, ר"ל שצוהו שישאר שם וזה מ"ע, והזהירהו בל יצא משם וזה מצות ל"ת, וגם כולל בכנוי לעבדה על נשמת חיים שזכר למעלה שבזה יעבוד עבודת הנשמה העליונה וישמור משמרתה, וזאת שנית צוהו בל יאכל מעץ הדעת, שע"ז אמר ויצו ה' וכו':
אלשיך
אמנם בבואו יתברך להודיע איך צוה לו מצות בפסוק ויצו עליו כו', הקדים ואמר ראו נא חיבתו יתברך, כי אין צריך לומר קודם עשות מצוה, כי אם גם קודם הציווי הכניסו בגן עדן. ואין זה כי אם על ידי שיתוף מדת רחמים, וזהו "ויקח ה' אלהים", כי היות שיתוף ה' עם אלהים, היה סיבה שלקחו "ויניחהו" כו'. ואחר כך "ויצו עליו" כו':
ויתכן על דרך זה כי הנה מצד הגוף לא היה ראוי יונח בגן עדן כי אם מצד הנפש, אמר כי "ויקח ה' אלהים" שהם רחמים ודין, "את האדם" שמרבה האת את הנפש, ואומרו "האדם" על הגוף, את הגוף בשם רחמים, ואת הנפש בדין, "ויניחהו" כו':
והורה עוד בפסוק היות חומרו זך, שהיה כדאי לילקח בידו יתברך שהוא מצד דקות איכותו, כי דבר גשמי בעצם אין לו יתברך אחיזה בו, או שזיככו יותר על ידי לקיחה שיהא זך הרבה שיהא ראוי להיות בגן עדן בגוף ונפש, וזהו "ויקח ה' אלהים" בעצמו ולא על ידי מלאך, "את האדם" בגוף ונפש "ויניחהו" כו':
ואומרו "לעבדה ולשמרה", הנה כתבנו מאמר רבותינו ז"ל (ספרי עקב) לעבדה אלו מצות עשה ולשמרה אלו מצות לא תעשה, ופירשנו שהוא כי על ידי מצות עשה יורד שפע עליון ומשקה את עצי עדן ומצמיחן, ועל ידי השמר מעבור מצות לא תעשה שומרה מלהתערב זר הוא כח הטומאה בגן בבחינה המתייחסת אל נפשו:
ויתכן כיוון לומר למה בחר באדם ויקחהו לתת לו מנוחה, ולא עשה כן למלאכיו עושי רצונו, לזה אמר "לעבדה ולשמרה", והוא כי האדם מוריד שפע במצותיו ושומר הגן ומצמיחו, מה שאין כן למלאכיו שעל ידי היותם משוללי יצר הרע, אין הקב"ה קובע להם שכר על שירותם להשפיע בעצי עדן. והוא הכתוב אצלנו על מאמרם ז"ל (ברכות יז א) צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
אכן יש לך לדעת כי כל הווה אינו אלא דוגמא לרוחניות, וכמו שהאדמה צריכה עבודה והזרעה והגשמה להוציא מזון האדם, גם שמירה מדברים המפסידים והמריעים לצומח, כמו כן גן עדן אשר היא היום אדמת הנפשות לבד כי הגופות נגשמו גם היא צריכה עבודה ושמירה כפי רוחניותה. הגשמה המיוחדת לה היא עסק התורה כמו שאמר הכתוב (דברים, לב) יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, והזרעים הם מצות עשה אשר יעשה אותם האדם כרמוז בדברי הנביא (הושע, י) זרעו לכם וגומר, והגם שלא נזכר בדברי הנביא אלא הצדקה, לא על פרט הצדקה לבד הוא אומר אלא על כל פרטי הצדקות הוא אומר, וכן הובא בדבריהם ז"ל (מדרש תהלים קיד) שכל מצות שיעשה האדם הקב"ה זורעה וכו', והעבודה היא התעסקות גדול והסתכלות נמרץ בתורה שהוא עיקר מצוותה, והשמירה גם כן לבל יפרוץ גדריה ולבל יפסיד צמחיה, והיא שמירת מצות לא תעשה אשר צריך האדם לשמור לבל עבור עליהם כי הם המפסידים כל דבר טוב. והוא אומרם ז"ל (סוטה דף כא.) עבירה מכבה מצוה, והגם שאמרו ואין עבירה מכבה תורה, אין כוונתם לומר שמעשה הרע לא יפסיד התורה כל עיקר, אלא לומד שאין כח בעבירה אחת לכבות התורה ולעולם כי ירבה להשחית תשחת תורתו וידעך נרה ותהפך שלייתו על פניו רחמנא ליצלן:
ומעתה יוצדק לומר על גן עדן לעבדה ולשמרה. והנה בימים ההם כשהניח ה' האדם בגן עדן היה מביט וצופה בפעולות צדיק לחיים במעשיו מה שהיה פועל בגן עדן, אך אחר אשר נגרש האדם הושלל ממנו ראות הדבר אבל המעשה נפש עמל עמלה לו כי הרוחניות לא ימנענה ההרחקה והפעולה נעשית, אשרי המחכה ויגיע בעולם הזה לאכול מפרי דרכו שהוא מזון הנשמה בגן עדן. שוב בא לידי מאמר חז"ל וז"ל לעבדה אלו מצות עשה ולשמרה אלו מצות לא תעשה, וכוונתם ז"ל על דרך שביארנו:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן. רבי יהודה אומר: עילה אותו, כמה דאת אמרת: "ולקחום עמים והביאום אל מקומם". רבי נחמיה אומר: פתה אותו, כמה דאת אמרת: "קחו עמכם דברים" וגו'. רבי יודן אומר: הניח לו, והגין עליו, ועדנו מכל אילני גן עדן. ויניחהו, שנתן לו מצות שבת, כמה דאת אמרת: "וינח ביום השביעי". לעבדה, ששת ימים תעבוד. ולשמרה, שמור את יום השבת.
דבר אחר: לעבדה ולשמרה, אלו הקרבנות, שנאמר: "תעבדון את האלהים על ההר הזה", "תשמרו להקריב לי במועדו".
ויניחהו בגן עדן לעבדה. שמא תאמר: יש מלאכה בגן עדן לפתח ולשדד את האדמה? והלא כל האילנות נצמחים מאליהן. או שמא תאמר: יש בו מלאכה בגן עדן להשקות את הגן? והלא נהר יוצא מעדן להשקות את הגן. אלא לעבדה ולשמרה, לעסוק בדברי תורה ולשמור מצותיה, שנאמר: "לשמור את דרך עץ החיים", כמה דאת אמרת: "עץ חיים היא למחזיקים בה":
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ב טו.
וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. |
-- בראשית ב, טו |
ראו מבנה בראשית ב
וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ
וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם
לוח זמנים:
- אלוהים יצר את האדם, ככתוב: "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם, עָפָר מִן הָאֲדָמָה" (ביאור:בראשית ב ז).
- אחרי כן, אלוהים נטע גן, את גן עדן, ככתוב: "וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים, גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם" (ביאור:בראשית ב ח).
- אחרי כן האדם גדל בזמן שהעצים גדלו, ככתוב: "וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל" (ביאור:בראשית ב ט).
- רק כאשר היו לעצים פירות למאכל, והאדם היה מספיק גדול לשמור ולעבוד בגן, רק אז אלוהים לקח את האדם ויניחהו בגן.
וַיִּקַּח
המילה "וַיִּקַּח" מראה בעלות. אלוהים לקח את האדם ממקום יצירתו וגידולו. אלוהים לא הסביר מה הוא עומד לעשות. הוא לא ביקש רשות. אם אדם היה מתנגד לצאת ולעזוב, אז אלוהים היה ממשיך בכוח לקחת אותו ולהניח אותו בגן ולפקוד עליו - 'תעשה מה שאומרים לך לעשות!'
נראה שלא היה מקום אחר שאדם היה יכול להיות מלבד הגן הזה.
וַיַּנִּחֵהוּ
וַיַּנִּחֵהוּ - להניח, לשים, לעזוב, לתת מנוחה.
כאשר חפץ מורם לאוויר אפשר להניח אותו חזרה על האדמה, ככתוב: "וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת יְהֹוָה עָלָיו, וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר" (ביאור:בראשית יט טז). ייתכן שאלוהים הרים את אדם באוויר, והניח אותו בעדינות בתוך הגן, כשם שהמלאכים הוציאו את לוט ומשפחתו מהעיר מוקדם בבוקר, לפני שפתחו את שער העיר.
לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ
הכתוב מציג את התהליך כאילו שאלוהים נתן לאדם מנוחה בגן הנפלא הזה, מלא עצי פרי מקסימים, אולם מיד הכתוב סותר דעה זאת ואומר: "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ". רואים שאלוהים שם אותו בגן לא כדי שאדם ינוח, אלא כדי שאדם יעבוד. אדם לא בא לחיות על חשבון אלוהים ולהיות טפיל.
הגן היה קיים לפני שאדם הגיע, כלומר לאלוהים היתה דרך לנטוע ולגדל את כל עצי הגן, אולם כאשר אדם הגיע, אלוהים הסיר מעצמו את האחריות הזאת והטיל אותה על אדם.
אדם לא ענה. הוא לא סרב, לא ביקש הסבר, לא הודה לאלוהים. אדם קיבל את הפקודה והסכים לתפקידו: 'לשמור ולעבד'.
בהמשך אלוהים ינחה את יצחק לעשות כאביו ולקיים את רצונו של אלוהים כאשר אלוהים מודיע לו שמור את "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה). ניתן להבין שאלוהים רואה שערך 'העבודה' הוא חשוב ביותר, וכולל את כל המעשים הנדרשים בחוקי אלוהים.
לא ברור על מה אדם היה צריך לשמור.
- האם אדם היה צריך לשמור שהחיות לא יאכלו את הפירות מוקדם מדי?
- האם אדם היה צריך לשמור נגד מזיקים אוכלי עלים, גזעים או פירות?
- האם היו עוד אנשים במקום שהתכוונו להציק לגן?
דברי אלוהים לא היו רק לאדם. אלוהים אמר את זה לכל בני האדם לכל הדורות:
- הנה נתתי לכם את כדור הארץ שכולו גן עדן - תעבדו לפרנסתכם, ותשמרו לתת לילדיכם עולם טוב כפי שקיבלתם.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית ב טו"
קטגוריה זו מכילה את 16 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 16 דפים.