קטגוריה:משלי טז ד
נוסח המקרא
כל פעל יהוה למענהו וגם רשע ליום רעה
כֹּל פָּעַל יְהוָה לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה.
כֹּ֤ל פָּעַ֣ל יְ֭הֹוָה לַֽמַּעֲנֵ֑הוּ
וְגַם־רָ֝שָׁ֗ע לְי֣וֹם רָעָֽה׃
כֹּ֤ל פָּעַ֣ל יְ֭הוָה לַֽ/מַּעֲנֵ֑/הוּ וְ/גַם־רָ֝שָׁ֗ע לְ/י֣וֹם רָעָֽה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
דבר אחר: להעיד עליו, כלומר פעלו מעיד עליו, על גבורותיו;
שניהם בהגדת תהילים.
"וגם רשע" - עשה להניחו ליום רעה, וכל זה לקילוסו.רלב"ג
רבנו יונה גירונדי
• לפירוש "רבנו יונה גירונדי" על כל הפרק •
והעניין - שברא את האדם לעבדו, את הכל ברא לכבודו, וכמו שנאמר (ישעיהו מג ז): "כל הנברא בשמי ולכבודי בראתיו".
"וגם רשע ליום רעה" - גם הרשע, שאינו עובד את השם יתברך, ומבקש להשבית הכוונה בבריאתו - הלא נכון הוא ליום רעה, נמצא שגם בבריאתו ייגלה כבוד ה', כמו שנאמר (מלאכי ג יח): "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע", ואמרו ז"ל (מכילתא שמות יד ד): "כשהקב"ה עושה דין ברשעים, מתעלה ומתקדש שמו, שנאמר (יחזקאל לח כג): "והתגדלתי והתקדשתי..."". ונאמר: (ישעיהו סה יג): "הנה, עבדיי יאכלו ואתם תרעבו".מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(משלי טז ד): "כל פעל ה' למענהו" - מפרש באיזה דרך יגול מעשיו אל ה', מפני שהכל פעל ה' למענהו, וכל הנברא - לכבודו ברא, ורוצה שכל מעשי האדם יהיו מכוונים לכבודו ושיתקדש שמו בברואיו.
וגם אם תראה הרשע, שמחלל כבוד ה' ועושה נגד רצונו, והוא מצליח ומתקיים, גם זה לכבוד ה', כי הוא מוכן ליום רעה, שיש יום מיועד שיקבל עונשו ואז יתקדש שמו, כמו שנאמר: כשעושה משפט ברשעים, שמו מתגדל בעולם.
ביאור המילות
הגאון מווילנה
• לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק •
"וגם רשע ליום רעה" - לענוש בו לסרים ממצוותיו.
ועוד: שקאי אלעיל, ומהו רצון ה'? אומר: שתדע, שכל מה שפעל הוא למענהו, כלומר, למען ה ו, תורה שבכתב ושבעל-פה:
- ה (חמישה) חומשי תורה
- ו (שישה) סדרי משנה.
והן:
- מצוות עשה ו,
- ולא תעשה ה.
וזה שאמרו (מכות כד.): "בא דוד והעמידן על אחת עשרה", ו חושב שם ה מצוות לא תעשה, ו מצוות עשה, ומסודרים שם במזמור (תהלים טו): "מי יגור...".
ואם תאמר: כיוון שאין רצונו רק בהולכים בתורתו, למה ברא את הרשע? - לזה אמר "וגם רשע ליום רעה", לענוש בו לעוברים על רצונו.
וסוד העניין של ארבעת הפסוקים (א-ד) הוא: דרך ועצה טובה לאדם, איך להתנהג ולילך ברצונו יתברך. כי לכל אדם ואדם יש לו דרך בפני עצמו לילך בו, כי אין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהם דומים זה לזה, ואין טבע שני בני אדם שווה.
וכשהיו נביאים, היו הולכים אצל הנביאים (בראשית כה כב): "לדרוש את ה'", והיה הנביא אומר, על-פי משפט הנבואה, דרכו אשר יילך בה, לפי שורש נשמתו ולפי טבע גופו. וזהו: (משלי טז א): "לאדם מערכי לב" - שלו לא היה רק לערוך לבבו לדרוש את ה' בכל לבבו, "ומה'" היה "מענה לשון", על ידי הנביא, איך יתנהג.
ומשבטלה הנבואה, יש רוח הקודש בישראל. ואיש - רוחו הוא יודיענו איך להתנהג. ורוח הקודש יש לכל אדם ואדם, אך (תהלים לב ב): "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עוון ואין ברוחו רמיה" ... ואין ברוחו שום דופי, אז (משלי טז ב): "תוכן רוחות ה'" ו"כל דרכי איש זך בעיניו", וזהו (משלי יט כא): "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום".
אבל (משלי כ ט): "מי יאמר זיכיתי ליבי", ש"אין ברוחו רמיה" כלל, ואין טבעו מתאווה ונוטה חוץ מדבר רצונו יתברך, כמו שאמרו בזוהר פרשת וארא, כי זה שאין ברוחו רמיה, זה דבוק ממש במידותיו של הקב"ה; אבל אם, חס ושלום, יש בלבבו שורש קטן שפורה ראש ולענה, אז יש ברוחו רמיה, אם יהיה מתנהג על-פי רוחו, ודרכי איש זך וישר בעיניו, וייפול משמיים לארץ, עד אשר לא יוכל לקום, ויסור מדרכי ה' ומצוותיו, ולא יידע עצמו.
וזהו (משלי טז ג): "גול אל ה' מעשיך", כלומר, עכשיו אין לנו להלך בגדולות ובנפלאות, אך לראות שיהיו מעשינו אל ה', היינו לפי רצונו יתברך, וייכונו מחשבותיך, כלומר בקיום המעשים עצמם, שהם מצוות עשה, וזהירות מלא תעשה, הם ייכונו מחשבותיך, (משלי טז ד): "כי כל פעל ה' למענהו". כלומר, שעיקר רצון ה' הם התורה והמצוות, וכל מה שפעל - הכל למען ה ו, שהן מצוות עשה ולא תעשה, תורה שבכתב ותורה שבעל-פה.
ואמר פעל, שהוא נסתר, והוא השכר הטוב הצפון לצדיקים. כלומר, מה שצפון, הכל הוא למען ה ו, שהיא התורה והמצוות שבנגלה, והן עיקר הכל.
"וגם רשע", שהוא הסטרא אחרא המעניש, הוא "ליום רעה" - למי שעובר על מצוותיו. ולכן לא תזוז מהם, והם ייכונו אף מחשבותיך.
...תולדות אהרן
• לפירוש "תולדות אהרן" על כל הפרק •
- (יומא לח.): "תנו רבנן: בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת, ולא רצו ללמד. שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים, והיו יודעין לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותן - של הללו מתמר ועולה כמקל של הללו מפציע לכאן ולכאן; וכששמעו חכמים בדבר, אמרו "כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו, שנאמר כל פעל ה' למענהו, וחזרו בית אבטינס למקומן. שלחו להם חכמים ולא באו, כפלו להם שכרן ובאו... אמרו להם חכמים: מה ראיתם שלא ללמד? אמרו: יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב, אמרו שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד עבודה זרה בכך. ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח..."
- (שבת נ:): "תניא: רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו, משום שנאמר כל פעל ה' למענהו"
- (שבת קטז:): "תנו רבנן: ארבעה עשר שחל להיות בשבת, מפשיטין את הפסח עד החזה, דברי רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה; וחכמים אומרים: מפשיטין את כולו. בשלמא לרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה, דהא איתעביד ליה צורך גבוה; אלא לרבנן, מאי טעמייהו? אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: דאמר קרא כל פעל ה' למענהו. והכא מאי למענהו איכא? רב יוסף אמר: שלא יסריח; רבא אמר: שלא יהו קדשי שמים מוטלין כנבלה... ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה, האי פעל ה' למענהו מאי עביד ליה? - שלא יוציא את האימורין קודם הפשטת העור. מ"ט? אמר רב הונא בריה דרב נתן: משום נימין..."
- (ירושלמי יומא יט ב): "בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו, ולא רצו ללמד. שלחו והביאו אומנים מאלכסנריאה, והיו בקיאין במעשה לחם הפנים, וברדייתו לא היו בקיאין... וכיון שידעו חכמים בדבר, אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא: כל פעל ה' למענהו. שלחו אחריהם ולא רצו לבוא עד שכפלו להן שכרן... אמרו להן: מפני מה אין אתם רוצין ללמד? אמרו להן: מסורת היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב, שלא ילמדו אחרים והיו עושין כן לפני עבודה זרה שלהן. בדברים הללו מזכירין אותן לשבח..."
- (ירושלמי פסחים מ א): "מיחוי קרביו. אמר רבי יוחנן: כל פעל ה' למענהו - שלא יהא נראה כנוטל אימורין מתוך מזבח מנוול"
- (עקדת יצחק שער לה): "..."
"וגם רשע ליום רעה" -
- (נדרים כב.): "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן... אין רעה אלא גיהנם, שנאמר כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה"
- (נדרים מ.): "אמר רב... אין רעה אלא גיהנם, שנאמר כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה"
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
דבר אחר: לעדותו, שנאמר (שמות כ יב): "לא תענה ברעך".
פעולתו וכל מעשיו מקלסין אותו.
רבי ברכיה בשם רבי שמעון בן לוי: מי שאין לו ראש בפני הבריות... (ראו ילקוט שמעוני על תהלים יט, רמז תרעב).
שנו רבותינו: ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיטין את הפסח עד דחוה, דברי ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא. וחכמים אומרים: מפשיטין את כלו.
בשלמא רבי ישמעאל, דהא איתעביד ליה צורך גבוה; אלא רבנן, מאי טעמא?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: דאמר קרא כל פעל ה' למענהו.
והכא, מאי למענהו איכא?
- רב יוסף אמר: שלא יסריח,
- רבה אמר: שלא יהו קדשי שמים מוטלים כנבלה.
ורבי ישמעאל, האי כל פעל מאי עביד ליה?
- מיבעי ליה שלא יוציא את האמורין קודם הפשטת העור. מאי טעמא? אמר ר' הונא בריה דרבי נתן? משום נימין.
דבר אחר: כל פעל ה' למענהו - רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונהו, שנאמר כל פעל ה' למענהו... (ראו ילקוט שמעוני על יואל ג ה, רמז תקלז).
תנו רבנן: בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטרת ולא רצו ללמד.
שלחו חכמים והביאו אומנים מאלכסנדריא של מצרים, והיו יודעים לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותן, שהללו מתמר ועולה כמקל והללו מפציע לכאן ולכאן.
וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: כל מה שברא הקב"ה בעולמו למענהו ברא, שנאמר כל פעל ה' למענהו, חזרו לומר יחזרו בית אבטינס למקומן.
שלחו להם ולא באו, כפלו להם שכרן ובאו.
כל פעל ה' למענהו - אלו בעלי תורה, וגם רשע ליום רעה - שאם אינו עושה תשובה מוכן לדינה של גיהנם.
(מתוך רמז תתקנג)
- פרשנות מודרנית:
תרגום מצודות: הכל ברא ה' למען קילוסו, וגם טובת הרשע וכח הזרוע שנתן בו הוא להיות מוכן לרצועת מרדות ביום בוא הרעה להיות שבט אפו, ואם כן גם זה הוא למענהו.
תרגום ויקיטקסט: כל דבר בעולם ה' פעל (עשה) כך שיהיה לו מענה (תשובה ופתרון); וגם את הרשע ה' עשה כך שיהיה מענה לאיומיו, והוא אותו יום שבו ה' יביא רעה פתאומית על הרשעים ויאבדם.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי טז ד.
דקויות
מה זה למענהו?
1. למענהו מהמילה למען, המציינת תכלית ותועלת (אולי כמו המילה "מַעַן" בלשון ימינו, שמשמעה "כתובת"). לפי זה, משמעות הפסוק היא, שלכל מה שה' ברא בעולם יש תועלת, כל מה שקורה בעולם משתלב בתוכניות של ה' (רלב"ג); גם המעשים של הרשע משתלבים, בלי ידיעתו, בתוכניות של ה', כי ה' משתמש ברשע ביום רעה, לייסר את החוטאים ולהחזיר אותם למוטב, כמו שנאמר למשל על אשור, (ישעיהו י ה): "הוֹי, אַשּׁוּר, שֵׁבֶט אַפִּי, וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם זַעְמִי!" (רמ"ד ואלי), וכן (שמואל א כד יג): "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ"*.
המשמעות המעשית נמצאת בפסוק הבא, (משלי טז ה): "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב, יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה": מכיוון שכל מעשי האדם משתלבים בתוכניות של ה', כל כוחותיו ניתנו לו מה', ולכן אסור לו להתגאות בהצלחתו ובכוחו, כמו שעשה מלך אשור בהמשך אותה נבואה, (ישעיהו י יב): "וְהָיָה כִּי יְבַצַּע ד' אֶת כָּל מַעֲשֵׂהוּ בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִָם, אֶפְקֹד עַל פְּרִי גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְעַל תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו, כִּי אָמַר 'בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי, וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים ועתידתיהם[וַעֲתוּדוֹתֵיהֶם] שׁוֹשֵׂתִי, וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים'" (רמ"ד וואלי).
ייתכן שפירוש זה הוא היסוד לתפילה שאנחנו מתפללים בראש השנה: "וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו". בעתיד תתבטל הגאוה, וכולם - גם הרשעים - יבינו שהם פעלו ככלי ביד ה' (ע"פ גליה).
2. למענהו מהמילה מענה, תשובה; למענהו = לתשובה שלו. והפסוק בנוי כתקבולת:
כל - פעל ה' - למענהו;
וגם רשע - [פעל ה'] - ליום רעה.
כל בעיה בעולם, ה' פעל ועשה כך שיהיה לה מענה, תשובה ופתרון;
וגם את הרשע ה' פועל ומכוון כך שיהיה מענה ופתרון לטענותיו ואיומיו, והמענה הוא יום רעה - יום שבו ה' מביא רעה פתאומית על העולם; הרשע, שבטח בכוחו וגבורתו, ייפול בפתאומיות, וקרבנותיו יינצלו.
3. למענהו מהמילה מענה, שמשמעה גם שירה ותהילה לה', כמו ב(תהלים קמז ז): "עֱנוּ לה' בְּתוֹדָה, זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר". לפי זה, משמעות הפסוק היא, שה' פעל ועשה את כל העולם כדי שיכבדו ויהללו אותו. אפילו הרשע משתלב בעל-כרחו במטרה זו, שהרי ביום רעה, כאשר הרשע נופל, אנשים מהללים את ה' על כך (רש"י, ר' יונה, מלבי"ם, מצודות). חז"ל למדו מפסוק זה מסקנות מעשיות רבות; לפירוט ראו ב"הקבלות".
- אולם לענ"ד, אין זה פשוטו של מקרא. המילה מענה אינה המילה המקובלת לתאר שירה ותהילה; לפי פירוש זה היה ראוי לכתוב, למשל, "כל פעל ה' לתהילתו", או "כל פעל ה' לכבודו" (כמו ב(ישעיהו מג ז): "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו").
הקבלות
למענו או למעננו?
1. הפירוש המסורתי הוא, שכל מעשי ה' הם לכבוד עצמו, כמו ב(ישעיהו מג ז): "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו", וכמו בדברי חז"ל "עבודה צורך גבוה" ו"כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו" (משנה אבות ו יא). המשמעות המעשית של כל פעל ה' למענהו היא, שגם האדם צריך לקחת בחשבון את כבוד ה' כאשר הוא מתכנן את פעולותיו. חז"ל למדו מכאן, למשל, ש:
- האדם צריך לרחוץ את פניו בכל יום, כי פני האדם מסמלים את צלם א-להים, והם צריכים להיות יפים ונקיים (בבלי שבת נ:);
- בערב פסח, לאחר ששוחטים את קרבן הפסח, יש להפשיט אותו מייד, גם בשבת, כדי שלא יסריח או שלא יהיה מוטל כנבילה עד הלילה (בבלי שבת קטז:);
- יש להשתדל להביא למקדש את בעלי-המקצוע הטובים ביותר, גם אם הם דורשים שכר גבוה יותר ממחיר השוק (בבלי יומא לח.).
2. אולם, ישנם מקורות שלפיהם ה' ברא את העולם כדי להיטיב לנו ולעשות עמנו חסד, כגון (תהלים פט ג): "עולם חסד יבנה", (איוב לה ז): "אם צדקת - מה תתן לו" ועוד; בעל חובות הלבבות בשער עבודת האלהים אף לומד מכאן את החובה לעבוד את ה' מתוך הכרת הטוב).
- ועוד: על-פי פשט הפסוק, ה' הוא שדואג לכבוד עצמו: "כל פעל ה' למענהו", ולכן קשה להסיק מכאן שהאדם צריך לדאוג לכבוד ה'; היה אפשר לפרש דווקא להיפך - ה' דואג לכבוד עצמו ולכן אין צורך שניכנס לתחום שלו ונדאג לכבודו; עצם העובדה שהאדם מנסה לדאוג לכבוד ה', יש בה משום בזיון לה'! ראו בפירוש חז"ל על פרשת פרץ עוזא, בתלמוד בבלי, סוטה לה.: "נשא ארון את נושאיו ועבר, שנאמר (יהושע ד) ויהי כאשר תם כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם. ועל דבר זה נענש עוזא, שנאמר (דברי הימים א יג) ויבאו עד גורן כידון וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון. אמר לו הקב"ה: עוזא! נושאיו נשא, עצמו לא כל שכן?! (שמואל ב ו) ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם על השל..." עוזא דאג לכבוד ה' ורצה "להושיע" את ארון ה' מנפילה, אבל בכך הוא הראה על תפיסה אלילית, כאילו ה' צריך שעובדיו "יושיעו" אותו; וראו גם בדברי יואש אבי גדעון.
3. הראי"ה קוק (מוסר אביך ב ד) מיישב בין המקורות הסותרים באופן הבא: ה' אכן ברא את העולם כדי להיטיב לנבראים. אולם, הטובה הגדולה ביותר לנבראים היא, שיבינו את גדולת מעשי ה' בבריאה. משל לאדם הרוצה להיטיב לילדו ומביא לו מתנה, ואז כדי להיטיב לו עוד יותר גם טורח ומסביר לו את גדולת המתנה וחשיבותה, כדי שישמח ויעריך את מה שקיבל.
יום רעה
1. הביטוי יום רעה מציין, בדרך כלל, יום שבו ה' מביא פורענות על הרשעים ומגן על הצדיקים, (ירמיהו יז יז): "אַל תִּהְיֵה לִי לִמְחִתָּה, מַחֲסִי אַתָּה בְּיוֹם רָעָה. יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי ואַל אֵבֹשָׁה אָנִי, יֵחַתּוּ הֵמָּה ואַל אֵחַתָּה אָנִי; הָבִיא עלִיהם יוֹם רָעָה, וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם", (ירמיהו נא ב): "וְשִׁלַּחְתִּי לְבָבֶל זָרִים וְזֵרוּהָ וִיבֹקְקוּ אֶת אַרְצָהּ, כִּי הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב בְּיוֹם רָעָה", (תהלים כז ה): "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה, יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי", (תהלים מא ב): "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל, בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'".
ומכאן, גם בפסוק שלנו - המענה לאיומיו של הרשע הוא אותו יום רעה שה' יביא על הרשעים.
2. אולם, הכבוד הגדול יותר הוא, לא שהרשעים אובדים אלא שהם חוזרים למוטב, (יחזקאל יח כג): "הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע, נְאֻם ד' ה'?! הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה!". ולכן יש שפירשו, על-דרך הדרש, וגם רשע מביא כבוד לה' כאשר הוא הופך ליום את הרעה שבו - כאשר הוא הופך את החושך לאור: "פירוש, שישוב מרשעו, ויעשה הרע שלו יום ואור למעלה, כד אתכפיא סטרא-אחרא ואסתלק יקרא דקודשא-בריך-הוא לעילא" (תניא חלק א כז).
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "משלי טז ד"
קטגוריה זו מכילה את 33 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 33 דפים.