פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית ב כד




בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ב כד.


והיו לבשר אחדעריכה

באמצע הסיפור על אדם, חוה וגן עדן מופיע פסוק שמתייחס לא לסיפור עצמו אלא לתופעה כללית יותר:

(בראשית ב כד): "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד".

א. התופעהעריכה

1. יש אומרים שהתופעה המתוארת כאן קשורה ליחסי מין בלבד - כל איש עוזב את משפחתו ודבק בגופה של אשתו, והחיבור ביניהם גורם להם להיראות כגוף אחד, כפי שהיו לפני שנפרדו.

  • אולם, לפי זה המשפט " והיו לבשר אחד " מתאר תופעה רגעית וחיצונית בלבד.
  • בנוסף לכך, לא ברור מדוע משפט זה נאמר דווקא על האיש ואשתו, והרי גם אצל בהמות ישנו חיבור מסוג זה.

2. יש אומרים שהתופעה אכן קשורה ליחסי מין, אבל סוף הפסוק מתייחס לתוצאה ארוכת-הטווח שלהם - "הולד נוצר על-ידי שניהם, ושם נעשה בשרם אחד" (רש"י, ע"פ תלמוד בבלי סנהדרין כח) - החיבור בין איש לאשתו יוצר בשר אחד המורכב מהגנים של שניהם.

  • אולם, גם לפי פירוש זה, לא ברור מדוע המשפט נאמר דווקא על האיש ואשתו: "כי גם הבהמה והחיה יהיו לבשר אחד בתולדותיהם" (רמב"ן) .

3. ויש אומרים שהתופעה מתייחסת לקשר הנפשי והמשפחתי בין איש לאשתו - האיש עוזב את הוריו, נושא אישה, ומתייחס אליה כאילו שהיא משפחתו העיקרית, קרובה אליו יותר מאשר הוריו (המילה "בשר" מציינת את הקשר המשפחתי, כמו בביטויים " אחינו בשרנו ", "שאר בשרו "): "והנה יעזוב שאר אביו ואמו וקרבתם, ויראה שאשתו קרובה לו מהם" (רמב"ן) ; "מכוין בכל הפעולות להשיג השלמות המכוון ביצירת האדם, כאילו שניהם נמצא אחד בלבד" (ספורנו) .

ב. המסר לימינועריכה

1. יש אומרים שהפסוק מתאר את המצב הרצוי והאידיאלי - האיש צריך לעזוב את משפחתו ולדבוק רק באשתו: "רוח הקודש אומרת כן, לאסור על בני נוח העריות" (רש"י ע"פ תלמוד בבלי סנהדרין כז) ; "ראוי שישתדל האדם לישא אישה הוגנת לו וראויה לידבק בו, גם שיצטרך לעזוב את אביו ואת אמו... כי אז יכוונו לדעת אחד" (ספורנו) .

וייתכן שיש כאן רמז, שהאיש צריך להתנתק מהוריו לפני שהוא בונה קשר עם אשתו; מסר דומה ניתן לראות בשיר השירים, לגבי האשה:

  • (שיר השירים ב י): "עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי 'קוּמִי לָךְ, רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי לָךְ!'"( פירוט ).

ישנם רבנים שמסתמכים על פסוק זה כדי לפסוק הלכות המדגישות את חשיבות הקשר הזוגי בין איש לאשתו; ראו למשל בתשובותיו של הרב יובל שרלו בשו"ת מורשת:

2. אך ייתכן שהפסוק מתאר מצב קיים שאינו אידיאלי, ומטרתו העיקרית היא להסביר את התנהגותו של אדם בפרק הבא.

במסורה אין הפסקה בין סוף פרק ב לתחילת פרק ג - שני הפרקים הם פרשיה אחת; לפי זה, הפסוק שלנו אינו מהווה סיכום לפרשת בריאת האדם, אלא מקשר בין פרשת יצירת האישה בפרק ב, לבין הסיפור על חטא גן העדן בפרק ג.

כי מי שיקרא את פרשת חטא גן העדן, יתמה מאד, איך אדם, ששמע את דבר ה' באופן ישיר וגלוי - הפר את מצוותו, עזב את הא-ל שיצר אותו, ושמע בקול אשתו. לכן מקדימה התורה ואומרת "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו, והיו לבשר אחד": אל תתמה על אדם הראשון, שכן גם היום קורה לרוב, שאיש עוזב את אביו ואת אמו שילדו אותו, ודבק באשתו מתוך תאוות-בשרים - כדי שיהיו לבשר אחד. כך גם אדם הראשון, עזב את אביו שבשמיים, ודבק באשתו.

לפי זה, הפסוק לא בא לתאר מצב אידיאלי, אלא מצב קיים ולא-רצוי, שבו הקשר בין איש לאשה מרחיק את האדם מה'.

חיזוק לפירוש זה ניתן למצוא בשני הפסוקים הנוספים בתנ"ך שבהם איש דבק באישה:

  • שכם בן חמור הכנעני, שאנס את דינה בת יעקב: (בראשית לד ג): " ותדבק נפשו בדינה בת יעקב; ויאהב את הנערה, וידבר על לב הנערה"
  • שלמה המלך, שאהב נשים נכריות רבות (מל"א יא2) "מן הגויים, אשר אמר ה' אל בני ישראל 'לא תבואו בהם והם לא יבואו בכם אכן יטו את לבבכם אחרי אלוהיהם' - בהם דבק שלמה לאהבה";

בשני המקרים, הדבקות של האיש באישה מרחיקה אותו מדרך הישר. הפסוק היחיד שמתאר דבקות חיובית הוא:

  •  רות א יד: "ותישק עורפה לחמותה, ורות דבקה בה"

כאן, לא האיש דבק באשתו, אלא דווקא האישה - רות - דבקה באמו של בעלה המנוח. גם כאן, נראה שהדבקות היא חיובית, רק משום שהיא מהווה הקדמה הכרחית לדבקות של רות בה' ( פירוט ).

דיון בפירוש זה:


תגובותעריכה

לפי דעתי לדבק יש צד טוב וצד רע, בבראשית הוא טוב ובמעשה דינה למשל הוא רע, ככתוב בבראשית לד' -

2 וירא אתה שכם בן-חמור החוי נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה.

3 ותדבק נפשו בדינה בת-יעקב ויאהב את-הנער וידבר על-לב הנער.

יש לשים לב כי מה שנאמר בפסוק ג אלו דברים טובים, אך הבעיה שקדמו להם הדברים בפסוק ב.

ואולי אפילו הקבלה משולשת יש כאן:

ויקח אותה - ותדבק נפשו בדינה, וישכב אתה - ויאהב את הנער, ויענה - וידבר על לב הנער.

יש לציין עוד שדבקות היא גם ביחס לה'. (ובברית החדשה מפרשים "ודבק באשתו" - ודבק בכנסייה...).

-- hagai hoffer, 2011-02-14 12:58:20


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:והיו לבשר אחד

בראשית ב כד


מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-23.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/br-02-24