שבועות לג א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
הא קיימא שניה אמר רבינא אהכא במאי עסקינן כגון שהיתה שניה בשעת כפירת ראשונה קרובין בנשותיהן ונשותיהן גוססות מהו דתימא רוב גוססים למיתה קמ"ל (השתא מיהא לא שכיב):
מתני' במשביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה שבועה שאין אנו יודעין לך עדות אין חייבין אלא אחת גשבועה שאין אנו יודעין שיש לך ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה חייבין על כל אחת ואחת דמשביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידו שיש לי ביד פלוני פקדון חטין ושעורין וכוסמין שבועה שאין אנו יודעין לך עדות אין חייבין אלא אחת השבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין ושעורין וכוסמין חייבין על כל אחת ואחת ומשביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה ושאנס איש פלוני את בתי ופתה את בתי ושהכני בני ושחבל בי חבירי ושהדליק את גדישי ביוה"כ הרי אלו חייבין:
גמ' איבעיא להו משביע עדי קנס מהו אליבא דר' אלעזר בר"ש לא תיבעי לך דאמר יבואו עדים ויעידו כי תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי זמודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור ורבנן דהתם כמאן סבירא להו אילימא כר' אלעזר בר"ש דהכא הא קאמר דבר הגורם לממון כממון דמי אלא כרבנן דהכא דאמרי דבר הגורם לממון לאו כממון דמי מאי כיון דאילו מודה מיפטר חלאו ממונא קא כפר ליה או דלמא השתא מיהא לא אודי תא שמע משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק והא חצי נזק טקנסא הוא כמ"ד פלגא נזקא ממונא הניחא למ"ד פלגא נזקא ממונא אלא למ"ד קנסא מאי איכא למימר בחצי נזק צרורות ידהלכתא גמירי לה דממונא הוא ת"ש תשלומי כפל כמשום קרנא ותשלומי ד' וה' למשום קרנא שאנס איש פלוני ופתה את בתי ממשום בושת ופגם מאי קמ"ל כולה ממונא הוא רישא חדא קמ"ל סיפא חדא קמ"ל רישא חדא קמ"ל דחצי נזק צרורות ממונא הוא סיפא חדא קמ"ל ושהדליק את גדישי ביוה"כ לאפוקי מאי לאפוקי מדר' נחוניא בן הקנה דתניא ר' נחוניא בן הקנה היה עושה יוה"כ כשבת לתשלומין מה שבת כו' ת"ש משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני
רש"י
עריכההא קיימא שניה - ומה הפסידוהו הראשונים:
קרובים בנשותיהם - נשאו שתי אחיות ואינן כשירין בעדות אחד נמצא שלא היה לו עדות כשכפרה ראשונה אלא הם לבדם וכי תימא למה לי למתנייה איצטריך כגון ששתי האחיות הללו גוססות:
למיתה - הוו להו כאילו מתו ותפטר כת ראשונה דהא קיימא כת שניה:
קמ"ל השתא מיהא הא לא שכיב - ולימדך שהגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו ואף על פי שרובן למיתה:
מתני' תשומת יד - הלואה ששם בידו ממון ואבידה. שמצא אבידה:
חטין ושעורין וכוסמין כו' - רישא אשמועינן מין אחד ותביעות חלוקות וסיפא אשמועינן תביעה אחת כולה פקדון ומינין חלוקין:
ושהכני בני - הכאה שאין בה חבורה שאינו חייב עליו מיתה שהמכה אביו אינו חייב אא"כ עשה בו חבורה וכיון דליכא מיתה איכא ממון דבושת:
ושחבל בי חבירי - משום יוה"כ נקט ליה דאע"ג דענוש כרת חייב ממון והנך דלעיל נקט משום חצי נזק כדמפרש בגמרא א"נ לאשמועינן דהמשביע עדי קנס חייבים ושהכני בני נקט לאשמועינן דהואיל ואין בה חבורה אין בה מיתה וחייב ממון:
גמ' דר' אלעזר בר"ש - בפרק מרובה (ב"ק דף עה.):
יבואו עדים ויעידוהו - ויתחייב ואינו נפטר בהודאה ראשונה דכי אמרי' מודה בקנס פטור דנפקא לן ב"ק (דף סד:) מאשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו ה"מ היכא דלא אתו עדים לא משלם קנס אפומיה דידיה אבל אתו סהדי בתר הכי משלם:
לא תיבעי לך - דחייבין שהרי הפסידוהו בכפירתן:
כי תיבעי לך כו' - וזה השביען קודם שהודה בעל דין ואם העידוהו היה מתחייב ומיהו הא מיבעיא לן אי מיחייבי או לאו משום דאיכא למימר קנס לאו ממון גמור הוא דהא אי הוה מודה מיפטר לגמרי ואיכא למימר נמי כל כמה דלא אודי ממון הוא:
ורבנן דהתם כמאן סבירא להו - הש"ס פריך עלה דהא בעיא ורבנן דהתם דפליגי במודה בקנס דבעי' להא בעיא אליבייהו כמאן סבירא להו באידך פלוגתא דאיפלגו לעיל רבנן ור' אלעזר בר"ש במשביע עד אחד:
אי כר"א בר"ש - סבירא להו בהא דדבר הגורם לממון כממון דמי מאי מספקא לן במשביע עדי קנס א"נ לאו ממונא הוא בציר מגורם לממון לא הוי דהא כי לא מודה משלם ממון ותפשוט לך דמיחייבי קרבן שבועה משום גורם לממון:
אלא כרבנן דהכא כו' - הכי מבעיא לן אי רבנן דהתם דפטרי במודה בקנס ואח"כ באו עדים סבירא להו כרבנן דהכא דגורם לממון לאו כממון דמי קנס קודם הודאה מאי מדמית ליה לממון או גורם לממון מי אמרינן כיון דאי הוה מודה קודם עדים מיפטר עולמית אין זה ממון:
או דלמא השתא מיהא - כשמשביע זה את העדים לאו אודי ואי הוה מסהדי הוו מחייבי ליה ואין זה גורם לממון אלא ממון גמור:
הניחא למ"ד כו' - פלוגתא היא בב"ק (דף טו.) ובכתובות (דף מא.):
חצי נזק צרורות - בהמה שהיתה מהלכת בדרך והיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושיברה את הכלים משלמת חצי נזק ואע"פ שאין זה שינוי דהא אורחא בהכי והויא תולדה דרגל ולאו תולדה דקרן תמה וה"ל לשלומי נזק שלם הלכה למשה מסיני הוא לחצי נזק וההוא חצי נזק ממונא הוא דהא לאו תולדה דקרן הוא:
משום בושת ופגם - דהא איכא ממון דקנס דבר הקצוב בתורה כגון ל' של עבד בין עבד יקר בין עבד זול וכן נ' של אונס ושל מפתה שוים בכל הנשים אבל בושת הכל לפי המבייש והמתבייש לכן הוי ממון וכן פגם. בתולה כתובתה מאתים ובעולה מנה: אלא כיון דתרצת כולה מתני' בממון:
מאי קמ"ל - נימא אחת או שתים ונשתוק:
רישא קמ"ל דחצי נזק צרורות ממונא הוא - ואיידי דתנייה הא תנא בהדי' תשלומי ד' וה' ואונס ומפתה דממון שאין משתלם בראש הוא דומיא דחצי נזק שאין משתלם בראש ודכוותה משנינן בשמעתא קמייתא דסנהדרין (דף ג.):
סיפא קמ"ל - שחבל בי חבירי ביום הכפורים או הדליק גדישי לאפוקי מדר' נחוניא דאמר המתחייב כרת פטור מן התשלומין ואיידי דתנן להך תנא בהדייהו שהכני בני דקרובה לצד מיתה ואשמועינן דהואיל ואינו חייב מיתה בהכאה בלא חבורה חייב בתשלומין:
תוספות
עריכההא קיימא שניה אמר רבינא כו'. וא"ת ומאי פריך הא בריש שבועת הפקדון (לקמן דף לז.) פריך הכי לרבה דאמר הכופר בממון שיש עליה עדים פטור ממתני' דהכא אלא ראשונה אמאי הא קיימא שניה אלמא הכופר במלוה שיש עליה עדים חייב ורבה איתותב התם וא"כ אתי שפיר דחייבים וי"ל דאע"ג דכופר במלוה שיש עליה עדים וליתנהו קמן סבירא לן דחייב דלא כרבה לקמן מ"מ היכא דקיימי עדים קמן ס"ל להש"ס דחשיב כפירת דברים בעלמא ואע"ג דבלאו מילתא דרבה הוצרך רבינא לשנויי כאן כגון שהיו קרובים בנשותיהן כו' מ"מ פריך מינה לקמן לרבה דאי לאו דרבה ה"מ למידחי דאפילו קיימי עדים קמן חשיב כפירה:
קרובים בנשותיהם. כגון שבשעת ראיית העדות היו רחוקים דבעינן תחלתה וסופה בכשרות כדאמרינן בפרק י"נ (ב"ב דף קכח. ושם) וההוא דחזקת הבתים (שם דף מג. ושם) דבני העיר שנגנב ס"ת שלהן אין דנין בדייני אותה העיר דפריך ולסלקו בי תרי מינייהו ולידייני אע"ג דאין תחלתן בכשרות אין לדמות פסול דמחמת שנוגעין בעדות לפסול דקורבה או לשאר פסולין:
קא משמע לן. אין לפרש קמ"ל דאין רוב גוססין למיתה דבהדיא מוכח בפ' כל הגט (גיטין דף כח.) דרובן למיתה אלא פירוש אע"ג דרוב גוססין למיתה השתא מיהא לא שכיב:
או דלמא השתא מיהת הא לא אודי. תימה דתפשוט ממתניתין דס"פ שבועת הפקדון (לקמן דף לח:) דאנסת ופתית את בתי ר"ש פוטר משום דאינו משלם קנס ע"פ עצמו ואפילו רבנן לא מחייבי אלא משום דקסברי בושת ופגם קתבע ושבועת העדות מינה ילפינן מג"ש דתחטא דעיקר שבועת העדות דמיירי בתביעת ממון לא גמרה אלא משבועת הפקדון ולאו פירכא היא דלקמן גבי שבועת הפקדון טעמא משום דלא כפר ליה ממונא שלא היה מתחייב בהודאתו כדאמרינן לקמן אבל הכא בשבועת העדות הוי קנס כשאר ממון שאם היו מעידין היה מתחייב בהודאתו כדאמרינן לקמן שאם היו מעידין היה מתחייב הנתבע כממון אחר:
ושאנס איש פלוני או פתה את בתו. פי' בקונט' די"מ בתו של עצמו וטעמא דפטורין משום דאיכא חיוב מיתה ואי אפשר להעמידו דאפילו בלא חיוב מיתה מאן קתבע
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/שבועות/פרק ד (עריכה)
נז א מיי' פ"י מהל' שבועות הלכה ט"ו:
נח ב ג מיי' פ"ט מהל' שבועות הלכה ט"ו:
נט ד ה מיי' פ"ט מהל' שבועות הלכה ט"ז:
ס ו מיי' פ"ט מהל' שבועות הלכה ה':
סא ז מיי' פ"ג מהל' גניבה הלכה ח', סמג עשין עא, טור ח"מ סי' שמח:
סב ח מיי' פ"ט מהל' שבועות הלכה ד':
סג ט מיי' פ"ב מהל' נזקי ממון הלכה י', ומיי' פ"ה מהל' סנהדרין הלכה ט', סמג עשין סז ועשה צז, טור ושו"ע חו"מ סי' א' סעיף א':
סד י מיי' פ"ב מהל' נזקי ממון הלכה ו', ומיי' פ"א מהל' נזקי ממון הלכה ב', [ומיי' פ"ה מהל' סנהדרין הלכה ט'], סמג עשין סח, טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף י"ח, וטור ושו"ע חו"מ סי' ש"צ סעיף ג':
סה כ ל מיי' פ"ט מהל' שבועות הלכה ה':
ראשונים נוספים
מהו דתימא רוב גוססין למיתה וכיון שהן גוססות כאילו מתו כבר וכת השניה כשרין לעדות הן:
קמ"ל השתא מיהא הא לא מתו. ומשכחת לה כגון שראו עדות זו והן רחוקין שהיו כשרים ונתקרבו ונפסלה עדותן כל זמן שהן קרובין ואם מתו נשותיהן ונתרחקו חזרו לכשרותן וכשרין הן להעיד העדות שהיתה מסורה בידם קודם שנתקרבו. דגרסינן בערכין פרק השג יד בנודר (דף יז:) אלא מעתה והוא עד עד שיהא כשר מתחלתו ועד סופו בעינן. וכי תימא הכי נמי והתניא היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פקח ונתחרש פיתח ונסתמא שפוי ונשתטה פסול. עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו פקח ונתחרש וחזר ונתפקח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר. זה הכלל תחלתו וסופו בכשרות כשר תחלתו וסופו בפסלות פסול ופרקינן שאני התם דכתיב או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו (אם לא יגיד) בראיה והגדה תלה רחמנא והאיכא:
מתני' משביע אני עליכם כו' שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה. [כו']:
גמ' איבעיא להו משביע עדי קנס מהו.
אליבא דרבנן דאמרי מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור.
וכרבנן דאמרי דבר הגורם לממון לאו כממון דמי.
ת"ש משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק כו' ואוקימנא בחצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה דממונא הוא:
שאנס איש פלוני ופתח את בתי כו'. אוקימנא משום בושת ופגם.
מאי קמ"ל כולה ממונא הוא [כו']:
כגון שהיתה שניה בשעת כפירת ראשונה קרובין מנשותיהן ונשותיהן גוססות. פי' רב חננאל ז"ל שהיו קרובין (למונין) [לנדונין] ולא משכחת לה ג) אלא כגון שראו בשעה שהן רחוקין ונתקרבו דהא בעינן תחלתו וסופו בכשרות ודייקא נמי דקאמרי' בשעת כפירת הראשונה ולפי פי' רש"י אפי' אחת מהן גוססת ומאי ונשותיהן לאו דוקא ולפר"ח ז"ל אם אחת מהן גוססת עדיין השני מכת ראשונה חייב והראשון פטור דהא איכא תרי סהדי בעידן כפירה וכיון דבשעת כפירה פטור אין לך לחייבו משום שלא חזר והודה בשכפר חברו.
גמ': הא דאיבעיא להו משביע עדי קנס מהו. אליבא דרבנן בעו דר' יוסי הגלילי פטר להו כדמפורש לקמן והא דלא פשטוה מדרבי עקיבא ורבי אלעזר משום דאיכא למימר בעידי קרקע פליגי.
שהיתה שניה בשעת כפירת הראשונה קרובין בנשותיהן: פירש רש"י ז"ל: שהעדים של כת שניה היו קרובין זה לזה בשנותיהן, ולפי פירושו קשה קצת הא דקאמרי ונשותיהן גוססות, דהא אפילו היתה אחת מהן לבד גוססות הדבר כן, שאלו היתה הגוססת כמתה נפטרה כת ראשונה, שהרי כת שניה ראויה להעיד.
ור"ח ז"ל פירש: קרובין בנשותיהן לתובע או לנתבע, ולפיכך נקט נשותיהן גוססות דוקא דאלו אחת אכתי כי חשבת לה כמתה אין כאן אלא עד אחד, דעד אחד אינו קם לממון, והכא כשהיו יודעין לו עדות עד שלא נשאו נשותיהן משום דתחלתו וסופו בכשרות בעי'.
ואיכא למידק אשמעתין מאי קא מקשה במתניתין דשתי כתות, ראשונה אמאי חייבת דהא קיימא שניה, ורבינא א"ל לתרוצי הכי אלא אפילו שתיהן ראויות להעיד' תתחייב, דאפילו בכפירת דברים בעלמא משמע לקמן בפרק שבועת הפקדון שהן חייבין דהא רבה אמר התם הכופר בממון שיש עליו עדים פטור, ואותבי' עליה מיהא מתניתין דהיו לו שתי כתי עדים בשלמא שניה תתחייב דהא כפרה ראשונה, אלא ראשונה אמאי הא קיימא שניה, ופרקינן לה אליבא דרב כדרבינא דאמר בשהיו קרובים בשנותיהן ונשותיהן גוססות, דמשמע דלרב קשיא ולדידיה הוא דצריכין לפרוקיה דרבינא הא למאן דלית ליה דרבה וכופר בממון שיש עליו עדים חייב אפילו שתיהן ראויות להעיד בשעה שכפרה הראשונה אפילו ראשונה חייבת, ורבה הא איתותב התם ולא קיל"ן כותיה, וא"כ מאי קא קשיא לן עלה הכא ורבינא ל"ל לאוקומא בהכין, והא ליתא, דאנן בכפירת עדים בעינן ודאי כפירת ממון, דלא חייבה תורה אלא בזמן שבכפירתן מפסיד התובגע ממון, ואפילו בגורם לממון פטור לרבנן, וקי"ל כותיהו, אבל כופר בפקדון בעת שיש עדים בפקדון חייב משום דכתיב (ויקרא ה, כא) וכחש בעמיתו, ואמרינן (לב, א) וכחש ואפילו כל דהו, וכי אקשינן דרבה מיהא מתניתין דשתי כתי עדים מכ"ש אקשינן עליה, דהשתא אפילו בפקדון דכתיב ביה וכחש בעמיתו אמר רבה דכל שיש עדים פטור בשבועת העדות לא כל שכן, והא דפרקינן לה כדרבינא קושטא דמילתא קאמרינן, דההיא ע"כ בכה"ג בלחוד היא לכ"ע, וכי אתותב רבה התם מעיקר דבריו דאמר דכופר בפקדון שיש עליו עדים הוא דאיתותב, הא בשבועת העדות בודאי אינו חייב אלא בשאין שם עדים ממקום אחר.
משביע עדי קנס מהו אליבא: וה"ה נמי דלא מיבעיא לן אליבא דר"י הגלילי, דהא בהדיא פטר להו איהו לקמן (עמוד ב').
אמר רבינא הב"ע כגון שהיתה שנייה בשעת כפירת ראשונה קרובין בנשותיהן וכו' דוקא נקט בשעת כפירת ראשונה לומר דבשעת ראיית העדות רחוקים וכשרים היו דאי בשעת ראייה היו קרובין כי מתו נשותיהן ונתרחקו מאי הוי דהא הוי תחלתן בפסלות וסופן בכשרות ואע"ג דאמצעתן בפסלות לית לן בה כדקי"ל פקח ונשטתה וחזר ונתפקח כשר. והא דאמרינן שהיו קרובים בנשותיהם פי' רש"י ז"ל שהיו העדים קרובים זה לזה מחמת נשותיהן שהיו בעלי אחיות ולפי זה כשמתה א' מהם היו שניהם כשרים וכשתהא א' מהם גוססת הוה סגי לן לעיל אלא דנקט שהיו שתיהם גוססות לרבותא דהוה ס"ד דכיון דרוב גוססין למיתה הדבר היה קרוב שתמות אחת מהם לכל הפחות ויהיו כשרים ותוכל כת א' לומר הא קיימא ב' ואפ"ה אשמעינן תנא דכיון דהשתא מיהת שתיהן בחיים לא מצי אמרי הא קיימי שנייה דהשתא מיהת שנייה פסולה היא דגוססת הרי הוא כחי לכל דבריו ור"ח ז"ל פי' שהיתה כת שנייה קרובין בנשותיהן לא' מבעלי דבר ולהכי נקט שתיהן גוססות דעד דמיתן תרווייהו לא מתכשרא ולשון הגמ' נוח יותר לפי' רש"י ז"ל דקאמר דלישנא דקאמר שהיו קרובין בנשותיהן שהיו הם עצמם קרובים זה לזה משמע טפי ולפר"ח ז"ל אם א' מהם גוססת עדיין הי"ל שיהא הב' מכת ראשונה חייב והא' פטור דהא איכא תרי סהדי בעידן כפירתו וכיון דבשעת כפירתו פטור אין לחייבו לפי שלא חזר והודה כשכפר חבירו וכ"כ הרמב"ן ז"ל:
משביע אני עליכם אם לא תבאו ותעדוני שיש לי ביד פ' פקדון ותשומת יד אינן חייבין אלא א' פי' שאע"פ שהיו תביעות חלוקות הרבה אין כאן אלא שבועה א' לכולם אבל בסיפא דאמרי שבועה שאין אנו יודעים לך עדות פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה חייבין על כל א' וא' דשבועה אכל חדא מינייהו קיימא וי"א דסיפא אע"ג דמשביע לא פריט דתובע פרטי טובא אלא דאמר משביע אני עליכם שאין אתם יודעים לי עדות חייבין על כל א' וא' דלמה להו למיפרט אלא ודאי לחייב שבועה על כל א' וא' אבל יש מפרשים דדוקא משום דפרטינהו תובע נמי דהשתא לא צריכים למיהדר ולמיפרט [אבל] היכא דלא פרטינהו תובע ופרטינהו עדים אינן חייבין אלא א' דדילמא להכי פרטינהו עדים משום דדילמא ידעי ליה עדות בפרטי אחריני וכן נראה עיקר ודכולי עלמא רישא לא צריכא למיתני אלא דתנייה משום סיפא ואידך דקתני בחטין וכוסמין ושעורים וכו' מרישא שמעינן להבין לרישא בין לסיפא אלא דניחא ליה למיתני כולהו אנפי דאפשר דהוו תביעו' חליק' במין א' או במינים הרבה כמין תביעה א' שכולן מלוה או פקדון או גזל או אבידה וכדפי' רש"י ז"ל והא דקתני שאנס איש פלוני ופתה את בתו פי' רש"י בשם רבותיו ז"ל דבתו דנפשיה קאמר והוא תובע לאבי הבת קנס בתו ופטור משום דקים ליה בדרבה מיניה ודומיא דהדליק גדישו בשבת והקשה עליהם רש"י ז"ל דלמ"ל מהאי טעמא תיפוק לי דאפי' בא עליה אחר קנסא לאביה וזה תימה שהרי שנינו בפ' אלו נערות ואלו שאין להם קנס הבא על בתו ועל בת בתו וכו' אלא שיש בהם מיתת ב"ד אבל זו כבר שאלו עליה בירושלמי אילו אחר בא עליה קנסה לאו דאביה היא ופריקו תיפתר ביתומה בחיי האב ואליבא דר"י דאמר יש לה קנס וקנסא לעצמה וא"ת ניחא באנוסה אבל במפותה מאי קנסה שלה מאי קנס איכא הרי מחלה לו וי"ל בקטנה דפיתוי קטנה אונס הוא ובמקומה כבר כתיבנא בס"ד ורש"י ז"ל פי' דאנס פלוני ופתה בתו של פלוני אחר קאמר ופטור משום דליכא תובע דאע"ג דעבד ליה הרשאה אינו כלום דלא כתבי' אדרכתא אמאי דלא אתא ליה מעולם ונראה מדבריו ז"ל דדוקא אהני לא כתבי הרשאה ואפילו על בושת ופגם דהוי ממונא משום דלא אתא לידיה מעולם שאין אדם זוכה בהם אלא לאחר העמדה בדין אבל במלוה ע"פ ודכוותה דאתו לידיה כבר אע"ג דהשתא בשעת הרשאה לא יכול לאקדושינהו אלא לאקנויינהו כתבי' עליה הרשאה כדעת הגאונים וכ"ש לפי' רבותיו ז"ל דאפי' בקנס ובושת ופגם כתבינן הרשאה וא"ת וללישנא קמא דנהרדעי דס"ל דלא כתבינן אדרכתא אמטלטלי למ"ל למיתני אנס ופתה דהא אפי' יש לפלוני מלוה אצל פלוני נמי פטורין י"ל דלדידהו מוקמינן מתני' בשהיתה שם הבת ומנייה אנטלר דהא ודאי מפי תובע הוא ופטורין משום דקים ליה בדרבה מיניה כפי' רבותיו ז"ל והכי ודאי משמע מדקתני בהדיה הדליק את הגדיש בשבת:
משביע עדי קנס מהו אליבא דר"א בר"ש לא תיבעי לך דאמר יבואו עדים ויעידו פי' בב"ק גבי מודה בקנס שיש עליו עדים שהוא חייב כי תיבעי לך אליבא דמ"ד התם פטור (וה"ק) וה"נ דמצי לומר דלא מבעי' ליה אליבא דר"י הגלילי דאמרי' לקמן בהדי' משביע עדי קנס פטור ומשום דבעי למנקטיה באידך דבסמוך משום האי דקתני לעיל בדבר הגורם לממון:
בחצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה דממונא הוא פי' דהלכתא גמירי לה דהוי חצי נזק אבל בלאו גמ' ידעינן דממונא הוא ולא קנסא דהא אורחא הוא ותולדה דרגל ולא איצטרכא גמ' אלא לפוטרה בחצי נזק אע"ג דכל תולדות דרגל נזק שלם וזה ברור וכן פי' רש"י ז"ל:
משום בושת ופגם דממונא הוא האי לישנא מוכח דאיהו סתמא תבעיה שאנס או פתה אלא דמשמע לן שיש בכלל תביעה סתם אף בושת ופגם ואפילו למ"ד התם גבי שבועת הפקדון דכי תבע סתם קנסא בלחוד תבע וכדאיתא בפרק אלו נערות י"ל דהתם הוא גבי תביעת אונס ומפתה גופייהו אבל לגבי עדים לא בעינן לאטרחינהו תרי זימני וכי תבע סתם שיבואו ויעידו בין אקנסא ובין אבושת ופגם משביע להו כנ"ל:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה