ספורנו/בראשית/ב


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיְכֻלּוּ — בְּהַשָּׂגַת הַתַּכְלִית לַמְּצִיאוּת בִּכְלָלו.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיְכַל אֱלהִים בַּיּום הַשְּׁבִיעִי — בִּתְחִלַּת הַיּום הַשְּׁבִיעִי, שֶׁהוּא הָרֶגַע בִּלְתִּי מִתְחַלֵּק, אֲשֶׁר הוּא רֵאשִׁית לִזְמַן הֶעָתִיד, וְאֵינו חֵלֶק מִמֶּנּוּ, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: נִכְנָס בּו כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה (בראשית רבה י, ט).

וַיִּשְׁבּות בַּיּום הַשְּׁבִיעִי — כָּל אותו הַיּום נִבְדָּל מִשֵּׁשֶׁת הַיָּמִים הָרִאשׁונִים בְּעִנְיַן הַשְּׁבִיתָה.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יום הַשְּׁבִיעִי — כָּל יום שְׁבִיעִי הֶעָתִיד בֵּרְכו, שֶׁיִּהְיֶה יותֵר מוּכָן מִשְּׁאָר הַיָּמִים בְּנֶפֶשׁ יְתֵרָה לֵאור בְּאור הַחַיִּים, כְּאָמְרָם: כֵּיוָן שֶׁשָּׁבַת, וַוי! אָבְדָה נֶפֶשׁ (ביצה טז א).

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" אלה הצמחים ובעלי חיים שאמרנו היו תולדות השמים והארץ בכח שנמצא בהם משעה שנבראו כי מאז נמצאו בהם כחות פועלות ומתפעלות להויות ההוות ונפסדות כאמרם את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותיה אמנם יצאו לפועל:

" ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" ביום שסדר הנהגת הארץ ותולדותיה מן השמים על סדר מתמיד וזה אחר ששת ימי בראשית ואז נקרא ה' אלהים שבסדרו התמיד ההוים:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"טרם יהיה בארץ" אמנם הטעם שבהבראם נמצאו בכח ולא בפועל באופן שכל שיח השדה עדיין לא היה בארץ וכן כל עשב השדה עדיין לא צמח:

" כי לא המטיר" באופן שלא היה החומר מוכן לזה בשלמות מחסרות מטר ועבודת הארץ:

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואד יעלה מן הארץ והשקה" וביום עשות כשסדרן על סדר מתמיד עלה אד מן הארץ שהיה טל לברכה שהרוה את הארץ והולידה והצמיחה בלתי מטר ועבודת אדמה:

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וייצר ה' אלהים" אמנם להוית בעלי חיים לא הספיק זה אבל היתה יצירת היוצר ית' על אופנים מתחלפים וזה כי ליצירת האדם בירר עפר מן האדמה חלק נכבד ממנה:

" ויפח באפיו נשמת חיים" נפש חיונית מוכנת לקבל צלם אלהים כאמרו ונשמת שדי תבינם. מ"מ ויהי האדם לנפש חיה. היה עכ"ז חיה בלבד בלתי מדברת עד שנברא בצלם ודמות:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אשר יצר" אחר שיצרו באותו האופן הנכבד שהזכיר הניחו שם להיותו מקום מוכן לקבלת צלם אלהי' ולפעולותיו השכליות באויר ובמזונות:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויצמח" מזונותיו שלא בצער: " נחמד למראה" משמח ומרחיב הלב להכינו לקבלת השפע השכלי כאמרו והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח ה': " עץ הדעת" משיא לתת לב אל הטוב והרע ומזה והאדם ידע נתן לב עליה ומזה נקרא הקרוב מודע כאמרו מודע לאישה שדרכו לתת לב לצרכי קרובו כאמרו ואח לצרה יולד:

" טוב ורע" לבחור הערב אעפ"י שיזיק ולמאוס הבלתי ערב אעפ"י שיועיל:

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונהר יוצא מעדן" בלתי צער גשמים ועבודת אדם:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שם האחד פישון" הודיע שבח הנהר המשקה את הגן הבלתי נודע לנו בהודיעו הנהרות המסתעפים ממנו הנודעים אצלנו לשבח בגדלם וטוב מימיהם וטוב פרים:

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לעבדה" לעבוד את נשמת חיים כאמרו ויפח באפיו נשמת חיים:

" ולשמרה" שלא תפסד בהתכת הליחות השרשי הנתך בחום הטבעי וזה כי אותם הפירות הנכבדים היו מולידים תמיד תמורת מה שנתך בלתי עפוש:

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מכל עץ הגן" כפי חלוף הזמנים במבטי הככבים כאמרו לחדשיו יבכר:

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומעץ כו'" אשר בתוך הגן קרוב לעץ החיים שהזכיר למעלה באמת ועץ החיים בתוך הגן על דרך החיים והמות נתתי לפניך:

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא טוב היות האדם לבדו" לא יושג טוב התכלית המכוון בדמותו ובצלמו אם יצטרך להתעסק הוא עצמו בצרכי חייו:

" עזר כנגדו" עזר שיהיה כמו שוה לו בצלם ודמות כי זה הכרחי לו בידיעת צרכיו והמציאם במועד' ואמר כנגדו כי הנכנס לכף נגד דבר אחר כשיהי' שוה לו בשקל יהי' נגדו בקו ישר אבל כשלא יהיו שוים שני הנשקלי' יהי' זה עולה וזה יורד ולא יהיו זה נגד זה בקו ישר ובזה האופן אמרו רז"ל שקול משה כנגד כל ישראל אמנם לא היה ראוי שיהי' העזר שוה לו לגמרי כי אז לא היה ראוי שיעבוד וישרת אחד מהם לחבירו:

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה." נתן להם שלמות צורה מרגשת אשר לזה לא היה מספיק אז הכח השמיימי בלתי כח זרעי שיעזרהו: " ויבא אל האדם" למען יכיר שהי' צריך לנמצא חדש מבלי אין בין בעלי חיים דבר נאות לעבדו: " לראות מה יקרא לו" כדי שיראה ויתבונן איזה שם ראוי לכל א' מהם כפי הפעולה המיוחדת לצורתו:

" נפש חיה הוא שמו" הנה שמו הורה על צורת הבעלי חיים הנקרא בשם ההוא שהיא נפשו אשר בה הוא נמצא בפעל:

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם" שלא יפחד ולא יצטער:

"ויקח אחת מצלעותיו" מפני שכבר צבר עפרו ובחר מבחר כל הראוי להיות חומר לצורתו החיונית לפיכך כאשר רצה לצור צורת הנקבה שהיא כמעט דומה אליו היה ראוי לקחת קצת חומרו והוא אחת מצלעותיו:

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויבן ה' אלהים את הצלע לאשה" להיות לה צורת האיש וסגלותיו ושתהיה נבדלת ממנו בכלים גשמיים בלבד אשר בם יהיה הבדל ביניהם באפשרות השלמות ברב ובמעט:

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זאת" הנקבה הזאת:
"הפעם" בפעם הזאת היא עצם מעצמי ובשר מבשרי. שלא תהי' כן כל נקבת האדם לעתיד:
"לזאת" לכל נקבת האדם לעתיד:
"יקרא אשה" אע"פ שלא תהיה חלק איש:

"כי מאיש לוקחה זאת" הראשונה לכלן:

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על כן" מאחר שבזאת הראשונה כיון האל ית' שתהיה דומה לאיש כפי האפשר עד שיצר אותה מגויתו: יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו. ראוי שישתדל האדם לישא אשה הוגנת לו וראוי' לידבק בו גם שיצטרך לעזוב את אביו ואת אמו כי לא יהיה דבוק אמתי בבלתי דומים אבל יהיה בדומים בלבד כי אז יכונו לדעת אחד:

"והיו לבשר אחד" מכוין בכל הפעולות להשיג השלמות המכוון ביצירת האדם כאלו שניהם נמצא אחד בלבד:

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ערומים ולא יתבוששו" כי אז היו כל פעולותיהם וכל איבריהם לעשות רצון קונם בלבד לא להשיג תענוגות נפסדות כלל באופן שהית' פעולת הזיווג אצלם כפעולת האכילה והשתיה המספקת ובכן היה ענין איברים ההם אצלם כמו ענין הפה והפנים והידים אצלנו:


ד

"אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" אלה הצמחים ובעלי חיים שאמרנו היו תולדות השמים והארץ בכח שנמצא בהם משעה שנבראו כי מאז נמצאו בהם כחות פועלות ומתפעלות להויות ההוות ונפסדות כאמרם את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותיה אמנם יצאו לפועל: " ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" ביום שסדר הנהגת הארץ ותולדותיה מן השמים על סדר מתמיד וזה אחר ששת ימי בראשית ואז נקרא ה' אלהים שבסדרו התמיד ההוים:


ה

"טרם יהיה בארץ" אמנם הטעם שבהבראם נמצאו בכח ולא בפועל באופן שכל שיח השדה עדיין לא היה בארץ וכן כל עשב השדה עדיין לא צמח: " כי לא המטיר" באופן שלא היה החומר מוכן לזה בשלמות מחסרות מטר ועבודת הארץ:


ו

"ואד יעלה מן הארץ והשקה" וביום עשות כשסדרן על סדר מתמיד עלה אד מן הארץ שהיה טל לברכה שהרוה את הארץ והולידה והצמיחה בלתי מטר ועבודת אדמה:


ז

"וייצר ה' אלהים" אמנם להוית בעלי חיים לא הספיק זה אבל היתה יצירת היוצר ית' על אופנים מתחלפים וזה כי ליצירת האדם בירר עפר מן האדמה חלק נכבד ממנה: " ויפח באפיו נשמת חיים" נפש חיונית מוכנת לקבל צלם אלהים כאמרו ונשמת שדי תבינם. מ"מ ויהי האדם לנפש חיה. היה עכ"ז חיה בלבד בלתי מדברת עד שנברא בצלם ודמות:


ח

"אשר יצר" אחר שיצרו באותו האופן הנכבד שהזכיר הניחו שם להיותו מקום מוכן לקבלת צלם אלהי' ולפעולותיו השכליות באויר ובמזונות:


ט

"ויצמח" מזונותיו שלא בצער: " נחמד למראה" משמח ומרחיב הלב להכינו לקבלת השפע השכלי כאמרו והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח ה': " עץ הדעת" משיא לתת לב אל הטוב והרע ומזה והאדם ידע נתן לב עליה ומזה נקרא הקרוב מודע כאמרו מודע לאישה שדרכו לתת לב לצרכי קרובו כאמרו ואח לצרה יולד: " טוב ורע" לבחור הערב אעפ"י שיזיק ולמאוס הבלתי ערב אעפ"י שיועיל:


י

"ונהר יוצא מעדן" בלתי צער גשמים ועבודת אדם:


יא

"שם האחד פישון" הודיע שבח הנהר המשקה את הגן הבלתי נודע לנו בהודיעו הנהרות המסתעפים ממנו הנודעים אצלנו לשבח בגדלם וטוב מימיהם וטוב פרים:


טו

"לעבדה" לעבוד את נשמת חיים כאמרו ויפח באפיו נשמת חיים: " ולשמרה" שלא תפסד בהתכת הליחות השרשי הנתך בחום הטבעי וזה כי אותם הפירות הנכבדים היו מולידים תמיד תמורת מה שנתך בלתי עפוש:


טז

"מכל עץ הגן" כפי חלוף הזמנים במבטי הככבים כאמרו לחדשיו יבכר:


יז

"ומעץ כו'" אשר בתוך הגן קרוב לעץ החיים שהזכיר למעלה באמת ועץ החיים בתוך הגן על דרך החיים והמות נתתי לפניך:


יח

"לא טוב היות האדם לבדו" לא יושג טוב התכלית המכוון בדמותו ובצלמו אם יצטרך להתעסק הוא עצמו בצרכי חייו: " עזר כנגדו" עזר שיהיה כמו שוה לו בצלם ודמות כי זה הכרחי לו בידיעת צרכיו והמציאם במועד' ואמר כנגדו כי הנכנס לכף נגד דבר אחר כשיהי' שוה לו בשקל יהי' נגדו בקו ישר אבל כשלא יהיו שוים שני הנשקלי' יהי' זה עולה וזה יורד ולא יהיו זה נגד זה בקו ישר ובזה האופן אמרו רז"ל שקול משה כנגד כל ישראל אמנם לא היה ראוי שיהי' העזר שוה לו לגמרי כי אז לא היה ראוי שיעבוד וישרת אחד מהם לחבירו:


יט

"ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה." נתן להם שלמות צורה מרגשת אשר לזה לא היה מספיק אז הכח השמיימי בלתי כח זרעי שיעזרהו: " ויבא אל האדם" למען יכיר שהי' צריך לנמצא חדש מבלי אין בין בעלי חיים דבר נאות לעבדו: " לראות מה יקרא לו" כדי שיראה ויתבונן איזה שם ראוי לכל א' מהם כפי הפעולה המיוחדת לצורתו: " נפש חיה הוא שמו" הנה שמו הורה על צורת הבעלי חיים הנקרא בשם ההוא שהיא נפשו אשר בה הוא נמצא בפעל:


כא

"ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם" שלא יפחד ולא יצטער: "ויקח אחת מצלעותיו" מפני שכבר צבר עפרו ובחר מבחר כל הראוי להיות חומר לצורתו החיונית לפיכך כאשר רצה לצור צורת הנקבה שהיא כמעט דומה אליו היה ראוי לקחת קצת חומרו והוא אחת מצלעותיו:


כב

"ויבן ה' אלהים את הצלע לאשה" להיות לה צורת האיש וסגלותיו ושתהיה נבדלת ממנו בכלים גשמיים בלבד אשר בם יהיה הבדל ביניהם באפשרות השלמות ברב ובמעט:


כג

"זאת" הנקבה הזאת:
"הפעם" בפעם הזאת היא עצם מעצמי ובשר מבשרי. שלא תהי' כן כל נקבת האדם לעתיד:
"לזאת" לכל נקבת האדם לעתיד:
"יקרא אשה" אע"פ שלא תהיה חלק איש:
"כי מאיש לוקחה זאת" הראשונה לכלן:


כד

"על כן" מאחר שבזאת הראשונה כיון האל ית' שתהיה דומה לאיש כפי האפשר עד שיצר אותה מגויתו: יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו. ראוי שישתדל האדם לישא אשה הוגנת לו וראוי' לידבק בו גם שיצטרך לעזוב את אביו ואת אמו כי לא יהיה דבוק אמתי בבלתי דומים אבל יהיה בדומים בלבד כי אז יכונו לדעת אחד: "והיו לבשר אחד" מכוין בכל הפעולות להשיג השלמות המכוון ביצירת האדם כאלו שניהם נמצא אחד בלבד:


כה

"ערומים ולא יתבוששו" כי אז היו כל פעולותיהם וכל איבריהם לעשות רצון קונם בלבד לא להשיג תענוגות נפסדות כלל באופן שהית' פעולת הזיווג אצלם כפעולת האכילה והשתיה המספקת ובכן היה ענין איברים ההם אצלם כמו ענין הפה והפנים והידים אצלנו: