— וטרם שנברא האדם, היה הנהר משקה הגן לכל צד.
ואל"ף מלת
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
שם האחד — אמר הגאון, כי
פישון – יאור מצרים. וידוע כי
גיחון קרוב מארץ ישראל, כי כן כתוב: "והורדתם אותו אל גיחון" (
מלכים א א לג), והוא בא מפאת מזרחית דרומית, גם
פרת כן, והוא אחרית גבול הארץ מפאת מזרח. ומפרשים אמרו כי
חדקל הוא הנהר השני העובר על בגדא"ד עם נהר פרת, אם כן הנה שלושתם מזרחים. ויאור מצרים יוצא מהר הלבונה רחוק מקו השוה בצד נגב; והראיה, גידולו בקיץ. וידענו כי גן עדן תחת הקו השוה, שלא יוסיף היום ולא יחסר כל ימות השנה. וריקי מוח תמהו איך יתכן זה. והראיות גמורות בלי ספק יש עליהם; אם כן, ירד פישון לפאת דרומית מערבית, ואחר כן ישוב דרך צפונית. ואין ראיה על פישון שהוא היאור, רק שתרגם "החוילה" כפי צרכו, כי אין לו קבלה; וכן עשה במשפחות ובמדינות, ובחיות ובעופות ובאבנים. אולי בחלום ראה, וכבר טעה במקצתם, כאשר אפרש במקומו; אם כן לא נישען על חלומותיו. אולי עשה כן לכבוד השם, בעבור שתרגם התורה בלשון ישמעאל ובכתיבתם, שלא יאמרו כי יש בתורה מילות לא ידענום. והזכיר הזהב, בעבור כבוד הנהר היוצא מהגן:
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
וזהב — אמר הגאון, כי
הבדולח הם האבנים הקטנים עגולים היוצאים מהמים, שהם דקים, ודמה המן אליהם. והכתוב אמר על עין המן לבדו. ואמר כי
השהם – אבן יקרה לבנה, והיא צחה. ואנחנו לא נדע:
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ופירוש
קדמת אשור — התי"ו
קדמת תחת ה"א. וההפרש בינו ובין 'קדם', כי ה"א "קדמה" תחת "אל" הפתוח בפת"ח קטן; וכן: "וירד אברם מצרימה" (
בראשית יב י), כמו 'אל מצרים'. והנה
קדמת אשור, אל מזרח אשור.
ודע, כי מהפסוק הראשון עד "לעשות" – הזכיר הכתוב "אלהים", ואחר כן השם הנכבד והנורא עמו. ומה יקרו דברי קדמונינו ז"ל, שאמרו: נקרא שם מלא על עולם מלא; כי לא היה שם כח מקבל זה השם. ובפרשת "ואלה שמות" אפרש סוד השם, ואם הוא סמוך, אם יעזרני השם.
ודע, כי מקום האדמה שנברא ממנה אדם – קרוב אל גן עדן, כי יש אומרים כי האדמה היא ארץ ישראל. והנה שכחו, "ויהי בנסעם מקדם" (
בראשית יא ב):
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
בגן — לשון זכר ונקבה, וכן חיבורו 'גנים', 'גנות'. והאומרים כי
לעבדה ולשמרה שב אל האדמה, איך יתכן לעבוד ולשמור מקום גדול ממקום קטן? ואחר שחטא והוציאו לעבוד את האדמה, וכבר היה עובד האדמה? רק פירוש
לעבדה – על הגן, שמפריו יאכל. ואחר שחטא, שב לאכול את עשב השדה, והוא הלחם:
וטעם
לעבדה — להשקות הגן.
ולשמרה — מכל החיות, שלא יכנסו שם ויטנפוהו. ויש אומרים כי כן פירושו, לעבוד מצותו; והמצוה לא תעבד:
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ויצו — מלת צווי עם
על, מצות לא תעשה; וכן: "על העבים אצוה" (
ישעיהו ה ו). אף על פי שהתרתי לך פרי עץ הגן, לא תאכל מפרי עץ הדעת:
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ואחר שאמר:
מעץ הדעת לא תאכל, מה צורך למלת
ממנו? רק הוסיף לבאר; וכן: "ותפתח ותראהו את הילד" (
שמות ב ו). או טעמו, אפילו מעט ממנו. ודקדוק
ממנו – בספר היסוד תמצאנו.
ודע, כי אדם מלא דעת היה, כי השם לא יצוה לאשר אין לו דעת; רק "דעת טוב ורע", בדבר אחד לבדו לא ידע. הלא תראה שקרא שמות לכל הבהמה והעוף כפי תולדת כל אחד ואחד, והנה חכם גדול היה; ולולי שהיה כן, לא הביא השם את בריאותיו אליו לראות מה יקראם, והוא יודע ממנו שהוא בער. גם השם הראה לו עץ הדעת, כי הנה אשתו ידעה שהוא בתוך הגן:
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ויאמר. טעם
לא טוב לאדם ו
עזר, כטעם "טובים השנים מן האחד" (
קהלת ד ט):
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ולמ"ד
אשר יקרא לו האדם — מושך עצמו ואחר עמו, וכן הוא: אשר יקרא לו האדם לנפש חיה, כי יש בו תוספת באור, כמו: "ותפתח ותראהו" (
שמות ב ו) ורבים כמוהו:
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ומלת
לכל הבהמה — גם היא מושכת עצמה ואחרת עמה, כי טעמו 'ולכל עוף השמים'. וכן: "ויהי מתיו מספר" (
דברים לג ו), וכן "ולא למדתי חכמה" (
משלי ל ג) ורבים כאלה.
וטעם ולאדם לא מצא — ולנפשו לא מצא, כי כן מנהג לשון הקדש, כמו: "וישלח ה' את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל" (שמואל א יב יא). ורחוק הוא בעיני שישוב אל השם.
ופה אמר כי העוף נוצר מהאדמה, ולמעלה מהמים, כי משניהם נוצר:
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ויפל — מהבנין הכבד הנוסף, וכן: "וישב אותם אברם" (
בראשית טו יא):
תרדמה — יותר משינה, ושינה יותר מתנומה. והתי"ו נוסף:
אחת מצלעותיו — שתי צלעות היו, כעניין "ולצלע המשכן השנית" (שמות כו כ). ומלת צלע לשון נקבה, והטעם – צד:
תחתנה — מקומה. והוא לשון יחיד, והנו"ן נוסף. ו"תחתיה" (
ויקרא יג כג ועוד) לשון רבים. וכן "תחתני" (
שמואל ב כב לז ועוד), גם "תחתי" (
תהלים יח לז ועוד):
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ויבן — מהבניין הכבד, גם מהבניין הקל, כמו "ויפן" (
שמות ב יב); "ויקץ" (
שופטים טז כ):
ויבאה — חשב בהקיצו בראותו אותה כי הובאה אליו כאשר הובאו הבהמות, והכתוב דיבר על מחשבתו; וכן: "והאנשים רדפו אחריהם" (
יהושע ב ז). או נבנתה חוץ לגן ואחרי כן הובאה אליו. וכאשר הסתכל, ידע שנגזרה ממנו, כי צלעו האחת עם בשרה איננה, והרגיש שבשר אחר הובא בו:
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ויאמר — אז אמר,
זאת הפעם מצאתי עזר כנגדי כמוני, כי ממני היה. ודבר לילית, דרש:
לזאת — בעבור זאת; וכן: "אמרי לי אחי הוא" (בראשית כ יג):
ודגשות שי"ן אשה — תמורת היו"ד הנח הנעלם שהוא באיש. ויתכן שסיבת דיבור אשה דגוש ולא רפה, שלא יתערב עם אישהּ שהוא בעלה, כי פעם יחסרו הראות הה"א. ו'נשים', מן 'אנוש' ו'אנשים':
וטעם יקרא — על שם:
ולא נדגש קו"ף לקחה זאת, להקל על הלשון. והוא מהבנין הכבד, ואם לא נמצא:
וטעם
והיו לבשר אחד — כאילו הם; או שידמו כאשר היו. ויש אומרים שיולידו אחר, והוא רחוק:
