ביאור:בראשית ב א




בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ב א.

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם.
-- בראשית ב, א

וַיְכֻלּוּעריכה

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָםעריכה

  • "ויכלו"- הסתיימו, משמעות הכתוב היא שאלוהים סיים את מה שכתוב בהמשך.
  • "השמים והארץ"- בריאת השמים והארץ.
  • "וכל צבאם"- כל צבא השמים, הכוכבים וכל מה שנמצא בשמים.

פרק ב הוא סיפור חוזר של הבריאה, בשינויים רבים, ואפילו בהיפוך. כך נוצרה אפשרות לטעון שהכל זה דברי הבל סותרים אחד לשני.
אז מדוע נכתב הסיפור בשנית?

תשובה פשוטה - בסיפור השני מוסיפים פרטים רבים שלא נמצאים בסיפור הכללי של בריאת העולם בשישה ימים.

זה הסבר אפשרי, אולם אז מתעוררת שאלה מדוע הכתוב לא המשיך מפרק א, דילג בפרק ב על הפסוקים א, ד-ו ויצר המשכיות ספרותית.

בריאה שניהעריכה

הסיפור השני מתחיל במילה "וַיְכֻלּוּ", וגם ההמשך מדגיש: "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה" (ביאור:בראשית ב ב).
ההדגשה על המילה "וַיְכֻלּוּ" רומזת שבאמת אלוהים גמר, סיים, תם ונשלם, השלים, שם סוף לכל העבודה של בריאת העולם/היקום.
אלוהים ברא את "הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" - אולם ברגע זה, אחרי יום המנוחה, יום השבת (ביאור:בראשית ב ג), מתחילה בריאה חדשה ונוספת, ככתוב: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם" (ביאור:בראשית ב ד).

כיוון שאוצר המילים היה מוגבל ליכולת ההבנה של בני אדם, לכן לפי הכלל הידוע: ""דיברה תורה כלשון בני אדם", המילה 'יום' של בריאת העולם אינה היום שלנו, כי השמש נוצרה ביום הרביעי, 'המים' של: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (ביאור:בראשית א ב), אינם אדים, מים או קרח שלנו. בצורה זאת גם המילה 'ארץ' משמשת לדברים שונים: כל מוצק בחלל הוא ארץ להבדיל ממים, או כדור הארץ שלנו.

כלומר אלוהים כילה לעשות את היקום, צמחים וחיות ברחבי היקום, זכר ונקבה בכוכבים אחרים, ועכשו הוא מגיע לבריאת האדם על הארץ שלנו, כדור הארץ. ולכן סדר הבריאה הוא שונה. אלוהים מתחיל ליצור גן חממה, ובתוכה הוא:

  • יצר, ולא ברא, ככתוב: "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם" (ביאור:בראשית ב ז); להבדיל מבריאת היקום: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ" (ביאור:בראשית א כז)
  • נטע, הצמיח, ולא ברא בדברו, ככתוב: "וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן" (ביאור:בראשית ב ח), "וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ" (ביאור:בראשית ב ט); להבדיל מבריאת היקום: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי" (ביאור:בראשית א יא).

ההבדל מראה שהבסיס לצמחים ולאדם כבר היה קיים, וכאן אלוהים רק עושה העתק נוסף.