ילקוט שמעוני על משלי טז ד
| ילקוט שמעוני על משלי • פרק ט"ז • פסוק ד' |
• ד • ז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כֹּ֤ל פָּעַ֣ל יְ֭הֹוָה לַֽמַּעֲנֵ֑הוּ
וְגַם־רָ֝שָׁ֗ע לְי֣וֹם רָעָֽה׃
(משלי טז ד): "כל פעל ה' למענהו" - לקלוסו, שנאמר (תהלים קמז ז): "ענו לה' בתודה".
דבר אחר: לעדותו, שנאמר (שמות כ יב): "לא תענה ברעך".
פעולתו וכל מעשיו מקלסין אותו.
רבי ברכיה בשם רבי שמעון בן לוי: מי שאין לו ראש בפני הבריות... (ראו ילקוט שמעוני על תהלים יט, רמז תרעב).
שנו רבותינו: ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיטין את הפסח עד דחוה, דברי ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא. וחכמים אומרים: מפשיטין את כלו.
בשלמא רבי ישמעאל, דהא איתעביד ליה צורך גבוה; אלא רבנן, מאי טעמא?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: דאמר קרא כל פעל ה' למענהו.
והכא, מאי למענהו איכא?
- רב יוסף אמר: שלא יסריח,
- רבה אמר: שלא יהו קדשי שמים מוטלים כנבלה.
ורבי ישמעאל, האי כל פעל מאי עביד ליה?
- מיבעי ליה שלא יוציא את האמורין קודם הפשטת העור. מאי טעמא? אמר ר' הונא בריה דרבי נתן? משום נימין.
דבר אחר: כל פעל ה' למענהו - רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונהו, שנאמר כל פעל ה' למענהו... (ראו ילקוט שמעוני על יואל ג ה, רמז תקלז).
תנו רבנן: בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטרת ולא רצו ללמד.
שלחו חכמים והביאו אומנים מאלכסנדריא של מצרים, והיו יודעים לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותן, שהללו מתמר ועולה כמקל והללו מפציע לכאן ולכאן.
וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: כל מה שברא הקב"ה בעולמו למענהו ברא, שנאמר כל פעל ה' למענהו, חזרו לומר יחזרו בית אבטינס למקומן.
שלחו להם ולא באו, כפלו להם שכרן ובאו.
כל פעל ה' למענהו - אלו בעלי תורה, וגם רשע ליום רעה - שאם אינו עושה תשובה מוכן לדינה של גיהנם.
(מתוך רמז תתקנג)