ביאור:בראשית ב כ




בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ב כ.

וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.
-- בראשית ב, כ

ראו קריאות ושמות בבריאת העולם

וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹעריכה

לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶהעריכה

הכתוב מפרט את כל חיות היבשה שאלוהים הביא לפני אדם:

  • הַבְּהֵמָה - חיות בית: מקנה, בקר, צאן, וכו.
  • עוֹף הַשָּׁמַיִם - ציפורים, מעופפים או לא, כמו תרנגולות, טווסים, ברווזים, וכו.
  • חַיַּת הַשָּׂדֶה - כל שאר החיות, שחיות להן חופשי בארץ.

אלוהים עשה הכרה בין החיות לאדם. לא ברור אם הזוחלים והחרקים כלולים בחיות השדה שבאו לקבל שם. לא ברור אם אלוהים הציג גם את הנחש, למרות שבהמשך נמצא שהנחש גם הוא קיבל שם. בסיפור נוח נאמר ביתר דיוק: "מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ, שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת" (ביאור:בראשית ו כ). הדגים לא הוזכרו בסיפור אדם או בסיפור נוח והמבול.

המצאת שפה וחיפוש בת זוגעריכה

בפסוק הקודם אלוהים אמר: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (ביאור:בראשית ב יח). ועכשו אלוהים מביא לפניו חיות. ניתן לחשוב שאלוהים ניסה לזווג לאדם, עזר כנגדו, מתוך החיות. אלוהים העניק לאדם את 'זכות הבחירה החופשית' , לבחור שמות ולבחור בת זוג, כרצנו.
לאלוהים היו מספר מטרות:

  1. בהתבסס על שמו ותוארו של אדם - "הָאָדָם-נֶפֶשׁ-חַיָּה". אדם חי לבדו ובעתיד הוא יקבל בת זוג. אלוהים רצה לוודא שאדם מסוגל להמציא שפה, ללמוד ולזכור אותה, ואחר כך ללמד את בת זוגו את שפתו, כדי ששניהם ביחד ילמדו את ילדיהם, לכן נאמר: "וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם-נֶפֶשׁ-חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ". אדם עבר את הבחינה הזאת.
  2. בהתבסס על הכתוב "נֶפֶשׁ-חַיָּה", שמתאר כל זכר ונקבה שאלוהים יצר, ככתוב: "זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (ביאור:בראשית א כז), ועל אדם נאמר: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (ביאור:בראשית ב ז), ניתן להבין שבמסווה של קריאת שמות לחיות, אלוהים הציג בנות-אדם לאדם, לבחירה. לא סביר שאלוהים התכוון שאדם יבחר 'חיה' להיות עזר כנגדו ובת זוגו. מהעובדה שנכתב: "וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (ביאור:בראשית ב כ) ניתן להבין שזאת היתה כוונתו של אלוהים. השימוש במילים: "יִקְרָא" ו"שְׁמוֹ", מרמז על 'הזמנה מינית', ככתוב במגילת אסתר: "לֹא תָבוֹא עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם" (ביאור:אסתר ב יד). קריאת שם היא הכרזת בעלות: "וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ, יִצְחָק" (ביאור:בראשית יז יט), וכך האישה בנשואיה מקבלת את שם משפחת בעלה. אדם היה בוגר עם זקן וגם והנקבות היו בוגרות. הם לא עברו את תהליך החתמה/הטבעה/התקשרות בילדותם, כי לא היו להם הורים, ולכן הם לא הכירו אחד את השני כבני זוג. כך קרה שאדם לא בחר 'לקרוא להן בשם', ולשאת אחת מהן. כדי לפתור את הבעיה הזאת, אלוהים עשה את האישה מהצלע, ומילדות היא ראתה אותו ועברה החתמה/הטבעה/התקשרות אליו. במשפט כל החיות מתוארות כזכר, יחיד. ניתן להבין שאדם בכלל לא הבין שהציגו נקבה עבורו.

לוא האדם היה בוחר לעצמו בת זוג שנוצרה לחוד ממנו, הגנים שלהם לא היו זהים ומשלימים אחד את השני, וכך אחרי מספר דורות הגנים המיוחדים שאלוהים נטע בהם היו מתפזרים ומתקלקלים. כאשר אלוהים העניק לאדם העתק של עצמו נוצרו שני בני זוג עם גנים מושלמים. בני האדם גילו את היתרונות בחיים ארוכים ובריאים, הם סרבו להתחתן בגיל צעיר, וכך הם זיהו אנשים בריאים ושימרו את הגנים האלה לעצמם. לכן אלוהים האשים את בני האדם שהם מלאי חמס (ביאור:בראשית ו יג), ולא היתה לו ברירה אלא לבחור את נוח, שנשא אישה צעירה שאינה נושאת גנים מושלמים, והביא מבול כדי להרוג את כל בני האדם שנשאו את הגנים המושלמים שאלוהים נטע באדם. ואכן עד נוח כל בני האדם התחתנו בגיל מבוגר וחיו שנים רבות, ואחרי נוח בני האדם מתחתנים בגיל צעיר וגיל האדם הולך ופוחת. (אילן סנדובסקי)

וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹעריכה

מהכתוב נראה כאילו שאלוהים העניק לאדם את הזכות לבחור עזר כנגדו.
אלוהים הביא לפני האדם את בנות-האדם, אולם בפסוק הזה נאמר "וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" - כאילו שאלוהים הוא זה שקבע שאף אחת מהנקבות האלה אינה מתאימה להיות עזר כנגדו של האדם.

ייתכן שאלוהים ראה:

  • ייתכן שאף אחת מבנות-האדם לא הראתה התעניינות באדם או במעשיו. הן לא היו סקרניות מספיק. בהמשך נראה שהאישה שאלוהים יצר מהאדם היתה סקרנית, הלכה לעץ הדעת טוב ורע, והתבוננה בו ברצון עז לאכול וללמוד דעת.
  • ייתכן שאלוהים הבין שיש ריחוק גנטי רב מדי, ולא יוולדו ילדים בין אדם לנקבות האלה, ואפילו אם יוולדו הצאצאים יהיו עקרים.
  • ייתכן שאדם לא הסתכל על הנקבות כבת זוג. ייתכן שהוא קרא להן בשם, אבל הן לא הבינו ולא הגיבו לשם שלהן.
  • ייתכן בגלל שלאדם ולנקבות לא היתה החתמה מילדות, היה סיכוי נמוך שהם יתחברו לזוג, יפעלו כמשפחה וילמדו את ילדיהם את כל מה שהם למדו.

בכל מקרה הנסיון נכשל ואלוהים הפסיק להביא נקבות נוספות.