ביאור:משלי טז כז
משלי טז כז: "אִישׁ בְּלִיַּעַל כֹּרֶה רָעָה, וְעַל שפתיו[שְׂפָתוֹ] כְּאֵשׁ צָרָבֶת."
תרגום מצודות: איש בליעל כורה (חופר ומחפש) תחבולות לעשות רעה לבני אדם, וגם ירבה לדבר דברי חדודים ומכעיסים כאילו על שפתיו אש צורבת (שורפת).
תרגום ויקיטקסט: - הלחץ לאכול עלול לגרום לאדם להתפתות וללכת אחרי איש בליעל אשר כורה (חופר) לו מלכודת רעה: על שפתיו ישנם דיבורים חמים ואוהבים כמו אש, אבל בסופו של דבר האש צורבת ושורפת.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי טז כז.
הקבלות
עריכהצרבת היא כויה הנובעת משחין, (ויקרא יג כג): "וְאִם תַּחְתֶּיהָ תַּעֲמֹד הַבַּהֶרֶת, לֹא פָשָׂתָה - צָרֶבֶת הַשְּׁחִין הִוא, וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן": "כי הפיתוי שלו דומה לאש של צרבת המכווה, שמצער תמיד את הנכווה, עד שיירפא לגמרי ממכתו, כך פיתויו של הכוח החיצון אינו מניח לנפש העמל, עד שיתגבר עליו בכוח עמלו, וישלים את תיקונו" (רמ"ד ואלי).
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/16-27