אבן עזרא על בראשית ב
<< · אבן עזרא על בראשית · ב · >>
פסוק א (כל הפסוק)
פסוק ב (כל הפסוק)
ויכל אלהים ביום השביעי — יש אומרים כי הימים נבראים, ובבריאת יום שביעי שלמה המלאכה. וזה הפירוש תפל. ויש אומרים כי יש בי"ת שטעמו קודם, כמו "לא תחסם שור בדישו" (דברים כה ד); "אך ביום הראשון תשביתו שאור" (שמות יב טו). ולמה זאת הצרה? וכלוי מעשה איננו נעשה, כאילו אמר: לא עשה מעשה. וכן פירוש ויכל, גם וישבת:
וטעם מלאכתו אשר עשה — ביום השישי, טרם יום השבת:
וטעם וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו — מכל הבריאות שברא:פסוק ג (כל הפסוק)
ויברך אלהים — פירוש ברכה, תוספות טובה. וביום הזה תתחדש בגופות דמות כוח בתולדות, ובנשמות, כוח ההכרח והשכל:
ויקדש אותו — שלא נעשתה בו מלאכה כמו חבריו:
ופירוש אשר ברא אלהים לעשות — השרשים, בכל המינים שנתן בהם כוח לעשות דמותם. והמפרש לעשות תחת 'עשה', גם עשה תחת 'ברא', איננו כן לפי דעתי. ואמר הגאון שברכת היום וקידושו ישוב על השומרים, שיהיו מבורכים קדושים:פסוק ד (כל הפסוק)
אלה תולדות – פירוש, אלה שהולידו:
בהבראם – בהיות הרקיע ונראתה הארץ.
ומלת ביום עשות – הוא תקון, והעד: "וימהר לעשות אותו" (בראשית יח ז), וכן: "בראתיו" ואחר כן "יצרתיו" ואחר כן "עשיתיו" (ישעיהו מג ז):פסוק ה (כל הפסוק)
פסוק ו (כל הפסוק)
פסוק ז (כל הפסוק)
וייצר — בכח המאורות. וייצר מהפעלים שהפ"א שלהם יו"ד מהבנין הקל, כמו "וייקץ נח" (בראשית ט כד):
וטעם באפיו — שבהם יחיה האדם, כי הם יוציאו האויר החם מחום הלב ויביאו אויר אחר:
וטעם לנפש חיה — שהלך מיד כמו החיות, ולא כתינוקים:פסוק ח (כל הפסוק)
פסוק ט (כל הפסוק)
ויצמח — ובעת שהצמיח כל עץ מהאדמה, כן צמח בגן ועוד בתוכו שנים עצים:
ועץ הדעת — לפי דעתי צריך להוסיף 'דעת', להיות כן: 'ועץ הדעת דעת טוב ורע'; כי איך יהיה סמוך, והוא נודע בתחילה? וכן "הארון הברית" (יהושע ג יד); "והנבואה עודד הנביא" (דברי הימים ב טו ח), ורבים כאלה:פסוק י (כל הפסוק)
ונהר — וטרם שנברא האדם, היה הנהר משקה הגן לכל צד.
ואל"ף מלת ראשים — שורש, ונראה במלת "מראשותיכם" (ירמיהו יג יח), וטעמו, מכבד הראש:פסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
פסוק יד (כל הפסוק)
ופירוש קדמת אשור — התי"ו קדמת תחת ה"א. וההפרש בינו ובין 'קדם', כי ה"א "קדמה" תחת "אל" הפתוח בפת"ח קטן; וכן: "וירד אברם מצרימה" (בראשית יב י), כמו 'אל מצרים'. והנה קדמת אשור, אל מזרח אשור.
ודע, כי מהפסוק הראשון עד "לעשות" – הזכיר הכתוב "אלהים", ואחר כן השם הנכבד והנורא עמו. ומה יקרו דברי קדמונינו ז"ל, שאמרו: נקרא שם מלא על עולם מלא; כי לא היה שם כח מקבל זה השם. ובפרשת "ואלה שמות" אפרש סוד השם, ואם הוא סמוך, אם יעזרני השם.
ודע, כי מקום האדמה שנברא ממנה אדם – קרוב אל גן עדן, כי יש אומרים כי האדמה היא ארץ ישראל. והנה שכחו, "ויהי בנסעם מקדם" (בראשית יא ב):פסוק טו (כל הפסוק)
בגן — לשון זכר ונקבה, וכן חיבורו 'גנים', 'גנות'. והאומרים כי לעבדה ולשמרה שב אל האדמה, איך יתכן לעבוד ולשמור מקום גדול ממקום קטן? ואחר שחטא והוציאו לעבוד את האדמה, וכבר היה עובד האדמה? רק פירוש לעבדה – על הגן, שמפריו יאכל. ואחר שחטא, שב לאכול את עשב השדה, והוא הלחם:
וטעם לעבדה — להשקות הגן. ולשמרה — מכל החיות, שלא יכנסו שם ויטנפוהו. ויש אומרים כי כן פירושו, לעבוד מצותו; והמצוה לא תעבד:פסוק טז (כל הפסוק)
פסוק יז (כל הפסוק)
ואחר שאמר: מעץ הדעת לא תאכל, מה צורך למלת ממנו? רק הוסיף לבאר; וכן: "ותפתח ותראהו את הילד" (שמות ב ו). או טעמו, אפילו מעט ממנו. ודקדוק ממנו – בספר היסוד תמצאנו.
ודע, כי אדם מלא דעת היה, כי השם לא יצוה לאשר אין לו דעת; רק "דעת טוב ורע", בדבר אחד לבדו לא ידע. הלא תראה שקרא שמות לכל הבהמה והעוף כפי תולדת כל אחד ואחד, והנה חכם גדול היה; ולולי שהיה כן, לא הביא השם את בריאותיו אליו לראות מה יקראם, והוא יודע ממנו שהוא בער. גם השם הראה לו עץ הדעת, כי הנה אשתו ידעה שהוא בתוך הגן:פסוק יח (כל הפסוק)
פסוק יט (כל הפסוק)
פסוק כ (כל הפסוק)
ומלת לכל הבהמה — גם היא מושכת עצמה ואחרת עמה, כי טעמו 'ולכל עוף השמים'. וכן: "ויהי מתיו מספר" (דברים לג ו), וכן "ולא למדתי חכמה" (משלי ל ג) ורבים כאלה.
וטעם ולאדם לא מצא — ולנפשו לא מצא, כי כן מנהג לשון הקדש, כמו: "וישלח ה' את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל" (שמואל א יב יא). ורחוק הוא בעיני שישוב אל השם.
ופה אמר כי העוף נוצר מהאדמה, ולמעלה מהמים, כי משניהם נוצר:פסוק כא (כל הפסוק)
ויפל — מהבנין הכבד הנוסף, וכן: "וישב אותם אברם" (בראשית טו יא):
תרדמה — יותר משינה, ושינה יותר מתנומה. והתי"ו נוסף:
אחת מצלעותיו — שתי צלעות היו, כעניין "ולצלע המשכן השנית" (שמות כו כ). ומלת צלע לשון נקבה, והטעם – צד:
תחתנה — מקומה. והוא לשון יחיד, והנו"ן נוסף. ו"תחתיה" (ויקרא יג כג ועוד) לשון רבים. וכן "תחתני" (שמואל ב כב לז ועוד), גם "תחתי" (תהלים יח לז ועוד):פסוק כב (כל הפסוק)
ויבן — מהבניין הכבד, גם מהבניין הקל, כמו "ויפן" (שמות ב יב); "ויקץ" (שופטים טז כ):
ויבאה — חשב בהקיצו בראותו אותה כי הובאה אליו כאשר הובאו הבהמות, והכתוב דיבר על מחשבתו; וכן: "והאנשים רדפו אחריהם" (יהושע ב ז). או נבנתה חוץ לגן ואחרי כן הובאה אליו. וכאשר הסתכל, ידע שנגזרה ממנו, כי צלעו האחת עם בשרה איננה, והרגיש שבשר אחר הובא בו:פסוק כג (כל הפסוק)
ויאמר — אז אמר, זאת הפעם מצאתי עזר כנגדי כמוני, כי ממני היה. ודבר לילית, דרש:
לזאת — בעבור זאת; וכן: "אמרי לי אחי הוא" (בראשית כ יג):
ודגשות שי"ן אשה — תמורת היו"ד הנח הנעלם שהוא באיש. ויתכן שסיבת דיבור אשה דגוש ולא רפה, שלא יתערב עם אישהּ שהוא בעלה, כי פעם יחסרו הראות הה"א. ו'נשים', מן 'אנוש' ו'אנשים':
וטעם יקרא — על שם:
ולא נדגש קו"ף לקחה זאת, להקל על הלשון. והוא מהבנין הכבד, ואם לא נמצא:
וטעם והיו לבשר אחד — כאילו הם; או שידמו כאשר היו. ויש אומרים שיולידו אחר, והוא רחוק:פסוק כה (כל הפסוק)
ערומים — שם התאר, וכן: "בגדי ערומים תפשיט" (איוב כב ו). ויש אומרים כי גם "ערום ראה רעה ונסתר" (משלי כז יב) כמוהו; וטעמו, שהרוח ערום בלי מכסה, כדמות העין:
יתבששו — מ'בושת', והיא מהשנים שיש נח נעלם ביניהם, והאות אחרון כפול, כמו "יתבונן" (איוב יא יא; שם כו, יד). ונקמץ השי"ן, בעבור שהוא סוף פסוק:
<< · אבן עזרא על בראשית · ב · >>