פתיחת התפריט הראשי

בראשית יג י: "וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה; לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה, כְּגַן יְהוָה, כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יג י.

תוכן עניינים

כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה... כְּאֶרֶץ מִצְרַיִםעריכה

משקה - מלשון השקיה. גם בבקעת הירדן וגם במצרים הגשמים מועטים, והחקלאות תלויה בהשקיה ע"י שאיבת מים מהנהר הסמוך. וכן נאמר בפירוש על ארץ מצרים (דברים יא י): "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ - לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם, אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק".

ומדוע זה חשוב? כי כאשר החקלאות תלויה כולה בעבודת האדם, מתפתחת הגישה שהעיבוד מקנה לאדם בעלות מוחלטת על הקרקע. ממילא מתפתחת שנאה כלפי נוודים ה"פולשים" לקרקע. ולכן במצרים תיעבו רועי-צאן, (בראשית מו לד): "וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן". ולכן בסדום שנאו אורחים והתעללו בהם, (ספרי על דברים יא טז): "אמרו אנשי סדום הרי מזון אצלינו, נעמוד ונשכח תורת רגל מבינינו".

כְּגַן יְהוָהעריכה

(אילן סנדובסקי)
ככר הירדן היתה כגן פורח, "כְּגַן יְהוָה": שפע מים מתוקים, שמש, ואדמה פורייה – קשה לא לקרוא לזה גן-עדן.

האם הגן הוא שארית של גן העדן שאלוהים ברא? האם אלוהים שגה כאשר בחר להותיר את הגן הזה עומד על תלו? ומה בעצם רצה אלוהים ללמדנו בעניין הגן הזה?

קשה להבין מדוע אברהם בחר לגור "בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" (ביאור:בראשית יח א) לפני הפירוד, אם בקרבת מקום היה אזור כזה יפה ופורה, אולם סביר להניח שאברהם לא היה בוחר לגור באזור שנמצא מחוץ לארץ המובטחת. בהמשך נראה שהגן הזה הפך את יושביו לחוטאים ורשעים.

במידה מסוימת, העדפתו של לוט להתגורר בקרב אנשי סדום הרשעים, מאשר עם אברם, היא עלבון לאברם.

מיקומה של סדוםעריכה

הכתוב נותן מספיק עובדות כדי להסיק שככר הירדן וסדום נמצאים צפונית לים המלח ובעברו המזרחי. הירדן הביא עמו כמויות גדולות של מים מתוקים. כשלוט ברח מסדום לא נאמר שהוא חצה את הירדן או ברח לגור במערה במדבר יהודה הצחיח, אלא שהוא ברח דרך צוער להר, היכן שבעתיד יתגוררו בני מואב ובני עמון. ייתכן שערי ככר בירדן נחרבו עם השנים והיום הן קבורות צפונית לים המלח.

בהמשך המלאכים מסבירים ללוט "כי משחתים אנחנו את המקום הזה" (ביאור:בראשית יט יג), ואכן "ויהפך את הערים האל ואת כל הככר ואת כל ישבי הערים וצמח האדמה" (ביאור:בראשית יט כה). מכאן ניתן להבין שככר הירדן וסדום לא נכללו בארץ המובטחת, ואלוהים לא גרע מהבטחתו לאברהם.

בֹּאֲכָה צֹעַרעריכה

"בֹּאֲכָה צֹעַר" לפני בואך לעיר צוער. כבר כאן נרמז שצוער לא היתה חלק מ"גַן יְהוָה", ואולי אנשיה לא היו רשעים כמו אנשי סדום.