יריעות שלמה על רש"י/בראשית/ב
פסוק ג עריכה
בד"ה ברכו במן כו' שאף על פי שקדש כו' נ"ב ולי נרא' דבודאי בירך את יום השבת כי ביום הששי ירד שתי עומר ועשו ממנו ד' חלות אחד אכלו ביום הששי בבקר וג' אכלו ביום השבת כי איתא בהדיא בירושלמי והטור הביאו וא"כ שפיר בירך אותו ודוק ויש מקשים דמ"מ זה אינו מברכת השם אלא מציווי שמירת שבת הוא ע"כ נראה בעיני דעיקר הברכה שירד בששי כפל והניחו אותו עד בקר ולא הבאיש ורמה לא היתה בו כמו בשאר ימים וכך היה טבעו ואל תשיבני מצנצנת המן דג"כ בנס היה עומד ע"כ היה ראוי לאפות ולבשל הכל ביום הששי כדי שלא יבאש ואפילו הכי ברכו השם שירד בששי כפל במקום השביעי כאלו ירד בשביעי וקרא מסייע את אשר תאפו אפו כו' ואת כל העודף הניחו לכם למשמרת עד הבקר ויניחו אותו עד הבקר ולא הבאיש ורמה לא היתה בו וזהו עיקר מהרש"ל:
פסוק ח עריכה
בד"ה ה' הוא כו' פי' שם העצם נ"ב שלא יתרבה ולא יתפעל ודוק הטיב מהרש"ל: בד"ה מקדם במזרחו כו' פליגי אההיא כו' נ"ב ולי נראה דלא פליגי אלא מחלק בין גן עדן לשאר מקומות וקרא מסייע ליה מקדם וכן איתא בב"ר ודוק מהרש"ל: בד"ה וא"ת הרי כו' אף על פי שמקדם כו' נ"ב ולי נראה שכך הקשר אף ע"פ שכמה תנאים דרשי בב"ר מקדם קודם יצירת האדם מ"מ מוכרח אני לפרש לשון מזרח דהרי קשה וא"ת כו' ואי אפשר לתרץ אלא בסיפור מעשיו שסתם כבר אם כן משמע דכל הני מעשי' איירי אחר יצירת האדם ודוק מהרש"ל:
פסוק יח עריכה
בד"ה שלא יאמרו כו' לא עוב היות האדם לבדו כו' נ"ב פירש מדלא כתיב לא עוב לאדם להיות לבדו מהרש"ל:
פסוק כא עריכה
בד"ה מצלעותיו כו' הדרך הזאת כו' נ"ב ולי נראה לפי האמת דמתרץ תלמודא מקום חתך יכילנא לומר לדברי כולם מקום חתך הוא ושני פרצופין שלימין היו ומחוברין במקצת היו ולא היו צריכין לשום תשלום אלא למקום חתך ומ"ה פירש רש"י הכי אליבא דכ"ע ודוק מהרש"ל:
פסוק כב עריכה
בד"ה ויבן כו' באופן להיות אשה כו' ולי נראה לפרש כפשוטו דלכך פירש"י הכי שלא תאמר ויבן את הצלע לאשה הוי כאילו כתיב ויבן את הצלע אל האשה וזה אינו דהא עדיין לא היתה אשה בעולם לכן מפרש לאשה להיות אשה וכן ויעש אותו גדעון לאפוד אין הפי' כמו אל האפוד אלא להיות אפוד ודוק כן נ"ל:
פסוק כג עריכה
בד"ה זאת הפעם כו' אחרים שמש נ"ב אף שאין משיבין את הארי מ"מ נ"ל דלאו דוקא שימש אלא בא במחשבה ודוק מהרש"ל: